כהן המלכות – תלבושת לאופרטה בהפקה מקורית

את התלבושת של כהן המלכות מתוך מסע הדוד מקס מאת חנוך לוין, עשיתי עבור הבת שלי בת ה17 שזו הדמות שהיא משחקת ושרה.
עם התלבושת הזו, אני יוצאת לראשונה מהקטגוריה של פורים או קוספלי ונכנסת לעולם הבמה.
אין ספק שכל הקטגוריות הללו עונות להגדרה של תחפושת. יצירת דמות אחרת.
אבל…
בכל אחת מהקטגוריות האלה (או אחרות נוספות) היעדים וכנגזרת מכך הצרכים והפרוגרמה שהתחפושת צריכה למלא, הם שונים. כל זה יכול וצריך להתבטא בתלבושת גם אם כצופים לא בהכרח נהיה מודעים לכל רשימת הצרכים שעמדה בבסיס תכנון התלבושת.

במקרה זה הדרישות מהתלבושת היו :
התאמה לדמות שהבמאית כיוונה אליה,
בולטות (על הבמה הכל צריך להיות טיפה מוגזם יותר מבחיים. על אחת כמה וכמה כשהבת שלי משחקת גבר וכדאי ליצור רושם של דמות גבוהה יותר)
רמת כיסוי גבוהה (מתחת לתלבושת הזו יש תלבושת אחרת מסצנה אחרת…),
נוחות (צריך לשחק ולשיר עם התלבושת הזו…)
וכן פשטות וזריזות בהלבשה ובהפשטה וללא צורך בעזרה מאחרים.

מסע הדוד מקס…

לפני שניכנס פנימה לדמות ולתלבושת שלה, קצת על הסיפור ועל הליברית הספציפית הזו.
מסע הדוד מקס הוא ספר ילדים שנכתב ע”י המחזאי חנוך לוין.
הספר מתאר את מסעו של הדוד מקס שמחפש את המקור למלחמה בעולם ואת האנשים שהוא פוגש בדרכו. כדוגמת חד גדיא, כל אחד מהאנשים מצביע על ה”אשם האמיתי”….
המהדורה הראשונה של הספר (1982) היתה למעשה הספר הראשון שהמאיירת הילה חבקין איירה.
הספר הזה זכה לעלות ברפרטואר של תאטרון חיפה בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ב-2014.
בגירסה החיפאית יוני רכטר הלחין את את הטקסטים.

את הטקסט הזה לקחו במגמת המוסיקה של תיכון מטרו ווסט (ושהבת שלי לומדת בה) , הלחינו הכל והעלו אותו השנה כליברית (אופרטה).
באופרטה הזו הבת שלי גם הלחינה קטע וגם משחקת ושרה תפקיד (שמישהו אחר הלחין) של כהן הממלכה. לכהן הזה יצרתי את התלבושת.
כך מתואר הכהן ע”י הקיסר:

הַקֵּיסָר טוֹעֵן שֶׁכֹּהֵן-הַמַּלְכוּת הוּא שֶׁמְּצַוֶּה עָלָיו לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת
עַל פִי צַו הָאֱלֹהִים.
הוּא מְתָאֵר אֶת הַכֹּהֵן:

שִׁבְעִים צַלָּקוֹת עַל פְּנֵי הַכֹּהֵן
וְחֹמֶר-נֶפֶץ בִּנְקֻדּוֹת-הַחֵן,
הוּא אוֹהֵב לָקוּם לְקוֹל תְּרוּעַת קְרָב,
וּלְקוֹל בְּכִי יְתוֹמִים – לָלֶכֶת לִשְׁכַּב.

וזו פגישתו של מקס כהן המלכות:

הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. שָׁם הוּא פוֹגֵשׁ בְּכֹהֵן-הַמַּלְכוּת
מְשׁוֹטֵט בֵּין הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְאוֹסֵף בֵּיצִים.
הַשַּׁחַר עוֹלֶה, וְהַכֹּהֵן מַסְבִּיר:

הַבֵּט בִּי, אֲדוֹנִי, אֲנִי אִישׁ תָּם וְיָשָר,
מְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלוֹת לְמִטְבַּח-הַקֵּיסָר,
כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּיצִים – טוֹב לִי וְלֵאלֹהִים,
אַךְ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁאֵין בֵּיצִים.

ואלו דבריו של כהן המלכות:

הַכֹּהֵן מְגַלֶּה לַדּוֹד מַקְס, כִּי הַדְּרָקוֹן בָּג צְמֵא הַדָּם הוּא הַמַּכְרִיחַ אוֹתוֹ
לִשְׁלֹחַ אֶת הַקֵּיסָר לְמִלְחָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה לְטֶרֶף:

הוּא בָּא מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא יוֹרֵד לְלֹא סֻלָּם,
צִפָּרְנָיו מֻשְׁחָזוֹת וּפִיו מָשׁוּחַ דָּם,
הוּא צוֹחֵק בְּאָזְנַי אֶת צְחוֹקוֹ הַמַּזְוִיעַ
וְקוֹרֵא: “מַרְשׁ, אֲרוּחַת עֶרֶב הִגִּיעָה!”

והתלבושת שלשמה התכנסנו?….

חלק מהתלבושות של הדמויות הושאלו מתאטרון חיפה. התלבושות האחרות, אלה שלא התאימו בקונספט או בגודל, אולתרו. כיאה למופע דל תקציבים.
לשמחתנו, התלבושת של תאטרון חיפה לכהן המלכות לא התאימה לא לקונספט של הבמאית ולא לגודל של הבת שלי.
לעשות תלבושת לבד זה אמנם יותר אחריות ויותר עבודה אבל זה מאפשר לנו (לבת שלי, לצורך העניין) לעשות את התלבושת (גם)בהתאם לראיה שלה (או שלי ;-)) והצרכים שלה ומבלי שיכפו עליה פשרות שיקשו עליה.

לפני שהתחלנו לתפור את התלבושת, היה צריך להגדיר אופי, סקיצה…וכמובן לתאם עמדות מול הבמאית של ההצגה, דר’ דפנה כהן.
זו היתה הסקיצה הראשונית שלי שגם קיבלה (בערך. על הזקן והתרנגולים הוטל וטו) אישור מדפנה:

בסופו של דבר התלבושת השתנתה מעט כי התהליך דינאמי (וכי קיבלתי את הצעיפים מתמר שנתנו טויסט קטן לעלילה) אבל כמדומני, האופי נשמר. מה אתם אומרים?

הואיל ו”לעשות תלבושת לבד” מעולם לא הרתיע אותנו, מהר מאד היינו שם.
כאמור, מדובר בהפקה דלת תקציב כך שלא חשבתי כלל לשאול על חומרים. אבל, זה מסתדר מצוין עם הגישה שלי לחיים ועם המוטו של הבלוג שלי: יש מיש.
היו לי סדינים שלא היו בשימוש לבחור מתוכם, היו לי שאריות ספוג וכמו משמיים, בדיוק בעיתוי המתאים, פורסמו צעיפים אתניים דהויים למסירה שעטתי עליהם במהירות.
וזו הזדמנות מצויינת נוספת להודות לתמר על הצעיפים הללו שהכתיבו הלכה למעשה את אופי התלבושת של כהן המלכות שלי.

אז אלו הדברים שזכו לשימוש חוזר בתלבושת שלי:

הצעיפים האתניים כפי שקיבלתי אותם (הצילומים הם של תמר. אלה הצילומים שהועלו לפרסום בקבוצה):

לצעיפים הללו, שקיבלתי מתמר, יש עיטורים מדהימים (שאני מתכוונת לנצל לחלוטין) והבד שלהם דהוי מצידו האחד.
את העיטורים אגזור ואנצל את הבד של הצעיפים, מצידו הלא דהוי.

הסדין –
קיוויתי להשיג סדין לבן אבל בסופו של דבר, ניצלתי סדין שהיה לי בבית.
בדיעבד, הואיל והכהן שלי מאכיל תרנגולות, הגוון הזה אמין יותר.
את הגומי של הסדין, גזרתי, את הפינות פרמתי וגיהצתי את הסדין על מנת שיהיה קל יותר לגזור את הבד.

לגיזרה של הגלימה השתמשתי הפעם כשבלונה בחולצת טריקו (קצת גדולה מהרגיל), שכבר לא בשימוש (ופרמתי לחלקיה):

שארית של ספוג (מה שנשאר לי מהתמנון של אלת הים) נתנה נפח לכובע של הכהן.

הגלימה של כהן המלכות:

במקור הגלימה תוכננה כגלימה פתוחה עם חגורה.
בסופו של דבר החלטנו על גזרה של שמלה על מנת לקצר זמנים ככל האפשר בפשיטת הגלימה (שצריכה להעשות בלחץ זמן מאחורי הקלעים) ולא פחות חשוב, להסתיר תלבושת של הסצנה הבאה שתהיה מתחת לגלימה.
כאמור, הגלימה נעשתה מסדין ישן כשלצורך גזרה השתמשתי בחולצת טריקו ישנה.
היתרון בשימוש בחולצה קיימת, הוא שכאן אני יודעת שהכל מדוד ומתחבר היטב.
לא היה לי זמן לבנות גזרה בעצמי כפי שעשיתי בתלבושת ללארפ.
בפרט אחרי הנסיון שלי שם והידיעה כמה דברים יכולים להשתבש בתלת מימד (בפרט שהמימד השלישי הוא בהחלט בעל נוכחות).
כדי להפוך את החולצה לגלימה, מנקודת החיבור של השרוול, מתחת לבית השחי הרחבתי בהדרגה עד גובה 65 סמ’ מהקו התחתון, שם הגדלתי את השיפוע והגדלתי (בצורה סימטרית הן ימין שמאל, הן קדימה אחורה) את הפתח התחתון (קו המכפלת) בצורה משמעותית.
בתמונה הדגשתי את סימוני הגיר על מנת להמחיש זאת.

בשלב התפירה, החלק התחתון (מנקודת ההרחבה) נשאר כשסע דו צדדי על מנת לקצר זמנים בהלבשה ובהפשטה של הגלימה.

גם השרוולים של החולצה היו בסיס לגזרה. גם כאן, מנקודת הסגירה של השרוול (והחיבור עם גוף הגלימה) הרחבתי והארכתי את השרוול בהתאם לגודל העיטור שיהיה חלק מהשרוול (רוחב העיטור הכתיב את רוחב השרוול)
שימו לב,
בזמן תפירת השרוול לגוף הגלימה מיצאו את נקודת האמצע של השרוול (קפלו לחצי) ותתחילו לחבר לגוף הגלימה משם. זאת על מנת לשמור על הסימטריה בשרוול .

וכך הגלימה נראת מחוברת לפני הוספת הקישוטים. גם כאן התקבל אישור ;-)….

לאחר שאני מוודאה שהגודל מתאים ואנו עושות התאמות למחשוף נח שלא יהיה חשוף אך יהיה קל לתפעול.
אני תופרת את עיטורי השרוול ומוסיפה את העיטור מסביב לפתח המחשוף (ומצרפת תוספת קישוטית קטנה בחזית. היא גם קישוט אבל בעיקר מונעת בלבול בין “קדימה” ל”אחורה”). בסוף, סוגרת מכפלת ומנקה תפרים.

הכובע של כהן המלכות:

תפקיד הכובע היה לייצר יותר נוכחות וחשיבות לכהן. עם זאת, הכובע חייב להיות נח, קל לתפעול וחייב להשאיר את הפנים גלויות ומוארות.
היה לי ברור שנחוץ כאן כובע גדול. לדפנה היו השגות לגבי כמה גדול אבל בסופו של דבר הגענו להסכמות:

כמובן שהנסיונות עם הספוג החשוף היו רק על מנת להגיע להסכמות עקרוניות. הספוג יהיה חומר מילוי וייתן נפח לכובע.

לאחר שהגענו להסכמות עקרוניות. אני גוזרת את הספוג ויוצרת טבעת רחבה ועוד שתי רצועות ספוג.
את הכל אני עוטפת בבד הסגול של אחד משני הצעיפים האתניים. בצידו הלא דהוי, כמובן.

את הטבעת אני מכסה בבד של אחד הצעיפים (בצידו הלא דהוי) וסוגרת את הפתח באמצעות תפר מכווץ.
את רצועות הספוג אני מהדקת ותופרת בתוך הבד. יוצרת 2 נחשים בשרניים שאותם אני מלפפת סביב הטבעת. כשהסידור שלהם משביע את רצוני (ולא מצל על הפנים!) אני תופרת את הנחשים לטבעת ולעצמם בתפר ידני על מנת שלא יזוזו ממקומם)
לאחר מכן אני משתמשת בעיטור הצדדי של אחד הצעיפים, שגם אותו גזרתי, על מנת לקשט את הכובע.
אני מדביקה את העיטור עם דבק גוטרמן.

העליונית בתלבושת של כהן המלכות:

במקור חשבתי להשתמש עם ווסט קיים ולהוסיף חגורה ותכשיטים.
הואיל והיה לי עוד צעיף אתני אחד מתוך שניים, ולא להשתמש בו זה ממש בזבוז, הצעיף השני הפך לעליונית ארוכה.
הקישוטיות ואורך העליונית חסכו לנו הלכה למעשה גם את השרשראות וגם חגורה. (וגם זמן יקר מאחורי הקלעים…)
זוכרים שהצד של העיטורים הוא הצד הדהוי? אז גם כאן אני חותכת את העיטורים ואתפור אותם אח”כ על הצד היפה.

גם כאן אני משתמשת בווסט קיים עבור הגזרה (ולא, לא פרמתי אותו. זה ווסט שנמצא בשימוש.)
גם הפעם, אני משתמשת בווסט עבור החלק העליון ומנצלת את כל אורך הבד שיש לי.

הואיל והווסט פתוח מקדימה ואיני רוצה לחתוך את העיטור האתני (כאן אני משאירה את הפרנז’ים) אני מחברת את העיטורים בחלק התחתון של העליונית, מימין ומשמאל והם נפגשים באמצע הגב.
בגב איני מחברת אותם זה לזה. אני מוצאת שדווקא כך זה מיוחד. (חוששתני שאין לי צילום אחורי…)
לכל אורך כנפי העליונית ומסביב לצוואר אני תופרת את פס הקישוט הצר שמשלים את קישוט העליונית ומייתר תכשיטים נוספים.

במקור חשבנו להוסיף את מוט ההליכה שעשינו למלכת שבא, אבל בבימוי הוא התברר כסרח עודף כך שמלכת שבא לא נאלצה לוותר עליו.
זהו. התלבושת מוכנה.
לא נותר אלא לגמור את הבימוי, להשיג את כל שאר התלבושות, להתאבזר, לתאם את הכל, לסגור את כל הקצוות, לתאם תאורה, לתאם את כל מערכת ההגברה, להתחבר לנקים, להתלבש, להתאפר, לעשות סאונד, לכוון כלים ו…לעלות על הבמה.

  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 1
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 2
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 3
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 4
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 5
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 6
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה7
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 8
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 9
  • יש מיש כהן המלוכה תמונה מהאופרה 10

ולסיום סיומת….

טוב, אני לא מתיימרת להיות אובייקטיבית, אבל בעיני האופרטה היתה מלאת חן ונפלאה.
הבת שלי נהדרת כמובן, אבל בהחלט לא רק היא.
התמוגגתי מכל חבריה, הזמרים הנגנים והמורים שנתנו 100% מעצמם וגם היו לזמן קצר הורים מחליפים.
באמת, אחד אחד כולם אנשים מוכשרים ברמות.
אין לי ספק שעוד אשמע עליהם בעתיד.

למי שמעוניין לראות עוד תמונות מהאופרטה (לא רק של כהן המלכות ;-))
https://photos.app.goo.gl/QZXdnhqxyDzUcRjz8


ולמי מכם שלא מסתפק בתמונות, כאן קטע הוידאו של כהן הממלכה (צולם בחזרה הגנרלית):
https://youtu.be/7qMFtT50I1c

ורק בשביל להשויץ (אמא גאה, מה לעשות…) כאן הקטע אותו הבת שלי הלחינה באופרטה.
כאמור, גם כאן הזמרות מוכשרות מאד. שמות וקרדיטים בקטע היוטיוב:
https://youtu.be/TD6cURzpC2Y

Related Images:

הפצוע – אמנם קשה לצפיה אבל קל מאד לביצוע…

הואיל והדלת שלי משתפצת מאד לאיטה ועדיין הידיים שלי מלוכלכות רוב הזמן מדבק
הואיל ופורים מתקרב ועדיין יש עוד תחפושות באמתחתי שעוד לא זכו לחשיפה,
אני משלבת את הנסיבות.
את תחפושת הפצוע אני שולפת מנבכי הזמן…
היא נוצרה (או שמא אולתרה?) כשהבן שלי, שהיום הוא כבר במחצית השניה של שנות העשרים שלו, היה בכיתה ז’או ח’ (מי זוכר? ;-)).
תחפושות מפעם לא זכו לתעוד של “תוך כדי” אבל במקרה זה, זו אחת התחפושות הכי מאולתרות שיש.
סומכת עליכם שתצליחו ללא שום בעיה להשלים את החוסרים הויזואליים של הדרך.

הפצוע… המציאות כנקודת המוצא שלנו.

טוב, תודה לאל, התחפושת ממש לא נאמנה למקור.
אבל במקרה הזה בהחלט המקור היה נקודת המוצא.
קצת רקע כדי שתבינו (ועל הדרך, אני מנצלת את ההזדמנות להתהדר בבכור שלי. זה לא אנושי לפספס הזדמנות כזו…)
הבן שלי הוא סייף. שנה לפני, היה אלוף הארץ לגילו.
בגלל זה ובגלל שהייתי אמא לא מנוסה דיה, נתתי לו לנסוע לתחרות למרות שנראה שהוא מפתח מחלה.
אתם יודעים…הוא לוחץ, המעמד מחייב, ואם זה סתם וירוסון קטנטן?…יש אקמול ש”מעלים” את כל הסימפטומים הבעייתיים ואודרוב… אפשר להשתתף בתחרות…
אבל מסתבר שזה לא בדיוק כך.

כשהגוף לא במיטבו ומנסים לדחוף אותו אל הקצה, הגוף נותן קונטרה.
מהתחרות הזו הבן שלי חזר ישר למיון. מכרע שבדרך כלל היה עובר בקלילות הסתיים הפעם עם מתיחה אקוטית בשריר הטוסיק שניטרלה אותו לחודשיים (ופחות או יותר סגרה את השנה הספורטיבית עבורו) ותודה לאל הצילה אותו מפציעה חמורה יותר.
מהארוע הזה יצאנו חכמים יותר ו…עם קביים (שהושאלו מיד שרה) לחודשיים!
הקביים האלה, שממילא היו כבר אורחים אצלנו, היו נקודת המוצא לתחפושת.

הלכה למעשה…מה צריך?

כאמור, קביים כבר יש לנו.
מה עוד?
בדים לבנים, חיתולי טטרה ישנים, תחבושות, תחבושות אלסטיות (אפשר ועדיף משומשות) רשתות חבישה (יש בגדלים שונים לאיברים שונים) פלסטרים (עדיף לא בצבע לבן, שיבלטו על התחבושת. כאן לנראות יש חשיבות עליונה מן הסתם) וכל מה שיזדמן לידיכם ונראה לכם רלוונטי.
אני השתמשתי גם בגלילי קרטון חתוכים על מנת לייצר תחושה של גבס אבל בדיעבד נראה לי שהתרומה שלהם לא היתה גדולה.

  • יש מיש הפצוע תחפושת מאולתרת
  • יש מיש הפצוע מבט שלם
  • יש מיש הפצוע פרופיל מלא

כמובן שאת החלק המאובזר ישלים איפור וצבע אקרילי או גועש או טושים שאפשר לצייר איתם על הגוף.
(אנחנו השתמשנו ועודנו משתמשים בטושים של ARTLINE מסוג MASSIMO שלא נמרחים, מחזיקים זמן רב ומתנקים בקלות עם כל מטלית לחה. יתרונות נוספים של הטושים הללו הם העובדה שהם אטומים, כמות ומגוון הצבעים שניתן להשיג וכן העובדה שיש לכל טוש שני צדדים צר ורחב)

תכלס…

לתחפושת הזו אין ממש הכנות מראש.
“מתלבשים” מתאפרים וזהו.
אפשר כמובן ללמוד קצת לפני, לראות תמונות ולנסות להתאמן ולחקות את המקור.
אני ניסיתי לפזר את הפציעות שיהיה להם ייצוג הולם בכל הגוף. בהחלט אין חובה.
חשוב שיהיה נח לתפקד ומעבר לזה כל מה שנראה לכם נכון.
אצל הבן שלי (חוץ מגוף של ספורטאי שלא היתה לו בעיה לחשוף על מנת להגדיל את שטח הפנים של הפציעות הפוטנציאליות) היה גם חוש דרמטי מפותח שבהחלט שידרג (זה לצערי לא ממש עובר בתמונות)

ואיך מאפרים את הפצוע?

גם כאן, אין כללים כתובים.
בפצעים מדממים נראה הרבה אדום חום וקצת שחור. חלקם על תחבושות (לכאורה נספגו בתחבושת), חלקם ליד תחבושות וחלקם עומדים בזכות עצמם.
למיטיבי לכת בתחום האיפור זו חגיגה שלמה…אפשר לצייר תפרים, פצעים פתוחים… גועל נפש במיטבו. אני לא שם ומסתבר שגם מה שכן עשינו, הספיק.
פנס בעין יהיה אפור וסגול. אפשר להגזים…זה פורים! כנ”ל עם מכות יבשות ושטפי דם.
ולסיום, אין פציעה שווה בלי איזו שן שבורה.
ויש לזה אפקט חזק בנראות.
שן שבורה יוצרים באמצעות צביעת שן בשחור. אם תצבעו את כל השן, זה יראה כאילו היא חסרה לחלוטין אם תצבעו חלק ממנה, היא תראה שבורה.
ככה פשוט. נסו ותראו את האפקט.

יש לציין התחפושת הפצוע הזו עד כדי כך הצליחה, עד שהבן שלי היה צריך להתאפק ולא לנצל פטורים למיניהם שהוצעו לו לנוכח מראהו המחריד….

כמה שנים מאוחר יותר, בביה”ס היסודי של אחיותיו, הונהג בביה”ס שבוע שלם של פורים בו בכל יום מתחפשים למשהו אחר, לפי נושאים. המשמעות של הנוהג הזה היא שתחפושת אחת, מושקעת ככל שתהיה, כבר לא מספיקה…
כל יום, במשך שבוע, צריך לאלתר משהו לפי קונצפט מוכתב מראש.
אני בהחלט יכולה להבין הורים שבשלב זה מגלגלים עיניים…
אצלנו, לעומת זאת, זו חגיגה. הבנות אוהבות להתחפש וכולנו בהחלט אוהבות את האתגר.
אחד הימים הללו הוקדשו לנושא זהירות בדרכים…
נחשו מה היתה התחפושת של הבת שלי באותו היום?

(ולמרות שהיא ממש לא אוהבת להתאפר, עדיין גם המראה שלה, הפחות מתאמץ, היה כנראה מספיק משכנע כי המורה הציעה לה פטור משיעור ספורט וגם שמישהו אחר יכתוב עבורה…מפתה, לא?)

מאחלת לכולכם הרבה הרבה בריאות.
תשמרו על עצמכם ואם כבר להיות פצועים, אז רק בכאילו, בפורים…

Related Images:

קיט ללארפ “שושנת הרוחות”

אני משערת שלרוב הקוראים פה בבלוג הכותרת הזו על מרכיביה, אינה מובנת בעליל, כך שאצטרך תחילה לתת הקדמה קצרה והסברים.
במילה לארפ (או LARP המקור הוא באנגלית ומשמעו “Live Action Role-Playing” )אולי נתקלתם פה בבלוג בעבר.
קיט זו ערכה של אביזרים (וכן, גם תלבושת) שהשחקן יוצר (או יוצרים עבורו) עבור הדמות שלו בלארפ כלשהו.
קיט יכול להכיל:
כלי נשק (לא אמיתיים, כן?)
כלי נגינה,
כלים מקצועיים (לדמויות מבוססות מקצוע כמו אלכימאים, רופאים, טבחים, אומנים…)
ספרים,
שרביטים
ו…כל מה שיכול לבסס את הדמות ולעזור לבנות סצנות בה הדמות מעורבת.

שושנת הרוחות” זה לארפ שמתקיים פה בארץ ועיקרו הוא בית ספר לקוסמות (מי אמר הארי פוטר ולא קיבל?).
בית הספר לקוסמות הנ”ל מתקיים וקורה במזרח התיכון, בקיץ הישראלי…
האקלים והתרבות המקומית מהווים גורם מהותי בעיצוב ובמשחק להבדיל מהוגוורטס שנעוץ היטב באנגליה על כל המשתמע מכך.
כמו כן, כדי לא לפגוע בזכויות יוצרים, המושגים הם מקומיים (לדוגמה “מוגלג” = חלמאי).
ולמה בכלל בחרתי להקדיש לזה פוסט אצלי בבלוג?
בזה אשמה הבת שלי… 😉

בחירת דמות ללארפ

הלארפ נבנה זמן רב מראש.
העולם, המרחב הסביבה, הכללים מוגדרים ומי שמתכנן להשתתף בו יוצר/מגדיר לעצמו דמות מספיק זמן מראש.
כדי ליצור את הדמות, מנסים לתת לה נפח באמצעות פרטים והסטוריה:
מגדירים את המעמד שלה, ארועים בעברה, מקצוע, תחביבים, קשרים לדמויות אחרות שקיימות בעולם הנתון וכל דבר אחר שיכול לתרום לדמות במשחק.

יש לארפים המשכיים (משמע, מארוע לארוע יש התקדמות בעלילה) ויש לארפים לא המשכיים, קורים באותו עולם אבל אינם מתבססים על דברים שקרו במשחקים קודמים.
בלארפים המשכיים ניתן להגיע כל פעם עם אותה הדמות, שגם גדלה ומתפתחת מארוע לארוע. בלארפים שאינם המשכיים, גם אם תבחרו להגיע באותה הדמות, לא תוכלו להסתמך על ארועים שקרו בלארפים קודמים כי במשחק הנוכחי, כל מה שקרה בעבר אינו רלוונטי.
עדיין אין סיכוי שמשחק אחד יהיה דומה לאחר למרות הסיפור הבסיסי מאחר ונוצרת דינאמיקה מקומית שונה בכל משחק ומשחק.

“שושנת הרוחות” הינו לארפ לא המשכי והבת שלי בחרה הפעם בדמות שלומדת בשנה ראשונה בבית הספר לקוסמות. הדמות היא בת חלמאים (מקביל לבני מוגלגים בהארי פוטר) ואשת זאב שלומדת במסלול מגן. מסלול הוא מקבילה למגמת לימוד. מסלול מגן הוא מסלול שכולל קרבות “פיזיים” (אל דאגה, אין אלימות בלארפ. הכל מתוכנן, בשליטה, ובהתאם לכללים שהוגדרו)
להבדיל, היו מסלולים אחרים לצורך השוואה – מסלול ריפוי, מסלול ניבוי, מסלול יוצר ומסלול תאורטי.

פיתוח דמות וקוים מנחים ליצירת קיט

לאחר שמגדירים את מאפייני הדמות, צריך לתת לזה ביטוי פיזי וכאן בעצם מתחיל תהליך תכנון קיט ללארפ. קיט, כאמור, אמור להכיל תלבושת ואביזרים של הדמות.
להבדיל מתחפושת, עם קיט צריך לשחק, לתפקד ולהתנהל במשך מס’ ימים. הוא אמנם צריך לייצג את הדמות אבל הוא צריך להיות נח ולתת מענה לצרכים משתנים של הדמות.

אז המאפיינים של הדמות הם:
בת חלמאים ישראלית במסלול מגן – נקבה, תלבושת שמתאימה לקיץ, שתוכל להכיל שרביט יומן וכלי כתיבה
אשת זאב – תלבושת וורסטילית שאפשר ללכת איתה במצב “מצומצם” ובזריזות לעטות אותה ו”להפוך” לזאב.

מה יכלול קיט שיתאים לדמות הנ”ל:

  • בגדים קלילים שיאפשרו תנועה וקיום בקיץ בנגב – שרוואל וטוניקה עם כיסים (שעוצבה ונתפרה מסדין ישן. פרוט בהמשך)
  • שרביט (בית ספר לקוסמים, זוכרים?) את השרביט הבת שלי הכינה כבר לפני מס’ שנים בהשראת הארי פוטר. הרשת מלאה בהדרכות להכנת שרביט. כאן יש אחת אקראית
  • יומן וכלי כתיבה.
  • מסכת זאב שנתלתה על החגורה.
  • סרפן פרווה (טוב, לא ממש קליל ומתאים לנגב הישראלי, אבל ניסינו לעשות זאת הכי פחות כבד וחם…) פרוט בהמשך.
  • חותלות פרווה שהושחלו על הידיים במקרה הצורך ואף הן נתלו על החגורה.

בגלל תנאי האקלים (חם, חם ברביבים…) בחלקי הקיט שמותאמים לאשת הזאב נעשה שימוש רק בסצנות שהיו מיועדות לכך ולא כל הזמן. זו הסיבה שהרשנו לעצמנו לתכנן טוניקה קלילה, ארוכה עם כיסים ולא חולצה שתותאם לסרפן.
כמו כן, הסרפן תוכנן כך שניתן להלבישו ולהסירו עם כפתור אחד.

את רוב רובו של הקיט הבת שלי עשתה בעצמה. את חלקו עיצבנו יחד לאחר סיעור מוחות כשאני תרמתי לה את נסיוני הפרקטי-עיצובי והטכני וכן שעות תפירה במכונת התפירה (סורי, את כלי העבודה שלי, עם כל הכבוד, אני לא משאילה לבנותי…)
הואיל ועבדנו במקביל, הואיל והבת שלי לא טרחה לצלם שלבים בתהליך, לא להכל יש תמונות.
מקווה שאצליח לתת תאור נאמן ללא תמונות.

טוניקה עם כיסים:

כך הטוניקה נראתה בסופו של דבר:

את הטוניקה כאמור, תפרנו מסדין כותנה ישן. בד הכותנה הישן נעים מאד לגוף בפרט בתנאי חום ובמקרה זה, העובדה שהוא דהוי לא גרעה מאיכויותיו.
לא היתה לנו גיזרה מראש. היה לנו רק אימג’ של מה שאנחנו רוצות. בערך.
בתחילה חשבנו על שתי חולצות (אחת שתתאים גם לסרפן…) והתחלנו עם הגזרה של הקצרה.
התחלנו עם נייר:

רק כשגזרנו את הבד, ראינו שיש צורך בתיקונים שלא היינו מודעים להם בנייר (מחשוף, התאמה מדוייקת יותר של החולצה לחזה, אורך חולצה).
לאור זה החלטנו לוותר על החולצה הקצרה ולהשתמש בה (עם התיקונים) כגזרה לטוניקה ארוכה.
לשמחתינו, מכיוון שזה היה סדין ישן, היה לנו הרבה בד לטעות בו…

בסבב השני גזרנו את הטוניקה ארוכה מדי לצרכנו אבל ניצלנו את האורך בשביל הכיסים (במקום לגזור כיסים נפרדים קיפלנו את הבד ותפרנו אותו כך). הכיסים הותאמו לשרביט, ליומן (ולסלולארי שהצטרף לתזכורות בלבד)

קיט אשת הזאב – מסכת זאב:

במקור חשבנו לחבר את מסכת הזאב לסרפן כקפוצ’ון.
תוך כדי עבודה החלטנו להפריד את המסכה ולחבר גם אותה לחגורה באמצעות כפתור.
השיקולים היו בעיקר לאפשר ישיבה מבלי להרוס את המסכה.
בדיעבד ההחלטה הזו היתה מוצלחת מאחר והיא אפשרה לקחת רק את המסכה וכך לאפשר גמישות וכניסה לדמות הזאב גם בסצנות בהן זה לא תוכנן מראש.

לצערי כאן אין לנו תמונות של התהליך…
המסכה נבנתה על בסיס מסכת קרטון פשוטה שנגזרה בגודל הרצוי והוספת האף באמצעות עיסת נייר על גבי גליל נייר טואלט שצורתו עוותה.
(מסכה נוספת שעשיתי בשיטה דומה עם מסכת בסיס ועיסת נייר היא המסכה של התוכי.)
את מסכת הנייר המוכנה היא הדביקה לכובע שגזרה מפרווה לפי גזרה של אחד הכובעים (מהאוסף הענק שיש לנו...) שלנו וכיסתה גם אותה בפרווה.
את השיניים היא עשתה מקונוסים של נייר שמילאה בדבק חם והדביקה למסכה.
קצה האף עוצב עם עיסת נייר, נצבע בשחור והודבק לאחר כיסוי המסכה בפרווה.

כשהמסכה לא היתה בשימוש היא נתלתה על כפתור בחגורה או אופסנה בתיק יום.

קיט אשת הזאב – סרפן הפרווה

לפני שהתחלנו בכלל, עשינו סיעור מוחות. היה לנו ברור כי לא נתחמק מפרווה…
קיט שמיועד לאשת זאב חייב לכלול פרווה…ככה. עוד לא הומצא זאב נטול פרווה גם באזורי אקלים חמים…
האתגר שלנו היה לנסות ליצור קיט מודולרי שניתן יהיה להסתובב איתו:
א. מאופסן אולם שזה יהיה סופר פשוט ומהיר לעטות אותו ולהסיר אותו
ב. שניתן יהיה ללכת איתו במצב חלקי מה שיאפשר מעבר מהיר בין מצבים.
ג. לקשור את כל האביזרים יחד גם כדי לא לאבד (כל אחד מכיר את ה”תכשיט” שלו וה”תכשיט” שלי מעופפת) וגם כדי לקצר זמנים.

הפתרון שהגענו אליו היה סרפן (חצאית אוברול) מעטפת שנסגר בכפתור אחד בצד.
במצבו החלקי הוא חצאית כשהחלקים העליונים של הסרפן שמוטים.
במצבו המלא הסרפן נסגר כמו אוברול עם רצועות וכפתור לכל רצועה.

חדי העין ישימו לב לכפתור שסוגר את החצאית ולכל האביזרים התלויים על חגורת הקיט במצב הסטנד ביי שלו. הבת שלי הגדילה לעשות והוסיפה חוטים כדי לקצר עוד יותר את זמני המעבר.
כאן תוכלו לראות את המעבר ממצב של סטנד ביי למצב מלא.

כמה מילים על החצאית :

כדי לעשות חצאית בלי כיווצים במותן, יש לחשב רדיוסים 🙂 אז קחו לכם רגע….
המידה הכי חשובה בחצאית היא מידת המותן שלכן. זו המידה היחידה שאם היא לא תתאים בול, אז החצאית לא תהיה טובה עליכן. כל המידות האחרות יכולות להשתנות בהתאם להעדפה.
אז מדדו את הקיף המותניים שלכן. המידה הזו היא מידה קשיחה.
מידת האורך (מיני, מידי, מקסי או באמצע…) משתנה מחצאית לחצאית. במקרה שלנו גם באותה החצאית.
רוחב החצאית משתנה גם הוא כפונקציה של העדפה וגם של סוג בד (אם הבד דק ונשפך, תתאים מאד חצאית רחבה ומתנפנפת. אולי אפילו חצאית מעיגול בד שלם. אם הבד עבה וכבד, תתאים חצאית רחבה פחות)

חשבנו לשלב בחצאית (שעשויה מפרווה אפורה) משולשים מפרווה שחורה שנשארה לנו מתחפושת העכביש .
תוספת כזו תרחיב את הרדיוס התחתון של החצאית כך שניתן להסתפק בגזרה (של מעגל) צרה יותר.
(שימו לב, בתמונה הבד מקופל לשניים! כשתחשבו זויות, קחו את זה בחשבון. אל תתבלבלו!)

ועכשיו קחו כסא ומחשבון. מחשבים פה:

גם כאן, חשבו היטב ובידקו תחילה על נייר. הנייר סבלני יותר וזול יותר.

כדי לחשב את רדיוס המעגל הפנימי אתם זקוקים להיקף המותן הרצויה ולרוחב החצאית הנבחר. (משמע זוית הגיזרה של החצאית)
נניח שהקף המותניים הרצוי הוא 75 סמ’.
אם החצאית היתה עיגול מלא, גם העיגול הפנימי יהיה מלא ואז יש לחשב לפי נוסחה של היקף של מעגל: 2πR= 75 משמע R=12 (בערך).
רדיוס המעגל הפנימי שאצטרך לחתוך במקרה של חצאית של עיגול שלם יהיה 12סמ’.
אבל איך מחשבים אם החצאית היא רק חלק מעיגול שלם?
כאן נצטרך את הזוית של הגזרה (המלאה, כן? לא את חצי הגזרה ששמים על בד מקופל) ובעזרתה נחשב את החלק היחסי של המעגל.
אם החצאית תהיה חצי מעגל? (גזרה של 1800)==> 180/360=1/2
ואז הרדיוס הפנימי יהיה 2πR/2= 75 R=~24
במקרה שלנו רדיוס הגזרה היה 1200 ==> 120/360 = 1/3
הרדיוס הפנימי יהיה 2πR/3= 75 R=~36
ולמה הרדיוס משתנה? כי הקף המותניים שלנו לא משתנה! (לפחות לא בזמן שעושים חצאית…)

אם תצטרכו אקסטרא בד עבור תפר, את זה תצטרכו להוסיף (או במקרה זה להקטין את הרדיוס. בסמ’) לקו הרצוי. ראו בתמונה למעלה.

לאחר שהחצאית נגזרה, בקו המותן (אותו חישבנו לפני שניה) אני לא נוגעת.
בקו המכפלת אני חותכת חתכים עמוקים שיגיעו ככל שתרצו סמוך למותן אבל לא יגיעו למותן.
בחתכים הללו אשלב משולשים מפרווה שחורה.

החצאית תישאר חצאית מעטפת ותסגר רק בכפתור (עליו גם תיתלה המסכה)זה יאפשר הלבשה והסרה מהירה

פינישים :

את החותלות ואת המסכה החלטנו לתלות על קו המותן.
את המסכה תלינו על הכפתור של החצאית ואת החותלות תלינו עם צמדנים (אליהם הבת שלי קשרה גם את רצועות הסרפן):

עד כאן יצירת הקיט.
תמונות מהלארפ עצמו עוד אין. כשיהיו, אם יהיו אוסיף בהמשךקישורים או תמונות ע”י עריכ הפוסט.

ולסיום סיומת, בונוס נוסף מקיט של דמות אחרת:

לאותו הלארפ, לדמות אחרת, הבת שלי הכינה ספר עם רונות והסברים על אנשי זאב.
הספר במקור הוא אנציקלופדיית אביב שמצאנו ברחוב (כמו זו שנעזרתי בה להפוך מגרה לעמדת מחשב).
לאנציקלופדיה היא הוסיפה מס’ דפים שכתבה ועיצבה בנושאים שהתבקשה לעשות זאת.
את הכריכה היא עיצבה עם דבק חם, ספרי זהב ותוספות נקודתיות (עם מכחול) של גוונים קרובים, כדי לתת עומק וזמן.
היא יישנה את כריכת הספר בדיוק כשם שאמא שלה מיישנת רהיטים 🙂
עם ווקס מעורבב בגוון חום כהה.
וכך זה נראה:

ומחר…
מחר חוזרים לספסל הלימודים, לעבודות למבחנים ולספרי הלימוד (לא אלה עם רונות …)
אין לי ספק שהבת שלי היתה חוזרת בשמחה לאותו ביה”ס לקוסמות…לו יכלה.
לצערה היא תצטרך להסתפק בכשפים קצת יותר ארציים…

שיהיה בהצלחה לכל המורים והתלמידים שיצטרכו למצא קסם ביום יום.

Related Images:

שמש כתחפושת שעושים באחה”צ אחד…

יש מיש אני בילדותי כמלכת הלילה
זו אני בילדותי. מחופשת למלכת הלילה…

כשהייתי ילדה, אחת מהתחפושות שאמא שלי הכינה לי היתה תחפושת של מלכת הלילה.
נזכרתי בזה לפני שהלכתי עם בנותי (כשהיו צוציקיות), לאופרה לילדים, חליל הקסם (מוצרט).
ההופעה ההיא היתה בפורים והילדים נתבקשו כמובן להגיע מחופשים.
אני כבר לא זוכרת מה היתה הסיבה, אבל הגדולה שלי לא רצתה ללכת עם התחפושת שאיתה הלכה לגן, אז החלטתי לאלתר תחפושת.
תחפושת של מלכת הלילה לכאורה מאד התאים…(כבר)באותה תקופה הבת שלי התאמנה על האריה של מלכת הלילה והגיעה בסופרן שלה לקצוות.
אבל,
היתה לי רק שמלה צהובה (מלאי של שמלות ותחפושות למשחק מהשנה שחלפה…)ולא היה לי שום דבר בצבע כחול כהה…
אז בחרנו תחפושת של שמש.
כאנטיתזה ללילה.
שמש שגם יכולה לשיר את האריה של מלכת הלילה

תחפושת של שמש –

למען הדיוק בפרסום, המצולמת כאן היא הבת השניה שלי, הצעירה יותר שהתחפשה לשמש שנים מספר אחרי אחותה.
להבדיל מאחותה, היא אף צולמה בתחפושת הזו…

כאמור, החלטתי לאלתר בזריזות תחפושת על בסיס שמלת תחפושת צהובה שהיתה לנו.
התחפושת הזו (כמו אגב, תחפושות אחרות) מתבססת על אביזרים.

שמש… איך מתחפשים לשמש???

דמויות ספציפיות (גם דמות אנימציה) יש להן מאפיינים גרפיים מסויימים שמגדירים ומאפיינים אותם. ככל שניצמד למאפיינים הללו בצורה אותנטית יותר, התחפושת תהיה מזוהה איתם יותר.
בדברים אבסטרקטיים (כמו שמש… שלה לפחות יש ביטוי פיזי) צריך לבסס את התחפושת על אסוציאציות בסיסיות שסביר שיעלו אצל רוב האנשים בקונוטציה הרלוונטית.
מה האסוציאציה הראשונית שלכם כשאתם חושבים על שמש?
אצלי, כמו בציור ילדים בגן (אבל בתלת מימד…):
כדור עם קרניים. גווני צהוב חמים.
האביזרים שירכיבו את התחפושת, יצאו מהאסוציאציה הבסיסית הזו.

אביזרים –

כמו בחיים גם בתחפושות. האקססוריז יעשו את התחפושת. שלא נדבר שלפעמים הם הם התחפושת.
היתרון הגדול של האביזרים הם המודולריות שלהם ונוחות השימוש בתחפושת כתוצאה מכך (תמיד אפשר לעשות כניסה מרשימה אבל לשים בצד את החלקים המסורבלים כשרוצים לרקוד…)
זה נכון לכל תחפושת, מושקעת או מאולתרת. כמות האקססוריז ורמת הדיוק והביצוע של האקססוריז הם אלה שיעשו את התחפושת.

גם בתחפושת שמש זו, שעשיתי באחה”צ אחד, האקססוריז הם התחפושת (וכל בגד בסיס שיראה לכם מתאים בגוון ובקווי המתאר, יתאים):
כתר קרניים
שרביט
שרשרת בעלת נוכחות
וזהו.
(איפור יקבל קטגוריה נפרדת. ובצדק!)

לצערי תהליך עשית התחפושת לא צולם בזמנו כך שאנסה לתת תאור מילולי לשלבים, כפי שאני עשיתי.
אין כאן נכון ולא נכון ואין דרך אחת. כל דרך שתבחרו היא טובה בוודאי אם אינכם מתחברים לאיך ולמה שאני עשיתי.
המבחן היחידי הוא מבחן התוצאה ושביעות הרצון שלכם ושל המתחפש/ת.

כתר קרניים:

הכתר, בדומה לזר פרחים, עשוי ממספר חתיכות תייל מתכת (כמספר הקרניים שתרצו שיצאו מהכתר) שבצידן האחד הן נשזרות לכתר וצידן השני חופשי וניתן לעיצוב.
את התייל השזור לכתר עם הקרניים היוצאות ממנו, עטפתי ברישול (דבר שתרם נפח לקרניים) בנייר קרפ צהוב כשבקצוות הפתוחים של התייל (סליחה, הקרניים…) מיקמתי חרוז או פונפון בצבע מתאים (פונקציה של מה שהיה לי בבית באותו הזמן).
ריכוך והגנת קצות התייל חשוב ביותר מסיבות בטיחותיות על מנת לא לפגוע חס וחלילה בסובבים.
אני בטוחה שמי שעיתותיו בידיו, יוכל למצא פתרון אלגנטי יותר מנייר קרפ, פונפונים וחרוזים אבל לצרכינו זה הספיק!

יש מיש תחפושת שמש כתר קרניים.

שרביט:

יש מיש תחפושת שמש. שרביט.

גם כאן הזמן הקצוב והמלאי הזמין לי בבית הכתיבו את הפתרון והתוצאה (למי שרוצה להשקיע בשרביט ניתן לקבל השראה מהשרביט של מלכת שבא או מהשרביט של מוליכת הנשמות האבודות )
מביך כמה שזה לא מתוחכם. ועדיין, זה עשה את העבודה….
כדור קלקר שנצבע בצבע אקרילי צהוב וננעצו בו מנקי מקטרות שהתאימו (בערך…) בגוון.
ידית האחיזה של השרביט היא מוט עץ בוק עגול באורך של מטר (שניתן לרכוש בעוביים שונים בחנויות יצירה) וגם הוא ננעץ בכדור הקלקר

שרשרת בעלת נוכחות :

יש מיש תחפושת שמש שרשרת

משום מה, כתר הקרניים והשרביט לא הספיקו לי והרגשתי צורך בעוד כתם דומיננטי של צהוב לתחושה חזקה יותר של שמש.
ניתן היה לבחור באותה מידה קישוטים לשמלה, חגורה דומיננטית, צווארון עם נוכחות (השרשרת נותנת מעט תחושה של צווארון…), סרטים מתנפנפים וככל שדמיונכם, כשרונכם והזמן מאפשרים לכם.
עם הזמן הקצוב שהיה לי, האסוציאציה הגראפית והחומרים שהיו זמינים לי בחרתי בשרשרת של כדורי קלקר צבועים באקריליק צהוב שתשלים את האימפקט החסר לי.

איפור של שמש –

לאיפור יש רכיב משמעותי בתחפושת.
עם ילד סבלני, מוצרי איפור טובים ומגוונים, דמיון וקצת מחסור בעכבות אתם יכולים להשתולל ולשדרג כל תחפושת שהיא.
(מאידך, יש ילדים שזה סיוט לאפר אותם. אז התחפושת צריכה לעמוד בפני עצמה גם ללא איפור!)
הגדולה שלי היתה (וזכתה) ללא איפור.
זה האיפור שעשיתי כשהקטנה היתה שמש…
תמיד אפשר לגוון ולשנות.
זה הכיף באיפור.

לידיעתכם, דווקא התחפושת המאולתרת הזו, מכל התחפושות המושקעות שהגיעו אחריה, זכתה בתחרות תחפושות בפרס השווה מכולם (וקיבלה אותו ממלכת הלילה, פרס בפני עצמו!)
ללמדכם…

הפוסט הבא שאעלה לקראת יומולדת שנתיים לבלוג שלי, יהיה על ההדום ששיפצתי.
לצערי לא אספיק עד פורים להעלות תחפושות נוספות. אבל…
מבטיחה עד פורים שנה הבאה!

Related Images:

מלכת השושנים – שדרוג תחפושת קנויה

זו מלכת השושנים הפרטית שלי, מפעם.

יש מיש. מלכת השושנים שלי.

מיגדר מעולם לא היה שיקול בבחירות של ילדי. בגדים, תחומי ענין, חברים וגם תחפושות.
כבר מילדות, שתי בנותי רצו להיות פיראט(יות) קשוח עם מכנסיים וכלי נשק. בטח שבלי גרביונים ובלי מחשוף. אבל, לא פחות מזה, שתיהן אהבו גם שמלות. בעיקר כאלה עם חישוק. נפוחות. או מסתובבות.
ושתיהן רצו להיות מלכות.
(ביננו, לפעמים גם ביום יום…ובלי תחפושות. ובהחלט הן ידעו להתנהג בהתאם…)
היום, כטינאג’ריות, הכל יותר מתוחכם ומרובד. לפעמים עם מסרים כפולים וקריצה של סקרזם.
אבל פעם, כשהן היו קטנות, זה היה פשוט.
מלכת אסתר, מלכת הלילה, מלכת השמש ו…מלכת השושנים. כשהקטנה שלי היתה קטנה, היא רצתה להיות מלכת השושנים.
עם קצת השקעה (באמת קצת!), היא היתה מלכת השושנים.
הכתר, אגב, משמש אותן עד היום.

כשבנותי היו קטנות, היה לנו ארגז עם תחפושות שהייתי קונה בזול אחרי פורים, והן שיחקו איתן כל השנה.
בארגז היו שמלות מפונפנות בגווני גלידה שונים, גלימות, כובעים, חגורות והן עשו מהכל מישמש אחד גדול כשהדמיון שלהן מכתיב את המשחק והשילובים.
אחת מהשמלות הללו, שמלת תחפושת קנויה בצבע ורוד גלידה, הפכה לבסיס לתחפושת מלכת השושנים. כמו גם סרטי סאטן ברוחב שונה ובגוונים שונים של ורוד, קשת לשיער, דבק חם, דבק גוטרמן ומקל עץ שציפיתי בקרפ ירוק.

אז איך הופכים שמלת תחפושת קנויה לתחפושת מלכת השושנים?

בעיקר עושים הרבה שושנים מסרטים של סאטן.
מאחר והשמלה שבחרנו היתה ורודה, בחרנו סרטי סאטן בגוונים שונים של ורוד אבל באותה מידה ניתן לבחור צבע אחר או תערובת של צבעים.
באינטרנט יש הדרכות רבות ליצירת שושני סאטן ותוכלו לבחור את ההדרכה שמדברת אליכן.ם.
כאן יש כמה הדרכות שונות:

הראשונה – הדרך בה אני יצרתי את השושנים שלי וניראת לי הדרך הזריזה יותר:


וריאציה על הדרך הראשונה. עם דגשים אחרים השושנים נראות טיפה שונה. ראו מה מתאים לכן.ם:


דרך נוספת, שונה. לא ניסיתי אותה אבל נראת לא רע. שווה לנסות:

ועוד טכניקה. שונה לחלוטין. גם נראת מדליקה אבל גם אותה לא ניסיתי:


וניצני ורדים.
עם בסיס רחב ושטוח שיכול להיות נח יותר להדבקה על משטח

ומה עם כל השושנים שיצרנו?

נעשה מהם אקססוריז למלכה שלנו.
וכמובן, נקשט את השמלה וניתן לה את הטוויסט הדרוש כיאה לשמלה של מלכת השושנים.

יש מיש. מלכת השושנים. כתר.

כתר של שושנים: בחרתי קשת לשיער רחבה ונוחה ועטפתי אותה בסרט סאטן. על הקשת הדבקתי באמצעות דבק גוטרמן (שמיועד לבדים), שושני סאטן צמודות אחת לשניה. הכתר הזה משמש את בנותי עד היום בשבועות או בימי הולדת.

צמיד: חתכתי סרט סאטן לפי מידת ידה של מלכת השושנים המיועדת, עם חפיפה קלה שתאפשר סגירה באמצעות סקוץ’. את הסקוץ’ הדבקתי באמצעות דבק גוטרמן. גם לסרט הזה הדבקתי 3 שושנים.

שרביט: השרביט עשוי מוט עץ עטוף בנייר קרפ (אפשר גם כאן להשתמש בסרט סאטן ירוק ) שבראשו הדבקתי מקבץ של שושנים שבבסיסן סרט סאטן ירוק שידמה עלים. גם לאורך השרביט הדבקתי מספר שושנים ליצירת מראה של גבעול.

יש מיש. מלכת השושנים.

השמלה: גם כאן, באמצעות דבק גוטרמן מדביקה שושנים בכל מקום שנראה מתאים – באזור החגורה, בחיבור השרוולים במחשוף ובכל מקום שנראה לכם(מכפלת, יצירת דוגמה עם שושנים…ככל שהדמיון והיצירתיות שלכם יאפשרו).
כמובן, בהתאם לכמות השושנים ורמת הנכונות שלכם להשקיע בתחפושת.

בתחפושת של מוליכת הנשמות כיסיתי חלק נרחב של הגלימה בעלים.
כאשר יש צורך להדביק הרבה מאד (מאד) פריטים אני מעדיפה להשתמש בדבק חם שהוא גם מהיר יותר לעבודה וגם זול יותר. עם זאת הוא פחות איכותי מהגוטרמן ויש סיכוי כי כמה מהפריטים המודבקים תצטרכו להדביק בשנית במשך הזמן. עשו את החשבון שלכם.

זהו.
אפילו לא צריך איפור (כמובן שאפשר למי שרוצה)
השקעה לא גדולה ויש תחפושת אישית שהקטנה מאושרת איתה.
מה צריך יותר?

Related Images:

שודד ים – הנושא שחוק אבל התחפושת שווה

איתרע מזלו של הבן שלי (ואולי יש שיגידו כי התמזל מזלו…) והוא הראשון.
עליו למדתי. הכל.
וגם תחפושות.
עבורו התחלתי להכין תחפושות, כצורך, עם מענה מאולתר של אם חד הורית עובדת. תהליך הכנת התחפושות השתכלל והתרחב עם הזמן, ואחיותיו בהחלט הרוויחו מהנסיון המצטבר.
אז כך נראה שודד ים בן 7.

כל העבודה הסתכמה בציור וחיתוך גולגולת מלבד שחור, תפירה גסה על חולצת טריקו אדומה וחיבור מטבע שוקולד לעגיל קליפס.
כל השאר זה אביזרים: מטפחות, חרב וסכין (מסתבר שאלה החלקים הכי כיפיים בתחפושת…לנופף בכלי נשק. ולא רק לבנים. גם בנותי, שבאו אחריו, נהנו מהאקט הזה…קטונתי מלהבין) ורטיה לעין.
כמובן…גם איפור תומך (והבעה קשוחה ;-)…)

לימים (הרבה ימים…) אחותו הקטנה גם רצתה להיות שודד ים (ובהחלט לא שודדת ים! לפחות לא כזו עם מיני ומחשוף) כשכאן כבר ג’ק ספארו והסרט שודדי הקאריביים היו כבר קיימים ושמשו כמקור השראה:

יש מיש שודד ים ג'ק ספארו כהשראה

וזאת שודד הים השני שלי במשפחה:

יש מיש שודד ים שני במשפחה

הואיל ואז (9 שנים אחורה…) עוד לא חשבתי על תעוד התהליך, אנסה לפרק ולהסביר לפי התמונות הקיימות.

תחפושת שודד הים הזו שלנו מורכבת מ:

  • חליפה עיקרית בצבע אדום
  • חולצה עם עיטור מלמלה
  • גרביים ארוכות
  • מגפיים משודרגות
  • אביזרים: מטפחת כחגורה, כובע משודרג, חרב,רטיה והרבה תכשיטים זולים
  • עיטורים לצמות

חליפה בצבע אדום:

החליפה האדומה היא רוב העבודה בתחפושת הזו. היא עשויה מחליפת טרנינג קפוצ’ון שהיתה כבר קטנה ובמקום למסור אותה הלאה, המרנו אותה לתחפושת:
את השרוולים הסרתי ופרמתי.
את הכובע פתחתי ויצרתי ממנו מעין צווארון מלחים.
את הריצ’רץ פרמתי
את רצועת הפטנט התחתונה בקפוצ’ון הסרתי.
את השרוולים שנפרמו, תפרתי לקפוצ’ון מלמטה על מנת להאריך אותו. ליצירת ווסט ארוך.
במקום ריצ’רץ, תפרתי ווים לסגירת הווסט. נתן בעיקר מראה תקופתי.
את המכנסיים קיפלנו פנימה עם גומי רך (כמו במדי צבא מעל נעליים גבוהות) מה שחשף את הגרביים הארוכות ונתן אף הוא מראה תקופתי.

יש מיש שודד ים שלישי במשפחה
כאן בתמונה ניתן לראות טוב יותר את החליפה האדומה. חדי העין יוכלו לראות גם הווים שחוברו לחליפה.

חולצה עם עיטור מלמלה:

לי במקרה היו גם חולצת פסים (שיכולה להיות יעילה גם בתחפושות אחרות…) וגם גרביים עם פסים כך שהחלטתי לגייסם לתחפושת.
באותה המידה יכלו להיות לעזר חולצה וגרביים לבנות או אחרות לפי מה שיש בבית ולפי הויז’ן שלכם.
מאחר וחולצת טי שירט פשוטה לא היתה מספיק אמינה בעיני, החלטתי להוסיף עיטור צווארון או עניבה תקופתית של פעם (המאה ה-18). העניבה עשויה מן מלמלה שנקנתה לפי מטר בחנות בדים ונתפרה ביד כמקבץ, לאזור המחשוף בחולצה. אותנו, לצורך תחפושת שודד ים, זה סיפק.
כמובן שזה חרג מעט מהויז’ן הפראי של ג’ק ספארו, אבל זה התאים לנו.

מגפיים משודרגות:

נעליים הן תמיד נקודת תורפה של תחפושת. חשוב שיהיו נוחות ומתאימות למתחפש.ת. (ולרוב גם עמידות בגשם…) אבל מאידך…שיתאימו לתחפושת. לא תמיד שניהם הולכים יחד וצריך להתפשר.
במקרה זה עשיתי שימוש במגפיים שנקנו לצורך שימוש יום יומי והוספתי להן תוספת משארית בד דמוי עור שקופל פנימה והודק מבחוץ כך שהמגפיים עצמם לא נפגעו, חזרו לשימוש יומיומי לאחר פורים והתוספת (עם כל התחפושת) עברה לשודד הים השלישית אצלי במשפחה (ולמגפיים שלה…)

אביזרים:

האביזרים הנילווים הם אלה שיתנו את הטאץ’ הסופי לתחפושת. הם קובצו לאחר מחשבה להעשיר את הדמות:
כובע – קיבלנו כובע מבן דוד שהתחפש בעבר עם תחפושת קנויה. את הכובע הנ”ל שידרגנו עם סרט נוצות אדום ונוצות צבעוניות.
מתחת לכובע השתמשנו בסרט הפטנט שהוסר מהקפוצון והותאם לצרכינו, בתור סרט לשיער.

תכשיטים – כמו אצל אחיה, גם כאן השתמשנו במטבע שוקולד שחובר לקליפס של עגיל סבתא כעגיל שודדי ים.
שאר התכשיטים נקנו בחנות של פיצ’פקס. שרשראות נתלו בערמה על הצוואר וטבעות פוזרו על האצבעות .
וממש אי אפשר שודד ים בלי רטיה.
גם אם ג’ק ספארו היה בלעדיה (אף אחד לא מושלם…)

מטפחת – כאן משמשת כחגורה וכמקום זמין לחרב. כמובן שניתן להשתמש בחגורה ישנה. בהתאם לויז’ן הפרטי שלכם.
אותה תחפושת אצל שתי בנות. כל אחת מהן בחרה להשתמש בחגורת המטפחת אחרת:

ולסיום, מלא מלא צמות ורסטות שבתוכן שולבו חרוזים ונוצות או שעוצבו עם חוטים צבעוניים.
הכל הולך. תלוי בזמן ובחשק והמראה הכולל שתרצו.

יש מיש שודד ים, אפשר גם כך...

בזמנו, כשהגדולה מבין השתיים היתה עוד קטנה, היא ממש לא אהבה להתאפר (עבר לה. בערך. היום היא יותר סבלנית…) והתחפושת הזו איפשרה זאת בקלות. יש לה מספיק נוכחות ללא איפור.

הקטנה לעומת זאת קיבלה זאת בלי שום בעיה, מה שאפשר לנו באחת מהפעמים להשתולל…
זה אחד הדברים שהכי כיף בתחפושת הזו. הכל הולך. אין לא נכון. בוחרים כמה מאפיינים בולטים ועם כל השאר אפשר לשחק

לצורך התמונות השתמשנו בארגזי אוצר שהכנתי כתפאורה למסיבת יומולדת וגייסנו את התוכית שלנו דאז, קוקטילית בשם מישמיש, כתוכית פיראטים:

ומכיוון שיחד עם התחפושת מביאים גם משלוח מנות, גם הפעם עשינו משלוח בתוך בקבוק פלסטיק והפעם עיצבנו כתוכי. את מישמיש החלטנו להשאיר אצלנו…
(אין תמונה ספציפית אבל חדי העין יבחינו במשלוח שהשודד(ת) שלי מחזיקה מתחת ליד)

אז…החלטתם כבר למה הילדים יתחפשו בפורים?
גם אם עדיין לא,
עם התחפושת הזו לא תוכלו לפספס. גם אם היא הכי שחוקה שיש, היא כיפית וכל הילדים יאהבו אותה.
עד אז,
נתראה בתחפושת הבאה.
גם היא תהיה קלה להכנה ועדיין יהיה לה הטאץ’ האישי….

Related Images: