הנסיון שלי לתאר את ארונית האמבטיה (שבתוכה יהיה כבר סל הכביסה ושיהיו בה מדפים לאחסון) לבני משפחתי, הסתיימו לרוב במבט מזוגג ובשאלה “למה צריך?”
האמת, שאלה טובה…
אם משהו עובד (גם אם הוא ספסל פושט שמתפרק בכל תזוזה…), למה צריך להחליף אותו? 
ה”זמני” איכשהו בשגרת היום יום, הופך לדבר שמתרגלים אליו, ואם התרגלנו, למה לשנות?

כשאני רואה משהו, אני רואה את הפוטנציאל שלו ואני גם נהנת מהתהליך בו הפוטנציאל משתלב עם הצורך והופך למשהו מוחשי. גם אם לא בהכרח צריך להחליפו.
(תמיד אפשר להסתפק בספסל מתפרק, לא?)
בשבילי ההשקעה היא אתגר וכיף והשינוי הוא הרפתקה.
אז גם כאן שיניתי… 

עכשיו, ארונית האמבטיה שלנו כבר מתפקדת במקומה.
ונדמה לי שהבנות שלי דווקא מרוצות מהשדרוג.
(עדיין אפשר לזרוק אחרי אימון, את בגדי האימון ה”ריחניים” על הארונית? אז הכל בסדר…)
אומרים שלטוב, מתרגלים מהר.

ארונית האמבטיה – שהחלה את דרכה כבר משקאות שנמצא ברחוב-

גם את ארונית האמבטיה שלנו בגרסתה המוקדמת מצאתי ברחוב בעקבות פרסום בקבוצת פייסבוק בה אני חברה יחד עם עוד חלק של מזנון שנגרר כלאחר כבוד למכוניתי.
(מזהים בתמונה את ארונית האמבטיה שלי?)

מחלקו האחר של המזנון פורק הסוקל שהפך כשלעצמו למדף בפינת העבודה אצל אמא שלי בדירתה בדיור המוגן. (חלק המזנון עצמו עוד לא טופל ומחכה בסבלנות לזמנו)
בר המשאות (שהיו עדויות כי היה רק אחד החלקים ממזנון מורכב) הפך כאמור ל ארונית האמבטיה שלנו.
כך נראה בר המשקאות כשהגיע אלי הביתה:

וכך הוא נראה פתוח (אחרי שהוצאתי ממנו את המדפים והמחיצות מזכוכית שאשתמש בחלקם גם בארונית שלי):

פרוק:

בשלב ראשון פרקתי את הדלתות,את כל המסמרים והברגים ואת כל הפירזול מהארונית כולל החיבור לחשמל.
ה-כ-ל נשמר. בחלק מהדברים יעשה שימוש חוזר בהמשך. (בכנות, בשלב זה לרוב איני יודעת מה יכול להיות לעזר בהמשך אז כשגרת עבודה שלמדתי עוד מפרוק הספה בזמנו, הכל נשמר!)
     
    

גם כאן יש סוקל נמוך (כ5 סמ’) שבכוונתי להפטר ממנו.   

במקרה זה, אין לי צורך לשמר אותו כך שהפרוק שלו פחות מורכב (אולם גם כאן, אלגנטי זה לא…) ואני משתמשת בכל הטכניקות שהתנסתי בהן בפרוק הסוקל שהפך למדף + שימוש בג’יטסו ופטיש שהופכים את כל התהליך לפשוט יותר.
  
לצד הזה (התחתון) של הארונית אחבר גלגלים והוא לא יהיה חשוף. כך שאני משייפת מעט להסיר חתיכות עץ בולטות ועוברת הלאה.
הואיל ותהליך המטמורפוזה של הארונית לא נעשה ברצף וגדם הארון ישב אצלי בבית זמן מה, הרכבתי לו כבר בהתחלה גלגלים על מנת שאוכל לנייד אותו בקלות ממקום למקום (בשלב מאוחר יותר החלפתי את הגלגלים לגלגלים גדולים יותר שהתאימו לי יותר לפרופורציות הכלליות של הארונית)

תכנון-

עם הזמן (ולא מעט קלומטרים של שחיה… ברצינות לגמרי.  כל כך הרבה בעיות פתרתי בזמן שחייה…זמן שקט בלי הפרעות. נטו מחשבה, או מדיטציה.)
התגבש אצלי איך אני רוצה שתהיה ארונית האמבטיה שלנו ואיך אני רוצה שהיא תתפקד.
רעיון.
קו מנחה.
גם אם לא כל הפרטים היו פתורים לחלוטין.
זו סקיצה זריזה שעשיתי בזמנו, בעיקר כדי להמחיש את הרעיון הכללי ולהבהיר לעצמי איפה נקודות התורפה שאצטרך להקדיש להן מחשבה שניה ושלישית.
משמע, להבין במהותו את הפתרון הטכני (ואיפה יופעלו כוחות שצריך לתת להם מענה), את ההשלכות של אותו פתרון ואיך ניתן ליישמו.

במקור חשבתי להשתמש בחבלים שיעברו דרך גב הארונית וייקשרו לדלת.
הפתרון של החבל עבר אבולוציה ואתייחס לפתרון, לשלביו ולהתפתחות שלו בהמשך.

הכנת ארונית האמבטיה לעבודה:

החלק של ההכנה הוא לרוב החלק הפחות אטרקטיבי ופחות זוהר.
(ובמקרה הזה אצלי, כנראה גם יותר מרעיש, מה שגרם לשכנים שלי להתדפק על דלתי בחמת זעם…) –
שיוף, מילוי חורים (טוב, זה לא מרעיש…) ומיקום הצירים מחדש.

שיוף:

באזורים שייצבעו, השיוף יכול להיות שטחי יותר, רק לצורך חיספוס שישפר את האחיזה של הצבע.
באזורים בהם אני רוצה להשאיר את טקסטורת העץ חשופה, השיוף חייב להיות יסודי ומאידך זהיר כדי לא לפגוע בפורניר.

שימו לב, כשאתם משייפים ציפוי לכה מעל פורניר (או עץ מלא, כמובן), בתחילה המשטח חלק, אולי טיפה מבריק וכהה.
עם התקדמות תהליך השיוף, המשטח ילבין ויתחספס. המשטח שוב יתכהה (קצת פחות משהיה בהתחלה) לאחר הסרת הציפוי לחלוטין.
בסופו של דבר המשטח יהיה טיפה מחוספס למגע, כהה ומאובק. יש להסיר את האבק עם סמרטוט מעט לח וממש לפני צביעת הלכה בהמשך, שוב.

בצידו של הארון יש כתם כהה וחורים. באזור הכתם הארונית היתה כנראה מחוברת וצמודה לחלק אחר במזנון.
בתמונה אתם יכולים לראות אזורים בהם הציפוי החלבי עוד לא הוסר לחלוטין וגם כי באזור הכתם הציפוי הוסר והכתם…נשאר.
גם כשהמשכתי לשייף באזור הנ”ל הגוון החל להתבהר רק… כשציפוי הפורניר נפגע.
לאור זאת החלטתי לוותר.
הסרתי את כל ציפוי הלכה אבל באזור הכתם אצטרך לטפל בגישה אחרת…

מילוי:

הואיל וידעתי פחות או יותר מה אני הולכת לעשות, היו חורים שהשארתי, מה שיחסוך לי מדידות בהמשך. את כל שאר החורים, כולל השקעים שנוצרו עבור הצירים, סתמתי בשפכטל עץ. בחלק החיצוני של הארונית בשפכטל כהה ובחלק הפנימי בשפכטל בהיר.
אמנם האזורים הללו הולכים להצבע, אבל אני רוצה להמעיט בהבדלי גוונים. אם יש לכם רק גוון אחד של שפכטל, אל תקנו במיוחד. לכל היותר, שכבה נוספת של צבע תעשה את העבודה.     
תהליך המילוי לפעמים הוא כפול. אני ממלאה את האזורים הדרושים בחומר מילוי, משאירה לייבוש, משייפת ולפעמים ממלאה שוב היכן שנדרש ושוב משייפת.
בד”כ זה מספיק.
כדי למלא את השקעים לצירים בדפנות (שהם מגולפים מהפינה) אני נעזרת בלייסט עץ.
את הלייסט אני מהדקת לארונית עם כליבה וממלאה בחומר מילוי. הכליבה (ולייסט העץ) נשארת עד לייבוש מלא של חומר המילוי.

מיקום צירים חדשים-

עקרונית, אני לא בטוחה שהשלב הזה שייך להכנה. הכנסתי אותו לכאן בגלל הסיבה הבנאלית שגם הוא מרעיש עולמות וקומם עלי את זעמם של שכני…
(להגנתי יאמר שגם אם עבדתי במרפסת, תמיד עבדתי בשעות המקובלות בחוק. לא בגלל החוק. בגלל הרצון להתחשב. ולמרות זאת כנראה אצטרך להתחשב טיפה יותר בהמשך…)
כדי לחצוב שקעים לצירים (במקור הם היו צידיים, בארונית שלי הם יהיו מלמטה) אני משתמשת במכשיר מולטי טול שיש לו מן משורית לחציבה. 

אני מודדת היטב (פעמיים) מסמנת ומתחילה לחצוב בעץ.
    
    

השקעים לצירים, ממש, אבל ממש לא יפים. אין לי מושג איך ניתן לעשות את השקע נקי ויפה כמו בנגריה. אולי אין לי את הכלים הדרושים ובוודאי אין לי את הנסיון.
למרות זאת, גם השקעים החובבניים שלי יעשו את העבודה לה הם נוצרו.

זה בדיוק המקום להסתיר את פני ולהתוודות על טעות שעשיתי (מודה שמרוב בושה, שקלתי להחליק את זה ולא לספר לכם…)
אבל…אם לשתף אתכם בטעות האומללה שלי יחסוך מכם אותה ודומות לה, היה שווה לטעות. ולהחשף…
אז מטומטמת, חסרת נסיון שכמותי, אמנם מדדתי פעמיים ודייקתי לדאבוני במיקום, אבל טעיתי ב…חישוב מיקום הציר. 
זיכרו…כשאתם ממקמים את הציר, יש לוודא שהוא גם יוכל להפתח…

בסקיצה יש שני חתכים,שתי אופציות למקם את הציר בחלק התחתון של ארונית האמבטיה.
תגידו אתם:
אלו משתי האופציות גם תהיה אפקטיבית?
לפי איזה אופציה חצבתי לראשונה וממש לפני שחצבתי גם בדופן הארונית, הבנתי את טעותי ועשיתי את האופציה האחרת?

טעות לעולם חוזרת. אבל עכשיו אתם מודעים, אז תמנעו ממנה….

כפי שאתם מבינים (וכפי שהמורים שלנו אמרו לנו בעבר) מה שלא עושים עם הראש, עושים עם הרגלים. במקרה הזה עם הידיים ועם מולטי טול…
כשתצטרכו למקם צירים, הקדישו לזה מחשבה שניה ושלישית ואולי איזו סקיצה קטנה. תחסכו לעצמכם עבודה…
אז כן,
נאלצתי למלא עם שפכטל עץ את החציבות המכוערות שעשיתי ,לסמן שוב את המיקום החדש ולחצוב שוב מחדש. (לדאבונם של שכני… המכשיר הנ”ל לדבריהם מרעיד אמות סיפים. הם השתמשו בשפה פחות מליצית…)

אגב, לא ניתן לוותר על חציבת השקע בעץ, כי לציר יש נפח.
אם לא נחצוב בעץ, לא נוכל למקם היטב את הציר והסגירה לא תהיה נקיה.
מזל שהצד הזה ממילא יצבע כך שהטעות שלי תיספג, תעלם מאחורי שכבת צבע ותסתכם בעבודה מיותרת.

 
אמנם לא צבעתי עדיין, אבל אני ממקמת את כל הפירזול, מוודה שהכל תקין וחדי העין יבחינו כי גם מקבעת עם ברגים.
כמובן שלאחר מכן אני מפרקת שוב את כל הפירזול (צירים ומגנטים) מאחר ואיני רוצה ללכלך בצבע בשלבי הצביעה. אבל, לאחר שאסיים לצבוע, החורים כבר יהיו ולא אצטרך אז לבדוק, לסמן לטעות ולתקן.

פיתרון לסל כביסה כחלק אינטגרלי מהארונית –

כפי שכתבתי בהתחלה, הפיתרון לסל הכביסה עבר אבולוציה והשתנה בדרך.
הפיתרון הטכני של סל הכביסה בארונית צריך לכלול:
– מנגנון סגירה שבשבילו אני מנצלת מגנט שהיה במקור בבר המשקאות ופורק ממנו.
– מעצור כלשהו שיגביל את פתיחת הדלת.
– מנגנון שיפתח גם את סל הכביסה עם פתיחת הדלת.

בתחילה חשבתי להשתמש בחבל עבה שיושחל בחורים שאקדח בדלת ובגב הארונית.
החבל יהווה מעצור שיגביל את פתיחת הדלת וגם יושחל בסל הכביסה כך שהוא יפתח עם פתיחת הדלת.
על מנת שגב הארונית יעמוד בלחצים ולא ישבר (כולה דיקט…דמיינו מה קורה כשמופעלים עליו כוחות…), חשבתי לעבות אותו נקודתית.
זו הסיבה שהדבקתי חתיכת עץ לדיקט של גב הארונית.

הואיל ולא רציתי פתרון בו יבלוט דבר כלשהו מאחור (החבל שיעבור מבחוץ), החלטתי לשנות גישה. חשבתי לנצל את העובי של הלוח ולהבריג בו ווים. בתוך הווים להשחיל את החבל (כך שיהיה פנימי בארונית ולא מחוץ לארונית)
  

אח”כ חשבתי שבעצם אין סיבה לקדוח בדלת הארון על מנת להשחיל את החבל.
אפשר להשתמש באותו פיתרון של וו מוברג בצידה הפנימי של הדלת וכך לא לפגוע כלל בצידה החיצוני של הדלת.

גם בידית לפתיחת הדלת לא יהיה צורך מאחר והדלת אמורה לבלוט כלפי מעלה כך שיהיה נוח לאחוז ולפתוח אותה גם ללא ידית.

והינה חסכתי כמה קדיחות וחורים בעץ באמצעות פתרון חלופי נגיש וקל יותר ליישום.

בשלב הבא החלטתי שאוכל להחליף את החבל בשרשרת.
השרשרת יוצרת את המעצור הרצוי לדלת. את גודל הפתיחה ניתן לשנות בקלות ע”י החלפת הטבעת המושחלת בוו.(כמו כן, סל הכביסה יהיה תלוי על השרשרת וייפתח עם פתיחת הדלת.

בדיעבד, אולי יכולתי להבריג את הווים הפנימיים בדופן העליונה של ארונית האמבטיה ולחסוך את הדבקת העץ לגב הארונית.
(אם כי לוח העץ הנ”ל קיבל תפקיד נוסף בייצוב מחיצת הזכוכית… אתייחס לזה בהמשך.)

מפת ירושלים בגב ארונית האמבטיה –

הבחירה במפה לכיסוי גב הארונית היתה דומיננטית והשפיעה על כל אופי הארונית בסופו של דבר.
אם אתם רוצים למקם את הרהיט במרחב מסויים ואתם רוצים שתשתלב בו, כדאי לקבל ממנו השראה ולהתחבר לסקלת הצבעים בו (בכל יחס שתבחרו, אם להשתלב, אם לתת קונטרה…)
במקרה שלי זה היה לי פחות חשוב ושיקולים אחרים הנחו אותי.
רציתי להדביק טפט או תמונה כלשהי שתהיה רציפה ולא תיתן תחושה של פסיפס.
מאחר ויש לי כמה מפות מפעם שזו דרך מצויינת לשמר אותן הבחירה בסופו של דבר היתה בין 2 מפות שהתאימו בגודלן:

בסופו של דבר בחרתי במפת ירושלים משנת 1982.
במפה זו ממש השתמשתי בזמנו והיא אף התבלתה, הודבקה בקפלים וכוסתה בניילון לצורך הגנה. הבחירה במפה זו הכתיבה גם את הבחירה בצבע שאיתו אשלים את הארונית
(או… שהאהבה שלי לצבע הירוק הכתיבה את הבחירה במפה. תבחרו 😉 )

הדבקת המפה על גב הארונית –

תחילה הרטבתי במברשת עם מים את משטח הדיקט שפרקתי מהארונית.
לאחר מכן התחלתי למרוח בשלבים פסים של דבק פלסטי שדולל מעט במים. דילול הדבק במים הופך אותו לעביד יותר וכך קל יותר למרוח ממנו שכבה דקה. אני מורחת פס של כ7 סמ’ דבק, מצמידה את המפה, מיישרת ומשטחת את כל בועיות האויר ועוברת הלאה לפס הבא.

    
גם את העץ שהדבקתי אני עוטפת באותה הדרך. מנסה היכן שניתן לשמור על המשכיות.
אחרי שהכל הודבק ושוטח והתייבש, אני מסירה את הקצוות באמצעות נייר לטש.

ובשלב זה, אני מורחת על כל המפה המודבקת שכבה של דבק מדולל בקצת מים, משאירה לייבוש מלא ומיישמת שכבה נוספת.
לאחר ייבוש מלא, אני משייפת את כל הקיפולים והבליטות על מנת להחליק קצת יותר את המשטח ולאחר ניגוב והסרת האבק, יישום של כ-3 שכבות לכה עם זמן ייבוש בין שכבה אחת לבאה אחריה.

צביעה –

לגמרי במקרה, גווני המפה שנבחרה הם חום וירוק. התמזל מזלי והפורניר של הארונית בגוון חום. ומזלי אף שיחק לי יותר ובין הצבעים שנשארו לי מעבודות קודמות, יש לי גוון מתאים. תודו שבהתחשב בכל “צרופי המקרים” הללו הבחירה בירוק שתואם לגוון הירוק במפה מתבקשת.
אהה…ואני גם אוהבת ירוק.

אז איך בעצם תהיה החלוקה? איפה אצבע בירוק ואיפה אשאיר את הפורניר?
לצורך העיקרון, כל השטחים הפנימיים של הארונית יצבעו בירוק (משמע הדפנות הפנימיות של הארונית והצד הפנימי של הדלת.

תכלס, הגוון הירוק גם גלש החוצה.
זוכרים את הכתם? אז הכתם יגודר בפס של מסקינטייפ איכותי וייצבע בירוק.
      

יש מקומות בהם השימוש במסקינטייפ הוא טרחה מיותרת לדעתי (בעיקר במפגשים בין מישורים ובידיו של מי שאחיזתו יציבה).
לא כאן!
כאן, כשבמישור אחד נפגשים בקו שתי טקסטורות, שני צבעים ושני חומרים, חשוב מאד להיות סופר מדוייקים.
מסקינטייפ איכותי יוכל לתת לזה מענה מספק למדי. (למנוע ככל הניתן חריגות מהקו)

כמו כן, 
אם שמתם לב, הדלת בחזית הארונית מחולקת לריבועים ע”י חריצים.
גם את החריצים הללו צבעתי בירוק.
       

ראוי לציין כי לא הצלחתי להכנס ולשייף בתוך החריצים כך שבמקרה כזה חשוב להשתמש בצבע שניתן לצבוע איתו ישירות ללא שיוף או לחילופין, לשלב שלב ביניים של צבע מקשר.
גם כאן נעזרתי במסקינטייפ כדי לא לצבוע את ריבועי הפורניר שישארו כפי שהם (עם גימור לכה כמובן)

ומה עם הקנטים?

גם אם זה נראה זניח (זה לא!) יש להתייחס ולטפל גם בקנטים של הארונית.
ככלל, כפי שאמר האדריכל מיס ון דר רוהה “אלוהים נמצא בפרטים” ובהחלט לא מספיק להגיע עם רעיון כללי מרשים, חשוב לבחון אותו (וליישם אותו!!) ברמת הפרט.

בעבודה הזו על הארונית, מעבר לפתרונות הטכניים שצריכים להשתלב במראה ובעיצוב, המוטיב העיקרי היה חיבור בין צבע וטקסטורה: פורניר עץ (גוון וטקסטורה), מפה ישנה וצבע ירוק שגם חיבר ביניהם וגם נתן מענה פונקציונלי לכיסוי פגמים.
מאחר והקנט נמצא באמצע בין הפורניר בחוץ לצבע הירוק בפנים, שימוש במוטיב השלישי שמשמש בארונית, במפה , נראה לי מתבקש כאן.

לצורך העניין את שאריות המפה חתכתי לרצועות של כ2.5-3 סמ’:
 ובאמצעות מכחול מרחתי דבק על הקנטים והדבקתי את הרצועות. גם פה, חשוב לשטח היטב ולוודא שהכל מודבק.
    
לאחר יבוש אני מסירה את הסרחים באמצעות שיוף הפינות.
יש לציין כי בדלתות בר המשקאות שנסגרו אחת כלעומת השניה היו בלט באחת ושקע בשניה.
הדלת בה אני השתמשתי היתה הדלת עם השקע, אותו מילאתי בשפכטל עץ ושייפתי להחלקה ליצירת מישור אחיד לפני הדבקת המפה.

לאחר ייבוש הדבק, גם כאן, כמו בגב ארונית האמבטיה,  יישמתי שתי שכבות של דבק, עם זמן ייבוש ביניהן, שיוף ושלוש שכבות של לכה.

גימור –

לכה:

תחילה יש לאטום את ארונית האמבטיה. במקרה זה יש לזה חשיבות יתרה כי היא תמוקם בחדר לח. הגימור יהיה שלוש שכבות של לכה (על בסיס מים כמובן…) בגימור מט משי על כל החלקים.

חיבור גב ארונית האמבטיה בחזרה:

 
הגב שפורק בזמנו, חובר חזרה באמצעות אקדח מסמרים.

פירזול:

לאחר שהכל יבש מרכיבים את הדלת עם הצירים (שמיקמנו כבר בשלב קודם),
קודחים ומבריגים את הווים,
                  
ממקמים את השרשראות ואת סל הכביסה התפור שלנו.(תפרתי אותו בעבר ולא ארחיב עליו כאן. למי שיש שאלות, מוזמן לפנות אלי ואענה כמיטב יכולתי)

מחברים את המגנט שפורק בזמנו מבר המשקאות.
                 

עכשיו סל הכביסה מורכב ודלת הארונית מתפקדת.

החלפת הגלגלים:

כפי שכתבתי בזמנו, כשראיתי את הארונית מורכבת, הגלגלים נראו לי קטנים מדי לפרופורציות שלה אז החלפתי אותם בגלגלים גדולים יותר.

והמדפים…

לגבי המדפים התלבטתי כמעט עד הרגע האחרון.
בבר המשקאות המקורי כמעט כל החלק הפנימי היה מחופה בזכוכיות. הגב היה מראה.
מלמעלה היתה זכוכית חלבית שהונחה באלכסון על מחיצת זכוכית וחיפתה על מנורה שהאירה את הארון עם פתיחתו.
מחיצת הזכוכית אנכית מוקמה באופן לא סימטרי כך שמצידה האחד היו מדפים צרים יחסית ומצידה האחר (הצד של סל הכביסה…) היה מדף ארוך.
במחיצה עצמה נקדחו חורים ובהם הושחלו תומכים למדפים.

עד הרגע האחרון התלבטתי לגבי המדפים. חשבתי על מס’ פתרונות:
א. לתלות מדפים על שרשראות כך שאחזור על מוטיב השרשרת שקיים בפתרון סל הכביסה.
ב. להעמיד שני מדפים אחד על השני על רגליים של רהיטים אחרים שמצאתי. 
ג. לחתוך מדפי זכוכית ולהשתמש בתשתית הקיימת.

כפי שאתם כבר יודעים, האופציה השלישית נבחרה.
הסיבות לכך הן:
א. נאמנות למקור.
ב. בזכות שקיפות הזכוכית פנים הארונית מואר יותר וניתן לראות טוב יותר את המפה בגב הארונית.
ג. הפתרון הזה היה הזמין מכולם, המהיר מכולם והקל ליישום מכולם.

המדף הארוך נלקח כלאחר כבוד לאברם הזגג שחתך אותו לפי המידות הרצויות. למדף הזה הוא הוסיף מדף נוסף שהוא חתך משארית של זכוכית במקום.

מחיצת הזכוכית (שפורקה בזמנו מבר המשקאות) נוקתה והועמדה במקומה, נתמכת בצד של סל הכביסה בלוח העץ שהודבק לגב ארונית האמבטיה. (זה תפקידו הנוסף של לוח העץ שהזכרתי קודם!) 
מצידה השני היא נתמכת במדפי הזכוכית.
(מוזמנים להגדיל את התמונות על מנת לראות היטב את קיבוע המחיצה)
על מנת שהמחיצה לא תזוז בבסיס, מוקמו 2 מעצורים שפורקו אף הם מבר המשקאות.
כל התומכים של מדפי הזכוכית פורקו מהארונית במקור (והחורים נשמרו) ונעשה בהם שימוש חוזר.

וקצת תמונות להתרשמות מהארונית המוכנה:

ארונית האמבטיה מוכנה ומתפקדת ואתם שותפתם בתהליך.
ועכשיו אני יכולה כבר לטוס לוינה בלב שקט,
לפגוש חברים (הונדרטוואסר, ברויגל…), להנות ממוסיקה ומשווקי חג המולד.
אובידרזיין …

Related Images:

לפני שאני מתחילה, נראה לי שאני צריכה להסביר מה זה סוקל (או צוקל) כדי שלא תבהו במסך בעיני עגל (אני יודעת שזה מה שאתם עושים כי כאלה עיניים בדיוק הבנות שלי תלו בי כשסיפרתי להם על הסוקל שלי!) 
הסוקל הוא בעצם פרט החיבור בין הארון לרצפה או למשטח מתחתיו. החלק התחתון של הארון או המזנון, זה שנסוג מקו חזית הארון. סוג של ספייסר…
מעצם תפקידו והגדרתו, אתם מבינים כבר שהוא לא פרט דומיננטי.
קרוב לוודאי שהסוקל אינו מושך תשומת לב יתרה ולא תזכרו אותו כלל כשתחשבו על הארון.

נאסף ברחוב…

גם את חלקי המזנון שמצאתי, מצאתי ואספתי מהרחוב.
הפעם בזכות פוסט שהועלה בקבוצת פייסבוק שאני חברה בה. כך זה נראה בפייסבוק….

דווקא סימנתי לעצמי משהו אחר, שלא היה כבר כשהגעתי…
אז לקחתי את מה שהצית את דמיוני במקום. חלקי מזנון מפורק שהיה לי ברור כי יום יבא וישנו את יעודם תחת ידי.
כך זה נראה לאחר שהובא כלאחר כבוד הביתה:

הסוקל שלי אינו סוקל קלאסי. זה סוקל של מזנון שכנראה חיבר 2 חלקי מזנון זה לזה.
כפי שניתן לראות בתמונות, הסוקל המדובר, מחובר לחלק המזנון בצידו הרחב ועוטף אותו גם מצד.

בשלב ראשון רציתי להפריד את החלק המרכזי עם המגרות מהסוקל שעטף אותו אבל באותה נשימה לא היו לי ספקות: קל זה לא יהיה. וגם יחייב תיקונים בדיעבד.

להפריד סוקל ממזנון…

הואיל והמזנון הנ”ל נעשה ממזמן ובנגריה שעשתה עבודה טובה (משמע, דבק זה דבק …)

התהליך היה ארוך, מתיש וכמעט מייאש. וכן, גם יהיו לא מעט תיקונים.
יכולתי אולי להקל על התהליך לו הייתי מוכנה להרוס את הסוקל, אבל לא.
התעקשתי.
ותראו בסוף, היה שווה…
השתמשתי בכל השיטות והטיפים שקיבלתי בקבוצות יעודיות ובפורומים רלוונטיים
(למעט אלה שריפו את ידיי…):

• הרטבתי (לא יודעת כמה זה תרם…)
• הכנסתי שפכטל (חלוד… למקרה שיהרס) בדפיקות פטיש ובהמשך נעזרתי בשני מברגים כטריז מתקדם. גם אותם החדרתי בדפיקות פטיש עד לנתוק החלקים נקודתית. ואז הוצאתי את המברג (כל פעם אחד מהשניים לסרוגין) והכנסתי אותו שוב בהמשך.
• הכנסתי גם חוט ברזל (אבל הוא רק וידא שיש רווח המשכי בין החלקים)

אחרי שהחלק הארוך התפרק (החלק שחשבתי לתומי שהוא החלק הקשה…), הגעתי לאגוז הקשה יותר. החלק הקצר המחובר אליו בר’.
כאן לא הצלחתי בשום אופן (ולא בכדי. הם ניבנו מסתבר כיחידה אורגנית ולא הודבקו אחד לשני)
הואיל ורק החלק הארוך בסוקל עניין אותי, את החלק הקטן, הניצב לגדול כבר לא התעקשתי לשמר.
בנקודה זו הגיטסו נכנס לפעולה. ניסרתי בקו החיבור (הגאומטרי. לא היה באמת קו כזה) בין החלקים, ועדיין, בגלל המבנה של הג’יטסו לא היתה לי גישה ולא יכולתי לנסר הכל.
בדרך ,כשנאלצתי לנסר את אחת מתומכות הסוקל ניסרתי גם מסמרים ( ואת זה גיליתי בדיעבד. לשמחתי המשורית עדיין מתפקדת…)

ועדיין, אחרי הכל, הגעתי גם לשלב האלימות בו הייתי צריכה ממש לדפוק עם פטיש ולהפריד בכח (מומנט? מישהו פה איתי?) את החלק מהגוף.
והחלקים נפרדו. 
חלק מהדופן של המזנון התקלפה. כאן אצטרך להדביק ולמלא בבא הזמן, אבל הפעם אני מתמקדת בסוקל שהצלחתי להציל.
נו שויין.
אלגנטי זה לא היה, אבל מסתבר שכישלון גם לא. 

המדף כבר ממש מתבקש, לא?

סוקל שהופך למדף – ויז’ן עיצובי :

שלושה מתוך ארבעה צדדים בסוקל, מחופים פורניר.
אשמח להשאירם כך גם כי אני אוהבת את החום והטקסטורה של העץ וגם כמחווה למקור. מאותה הסיבה בדיוק (וגם משום שהטקסטורה נאה בעיני, כמובן)החלטתי להשאיר את קנט הסנדויץ חשוף כולל כל הפגמים ומילויי השפכטל שהתבקשו. 
אבל כדי להכניס עניין ואופי טיפה יותר צעיר ודינאמי (כדי שתבינו, זה הולך להיות תלוי אצל אמא שלי, בת ה-82 בפינת העבודה שלה בדיור המוגן בו היא מתגוררת… ;-)) החלטתי לצבוע את כל שאר האזורים בצבע.

בהיותו סוקל, כל חוצץ לכאורה, היה רכיב קונסטרוקטיבי.
במתכונתו המיועדת כמדף זה אכן חוצץ שיוצר נישות עצמאיות.
ניתן להתייחס לכל נישה בנפרד. בצבע, בטיפול ובסופו של דבר גם פונקציונלית. 
זה מה שבחרתי לעשות בסופו של דבר. כל נישה זוכה לצבע משלה ורק שתי הנישות החיצוניות “זוכות” לגב. הנישה המרכזית תהיה חשופה לקיר עליו המדף יותקן…

למי שתהה למה יש חוצץ קטוע… זה היה אילוץ שבלעדיו לא הייתי מצליחה להפריד את החלקים.
בכנות, לא חושבת שהייתי עושה זאת אלמלא אותו אילוץ ואני מאד שמחה שזה קרה.
המדף הרבה יותר מעניין כך לדעתי.
דווקא אילוצים גורמים לנו לא פעם למצא פתרון מיוחד, חריג ולהיות יצירתיים יותר. זו סיבה טובה לא לחשוש מבלת”מים שקורים ויקרו כמעט תמיד בתהליך של יצירה !

את המדפים יש להתקין על הקיר.
הדרך הטובה/היפה ביותר לעשות זאת היא עם משולשים(ראו בהמשך).
אבל אם אני מעדיפה שהמשולשים יהיו נסתרים, אצטרך להוסיף למדף גב.
לפחות באזור המשולשים, משמע בשתי הנישות הצידיות.

מתחילים להפוך סוקל ל…משהו אחר?

לא סתם כתבתי משהו אחר. השלב הראשון לפחות הוא מאד אוניברסלי.
סתימת חורים עם שפכטל עץ, שיוף וניקוי. ולפעמים יותר מסבב אחד שכזה.
תהליך הפרדת הסוקל מהמזנון, כפי שראיתם, היה ברוטלי למדי.
גם אם הסוקל יצא במצב סביר, עדיין נוצרו פגמים שיש לתקן.

סתימת חורים:

איזה דבר נהדר זה שפכטל עץ…(אגב, ניתן לקנות אותו בגוונים שונים ולהתאים אותו לגוון הרצוי)
אני סותמת את כל החורים עם החומר הקסום הזה.

לפעמים יש פגמים בפינות ואז מילוי חומר הוא קצת יותר מורכב.
אני נעזרת בלייסט עץ שאני מהדקת ומיישרת עם כליבה ואז ממלאה עם שפכטל עץ

כמובן שבמקרה כזה יש לתת לחומר להתייבש היטב לפני שמשחררים את הלייסט ומשייפים.
וגם זה בעדינות, כי שפכטל עץ אינו מאד חזק ועלול להפגע בפרט שמדובר על פינה.
(ראוי לציין שאת הטיפול הזה עשיתי לאחר שיוף הסנדויץ’ באזור ההפרדה מהמזנון שאליו התייחסתי בהמשך, לאחר הסרת השבבים והחלקת המישור)

שיוף:

לסוקל יש שני צדדים עם סנדויץ’ חשוף.
אחד מהם יחסית חלק
והשני, שהיה מחובר לארון, מאד לא חלק. בלשון המעטה. הרבה שבבי עץ, אזורים פגומים ולעיתים שכבת עץ נוספת שנתלשה מהארון בתהליך ההפרדה. 
הצד הפחות חלק יהיה מן הסתם הצד האחורי. ועדיין יש לטפל בו להחליק ככל הניתן, להסיר שבבי עץ ושכבות שנתלשו מהארון. מספיק על מנת ליצור מישור ישר ואחיד. לא מעבר לזה.
ניתן לראות בתמונה את האזורים בהם המברגים הוחדרו וכן פגמים שנוצרו בתהליך הפרוק ונאלץ למלא ולתקן.

בצד השני, גם אם הוא נקי יותר מלכתחילה, יש לא פחות עבודה. הוצאת פינים (ששימשו לקבע את המיקום היחסי שלחלקי המזנון), מילוי חורים בסנדויץ’ ואח”כ שיוף יסודי שיתן תוצאה אסתטית (כפי שציינתי, קנט הסנדויץ’ יהיה חשוף ולכן יש להביאו למצב חלק וייצוגי.)

החלק האחרון בשיוף (שאגב, אני עשיתי אותו לאחר הצביעה בצבע) הוא הסרת ציפוי הלכה או הפוליטורה מהפורניר. 
תוך כדי שיוף הציפוי מקבל גוון חלבי עד שהוא מוסר לחלוטין ושוב הפורניר מתכהה (ויתכהה עוד כשיקבל שכבת לכה חדשה…) התמונה ממחישה זאת:

צביעה:

לאחר מילוי כל החורים, שיוף, החלקת המשטחים וניקוי מאבק, הגיע הזמן לצבוע.
תבחרו צבע אטום (מסתבר שצבע הידרו אמייל שחשבתי שהוא אטום, פחות אטום מצבע גיר…) היתרון של הצביעה והסיבה העיקרית לבחור בצבע היא כיסוי מלא. זה קצת מתפקשש כשרואים את כל הפגמים והמילויים ככתמים בצבע…
כמובן, כמה שכבות צבע עד אטימה ואחידות. אם נחוץ להחלקה, שיוף עם נייר לטש עדין מאד בין שכבת צבע אחת לשניה.
אני כיסיתי את הקנטים ואת אזורי המגע עם הפורניר במסקינטייפ ובנייר דבק. 

עשו זאת אם היד שלכם אינה יציבה.
 לדעתי עדיף לוותר על כל הכיסויים, לעבוד עם מכחול יציב ככל הניתן, בעדינות על קווי המגע הרגישים ולא לשים כיסויים של מסקינטייפ.(גם כאן ובמקרה זה חוסר הנחיצות של הכיסוי הוכחה שוב, לדעתי),
למה?
משום שהצבע גולש מתחתיו ומלכלך למרות הכל, היד שלי היתה מספיק יציבה לצבוע נקי וממילא שייפתי שוב את הקנט לאחר שלה הצבע והסרתי את כל כתמי הצבע

(אגב, הפאה הרביעית, ללא הפורניר, נצבעה אף היא….)

לפני שאני צובעת בלכה הכל בואו נדבר על הגב שהחלטתי להוסיף.

גב למדפים שעשויים סוקל של מזנון:

לצורך העניין גייסתי מזונית שפורקה משידה ישנה בעבר.

משערת שאם פלטת המזונית היתה ארוכה מספיק , הייתי עושה את הגב על כל המדף. הואיל ולא, ומכיון וכל נישה היא עצמאית, החלטתי לעשות את הגב רק בשתי הנישות הצדדיות (וכן, להסתיר את משולשי התליה). 
עוד החלטה עיצובית כתוצאה מאילוץ
(טוב…מסכימה. אילוץ בערך. אם זה היה חשוב או מהותי יותר, הייתי בטוח מוצאת פלטה ארוכה יותר)

סימנתי את הפלטה עם הסוקל עצמו כתבנית וניסרתי.
שימו לב כשאתם מסמנים, הגב צריך לחפוף את הדפנות (אני אחבר אותו באמצעות אקדח מסמרים לדפנות)!

את המזונית יש לכסות בדרך כלשהי. אם זה בצבע הנישה, או בכל דרך אחרת. 
(גם) במקרה זה העדפתי להדביק עליה דפי ספר (בנוהל הרגיל: הדבקת הדפים בדבק פלסטי, לאחר יבוש כיסוי בשתי שכבות של דבק (עם זמן יבוש בין אחת לשניה כמובן) ולאחר יבוש איטום בלכה על בסיס מים.
גם הבחירה הזו היא עיצובית נטו. צביעת המזונית בצבע הנישה יגרום למדף להראות כבד יותר לדעתי.
ציפוי הדפי ספר יהיה קליל יותר ומתוחכם יותר.
כמובן שהבחירה היא לחלוטין שלכם ואין נכון ולא נכון.

לאור נסיון העבר, לפני מריחת הדבק הרטבתי את המשטח במברשת עם מים, מה שדילל מעט והקל על פיזור אחיד של הדבק.
גם לאחר הדבקת הנייר ולפני מריחת שכבת הדבק הרטבתי בעדינות באמצעות מברשת את המשטח. לדעתי זה עוזר לישר ולהדביק היטב את הנייר ולמנוע את הגלים והבועיות שנוצרות בתהליך.

בין לבין, כדי להפטר מהנייר העודף בצדדים, נעזרתי בשיוף הפינה של המזונית המצופה עם נייר לטש .
כמובן שכל התהליך הנ”ל התרחש במקביל לצביעה של הסוקל כדי לנצל את זמני הייבוש “המתים” של הצבע/הדבק (וגם להכין מרק ולתלות כביסה במקביל…)

גימור:

הכי פשוט שיש. 
לכה, על בסיס מים על הכל (גם על אזורים הצבועים בצבע גיר! הידרו אמייל לא מחייב גימור נוסף של לכה). שימו לב שהלכה מעמיקה את גווני העץ. גם באזור הפורניר וגם באזורי הסנדויץ’ החשוף.
כל התיקונים והמילויים של השפכטל (שמראש היתה כוונתי להשאיר חשופים) מקבלים הדגשה. קחו את זה בחשבון. 
ואחרי ייבוש הלכה על כל שכבותיה,
גיליתי שהגב המצופה דפי ספר טיפה בולט בצדדים מעבר לדפנות.
לכאורה יכולתי להשאיר את זה כך, אבל לא היה שום סיכוי שאעשה זאת.
אז חתכתי את המזונית המצופה…עם סכין יפנית.

זה לא קל, אבל לא בלתי אפשרי. נעזרתי לפעמים בפלייר לשבור את השאריות ולבסוף בנייר זכוכית לשייף את הקצוות. אל תשכחו שהקצוות מוסתרים לחלוטין מאחורי הדפנות כך שאין צורך להפעיל את הפדנטיות כאן. רק צריך לוודא שאכן הם יהיו מוסתרים 😉

מחברים את הגב לדפנות (שימו לב לסמן את הדפנות ואת עוביין ולהכניס את המסמרים ישר בדופן. שלא יגיחו לכם מסמרים במקומות לא רצויים). אני נעזרתי באקדח מסמרים שמאד מקל על החיים אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
אחרי שהגב היה מחובר, סימנתי את מקום החורים של משולשי הפלדה, קדחתי בעץ (מה שיקל מאד על החדרת הבורג…) והידקתי את המשולש למקומו. שימו לב שהברגים יהיו שטוחים ויכנסו היטב, אחרת המדף לא ישב היטב על הקיר.
אל תשכחו לקדוח חור קטן במזונית כדי לסמן את מיקום החור במשולש. מהחזית לא תראו היכן יש לסמן ולקדוח ללא החור הזה.

זהו. מוכן.

לא נותר אלא לתאם עם הסטודנט כשיחזור ל”ביקור מולדת”, שיעזור ולהתקין את המדפים (שהיו פעם סוקל…) על הקיר אצל אמא שלי ובשעות בהן השכנים הקשישים שלה לא נחים ;-)…
מה שיקרה בקרוב!
(אבל… לא אעכב את העלאת הפוסט בשביל תמונות מהשטח…)

Related Images:

יש תקופות שהיצירתיות שבי נאלמת. הסיבות הן שונות, התוצאה דומה.
ערמת הרהיטים הפצועים מלאי הפוטנציאל מתגבהת אצלי בבית ועושה לי קוואטץ’ בבטן כל יום שעובר ואין שינוי. ובכל זאת… 
צריך לחכות בסבלנות. זה יגיע מתי’שו….
ועד שזה יקרה, זה הזמן להזכר בדברים מפעם.
שולחן הסלון שלנו לדוגמה. שעשוי מארגזי תפוזים מפעם.
(שאגב, הוא אמנם תכנון שלי מא’-ת’ אבל הביצוע הוא של וינטג’מניה)

שולחן הסלון המדובר (לא, לא זה בתמונה כאן. זה שהחליף את השולחן מהתמונה כאן) התגבש מתוך צורך.
מכירים את זה שאתם חיים עם רהיט שאינכם אוהבים כי הצורך להחליפו הוא אף פעם לא ראשון בסדר העדיפויות?

אז סוף סוף אחת מרגלי השולחן דאז (בתמונה למעלה) נשברה.
עד היום בן זוגי, שבחר ואהב את השולחן, מאשים אותי בקונספירציה…

זה היה האות שהעלה בסדר העדיפויות את הצורך להחליפו (גם הספות בתמונה היו גוואלד בעיני….הן הוחלפו ברגע שמצאתי כורסאות של פעם וריפדתי אותן מחדש).
אבל ממש לא רציתי להחליף שולחן סתמי (לדעתי, כן?) בשולחן סתמי אחר.
רציתי להגדיר לעצמי את הצרכים שלנו ולמצא מענה מדוייק.
כארכיטקטית, יש לי את הנסיון להגדיר פרוגרמה ולתת לה מענה פונקציונלי (וצורני מן הסתם) בכל קנ”מ. (משמע בעיר, בבניין, בחדר או חלל כלשהו וגם ברהיט או כל מוצר אחר)
חלק משמעותי מאד במתן הפתרון הוא בהגדרת הצרכים וחשוב לא לחפף בחלק הזה.

הגדרת צרכים של שולחן הסלון שלנו:

זה היה הזמן להגדיר לעצמי מה אני (באמת) מחפשת בשולחן סלוני. לא אחד כזה שיצטלם בהכרח למגזינים (לא שיש לי התנגדות עקרונית, אבל לא זה יהיה השיקול) אלא כזה שיתאים כמו כפפה למשפחה שלי. שיתאים לה ולא שהיא תצטרך להתאים לו:
א. שיהיו לו גלגלים ושיהיה קל להזיז אותו ממקום למקום.
ב. שיהיה בו מקום אחסון. גם למשחקי קופסה שאנחנו משחקים בסלון וגם לאביזרים והמשחקים של קיווי, התוכי שלנו.
ג. שהוא יהיה בגובה נח לשים עליו רגליים (אל תתיפייפו לי…אני בטוחה שלא מעט מכם גם עושים זאת מול הטלויזיה! וכשאין אורחים!)
ד. שיהיה קל לנקות אותו כי אין מצב שאשתמש בתחתיות לכוסות. וחוצמזה, זה מגרש המשחקים של קיווי…
ה. שיתאים לגודל הסלון שלנו (שאינו גדול בעליל) ולמימדים שלו. משמע שולחן מאורך ולא ריבועי או עגול.
וכך מפה לשם התחלתי לצייר סקיצות, מנסה לשמור על ראש פתוח

אבל מהר מאד נסגרת על הקונצפט שנראה לי הכי מתאים.
ועדיין, עוד לא הייתי מגובשת מספיק כדי לחפש איש מקצוע שיממש את הויז’ן שלי.

הסקיצה לשולחן הסלון מתחילה לקבל נפח:

שולחן הסלון שלנו התחיל להתגלגל ברגע שהגעתי לוינטג’מניה עם הבת שלי בת ה-13 דאז (שווקי פשפשים ומקומות מעין אלה הם סוג השופינג המועדף עלינו…) כדי לחפש גופי תאורה ואביזרים לדירה של אמא שלי בדיור המוגן.
יחד עם מנורת קריאה מדהימה (ולא זולה) וכמה רעיונות לפתרונות (בחינם) מצאנו שם גם כמה ארגזי תפוזים מפעם. ברגע שראיתי אותם, הכל התחבר לי בחלק האחורי של הראש.
ידעתי כבר איך השולחן עומד להראות.
היה ברור לי ש(כמעט) כולו יהיה מחומרים בשימוש חוזר מתוך כוונה לשמור ולשמר את המראה המקורי, עם הפגמים והפטינה שנוצרו עם הזמן.
המראה המחוספס, הלא מהוקצע ולא מושלם.
(הי…ברהיטים אחרים אני עובדת קשה כדי להגיע לאותו האפקט, לא?
וביננו, כמה שאהיה טובה ומנוסה אף פעם לא אצליח לחקות את רישומי הזמן בצורה זו)

(מזל שחמש עשרה שנה אני חייתי עם שולחן שלא אהבתי. זה בהחלט היה נתון שהקל עלי לשכנע את בן זוגי לקבל בהתחלה את הקונצפט ואת השולחן הזה לביתנו. היום, לאחר שה”לוק” המחוספס והלא קונבנציונלי כבר התקבל, הנוחות של השולחן והתאמתו למשפחתנו עושה את העבודה בעצמה)

שולחן הסלון הופך מרעיון ל…שולחן סלון:

כל זה קרה עדיין לפני שהתחלתי לעבוד בעצמי על רהיטים.
בתקופה שבה עדיין לא העזתי. כשחשבתי שעבודה שאני אעשה לא תהיה מקצועית מספיק (מתערבת איתכם שרוב האנשים כאן עדיין חושבים כך).
לשמחתי בוינטג’מניה זרמו איתי וגם תקופת הזמן והסכום שהם ביקשו תמורת שני ארגזים והעבודה (הם מן הסתם ניסו להבריח אותי עם ההצעה שלהם …) לא הפחידו אותי. 
הסברתי להם בדיוק מה אני רוצה, הבאתי קרשי פיגומים שמצאתי וביקשתי שישייפו היטב ויגשימו עבורי את השולחן שלי.
העבודה כללה:

1. שיוף:

שיוף (אעפס, לא עבודה שהייתי מרוצה ממנה בדיעבד).
בדחילו ורחימו (ובערבון מוגבל) אני מעזה להגיד שהייתי עושה עבודה לא פחות טובה, היו לי השגות לגבי השיוף.
לא אהבתי את הטקסטים האדומים על הארגזים!
נאמר לי בוינטג’מניה כי הם הטקסט מקורי ונעשה ע”י חברת התפוזים לה היו שייכים הארגזים. ואני האמנתי ברוב תמימותי עד שבדקתי…
הכיתוב נעשה ע”י חברת ההדברה שעישנה את הארגזים נגד תולעי עץ. מה שמסביר גם את הכתוב: ש.מ.ד
(ללמדכם לא להאמין לכל מה שמספרים לכם)
כשקיבלתי כבר את השולחן מוכן, לא התאפקתי ושייפתי שוב כמיטב יכולתי.
הסרתי את הצבע האדום ברובו ומרחתי שוב לכה באזורים המשוייפים.

לו הייתי עושה את העבודה בעצמי מלכתחילה, לפני מריחת הלכה הייתי עושה אפילו עבודה טובה יותר. אולי אפילו הייתי מעלימה לחלוטין את סימני הטקסט. בשלב זה, זה כבר היה סוג של תיקון…טלאי.
ושוב למדתי שאם אני רוצה שהעבודה תתבצע כפי שצריך(או בסטנדרטים שלי…), אצטרך לעשותה בעצמי. בשלב זה, זה מה יש.

2. חיבור קורת רוחב לארגזים:

חיבור הקורה(שעליה ישענו קורות האורך בין שני הארגזים) נעשה באמצעות ברגים מהדופן הפנימית של הארגז.
 

3. חישוב ומיקום קורות העץ בין הארגזים.

נעשה בנוכחותי.
גם קורות אלו חוברו באמצעות ברגים וכך זה נראה בשטח תוך כדי עבודה:
    
אגב, בשל האופי המחוספס של הרהיט איני מחפשת חיבורים מתוחכמים או מוסתרים. נהפוך הוא – רואים ללא פילטרים והסתרות את כל מה שיש.
כל החיבורים הם החיבורים הכי פשוטים והכי טריוואלים שיש כחלק מהגישה העיצובית

4. מריחת לכה.

5. חיבור הגלגלים (שאף להם אלו חיים שניים) 

בדיעבד גם כאן היה צורך להוסיף גלגלים (וזו אשמתי בלבד!)
קיויתי שהמבנה השלם בתוספת הזכוכית הכבדה שתהיה מונחת על הארגזים, יהיה קשיח מספיק וששני גלגלים שימוקמו בכל ארגז יספיקו.
המציאות הוכיחה אחרת ונאלצתי להוסיף עוד שני גלגלים לכל ארגז (והפעם נאלצתי לקנותם, מה שמסביר את הגוון השונה למי שראייתו חדה)

לאחר שבנית חלקי העץ בשולחן הסלון הושלמה, לא נותר אלא להזמין זכוכית משוריינת מאברם הזגג (שתרם את נסיונו רב השנים ועיבה את הזכוכית).
מידות הזכוכית היו טיפה גדולות ממימדי הרהיט.
הואיל וארגזי התפוזים עם הזמן התעוותו מעט, מידות חלקי העץ ברהיט אינן מלבן מושלם. הזכוכית, מאחר והיא טיפה גדולה יותר (בכ1 סמ’) במימדיה, תעלים זאת.
הזכוכית הונחה על הארגזים בתיווך של חתיכות שעם.

תיווך חתיכות השעם היה נחוץ גם על מנת למנוע שריטות (וחריקות) על הזכוכית מפסי החיבור המתכתיים וגם על מנת לקבע מעט באמצעות החיכוך, את תזוזת הזכוכית המונחת על הארגזים.
תזוזת הזכוכית לא נמנעה לחלוטין ומדי פעם יש  למקמה מחדש.

כך שולחן הסלון נראה (אחרי שיוף האקסטרא שלי ולפני תוספת הגלגלים שהגיעה בשלב מאוחר יותר)

וקצת יותר תמונות ופרוט. השולחן כפי שנראה בימים אלה:

Related Images: