הדום וינטאג’ לשיפוץ – פרוק והכנה לריפוד

לפני כשנה בערך, שיפצתי הדום וינטאג’ שכשהושלם, ניתן בהגרלה בין העוקבים אחר הדף שלי בפייסבוק.
באותו זמן בערך, ג’וני, חבר שחולק איתי את האהבה לאוצרות רחוב ולשיפוץ רהיטים , מצא ואסף את ההדום וינטאג’ הזה. הוא הציע אותו לי לשיפוץ והדליק לי את האור בעינים .
תודה רבה רבה ג’וני.
בזכותך זכיתי לשפץ הדום וינטאג’ נוסף בטכניקה קלאסית נאמנה (פחות או יותר) למקור וההדום ניצל וזכה לחיים חדשים.
אמנם לקח לי זמן להתפנות להדום, אבל הוא המתין בסבלנות.

בדיעבד, כשאני חושבת מה קווי היסוד שהנחו אותי בשיפוץ ההדום הזה, אני חושבת על מספר ערכים שהתוו בסופו של דבר את אופי הרהיט המשופץ:

  • כבוד לרהיט של פעם, ליוצרים שלו ולתקופה – הם אלה שמכוונים אותי להשאר נאמנה ככל הניתן לשיטות המסורתיות ולחומרים של פעם (הקפיצים ומילוי של עשב ים/סיבי קוקוס).
  • לתת לתכונות ולאופי חומר הגלם לקבל ביטוי בעיצוב. בעיקר לא להסתיר טקסטורת עץ כשמצבו מאפשר זאת אבל גם שימוש בטקסטורות שונות כדי לחדד ולהבליט את ההבדלים (בריפוד).
  • שימוש חוזר והפחתת בלאי ככל שניתן כחלק מערכי הקיימות (תקראו לזה כבוד לקיים?!) שמנחים אותי ביום יום וגם ביצירה שלי.

ואם תמצאו גם אתם רהיטים, שנעשו בטכניקות וחומרים מסורתיים, שנראה שכבר כלום לא יעזור להם להתאושש, אני מתנדבת להתאתגר ולנסות להחיות אותם עם הרבה כבוד לפעם וכבוד לסביבה.

הדום וינטאג’ – יש למישהו ספק שהוא וינטאג’?

כך ג’וני מצא את ההדום.
האם גם אתם מצליחים לראות את הפוטנציאל בהדום?

מסתבר כי ההדום נוצר בתקופת הצנע, כשנה עד שלוש לאחר קום המדינה. הדום וינטאג’ כבר אמרתי?
(לפי תווי מס המותרות ע”ס לירה ו750 פרוטה שנמצאו עליו. ועל פי דעת מומחים ממני שראו את המדבקות).
כרגיל, שלב הפרוק הוא מהותי מאד ללמוד על הרהיט, על איך נבנה ועל העקרונות שלפיהם נבנה.
הנסיון הקודם שלי עם שיפוץ באותה רוח (ההדום הקודם והספה) מאפשרים לי לגשר ולתת פתרונות לבעיות שמתעוררות בדרך מתוך התכווננות לאותה גישה משמרת.

פרוק ההדום:

כפי שכתבתי כבר בעבר, לשלב הפרוק יש חשיבות עליונה בלימוד והבנת הרהיט בפרט למי שמעוניין לחדש אותו ברוח התקופה בה נוצר.
את הפרוק אני מתחילה עם שליפה של המון סיכות ומסמרים, עם מכשיר יעודי שמקל על העבודה וחוסך ממני לא מעט פציעות.
גם במקרה זה, את המסמרים אני שומרת לשימוש חוזר. וכמובן גם הקפיצים ושלד העץ יחזרו לתפקד. לצערי במקרה זה כל השאר לא ראוי לשימוש חוזר גם לא כצמר גפן למשיחת הפוליטורה.

לידיעתכם, חיפשתי בארץ מסמרים עם ראש גדול ולא מצאתי.
הצלחתי להשיג רק מסמרים עם ראש קטן שהיעוד שלהם בהכרח שונה מהדרוש לי.
להזמין מחו”ל מסמרים זה ממש לא כלכלי (בגלל המשקל ועלויות המשלוח – מנסיון. תאמינו לי).
אז שכשזה אפשרי, אני שומרת את המסמרים ועושה בהם שימוש חוזר. (וכשלא, אני מאלתרת עם אקדח הסיכות)
תשאלו למה דווקא מסמרים עם ראש גדול?
מסמרי ריפוד משמשים מעין יתד. הראש הגדול של המסמר, יוצר מעצור ומונע את ההחלקה של החבל או הבד מהמסמר.


פרוק הריפוד והמילוי:

אמנם הריפוד והמילוי מתפוררים ומגעילים אבל אני לומדת מהם איך הדום וינטאג’ מטופל במקור ורואה שיטטיות שראיתי בפרוקים של פרטי וינטאג’ מרופדים בעבר. שיטה וסדר שחוזרים על עצמם שוב.
אני למדה גם שההדום וינטאג’ זה זכה בדרך למתיחת פנים בדמות הוספת בד בצדדים וזאת בזכות שכבה נוספת של בד חום שנמתחה על “אזני” ההדום ובזכות שכבת מילוי אקריליק ש”התגנבה” בין השכבות.

פרוק הרצועות, הקפיצים והשלד העיוור:

אקדים ואומר – שלד של רהיט הוא בעצם הקונסטרוקציה שלו.
כאן היא עשויה מעץ.
החלקים הסמויים, במקרה זה החלקים עליהן המילוי והריפוד מתוחים, נקראים שלד עיוור להבדיל מחלקי השלד שחשופים. אשתמש במושג הזה בהמשך ורצוי שתבינו למה אני מתכוונת.

לאחר הסרת הריפוד, אני גם מוצאת את מדבקות מס המותרות על השלד, שנותנות גושפנקא סופית לגילו של הדום וינטאג’ זה.
הדבק ישן דיו כך שהמדבקות יוצאות ממקומן. אני מדביקה אותן במקומן חזרה, נעזרת בקווי חותמת שהוחתמה על העץ והמדבקות לאחר שהודבקו.

לאחר שהסרתי את כל הריפוד והמילוי אני מפרקת את שאריות הרצועות ואת הקפיצים שתפורים אליהם.
מסתבר שכדי להוציא את המסמרים אליהם קשרו את הקפיצים, צריך לפרק את השלד העיוור בחלקו.
אני לא מתלהבת מזה מאחר וחלקי השלד העיוור עשויים מעץ ירוד ומתפורר.
אני עושה זאת בזהירות ולא שולפת את המסמרים מחלקי העץ שפורקו. כפי שהם, חלקי העץ יורכבו חזרה בבוא הזמן.

הואיל ושלד העץ של הרגליים יציב יחסית אין צורך לפרקו וכאן מסתיים החלק של הפרוק.
הטיפול בעץ יעשה בשלד כולו כיחידה שלמה.

הטיפול בשלד העץ.

שלד העץ מתחלק ל 2 חלקים –

  • השלד העיוור שמהווה קונסטרוקציה לכל המילוי והריפוד.
    מאחר וממילא הוא מכוסה כולו והתפקיד שלו הוא רק לתת צורה ומסגרת בסיסית מאד למילוי ולריפוד שיבוא מעליו, הוא עשוי משאריות, מעץ ירוד מאד ורמת הטיפול בו היא אפסית.
  • הרגליים והקורות שמחברות אותן – אלה חלקי העץ החשוף ובהתאם גם איכות העץ והטיפול בו.

הטיפול בשלד העיוור:

השלד העיוור עשוי מעץ ירוד וחלש (ניכר בתמונות).
כשפרקתי את הריפוד היו חלקי עץ שנפלו. אמנם החלקים הללו הם כמעט חסרי משמעות וחסרונם לא יפגע בתפקוד, אבל החלטתי להדביקם חזרה. מי יודע איך ומתי חסרונם יתבטא.
אני משתמשת בדבק נגרים וכליבה להדק ולקבע את החלק שנפל למקומו.

השלד העיוור ורגלי ההדום מתחברים ביניהם במחברים אורגניים ועם דבק.
החיבורים כאמור, חזקים והמבנה יציב יחסית למעט תנועה קלה שאני מתכוונת לפתור באמצעות הזרקת דבק לחיבורים (אני משתמשת במזרק אקמולי ישן ושוטפת אותו היטב לאחר שימוש כדי שלא יסתם לפעם הבאה).
לאחר ייבוש הדבק המבנה יציב ואין תנועה.
(שימו לב לקבע את הרגליים במצבן הרצוי, בדקו זאת לפני ההדבקה)

הטיפול בעץ הגלוי :

הרגליים והקורות ביניהן, להבדיל מהשלד העיוור, הן עץ חשוף.
ובהתאם לכך, איכות העץ והטיפול בו, הן ברמת הגימור הן ברמת הפרטים, הם גבוהים. אגב, הפרטים של העץ הגלוי ואיכותם הם דבר נוסף שיכול להעיד על היות ההדום הדום וינטאג’.

ההכנה:

אני משייפת את העץ היטב כדי להסיר כל גימור קודם. במקומות שניתן עם משייפת, כשלא אז ביד.

לדאבוני, תוך כדי שיוף אני מצליחה לשבור את הקושרת הרוחבית שאינה מקובעת.

הקושרת השבורה

אני אמנם אצטרך להדביק אותה, אבל בשלב השיוף זה בהחלט יותר נח כך אז הכל לטובה.
לאחר השיוף אני מדביקה את הקושרת חזרה.
יש לעשות זאת בזהירות על מנת שהקושרת לא תדבק גם לקורה.
כמו כן, צריך להמנע ככל שניתן משאריות דבק כדי שהגימור יתפס היטב וכדי שנקודת ההדבקה “תעלם” ככל שניתן.
עדיף להמנע ולנקות שאריות דבק לפני שהתייבשו כי לאחר ייבוש יהיה קשה מאד לשייפן. עם זאת, כנראה לא תוכלו להמנע מזה לחלוטין

הגימור – פוליטורת שלאק:

הפוליטורה גם מגוונת וגם מדגישה את החום של העץ והטקסטורה שלו. כמו כן היישום של הפוליטורה הוא פשוט מאד וללא סימני מברשת. החיסרון שלו הוא כמות השכבות שיש ליישם. ככל שתוסיפו שכבות הציפוי יהיה קשה יותר, עמיד יותר ויפה יותר. אתם תחליטו עם עצמכם כמה שכבות תרצו ליישם. רק אומרת שהמקצוענים סופרים את השכבות בעשרות והזמן כמובן, בהתאם.

את הפוליטורה שלי אני רוכשת כשהיא כבר מומסת.
בקבוק של חצי ליטר מספיק לי לזמן רב (אני שומרת אותו במקרר).
מקצועיים ומנוסים ממני (או פדנטים ממני, או עצלנים פחות ממני…) יקנו פתיתי שלאק וימיסו בעצמם.
כדי ליישם את הפוליטורה אני צריכה צמר גפן (או חומר מילוי שהסרתם וממילא הולך לפח) שעטוף בבד טריקו נקי, מעט שמן זית (או שמן פשתן או שמן טאנג). אני מכינה גם מכחול, שישמש אותי לפינות שצמר הגפן העטוף לא מצליח להכנס וכן אלכוהול מפוגל לניקוי (או לדילול אם צריך).

את צמר הגפן העטוף אני טובלת בפוליטורה המומסת ומתחילה למשוח את העץ. מדי פעם אני נוגעת עם צמר הגפן העטוף בשמן , מה שמסכך את התנועה על העץ. לאחר ייבוש, שוב ושוב ושוב…….עד שהמראה והברק משביע את רצונכם.
כאמור, בפינות אני נעזרת במכחול (וניקוי באמצעות האלכוהול)

קפיצים –

את הקפיצים שפרקתי מההדום אני מנקה מחלודה (באמצעות נייר שיוף וWD40) ומכינה אותם לקשירה מחודשת כחלק ממילוי וריפוד ההדום.
תהליך השיוף סזיפי למדי ומלכלך. עדיף לעשות זאת בחוץ ולהעזר בכפפות ומסכה.

הכנת הדום וינטאג’ למילוי ולריפוד –

הואיל וזה הדום וינטאג’, היה מוזר מאד אם לא היו קפיצים.
הקפיצים הם חלק אורגני מההדום ואף מעידים על תקופתו.
גם אם זה רכיב נסתר לכאורה (אמנם לא רואים, אבל מרגישים אותם כשהם שם…), נראה לי מהותי לשמר את הקפיצים גם במתכונתו המשופצת של ההדום, כחלק ממהותו – הדום וינטאג’.
תהליך השיפוץ הזה דומה לתהליך שעבר ההדום שריפדתי לפני שנה. (מכיוון שכאן אתן רק את החלק הראשון של השיפוץ, חסרי הסבלנות יכולים בינתיים לקרא שם על שלבי המילוי והריפוד.)

מבחינת התהליך, גם כאן יש להתחיל במתיחת רצועות ולאחר מכן קשירת הקפיצים כהכנה לכל השאר.
אפרט את התהליך לפי הסדר הכרונולוגי של הביצוע.
גם בפוסט הבא שיעסוק במילוי ובריפוד ההדום אשמור על סדר כרונולוגי לפי התקדמות השיפוץ.

מתיחת הרצועות –

פה בארץ ניתן להשיג (מנסיוני) רק רצועות אלסטיות.
הרצועות האלסטיות יקרות יותר (עקרונית. בלי לקחת בחשבון את רכיב המשלוח מחו”ל מאחר ואין להשיג בארץ) ולעניות דעתי, טובות פחות מרצועות היוטה.
מדוע טובות פחות?
בדיוק בגלל האלסטיות שלהן, שאחרי שנתיים שלוש של שימוש הולכת לאיבוד.
אני יכולה להבין את הרפדים שמעוניינים שיחזרו אליהם שוב ושוב להחלפת רצועות. גם הם זקוקים לפרנסה. אבל מעבר לזה אני לא רואה יתרון ברצועות אלסטיות.
כמובן שאשמח ללמוד, אם מישהו מכיר יתרון ברצועות האלסטיות, שמצדיק זאת.

אני עובדת עם רצועות יוטה, שאם מותחים אותן כפי שצריך הן מחזיקות עשרות שנים ונותנות קונטרה מצויינת לישיבה. אני אפילו מעדיפה לשלם יותר מכפול להזמנה של רצועות כאלה מחו”ל ולהמתין למשלוח.
לשמחתי לא הייתי צריכה להמתין הרבה.
כדי למתוח את הרצועות כפי שצריך, תצטרכו כלי יעודי למתיחת רצועות (שלצערי לא מצאתי לו תחליף) וכן אקדח סיכות שהוא נח לאין ערוך משימוש במסמרים (כמו פעם) ומאפשר עבודה יחידנית (ביד אחת מותחים ובשניה “יורים”באקדח.

ותכלס?

כאשר הרצועה צריכה לעבור בין שני חלקי העץ, כדאי להקדיש דקה לתכנן מראש את שלבי העבודה.
במקרה זה אני משחילה את הרצועה ברווח (שיצרתי באמצעות הרחקה קלה בין שני החלקים), מקבעת בצד השני ואז מותחת את הרצועה מבין שני חלקי העץ. חותכת את הרצועה לאחר קיבוע ומשחילה את שאריות הרצועה החתוכה ברווח בין שני חלקי העץ.

לאחר מכן שאריות הרצועה מקופלות ומהודקות שוב באמצעות אקדח סיכות כדי לחלק ולמתן את כוח המתיחה של הרצועות על הסיכות.
בכיוון השני (כאן כבר אין צורך להשחיל את הרצועה בין שני חלקי העץ) נותנים לרצועות חיזוק ע”י השחלתן כשתי וערב ברצועות הניצבות. המתיחה והקיבוע נעשים בצורה דומה לרצועות הניצבות.

לאחר שהרצועות נמתחו וקובעו, אני מחזירה ומהדקת חזרה את הקורות שהסרתי כשפרקתי את ההדום.
כשהרצועות מתוחות, אני מחברת אליהן את הקפיצים בתפירה ידנית עם אחת ממחטי הרפדים מהסט שברשותי. כל קפיץ אני מקבעת ב3 נקודות.

קשירת קפיצים –

את הקפיצים שכבר תפורים ומקובעים לרצועות המתוחות יש לקשור אחד לשני ולשלד על מנת ליצור מקשה אחת שתתמוך, תחלק לחצים ותיתן קפיציות לישיבה.
הקשירה מתבצעת למסמרים בשלד העץ (אותם מסמרים עם ראש גדול שהזכרתי מוקדם יותר. יכולים לראות בתמונות את היתרון של הראש הגדול?) תוך כדי מתיחת החבל והפעלת לחץ על הקפיצים .

החבל איתו אני קושרת את הקפיצים אף הוא מוזמן מחו”ל מאחר ולא הצלחתי עדיין למצא חבל חזק מספיק, גמיש דיו ושלא מתפרק. (ובהדום הקודם קשרתי את הקפיצים בהגזמה כדי לחפות על חבל פחות ראוי)
כל קפיץ קשור ב3 כיוונים – לאורך ההדום, לרוחבו ובאלכסון.
בכל כיוון אני קושרת בנקודה אחת על הקפיץ ומלפפת במקבילה לה(מומחש בתמונות למעלה).

סמוך למסגרת קושרת את הקפיץ.
מול נקודה זו מלפפת את החבל סביבו.
בקפיץ השני בסמיכות, מלפפת את החבל.
במקביל ובסמוך למסגרת קושרת את הקפיץ.
אח”כ מהדקת למסמר במסגרת בצד השני.
ראו בתמונות למעלה.

וכך נראה הקשר שלב אחר שלב:

לעת עתה, זהו….
או הפסקה קצרה.
עד הפוסט הבא.

כאשר הקפיצים קשורים זה לזה, מכסים הכל ביוטה (חבור היוטה למסגרת באמצעות אקדח סיכות ) ומתחילים למלא את המשטח בעשב ים או שערות קוקוס ולתפור את המקבצים הללו ליוטה באמצעות תפירה גסה שתשאיר את המילוי במקומו.
אבל את הפרוט לכל זה כמו גם מילוי ה”אזניים” וריפוד ההדום תקראו בפוסט הבא (מבטיחה לא לחכות חודש שלם ;-)).
גם בלי כל זה, הפוסט הזה התארך דיו.
ואם הגעתם עד כאן (ריספקט. ותודה על אורך הרוח) נותנת לכם טעימה ויזואלית מההדום המוזהב משהו, זה המוגמר:

להתראות בקרוב.

Related Images:

הדום עם מדבקות מס הקניה – חלק 2

כשנורית פרסמה בפייסבוק הדום שכל הקרביים (יענו הקפיצים…) שלו בחוץ, התמונות גרמו לי לדגדוג בקצות האצבעות…
היתה לי הרגשה שאני אוכל לעשות ממנו הדום ממש שווה.
לשמחתי נורית מסרה לי את ההדום וזכיתי להוכיח זאת.
כך הוא נראה כשהצטרף לערמת ה”מיועדים”:

בפוסט הראשון תארתי את שלביו הראשונים של השיפוץ: הפרוק, ההכנה והטיפול בקפיצים ובעץ. בפוסט הזה אתאר את כל שלבי הריפוד החל ממתיחת הרצועות וכלה בפינישים ובהדום מוכן.
כך ההדום נראה לפני שהתחלתי לרפד:

שימו לב למסגרת העץ. זה הבסיס שאיתו ועליו נעבוד בפוסט הזה. הוא השלד שיחזיק את כל הריפוד.

רצועות… למה?

ברהיטים בהם אין דיקט כבסיס (שהוא אמנם קשיח אבל אין לו גמישות בצ’ופציק…), הרצועות תומכות את המשקל ומחזיקות את הקפיצים .
אין תחליף לרצועות מתוחות היטב.
זו גם הסיבה שאני ממליצה בחום רב לוותר לחלוטין על רצועות אלסטיות למיניהן (שניתן להשיג בארץ…) ולהשתמש ברצועות יוטה (שאני לא הצלחתי להשיג בארץ…).
רצועות יוטה יכולות להחזיק עשרות שנים. ברהיט עם רצועות אלסטיות אחרי שנתיים כבר תשקעו כי הן ימתחו ומהר מאד יאבדו את האלסטיות שלהן. הערכה גסה – תוך שנתיים שלוש. לצורך מתיחת הרצועות בשיפוץ הדום (או כסא, או כורסה…) תזדקקו למכשיר מיוחד שבלעדיו (או בלעדי המקבילים לו) הרצועות לא תהיינה מתוחות היטב.
תאמינו לי, ניסיתי למתוח בלעדיו. זה חרטא. או שאני חרטא.
אבל כל עוד שאני כזו, אזדקק למכשיר כדי למתוח רצועות. (התמונה של המכשיר היא קישור לebay. צאו משם וחפשו אלטרנטיבות משתלמות ככל הניתן)


מאז שהזמנתי לראשונה (עבור הספה) רצועות יוטה מחו”ל, כששואלים מה להביא, אצל אחרים זה אולי בושם או גדג’טים…אצלי זה רצועות יוטה…
אז אם מישהו שואל אתכם מה להביא מחו”ל, שיביאו רצועות יוטה…ומכשיר למתיחת רצועות!

ותכלס…הדום לענייננו?

זוכרים את המסגרת עליה נמתח את הריפוד?
אז המסגרת הזו עשויה מ 2 קומות כשבמקור הקומה השניה נוספה לאחר שנמתחו הרצועות.
משהו בי (שקצת התעצל…), חשב שאוכל להסתדר כך מבלי להפריד את שתי הקומות.
אז חשב. המציאות הוכיחה שלא.
(זה היה אפשרי אם הייתי בוחרת לחבר את הרצועות למסגרת העליונה ולא התחתונה כפי שהיה במקור, אבל פתרון כזה היה יוצר הדום אחר הלכה למעשה)

כשניסיתי למתוח את הרצועה למרות ומעל המסגרת העליונה, התוצאות היו עלובות.
אז לא התעצלתי והפרדתי את המסגרות (לא לגמרי. מעט. מספיק בשביל להשחיל את רצועת היוטה בין המסגרות). כמובן שהסרתי כבר לחלוטין את שאריות רצועות היוטה שהיו כלואות מתחתן והתחלתי למתוח את הרצועות.
למעט ברצועה הראשונה (איתה גיליתי שאי אפשר להסתדר בלי להפריד את המסגרת העליונה…), חתכתי את הרצועות רק לאחר מתיחה חזקה והידוק הרצועה למסגרת עם אקדח סיכות.

ואיך הפרדתי את המסגרות?

המסגרות מחוברות באמצעות מסמרים.
הכנסתי טריז ביניהן (גם במקרה זה השתמשתי במכשיר להוצאת מסמרים שכיכב בפוסט הקודם) ופתחתי רווח שיספיק למעבר של הרצועה. כמובן שמיקום המסמרים יכול להגביל את מיקום הרצועות. במקרה זה היתה רק תזוזה קלה במיקום הרצועה, שניתן לספוג ולאזן עם מיקום הקפיצים בשלב מאוחר יותר. אם התזוזה היא מהותית אולי שווה לשקול שליפה חלקית של המסמר.
לאחר שכל הרצועות נמתחו וחוזקו פעמיים למקומן באמצעות אקדח סיכות, מהדקים חזרה את המסגרות זו לזו באמצעות דפיקות פטיש.

קפיצים כחלק ממילוי של הדום וינטאג’:

כיום, בבניית ריהוט חדש, כבר לא קושרים קפיצים. נוכחות של קפיצים מעידה כשלעצמה על רהיט שנעשה בתקופה אחרת ובטכניקות שונות מהמקובל היום. יש שיחליפו את הקפיצים בספוגים. אני מעדיפה לשמר את הטכניקות הישנות כמו גם את החומרים הקלאסיים, ככל שניתן.

בפוסט הקודם ניקיתי את ארבעת הקפיצים מחלודה ושימנתי אותם כך שניתן כבר לחברם לרצועות.
תחילה יש למקם אותם באופן סימטרי ככל האפשר כך שהרצועות המתוחות יתנו להם קונטרה, ואז עם חוט שעווה לתפור את הקפיצים לרצועות. כל קפיץ לתפור ב-3 נקודות כדי לקבע אותו ולמנוע תזוזות.

קשירת הקפיצים:

תחילה יש חשיבות לדעתי להבנה למה יש לקשור קפיצים ובמה זה תורם לרהיט שלו. ההבנה הזו תיתן ראיה כוללת ותאפשר להבין מה עיקר ומה טפל ויחסוך מכם, כחסרי הבנה ונסיון, לחקות בצורה עיוורת הדרכות כאלה ואחרות.
קשירת הקפיצים מאפשרת לקפיצים לעבוד יחד כמקשה אחת (משמע חלוקת כוחות) וכן לקבע אותם ולמנוע תזוזה אופקית ועיוותים כתוצאה מכך.

חבל לקשירת הקפיצים:

לצורך קשירת הקפיצים יש צורך בחבל חזק מספיק שלא יקרע במאמצי מתיחה.
לצערי החבל שהשתמשתי בו לקשירת הקפיצים בספה (וגם הוזמן מחו”ל) שלהבנתי עשוי היה פשתן עם שרף כל שהוא, נגמר.
היו ברשותי רק חוט השעווה (איתו תפרתי את הקפיצים לרצועות), חבל כותנה וחוט שמשון סיבי שעשוי מפשתן :

חוט שעווה, חבל כותנה וחוט שמשון שעשוי מפשתן.

חוט הפשתן שהיה ברשותי לא היה עמיד במאמצי מתיחה ונקרע.
חוט השעווה דק מדי ולא נח לעבודה.
חוט הכותנה, שמשמש אצלי למשחקים עבור קיווי התוכי שלי, הוכיח את עמידותו במקור הקטלני של קיווי. החלטתי להשתמש בו.
בדיעבד, החוט הזה אינו הומוגני והוא נפרד בקלות לחוטי כותנה דקים יותר. קשה יותר לעבוד כך והחוטים כנפרדים, עמידים פחות לכוחות מתיחה.
בדיעבד, לצורך עבודה על הדום או כל רהיט אחר בו נדרשת קשירת קפיצים, הייתי משקיעה יותר בחיפוש חבל שיענה לצרכים בצורה מדוייקת יותר.
כאן בעבודה על ההדום, פיציתי על חולשת החבל בפסים נוספים של קשירה שיחזקו את מערך הקפיצים הקשורים ויתנו תמיכה הדדית.

ואיך קושרים את הקפיצים?

הדרכה לגבי קשירת הקפיצים כולל הפניה לקישורים, נתתי בהרחבה באחד הפוסטים הרלוונטיים על הספה. מוזמנים להכנס לשם וללמוד את הנושא לעומקו .
עם זאת, אתן גם כאן את הסקיצה של הקשר, שאם תרצו לקשור קפיצים תצטרכו לחזור עליו שוב ושוב
(התמונה עצמה היא קישור לאתר ממנה נלקחה)

יש מיש הדום קשירת קפיצים
p

יש לקשור את הקפיצים לאורך לרוחב ובאלכסון. את החבל מהדקים למסגרת העץ באמצעות מסמרים עם ראש גדול שלאחר מתיחת החבל, אני דופקת לתוך העץ על מנת לקבע אותו.
אח”כ, תוך כדי הידוק, קושרים את הקפיץ הסמוך בשני מקומות נגדיים.
תוך כדי הידוק, עוברים לקפיץ הבא אחריו ושוב שני קשרים.
עד שמגיעים למסגרת, מהדקים את החבל סביב המסמר ומקבעים אותו.
התחלתי לנעוץ את המסמרים במסגרת התחתונה, כפי שהיה במקור, אולם לא מצאתי בזה יתרון וכך הגישה אליהם עם הפטיש קשה יותר אז עברתי למסגרת העליונה.
ממילא הכל יכוסה (במספר שכבות) בהמשך כך שאין סכנה שהמסמרים יחשפו.

כאמור, כאן קשרתי יותר מהרגיל (נראה קצת בלאגן, לא?) כדי לפצות על החבל שהוא פחות מותאם לקשירת קפיצים.

מילוי וריכוך…

שכבת מילוי ראשונה:

אחרי שהקפיצים קשורים ונראה שהם מתפקדים כמקשה אחת, אני מכסה הכל ביוטה ומחברת אותה באקדח סיכות למסגרת. היוטה הזו תהיה בסיס לחומר מילוי שעשוי מסיבי קוקוס (שהזמנתי בזמנו עבור הספה)

את סיבי הקוקוס אני תופרת (עם חוט הפשתן שיש לי ומחט רפדים לתפירת יוטה) בתפר גס ליריעת היוטה שמחוברת למסגרת בסיכות. תוך כדי תפירה, אני כנראה גם תופרת את הקפיצים ממתחת.
אין שום בעיה עם זה (מאידך, אן שום צורך להתאמץ לעשות זאת ולתזמן זאת).
לאחר שאני מסיימת וסיבי הקוקוס תפורים, אני סוגרת על הכל עם יריעה נוספת של יוטה.
גם את היריעה הזו אני מהדקת למסגרת העץ עם אקדח סיכות ואני שוב תופרת את היריעה לשכבות מתחתיה.

שכבת מילוי שניה:

לאחר שזה מוכן, אני מוסיפה שכבה נוספת עדינה וקפיצית יותר. בעבר השתמשו בשיער סוסים עבורה כיום משתמשים בסיבי קוקוס שחורים.
החומר שאני משתמשת בו כאן הוא חומר שפורק מרהיט אחר ונשמר לשימוש חוזר.

עם הסיבים הללו אני מקפידה להגיע לקצוות המסגרת כדי לרכך את המגע עם העץ. (גם אם תבוא שכבה נוספת מעל…)
יש לכך תפקיד כפול.
זה גם מגן על ישבנינו מהנוקשות של העץ וגם יהיה שכבה נוספת של הגנה על הריפוד, שיגיע בשלב מאוחר יותר, מחיכוך עם העץ.
ולמה יש להגן על הריפוד?
חיכוך מתמיד בנקודות מסויימות כנגד משהו קשה יצור שחיקה גבוהה וחשש לקרע לאורך זמן.

את שכבת הסיבים הכהים אני תוחמת עם יריעת אל בד דקיקה שבתוכה נארזה בזמנו יריעת כותנה שנשלחה לי בדואר. היריעה הזו תפקידה רק לקבע את שכבת המילוי במקומה. היא מהודקת למסגרת בצידה (להבדיל, עד כה הכל הודק למסגרת מלמעלה.)

שכבת מילוי שלישית:

השכבה הזו לא היתה בהדום המקורי. למען האמת גם השכבה השניה לא היתה במתכונת כפי שאני עשיתי אותה. במקור היא היתה דקיקה ועליה היה בד עבה. הריפוד הונח על הבד ההוא.
אני מעט שיניתי ושילבתי בהתאם לנסיון שצברתי עם הספה שלי ועם כסאות שונים שריפדתי, בדרך.

שכבת הריפוד הזו, השלישית היא שכבה “מעגלת” והיא עשויה ממזרון אקרילן שיהודק ויעטוף את מסגרת העץ כולה ויחובר בתחתית עם אקדח סיכות.
השכבה הזו תרכך את שכבת העץ ו”תעגל” ותמתן חוסר אחידות בריפוד.

שימו לב שמאחר והשכבה הזו עוטפת את המסגרת, יש לגזור ממנה את האזורים בהם העץ של הרגליים “עולה” על המסגרת. באזורים הללו כמובן הריפוד יחתך ויותאם לעץ החשוף.

שיקולים בבחירת ריפוד – עיצוב ההדום:

השלב הזה הוא בעצם השלב שנותן לרהיט את הטאץ’ הסופי בעיצוב שלו.
למורפולוגיה של הדום (או של כל רהיט אחר)יש חלק מהותי באופי שלו, אבל להבדיל מהריפוד המורפולוגיה קבועה. הריפוד הוא בר שינוי ומאפשר התחדשות.
בחירת הריפוד לרוב מושפעת מהחלל בו הרהיט מיועד להיות ומהרהיטים והפריטים איתם הוא יתכתב.
במקרה זה היה לי עבור ההדום הזה ויז’ן עצמאי (יענו, לא תלוי חלל וסביבה). הויז’ן הזה היה מגדיר את המורפולוגיה של החלקים הרכים (משמע לא עץ וקונסטרוקציה) בהדום מעט אחרת.
כמו כן, היה לי ברור כי אני רוצה לשלב כאן בדים, צבעים וטקסטורות.
הואיל ולא היו לי מגבלות של חלל או צבע שכיוונו אותי לפתרון צבעוני מסויים, העדפתי לנצל בדי ריפוד ושאריות שהיו ברשותי.
מפה לשם השאריות שהיו ברשותי והשילוב ביניהן הפכו להיות מוטיב דומיננטי כשלעצמו והייתי צריכה לבחור בין שילובי הבד למורפולוגיה שדמיינתי.
שימוש בשני המוטיבים הדומיננטים הללו יחד היה יוצר דיסוננס.
ערכי קיימות היטו את הכף ובחרתי בשילובי הבדים. זנחתי את הויז’ן העיצובי שלי. הוא יקבל את מקומו בהזדמנות אחרת…

ותכלס…ריפוד ההדום:

הואיל ובחרתי להשתמש בשאריות בד, יש שלב מקדים של בחירת הבדים והחיבור ביניהם.
זה בעצם השלב המהותי שיגדיר איך ההדום יראה בסופו של דבר.
כל השאר (כולל השלבים שהושלמו עד כה) הם שלבים טכניים לחלוטין.
אבל!! אל תזלזלו בחלקים הטכניים.
חשוב להקפיד ולדייק בעשייתם על מנת שההדום על פרטיו יראה איכותי ומדוייק ולא חובבני.

יצירת קולאז’ כריפוד:

התחלתי עם רצפה מלאה בשאריות בד (כולן אגב מיועדות לריפוד. הסינון של סוגי הבד נעשה לפני)
ובחירה ראשונית של מספר שאריות שאהבתי את השילוב (גוונים מרקם וטקסטורה) ביניהן.
השתמשתי בהדום כסטנד לצורך המחשה אבל זה ממש לא הכרחי בשלב זה.
ראוי לציין כי בחרתי קצת יותר שאריות מהנחוץ כדי לאפשר לי משחק בשלב מאוחר יותר.

לאחר ששאריות הבדים נבחרו הן כובסו וגוהצו.
(בשלב הגיהוץ השתמשתי בבד כותנה כמתווך כדי לא להרוס עם המגהץ את הטקסטורה והמרקם של הבדים. חשוב לא להשתמש בחום גבוה מדי מאותה הסיבה)

יש מיש הדום - רחיצת הבדים שנבחרו.

עם שאריות הבדים המגוהצות אני יוצרת את הקולאז’ הסופי על ההדום.
מחברת את שאריות הבד עם סיכות ותופרת במכונת תפירה.
על מנת שהקולאז’ יהיה ישר וחלק, את שארית התפר הפנימית צריך להצמיד לבד בתפר נוסף, צמוד ככל הניתן לתפר המחבר בין הבדים.
ניתן לגהץ את התפר תחילה כדי להקל על העבודה, אבל אל תסתפקו בגיהוץ. התפר יקבע זאת בוודאות לאורך זמן.

מתיחת הקולאז’ על ההדום:

הקולאז’ שיצרנו הוא לכאורה בד ריפוד חדש שיצרנו. נמשיך הלאה ונשתמש בו כמו בכל בד ריפוד שקנינו כחתיכה אחת.
תחילה יש למקם אותו על ההדום ולוודא שהכל ישר ובמקום בו תכננו שיהיה.
כשהכל במקומו, מתחילים להדק עם אקדח סיכות את הבד לחלקו התחתון של ההדום.

אני מתחילה בצידיו הצרים של ההדום ומהדקת במרכז בלבד ובצפיפות סיכות נמוכה (וכן, קורה שיש צורך לשלוף סיכות בהמשך על מנת להשלים את ההידוק). את הפינות אני משאירה לסוף על מנת שהגימור שלהן יהיה מטופל.
ועוברת לצדדיו הרחבים בהן יש לעשות התאמות סביב העץ החשוף.

התאמת הריפוד סביב העץ החשוף:

בינתיים,
זוכרים איך האישיו הזה טופל בהדום שפורק? בד הריפוד היה מודבק בדבק למסגרת מסביב לרגל.
כך בדיוק אני אעשה.
חשוב לחתוך את השכבות הקודמות, שעוטפות אף הן את העץ, מספיק רחוק ממנו על מנת לאפשר שטח מגע להדבקת הריפוד ישירות למסגרת. כל דבר אחר לא יבטיח את הדבקות הריפוד למסגרת ואת קיבועו סביב העץ החשוף.
יש להדק את הבד במס’ נקודות סביב הרגל בשתיים או 3 סיכות (לא הרבה מדי כדי לאפשר חופש פעולה) ולחתוך בעדינות ובמדויק סביב העץ החשוף. אם צריך להדק יותר את הבד ולעשות תיקונים בהתאם, יש לעבוד בזהירות, עם סכין יפני חד או עם מספרי צפורניים.

הדבק בו אני משתמשת הוא דבק גוטרמן שמיועד לבד והוכיח את עצמו לא פעם בעבר.

טיפול בפינות:

כתוצאה מקיפול הבד, בפינות יש הצטברות של בד עודף שיש לטפל בו בצורה אסתטית ואחידה.
יש דרכים שונות ושיטות שונות לטפל בפינות ויכול להיות שברהיטים שונים, הפתרונות יהיו שונים ומסיבות שונות.
לא משנה באיזה פתרון תבחרו, תשמרו על אחידות.
אותו הפתרון באותה לוגיקה בכל הפינות של הרהיט.
פתרונות שונים או אפילו כיוונים שונים לאותו פתרון, יתנו מראה לא אחיד וחובבני.

כפי שציינתי קודם, בשלב זה צפיפות הסיכות היא נמוכה, מה שמאפשר יותר חופש פעולה ומקל על תיקוני מתיחה, אם יש בהם צורך.
הטיפול בפינה במקרה זה נשאר נאמן לטיפול בפינות האורגינלי של ההדום:
קיפול בד עודף מאחורי הבד בצידו הצר של ההדום, הידוק בסיכות בחלקו התחתון של ההדום ותפירה נסתרת של הפתח שנוצר.
אגב, תחילה עבדתי עם מחט ישרה לתפירת הפינות אבל, וכנראה לא בכדי,קל ונח הרבה יותר לעבוד על ריפוד וכנגד מסגרת עץ קשיחה, עם מחט רפדים מעוקלת.

ועוד אגב אחד,
מאחר ובכל פינה יש בד אחר (מעצם מהותו של קולאז’ בדים…) את צבע החוט יש להתאים כמובן לבד אותו תופרים (זה אגב נכון גם לשלב תפירת חלקי הבדים זה לזה)

פינישים ו…זהו.

לפני שאשכח לציין,
הפעם לא שכחתי לחתום….
עשיתי זאת בשלב מוקדם יותר, לפני הריפוד.
החתימה, כמו בולי הקניה של פעם, לא יהיו גלויים, אבל הם שם.

הם לא יהיו גלויים כי אני הולכת לכסות את כל החלק התחתון, את כל ה”קרביים הגלויים”, כל החיבורים וקיפולי הבד של ההדום כדי שגם אם יהפכו את ההדום, עדיין הוא יראה אסתטי…
לצורך העניין אני משתמשת במכנסיים ישנים בצבע נייטרלי. אני חותכת, מתאימה, מקפלת פנימה ומהדקת גם כאן עם אקדח סיכות:

ותמונות של ההדום המוכן: (תודו שהוא פוטוגני…ואמנם לא רואים את זה בתמונות, אבל הוא גם נח!)

ההדום המוכן יימסר לאחר הגרלה, לרגל חגיגות שנתיים לבלוג שלי, לאחד מעוקבי הדף שלי בפייסבוק שהראו התעניינות.
מאחלת בהצלחה לכל המשתתפים בהגרלה.
וכאן ההדום אחרי השיפוץ, מחכה כבר ליד הדלת שיאספו אותו.
ומולו, כסא אחר, שכמעט הושלך נאסף מחצרו של חבר והצטרף למיועדים. גם הוא מחכה לתורו…

Related Images:

רצועות וקפיצים בספה ו…מחשבה אחת קדימה – חלק 3.

לאחר שהפשטנו ופרקנו את הספה לחלוטין, לאחר שחיזקנו, ייצבנו ואף צבענו את הקונסטרוקציה (העץ) הגיע הזמן להתחיל לבנות ולמלא חזרה את הספה.
באופן טבעי מלמטה למעלה.
ונתחיל עם רצועות וקפיצים.
הפוסט הזה יעסוק בחלקו הלינארי ב- רצועות וקפיצים.
בין לבין אתייחס לצורך לחשוב מס’ צעדים קדימה ולעבודת התכנון של איך הספה עתידה להראות. וכמובן, ההערכות שלי לקראת זה.
למי שמעוניין לקבל רק את הפיקנטריה של הספה (יענו- סיפורים, נקודת ההתחלה והסוף בלי החלק הטכני המייגע של בין לבין…) מוזמן להכנס להקדמה -“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלאסיות. מכאן הכל התחיל…

לצערי התמונות שצולמו בזמנו הן באיכות גרועה. אני מתנצלת מראש – אבל זה מה שיש.
אני מקווה שאצליח להסביר את התהליך עם התמונות הללו. (יש גם בגוף הפוסט קישורים לאתרים אחרים שמסבירים היטב את התהליך. באנגלית אמנם, אבל עם תמונות איכותיות!)
אם ההסבר אינו ברור דיו או מתעוררות שאלות בעקבותיו – מוזמנים ליצור איתי קשר באופן אישי או באמצעות הטופס או באמצעות כתובת האימייל.

  • רצועות

הרצועות שניתן להשיג כאן בארץ הן רק רצועות אלסטיות.
בכנות, אני לא מצליחה לחשוב למה יש העדפה לרצועות כאלה (מלבד אספקה סדירה של פרנסה לרפדים). האלסטיות שלהן מקטינה את יכולת התמיכה שלהן ואורך החיים שלהן קצר (שנתיים שלוש מנסיון אישי).
להבדיל, רצועות היוטה כשהן מתוחות, יכולת התמיכה שלהן גבוהה מאוד והן עמידות ביותר. יכולות להחזיק מעמד עשרות שנים. וזה ציטוט של מאיר הרפד מסוקולוב הוד השרון.
אז חישבתי אורכים והזמנתי גליל רצועת יוטה באינטרנט. מחו”ל.
גליל רצועת יוטהכך גליל רצועת יוטה נראה:

חוצמזה,

את הרצועות השלמות שהסרתי מהספה שמרתי ואעשה בהן שימוש חוזר. כאמור הן עמידות ואני בעד מיחזור היכן שאפשרי.
תראו מאוחר יותר, בתמונות בהן מתחתי את הרצועות, את הרצועות הישנות לצד החדשה.
מאז, כבר מתחתי רצועות של יוטה במקום רצועות אלסטיות שהתרופפו (אחרי שלוש שנים) באחת הכורסאות אצלי בבית.
מאחר ולא ניתן להשיג כאן בארץ רצועות יוטה, חבל שלא הזמנתי כבר גליל נוסף באותו המשלוח.

  • קפיצים

הקפיצים שפורקו מהספה

זוכרים את הקפיצים שפרקתי מהספה?
הנה תזכורת:

שימו לב שהם קשורים זה לזה וכן שהם מסודרים. למי שזוכר משלב הפרוק, כל קפיץ היה תפור ב3 נקודות לרצועות.
כל הקשירות פורקו.

הואיל וטכניקת הקפיצים ארכאית, לא ניתן להשיג קפיצים מסוג זה ואף אם היה ניתן, העלות לא היתה מצדיקה זאת. מעבר לכך, אני בקטע של חידוש ומיחזור לא? אז אני הולכת לחדש ולהסיר את החלודה מכל 32 הקפיצים, אחד אחד…
ואיך מטפלים בהסרת חלודה? באמצעות חומץ.
(אמנם צריך כמה בקבוקי חומץ ותהליך של מספר ימים ועבודה מלוכלכת ומלכלכת אבל זה לא ישבור אותי!)
כל קפיץ זכה ל”חווית ספא” של כ24 שעות בתוך אמבט של חומץ (ליתר דיוק דלי. שנזרק בסיום התהליך) ולאחריו שיוף, ניקוי ויבוש להסרת החלודה. ו”מסכת” שמן קלילה להגנה מפני חלודה לסיום.

קפיצים לפני ואחרי התהליך כך הקפיצים נראים לפני ואחרי :

ראוי לציין שהתהליך הנ”ל מלכלך ברמות.
(וגם לא ריחני ביותר…עדיף לעבוד במקום פתוח ומאוורר)

כל מה שבא במגע עם החומץ הצבוע בחלודה- נזרק.
כפפות מנתחים דקות לא יתנו מענה במקרה זה. אתם ממש לא רוצים שהן תקרענה כשאתם באמצע התהליך.
אני עבדתי עם כפפות גומי עבה (שנזרקו אף הן בסוף), הגנה למשטחים וכמובן בגדים שניתן ללכלך.
את השיוף עשיתי עם סקוטשברייט וסמרטוטים שכמובן נזרקו כולם כלאחר כבוד לאחר שמילאו את יעודם.

 

 

עם זאת,
אם אתם רוצים לגוון עץ חדש שיראה ישן, זו שיטה מצויינת.

אמבט של חומץ לקפיצים(שימו לב בתמונה למקל שאיתו נעזרתי להשקיע את הקפיצים בחומץ: האזורים הכהים על המקל באו במגע עם החומר, הבהירים לא)
יש אנשים שבכוונה משרים צמר פלדה בחומץ לקבלת התוצאות הללו במכוון. שמרו על החומץ המגוון בחלודה, שנותר בסיום התהליך, בצנצנת זכוכית וישמו אותו עם מברשת על העץ.


ספירת מלאי של תכנון קודם:

בשלב זה קיבלתי כבר את המכשיר שהזמנתי למתיחת הרצועות, אקדח הסיכות אצלי וכן גם מגיעים כבר הדברים שהזמנתי מחו”ל:
גליל רצועת יוטה, מחטי רפדים, גליל יריעת יוטה בצפיפות בינונית, חוט שעווה עם מחט ארוכה לקפיטונאז’, חבל לקשירת הקפיצים, גליל יריעה של צמר גפן, עשב ים או שערות קוקוס למילוי ומסמרים קטנים ובינוניים עם ראש גדול.

חבל לקשירת הקפיציםחוט שעווה עם מחט ארוכה לקפיטונג'"שערות" קוקוס למילוי ולריפוד

יריעות צמר גפןיריעת יוטהמסמרים עם ראש גדול

בדיעבד, יריעת צמר הגפן לא הספיקה ונאלצתי לעשות השלמות עם יריעת אקרילן שניתן לקנות כאן בארץ בחנויות בדים או יצירה.
כמו כן, החבל שהוזמן לקשירת הקפיצים היה מעולה ולאחר שכל הקפיצים נקשרו, הפרדתי אותו ל3 גלידים נפרדים ועשיתי בו שימוש לתפירת המילוי ליוטה (בהמשך). קחו בחשבון בהזמנה שצריך גם חבל דק יותר לצורך העניין (חבל פשתן שקניתי פה בארץ התפרק ולא ענה לצרכים שלי). אני עשיתי שימוש חוזר בחבלים/חוטים שפרקתי מהספה.
ראוי לציין שניסיתי לרכז את כל קניותי בחנות אחת ולעשות הזמנה מרוכזת בתאום אישי מולם. דמי המשלוח חושבו עבורי בהתאם, ואף אם לא היו זולים, היו משתלמים יותר בקניה מרוכזת.

ואתנחתא תכנונית או מחשבה אחת קדימה:

ועדיין לא סיימתי להזמין את כל מה שאצטרך…
אצטרך גם כפתורים לקפיטונאג’ (הזמנתי בגודל ומספיק כפתורים לפי הכמות המקורית בספה. עם מתקן שיאפשר לי לצפות את הכפתורים בבד)
ואצטרך גם לאלתר כרית ישיבה (את הספוג אקנה כאן בארץ)
וכמובן, הכי חשוב…
בד לספה. שיגדיר את אופי הספה. חלק משמעותי אם לא ה-משמעותי בכל הספה.

פרמטרים לבחירת בד לריפוד:

  • עמידות. בד דק ועדין ישתפשף עד מהרה. הואיל ואני משקיעה בספה זמן רב ועבודה רבה, אני רוצה שהיא תראה היטב גם אחרי שנים.
  • בד בר ניקוי, שלא מתלכלך מאד ו/או שזה לא ניכר בו.
  • בד שנעים לשבת עליו
  • בד שיתאים לקו העיצובי ולאופי שאני מעוניינת לתת לספה.

עיצוב ואופי אינם דברים טכניים למרות שלא פעם הדברים הטכניים מהווים מקור השראה לעיצוב.
אני לא יודעת איך להסביר תהליך רעיוני.
לרוב הוא פשוט צץ לו בצורה גולמית ולאט לאט הוא מלוטש לכדי פתרון.
כך גם כאן.
הפרמטרים לבחירת בד + אופי העבודה שלי המתבססת על מיחזור גרמו לי להימשך לכיוון הג’ינס ולא סתם בד ג’ינס אלא ניצול ותפירה מחדש של מכנסי ג’ינס שיצאו משימוש.
מאד יומיומי, מאד עכשיווי, מאד נגיש לכולם. הג’ינס גם הגדיר לי את הגוונים לספה – כחולים…
מנגד, האלגנטיות של העץ ושל הפיתוחים בעץ משכה אותי לכיוון הנגדי, לסוג של ספה שחושבים שניה לפני שמתיישבים עליה (או לפני שנותנים לילדים לשבת עליה 😉 ):
קטיפה? ברוקד?
וכמובן, גם למחיר יש השפעה כאן…הבדים הללו יקרים פחד.
כבר הבנתם קרוב לוודאי שלא פחות ממה שעבדתי על הספה גם שוטטתי באינטרנט בחיפוש אחר חומרים, השראה ולימוד טכניקות.
במהלך השיטוט שלי ברחבי הרשת, מצאתי באלי אקספרס בדים יפיפיים במחיר מצחיק (לפחות היו אז במחיר מצחיק…) שמיועדים לקימונו… ותק…נפל האסימון.
אני הולכת לשלב ניגודים: אלגנטי עם יומיומי, קלאסי עם עכשיווי.
בד לקימונו עם ג’ינס!
לא נותר אלא לחשב כמויות (עם אקסטרות!) להזמין ולחכות שהבד יגיע.
(ו…לאסוף ג’ינסים ישנים!)
עד אז, יש לי עוד לא מעט עבודה…!


  • מתיחת הרצועות על שלד העץ:

התמזל מזלי ופחות או יותר עם סיום החלקים המלוכלכים והמלכלכים (ולפני שנעשה ממש חם), הסטודנט שלי, שכבר היה סטודנט על הנייר, נסע לארה”ב להדריך במחנות הקיץ של הסוכנות היהודית והשאיר את חדרו עם אישור עקרוני שאוכל לנצלו לעבודה.
יש!! תנאי עבודה משופרים! אפשר יהיה לעבוד עם מזגן!…
לצערי משמעות הדבר מבחינתכם, צילומים בתנאי תאורה גרועים.
משמע בהמשך התמונות תהינה עוד פחות מוצלחות 🙁

2 רגלי חמורים מוקמו במרכז החדר ועליהם מוקם שלד הספה.
רצועת היוטה, אקדח הסיכות, המסמרים שהוזמנו והגיעו, פטיש ומכשיר מתיחת הרצועות עוברים להכן:
רצועות אורך במושב

בתמונה ניתן לראות את האקדח החשמלי ואת מכשיר המתיחה.
אני מתחילה עם רצועות האורך אותן אני עושה רק עם הרצועות החדשות מאחר והרצועות הישנות קצרות מדי למתיחה באורך הזה.
את הרצועה אני מצמידה בצד אחד באמצעות אקדח הסיכות, מעבירה לצד השני, מותחת, מהדקת עם אקדח הסיכות ורק אז חותכת את הרצועה, מקפלת אותה ונועצת מסמרים.

הידוק הרצועות בסיכות ובמסמרים

מתיחת רצועות הרוחב

 

 

 

אחרי שרצועות האורך מתוחות ומקובעות (שתי),אני עוברת לרצועות הרוחב (ערב).
כאן ניתן לראות כי הרצועות הישנות כבר משתלבות עם הרצועה החדשה.
לחדי העין מביניכם שתוהים מה לכליבה שבתמונה ולמתיחת רצועות-
תוך כדי דפיקת מסמר עם פטיש חלק מעיקול של העץ השתחרר ונפל וכאן הוא הודבק חזרה.

 

שתי וערב ברצועות

בתמונה משמאל הרצועות נמתחו וקובעו לשלד של הספה.
את הרצועות הישנות סידרתי בצורה סימטרית במקומות הצרים יותר.

מתיחת רצועות בצורה דומה (אם כי לא זהה) תעשה גם בגב הספה. (תמונה למטה)
בחלק ההוא ארחיב רק על פרטים שרלוונטים לגב הספה בלבד.

מילוי הספה - מתיחת הרצועות בגב הספה. ליפופן סביב קורת החיזוק בגב הספה.

  • הנחת הקפיצים:

הנחת הקפיצים ותפירתם לרצועות היוטה המתוחות.

תפירת הקפיצים לרצועות

אם אתם זוכרים משלב הפרוק, הקפיצים היו מסודרים וקשורים זה לזה ולשלד הספה (באמצעות מסמרים), תפורים לרצועות.
תחילה אסדר את הקפיצים על הרצועות המתוחות (שיתנו לקפיצים קונטרה כנגד הישיבה). באופן טבעי אני מנסה למקם את הקפיצים מעל צומת רצועות אבל חשוב מזה, לסדר אותם כך שתהיה חלוקה אחידה ופחות או יותר אורתוגונלית, על כל השטח.
יש לקבע את הקפיצים לרצועות על מנת שלא יזוזו ממקומם. את הקיבוע אעשה באמצעות תפירה של החישוק התחתון של הקפיץ לרצועה.
בהדרכות שונות באינטרנט תראו לפעמים שיש מכשיר מיוחד שמחבר את הקפיצים לרצועות באמצעות חישוקי מתכת קטנים.
זה מקל ומקצר את השלב אבל…לי אין מכשיר כזה וגם אין הצדקה, לאור כמות העבודה על ריהוט עם קפיצים, לקנות כזה. חוט עבה ומחט לריפוד עושים עבודה מצויינת.

תופרת את הקפיצים לרצועות באמצעות חוט המשכי (ממוחזר. שפרקתי מהספה. מחברת חלקי חוט תוך כדי התקדמות בעבודה עם קשר וממשיכה הלאה) ואחת מהמחטים מסט המחטים שהזמנתי.
מקפידה על 3 נקודות חיבור לכל קפיץ . זה כמובן המינימום. אם תרצו להוסיף נקודת חיבור נוספת, אפילו טוב יותר.

  • קשירת הקפיצים

את הקפיצים יש לקשור זה לזה על מנת שיעבדו כמיקשה אחת במושב.
הקשירה נעשית הן לאורך, הן לרוחב ובאלכסון.
כאן יש הסבר פשוט עם תמונות לגבי קשירת הקפיצים.
אני למדתי בזמנו מתוך האתר הזה. האתר הנ”ל מאד מפרט סוגי קשירת קפיצים לרהיטים שונים. לא בטוחה שהקפדתי על כל הדקויות וההבדלים בין הקשירות השונות.
למי מכם שמעדיף, ביוטיוב יש גם סרטונים שמדריכים קשירת קפיצים (אני נתתי דוגמה אחת רנדומלית מני רבות)
לראייתי, חשוב שתבינו את מטרת הקשירה ואת העיקרון על פיו קושרים ומהדקים את הקפיצים, חשוב שתכירו את הקשר ואת כללי האצבע החשובים (חבל מתאים ליעוד, חתיכה אחת ללא חיבורים של חבל לכל שורה של קפיצים) וחשוב שתבינו את החיבור של הקשירה של הקפיצים לשלד הרהיט.  מעבר לזה, תתנהלו בהתאם לשיקול הדעת שלכם
(עיקרון שנכון תמיד, לא רק כאן. הפעילו שיקול דעת!!)
אם תתעמקו בהדרכות השונות הזמינות באינטרנט, תראו שיש הבדלים קטנים ביניהן… דבר שגם הוא מוכיח שיש מקום לשיקול הדעת העצמאי שלכם לאחר הבנת העקרונות המנחים.
הקשר לקשירת הקפיציםזה הקשר שיש לקשור (התמונה עצמה היא קישור לאתר ממנה נלקחה):

 

 

 

 

 

את החבל יש לקשור לשלד העץ בשני צידי שורת הקפיצים. לרוב זה נעשה באמצעות 2 מסמרים עם ראש גדול (לראש הגדול של המסמר יש חשיבות מאחר והוא מונע מהחבל להשתחרר מהאחיזה של המסמר) ראו בתמונות
(התמונות נלקחו מאתר נוסף המפרט (באנגלית) על שלב מתיחת הרצועות וקשירת הקפיצים. התמונות באתר הנ”ל איכותיות ומסבירות היטב בצורה לינארית את התהליך. הן גם קישור לאתר המקורי):

וכך ניראת שורה אחת של קפיצים שנקשרה בספה שלי:שורה אחת של קפיצים בספה שלי, קשורה

וכך ניראים כל הקפיצים הקשורים ביחד:
כל הקפיצים קשורים יחד

וכשכל הקפיצים קשורים יחד,
החלק הזה, חלק שלישי בסאגת שיפוץ הספה, מסתיים.
החלק הבא יעסוק בשיכוב ובמילוי הספה לפני הבד הסופי.

אתם ממשיכים איתי גם הלאה, כן?
לא יפה לנטוש אותי באמצע… 😉

Related Images:

הספה – פרוק והפשטה כשלב בסיסי לימודי לשיפוץ – חלק 1

למי מכם שעוד לא קרא ומעוניין לדעת איך הכל התחיל (ואיך נגמר…) ואיזה שלבים נעבור בדרך-
מוזמנים להכנס לפוסט המקדים:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”
למי שמעונין להתחיל ישר מהתכלס, מוזמן להתרווח. זה לא יהיה קצר.
הפוסט הזה יעסוק רק בפרוק והפשטת הספה (וגם הוא כשלעצמו ארוך למדי).
שאר התהליך יגיע בפוסטים עתידיים.

אז זו הספה במרפסת שלנו.
לשמחתי אני בפיתחה של העונה היבשה והיא תוכל להשאר במרפסת.
רוב התהליך (המגעיל והמלוכלך לפחות) יתבצע כאן מתחת לכיפת השמים (או מתחת לסוכך הזרועות שלנו) .

יש מיש - ספה כפי שנמצאה

השלב הכי קשה זה הרגע לפני שמתחילים. כמו השניה לפני שקופצים למים. בפרט שמעולם עוד לא עשיתם את מה שאתם הולכים לעשות. דרך לא נודעת.
להבדיל (במידה מסויימת) מכל עבודה אחרת,
את הספה הזו עשיתי מבלי שום מושג הקטן שבקטנים לאן אגיע בסוף.
יותר מזה, לא ידעתי כלל מה יזדמן בדרכי בהמשך.
החלטתי פשוט להתחיל. לעבוד צעד צעד ואם צריך בצעדי טיפ טופ ולהתמודד (וללמוד) עם כל שלב תוך כדי.
הסיבה המקורית שצילמתי את כל התהליך היא לא הבלוג הזה שעדיין לא היה קיים אפילו לא כרעיון. הסיבה היתה שאוכל לשחזר מאיך שהספה היתה, איך היא צריכה להיות.
חשוב היה לי להזכר בשלבים, בשכבות ובשכבות כשאבנה הכל מחדש.

הספה – פרוק. מתחילים בשיפוץ:

הספה - פרוק. מבט מלמטהלוקחים אויר (במקרה זה היתה לזה חשיבות כפולה מאחר והספה לא היתה ריחנית במיוחד, בלשון המעטה) הופכים את הספה ומתחילים:

1. הוצאת מסמרים וסיכות מתחתית הספה:

החלטתי להתחיל בעבודה פשוטה מאד, עבודה שחורה.
להוציא מסמרים וסיכות מהעץ, לשחרר את רצועות היוטה הקרועות ולשחרר את כל הקשרים והקישורים שחיברו את הקפיצים ומיקמו אותם על הרצועות.
אחת ההחלטות העקרוניות שלי היו שבשלב זה, למרות כל הגועל נפש, איני זורקת דבר.
כולל את המסמרים שאני מחלצת מהעץ והחוט איתו קשרו את הקפיצים.
מהכל אוכל ללמוד בהמשך ואולי בחלק מהדברים ניתן יהיה לעשות שימוש חוזר.

ניתן לראות כי הרצועות נמתחו שתי וערב והודקו באמצעות מסמרים

הספה - פרוק. הוצאת המסמרים והסיכות שמחברים את רצועות היוטה לעץ

בשלב זה השתמשתי עם כלים שיש לי בבית:  פלייר אף ארוך, מברגים וצבת.
אם יש ברשותכם צבת עם קפיץ, אפילו טוב יותר, זה יקל על העבודה.

עקרונית יש לרפדים מכשיר יעודי להוצאת מסמרים וכן מכשיר להוצאת סיכות  אבל בשלב זה אני מסתדרת עם מה שיש.
יהיו לי מספיק הוצאות בהמשך.
חשוב לי להוציא את כל המסמרים וכל הסיכות והתהליך הנ”ל לוקח לא מעט זמן.
יתרה מכך אני גם מצליחה להשרט ולהפצע ויום למחרת אני הולכת לעשות חיסון טטנוס.
אין לי מושג היכן הספה הזו היתה בעבר ומן הסתם יש סיכוי שעוד אפצע בהמשך ועדיף לא לקחת סיכונים מיותרים.


אל תסתכנו, ניקטו אמצעי בטיחות!

מס’ ימים לאחר תחילת העבודה מתחילות האצבעות לכאוב לי בלילה ובבוקר.
בתחילה חשבתי כי מדובר בהתכווצויות שרירים שלא היו בשימוש. זה לא עובר ואף מחמיר והאצבעות גם מתנפחות ונוקשות על הבוקר. אני מתחילה לדאוג שחליתי בדלקת פרקים או שזו תופעת לוואי של החיסון.
בדיקת דם שוללת זאת ואחרי זמן מה הסימפטומים הללו עוברים בהדרגה. זמן מה לאחר מכן, בסדרת טלוויזיה דבילית אני נתקלת באותם סימפטומים. האבחנה שם היא הרעלת ארסן שמקורו בעץ של רהיטים ישנים מאחר ובעבר עץ טופל בארסן למניעת ריקבון.
תודו שזה נשמע מלחיץ. גם אם זה לא בהכרח מה שהיה לי.
הואיל והסימפטומים בשלב זה עברו כבר לחלוטין, לא עוררתי את הנושא מחדש (ומה זה יעזור?). להבא, בוודאי אם יש ספק, חשוב לעבוד עם כפפות ועם מסכה (בזמן שיוף). גם אם העץ לא טופל בארסן, כפפות ומסכה לא מזיקים.


הספה - פרוק. ללא רצועות היוטה

מהשלב הזה למדתי שאצטרך בהמשך: רצועות יוטה, חוט חזק ועבה, מסמרים קטנים עם ראש גדול יחסית וכן מכשיר למתיחה של רצועות – מכשיר שמשמש רפדים.

 2. הורדת ציפוי הבד :

הספה - פרוק. הסרת הבדהבד והמילוי בפנים הם הדברים הכי מגעילים בספה. אבל… גם אותם אשמור על מנת שאוכל להשתמש בחתיכות הקיימות של הבד כבסיס לגזירה ולהערכת כמות של בד שאצטרך לקנות ובמילוי, על מנת שאוכל לחפש חלופות (ודברים שניתן למחזר – למחזר).

ניתן לראות בתמונה:
את הסיכות שחיברו את הבד לעץ (ושאני אחלץ מהעץ אחת אחת עד האחרונה שבהן),
את הסרט הדקורטיבי שהודבק בקצוות על הבד לכיסוי הסיכות,
שכבת כותנה מרככת שבאה לפני הבד.
באזורים אחרים, פנימיים (המקומות הבאים במגע עם הגוף) יש שכבת בד כותנה זול שמפרידה בין השכבות הללו .
הספה - פרוק. שכבת בד זול להפרדה

כך אני מסירה את שני הצדדים ואת החזית האחורית של הספה. הוצאת הסיכות דורשת זהירות (גם על עצמי וגם על העץ) וגורמת לי להתלבט שוב שוב אם לא עשיתי טעות כשהחלטתי לוותר על המכשיר היעודי… בסופו של דבר סיימתי הכל בלעדיו.
בכנות, לו המכשירים הללו היו לי זמינים כאן בארץ יכול להיות שהייתי קונה מכשיר שכזה למרות העלויות.
(יש חנות בחולון שלפי האינטרנט לכאורה, מוכרת אותם ובכלל ציוד לרפדים. בשיחת טלפון הובהר לי כי לא ניתן יותר לרכוש אצלם ואני נאלצתי לעשות הזמנה מחו”ל. חיסרון של הזמנה מחו”ל הוא הזמן שלוקח עד שמקבלים את הציוד)

 

מהשלב הזה ברור לי שאזדקק לאקדח סיכות חשמלי ולאלפי סיכות (חבר’ה, בלי להגזים! בהערכה גסה השתמשתי בספה בכ3000+ סיכות) אין מצב שעם כזו כמות של סיכות אקדח ידני יתן מענה.

וכמובן אזדקק לבד עמיד לריפוד (ולרעיון…איך הספה הזו תראה בסופו של דבר) ואזדקק לפס עיטור לכסות את הסיכות.

3. הוצאת המילוי:

הספה - פרוק. המילוי הספה - פרוק. המקום ממנו הוצא המילויהקונסטרוקציה היא עץ. הציפוי היה בד קטיפה והמילוי היה עשב ים או שערות קוקוס שתפורים לבד יוטה צפוף יחסית ועליו יריעת כותנה (צמר גפן ביריעות)
באזור המושב (בחלק התחתון) יש חומר אחר, שחור, שדומה בדחיסות שלו לעשב הים אולם הוא קצת יותר קפיצי למגע. באותו החומר אני נתקלת גם במילוי המושב אולם רק שם. במשענות יש רק עשב ים.

 

 

4. פרוק המושב:

הספה - פרוק. פינה לפני פרוקהספה - פרוק. הסרת הקטיפה וגילוי בד הכותנה הפשוט
במושב, להבדיל מהדפנות, יש הרבה שכבות והוא מורכב מבחינת הסידור שלו.
באופן טבעי אסיר את השכבות באופן הפוך להנחתן.
בסוף אגיע לקפיצים שהונחו ונתפרו על רצועות היוטה שהסרתי.
שימו לב שבחלק הקידמי יש בד קטיפה ובחלק האחורי, בד שחור פשוט. זה מעיד כי היתה כרית ישיבה על כל הספה. כרית שהונחה על המושב אולם לא נמצאה עם הספה. את הכרית הזו אצטרך בשלב מאוחר יותר לאלתר מאחר ואין לי מקור ללמוד ממנו.

הספה - פרוק. בד הקטיפה הקדמי. מחובר לבד שחור פשוט ובד כותנה לבן מתחתיושימו לב, בתמונה מימין הספה - פרוק. מתחת לבדים במושבניתן לראות מס’ שכבות: העליונה ביותר מורכבת מקטיפה בחזית ובד שחור פשוט בחלק האחורי. שכבה מתחת בד כותנה לבן פשוט ויריעת צמר גפן. שכבה לפני כן יוטה, כשבחלק הקדמי הוכנסה בין היוטה לצמר גפן גם שכבת עשב ים להתפחה (+החומר השחור שאיני יודעת מהו).
ניתן לראות גם את הקפיצים מלמטה. כשהיו הרצועות, הקפיצים נתמכו בהן ודחפו הכל מעלה. הקפיצים הם אלה שנותנים כאן את הקונטרה, הקפיציות ואת הנפח העיקרי של המושב.
בתמונה משמאל ניתן לראות כי ניתן טיפול שונה לחלק הקידמי של המושב והחלק האחורי שלו. בחלק הקידמי יש יותר מילוי ותמיכה. ההפרדה מודגשת בתפר.
כמו כן ניתן לראות את שכבת היוטה מתחת וכי היא תפורה באופן מיוחד והדוק עם מילוי עשב ים (או שערות קוקוס) כך שנוצרת שכבת מילוי ומסגרת קשיחה בשולי המושב, לחיזוק.

הספה - פרוק. יוטה תחתונה שנמתחה על הקפיציםהספה - פרוק שכבת הקפיצים הקשוריםמצד ימין ניתן לראות את יריעת היוטה שנמתחה על הקפיצים  וכשהיא הוסרה הקפיצים הקשורים נחשפו גם מלמעלה.

 

 

פרוק המושב העמיס עלי הרבה מאד אינפורמציה הן לגבי חומרים הן לגבי טכניקות. מקווה שהתמונות שצילמתי תוך כדי פרוק, ישמשו אותי כשאבנה מחדש.

את הקפיצים אצטרך לנקות מהחלודה ולעשות בהם שימוש חוזר.
במשך הזמן, תוך כדי חיפושים גם באינטרנט גם טלפוניים וגם תוך כדי כיתות רגליים, מסתבר לי שלא ניתן להשיג כאן כמעט אף אחד מהחומרים שנעשה בהם שימוש בספה.
אצטרך או להזמיו מחו”ל, למחזר או למצא תחליפים.יש מיש - הספה - פרוק.

5. פרוק המשענת:

במשענת יש שימוש בטכניקת הקפיטונאג’ (כפתורים השקועים בריפוד בתבנית מוגדרת) שקראתי שהיא דורשת מיומנות דיוק ונסיון. קיוויתי שאוכל ללמוד מתהליך הפרוק וליישם אח”כ .
(ספוילר: הגישה העיצובית שונתה מעט תוך כדי עבודה בהמשך…)הספה - פרוק. גב הספה (לאחר הוצאת המילוי האחורי.כך נראה גב הספה (לאחר שנחשף).
הקשרים תופסים את הכפתורים דרך כל שכבות הריפוד.
תחילה יש להסיר את הכפתורים.
כשמשחררים את הבד ניתן לראות כי הבד עצמו תפור בהתאמה למיקום הכפתורים בקפיטונאג’, דבר המאפשר את השקעים לכפתורים. כך הבד ישאר מתוח ללא קפלים לא מתוכננים.
בכל המקומות שקראתי בהם על קפיטונאג’ לא התייחסו לתפירת בד הריפוד בהתאם.
למרות רצוני להצמד לכל הניתן למקור, כנראה זה שלב שרק רפדים מקצועיים השתמשו בו.
קרוב להניח שלפחות בשלב זה של רמת הנסיון שלי אנסה למצא דרך אחרת …
ספה - פרוק. בד הריפוד תפור ומותאם לקפיטונאג'
הספה - פרוק המשענת

על בד הכותנה (המכסה על המילוי) מתחת לבד הריפוד התבצעו המדידות וההכנה לכפתורים (חורים במילוי).
הספה - פרוק מתחת לבד היוטה נמתחו רצועותהספה - פרוק. רצועות היוטה במשענת הגבגם כאן כמו במקומות אחרים בספה לאחר הסרת המילוי, מגיעים לבד יוטה ש”קיבל” את המילוי. משמע המילוי נתפר אליו. מתחת לבד יש גם במשענת האחורית, כמו במושב, רצועות יוטה שנמתחו שתי וערב.
רצועות היוטה מאפשרות תמיכה וקפיציות.

שימו לב שהן נמתחו קדימה לקורת החיזוק של העץ והוכנס ספוג בין הקורה לרצועות על מנת להכניס שכבת נוחות מרככת שקורת העץ לא תורגש בגב תוך כדי השענות.

לאחר הסרת כל הרצועות וכל המסמרים והסיכות הספה נראת כך:

הספה - פרוק. נשארה קונסטרוקצית העץ בלבדוזה בדיוק המקום לסגור את הפוסט הזה.
וזה בדיוק המקום ממנו הפוסט הבא שיעסוק בספה: “טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה” יתחיל…

מזכירה לכם שאם יש שאלות שהתעוררו במהלך התאור שלי או אם שלב מסויים לא ברור מספיק אתם מוזמנים לשאול. כאן למטה או בדף “צרו איתי קשר” אשתדל לענות להכל.

Related Images:

ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל… הקדמה.

באחד הבקרים קצת לפני פסח, בדרך ליוגה, אני מבחינה פתאום ברגל סקסית מציצה מערמת גזם ביציאה מהחניה.
לאחר התלבטות של שניה וחצי החלטתי לבחון את אותה רגל. ואת שאר הגוף שמחובר אליה.
אין צורך להלחץ…הרגל היא רגל מעץ דהוי עם פיתוחים.
אל הרגל היתה מחוברת ספה עם עוד 4 רגליים, סקסיות לא פחות.
הריפוד היה פעם מקטיפה בצבע בורדו יין ,עם קפיטונאג’ (כפתורים שקועים בריפוד) בגב הספה.
מגעיל ברמות אבל עם מ-ל-א פוטנציאל.

ספה כזו אי אפשר להשאיר ברחוב. אין. לא משאירים ברחוב.
כשאני רואה ספה כזו אני שוכחת את פריצת הדיסק שלי ואת שיעור יוגה.
גם העובדה כי אין לי מקום…לא באוטו ולא בבית, הופכת מישנית.
הצלחתי לגרור את הספה לאוטו שלי, להשכיב את המושבים האחוריים ולדחוס את הספה כך שחלקה נשאר בחוץ, מונע מדלת הבגאז’ להסגר.
וכך לאט לאט עם בגאז’ פתוח נסעתי איתה ליוגה. ולאט לאט עם באגאז’ פתוח חזרתי איתה מיוגה הביתה. (ואגב, ערמת הגזם כבר נאספה בשלב זה כך שהספה ניצלה!)
הסטודנט שלי, שאז עוד לא היה סטודנט, עזר לי לחלץ אותה מהרכב ולאפסן אותה זמנית באזור המחסנים.

זו הספה כפי שנמצאה, מצולמת באזור המחסנים
(תאורה גרועה, מצלמה גרועה, תמונות גרועות…אבל זה מה שיש):
יש מיש - ספה כפי שנמצאהיש מיש - ספה כפי שנמצאה - מאחוריש מיש - ספה כפי שנמצאה

ספה. הטריגר להתגשמות חלום

בזמנו, שיפוץ רהיטים היה אצלי עדיין בגדר חלום.
היו אין ספור תרוצים למה לא:
אני לא יודעת איך…
אין לי מקום…
איפה אני אעשה זאת…
אין לי כלים מתאימים…
כבר אז אספתי רהיטים פוטנציאלים שהתמקמו אצלי בגלריה. מדי פעם קיבלו הצעת מחיר ממשפץ רהיטים זה או אחר. המחירים היו כ”כ גבוהים והצורך, אמוציונלי בלבד כך שהם נשארו במצבם הנוכחי. מחכים לצורך ממשי שיתעורר…

את הספה הזו לא תכננתי להכניס במצבה הנוכחי הביתה. כל כך מגעילה היא היתה.
אז ניסיתי לקבל הצעת מחיר…. ונחנקתי.
וכאן בדיוק היתה נקודת ההכרעה.
היו בפני 2 אפשרויות-

  1. לזרוק את הספה ולהפקירה למשאיות הגורסות ושוברות ומפנות את הכל לטייבה
  2. לשפץ את הספה בעצמי. ללמוד תוך כדי. לקנות כלים וחומרים ולהתייחס לכל הוצאה כזו כאל חלק משכר הלימוד. מה יכול להיות? מכסימום אזרוק את הספה הזו בשלב מאוחר יותר, אחרי שאדפוק לה את הצורה.

 

בשלב זה לא קשה לנחש באיזו אפשרות בחרתי.
היום, אחרי תהליך ארוך של למידה ועשיה, הספה ניראת כך:יש מיש -ספה משופצת פרט ידית ימין
יש מיש - ספה אחרי שיפוץ
ומאז הכל הסטוריה.

הפוסט הזה הוא בעצם מתאבן או הקדמה…

תהליך שיפוץ הספה הוא ארוך מאד (מצולם. לא איכותית, אבל ניתן לקבל רושם) ויתחלק למס’ פוסטים שיעלו, לא בהכרח ברצף:
(כן, תצטרכו לעקוב…מזכירה לכם שאתם יכולים להרשם למטה ולקבל את כל הפוסטים ברגע שהם מתפרסמים, ישר לאימייל שלכם)

  1. פרוק הספה.
  2. טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה.
  3. הקרביים של הספה. רצועות וקפיצים
  4. הקרביים של הספה. מילוי הספה לפני ריפוד
  5. תפירה (מכנסי ג’ינס…)
  6. פינישים

כפי שכבר כתבתי, ראיתי בתהליך שיפוץ הספה אתגר לימודי לא פחות מפרוייקט בפני עצמו. מן הסתם קשה להפריד בין השניים.
אנסה לשתף אתכם גם בהתלבטויות שלי ובתהליך ובמה שאני עברתי במקביל לספה.
הואיל והספה נבנתה במקור בשיטות ובחומרים קלסיים (היום כבר עובדים אחרת) קיבלתי החלטה להשאר נאמנה למקור ככל האפשר. זה חייב אותי להזמין חומרים מחו”ל מאחר ופה בארץ לא ניתן להשיגם.
(ראוי לציין כי הפוביה שלי מהכניסה לת”א מנעה ממני את החיפוש אחר רפדים של פעם, אלה שגם שיחת טלפון איתם נחשבת טכנולוגית מדי…אין ספק שההכרות איתם יכולה להיות מרתקת וניתן ללמד מהם הרבה, אבל…זה פרוייקט בפני עצמו וכאמור, אעשה הכל על מנת להמנע מכניסה לת”א!)
ההזמנה של חומרי גלם מחו”ל והזמן שלוקח עד שהם מגיעים, הכתיבה אף היא קצב ושיטת עבודה בה ניסיתי לצפות את הצעדים הבאים שלי ולהערך להם.
כפי שתראו, לא תמיד זה עובד.

אבל…
לא נקדים את המאוחר. כל שלב יגיע זמנו. סבלנות…

השלב הראשון – להתגבר על הפיכס ולהעביר את הספה למרפסת הפתוחה שלנו.
והשאר, בפוסט הבא שיעסוק בפרוק הספה.

Related Images: