את נורית הכרתי בפייסבוק באחת הקבוצות ששתינו חברות בה.
כשרצתה למסור הדום ישן והרוס ראיתי את הפוטנציאל כבר בתמונות שהיא פרסמה.
היה לי ברור שיש כאן לא מעט עבודה אבל היה שיהיה יפיפה בסוף.
לשמחתי לא היו עוד מתעניינים, או שהייתי הראשונה…וזכיתי בו!
גם כאן, תודה רבה נורית 3>
זה ההדום כפי שאספתי אותו לביתי:
ההדום במתכונתו זו קישט זמן מה את הכניסה לבית שלנו עד שהוא גבר על כורסה ועל כסא מנהלים (שעדיין מחכים…) ונכנס לעבודה.
העבודה עליו היא דוגמית בזעיר אנפין לעבודה על הספה ולמי שקרא את כל הפוסטים על שיפוץ הספה, שיפוץ ההדום יהדהד מוכר משהו (כמובן…תמציתי יותר! יחסית, כן?) מבחינת השלבים השונים בתהליך.
החלק הראשון (זה שאתם קוראים!) יעסוק בפרוק ההדום ובטיפול בעץ ובקפיצים.
החלק השני (יענו הפוסט הבא!) יעסוק הלכה למעשה בכל מה שקשור לריפוד (כולל הבפנימו) של ההדום.
כדי לא להשאיר אתכם סקרניים עד לסוף הפוסט הבא, זה אותו ההדום לאחר שיפוץ:
לפני שההדום יראה טוב יותר והרבה לפני שיראה כמו בתמונות למעלה, הוא יראה רע יותר.
זה נכון כמעט תמיד. זה התהליך.
צריך לפרק אותו ליחידות הבסיסיות שלו ולהשמיש אותן .
ממש לא כדאי לרפד ולהשקיע עבודה ברהיט שהחיבורים שלו רופפים.
מעבר לכך, לתהליך הפרוק יש גם חשיבות רבה בלימוד של הרהיט, איך הוא נבנה ומה העקרונות העיצובים שלו.
כשאני משפצת רהיט ישן חשוב לי לתת כבוד לרהיט שהיה פעם גם אם הוא יראה שונה ממה שהיה בעבר. הכבוד הזה מתבטא לרוב בשמירה על טכניקה (ואם אפשר גם חומרים), שכבות ושלבי עבודה כפי שאני למדה אותם בפרוק וכן בשימוש חוזר של כל מה שניתן לעשות בו שימוש.
ועכשיו נראה איך הקסם פועל (טוב נו…כולנו יודעים שאין כאן קסמים, רק עבודה) ….
פרוק ההדום:
פרוק הריפוד והמילוי:
באופן מפתיע ביותר, אין כאן סיכות. רק מסמרים.
אז המכשיר שקיבלתי מאורי מוכיח את עצמו שוב ועוזר לי להוציא את כל המסמרים
הרבה יותר מהר מבעבר.
לאחר שאני מוציאה את כל המסמרים, מסירה את הכיסוי התחתון, הקפיצים והרצועות הקרועות נחשפים ואני מתחילה לקלף את הריפוד. גם הוא מחובר במסמרים לשלד.
בשלב זה אני אוספת וממיינת את כל מה שאני מפרקת (גם את כל המסמרים שאני מוציאה ואת כל שכבות הגועל נפש).
אין לי מושג בשלב זה מה יהיה שימושי בהמשך (לצרכי לימוד או שימוש חוזר) .
שימו לב בתמונות (שניתן לדפדף בהן) שהריפוד תפור ביד בפינות ושמסביב לרגליים הוא מודבק.
הידע הזה ישמש אותי כשארפד מחדש את ההדום.
שימו לב גם לשיכוב.
מתחת לריפוד יש בד מסיבי ומתחתיו שכבה מרככת (סוג של כותנה?) כשאלה מוסרים, מגיעים ליוטה התפורה ביד (וגם מחוברת במסמרים לשלד).
שוב אני מוציאה את כל המסמרים שמחברים את היוטה (למען הדיוק יוטות) לשלד העץ, ומסירה את כל הקומפלקס – שתי שכבות יוטה שביניהן יש עשב ים (או שיער קוקוס… אין לי באמת מושג מה זה) ואני חושפת את הקפיצים הקשורים מצידם העליון (בתחילת העבודה חשפתי אותם מצידם התחתון)
חדי העין שמו לב אולי בשלב קודם למדבקות מס הקניה שהודבקו על השלד. כאן צילמתי אותם ברור יותר.
פרוק הקפיצים והשלד:
לא נותר אלא להוציא את המסמרים שמחברים את הקפיצים הקשורים לשלד, לפתוח את כל הקשרים (את הרוב נאלצתי לחתוך), להפריד את הקפיצים, להוציא את שאריות רצועות היוטה ולפרק את הרגלים.
הרגליים מחוברות לשלד בדבק שהתיישן ולא היה צריך להפעיל מאמץ רב כדי לפרקן סופית.
שימו לב, בשלב הזה יש לעבוד בזהירות.
לא פעם אני נעזרת במכות פטיש כדי להפריד חלקים זה מזה. מאד אפקטיבי, אבל חשוב לרכך את הפשיש בבד (או להשתמש בפטיש גומי) כדי לא להשאיר מכות בעץ!
כמו כן, כדאי מאד לסמן איזה רגל מתחברת לאן. גם אם זה נראה סימטרי, העובדה שזה נבנה ביד מחייבת שיהיו שינויים מינורים. אולי לא יבחינו בהם במראה הכללי אבל יכולים להאכיל אתכם לא מעט קש (אם לא תסמנו לכם מה היה היכן) בשלב החיבור חזרה…
בסופו של הפרוק והמיון יש:
- שקית עם כל הגועל נפש הרך של הריפוד והמילוי,
- כוס עם מסמרים,
- 4 קפיצים,
- מסגרת עץ (שמורכבת מ2 קומות. אותה לא פרקתי בשלב זה אבל מאוחר יותר בשלב מתיחת הרצועות נאלצתי לעשות זאת ולו חלקית)
- 4 רגליים (תראו את פרט החיבור לשלד בשלב החיבור מחדש)
- 2 תומכות שחיברו בין זוג רגליים.
- את החבלים הקרועים והחתוכים זרקתי. הדבר היחידי שניתן לעשות איתם זה להשתמש בהם כדוגמה על מנת לקנות חבל דומה.
הכנת העץ החשוף:
שלב ההכנה כולל בדרך כלל מילוי חורים ושיוף.
לשמחתי, אין כאן כמעט חורים וסדקים למלא.
בזכות מבנה הרגליים הריבועי, נטול הפיתוחים, אני יכולה להשתמש במשייפת חשמלית.
(צ’מעו…נעשתי עצלנית. הרבה יותר קל ומהיר לעבוד עם משייפת אקסצנטרית. אבל היו רגישים. צריך לדעת מתי לא!)
כששייפתי את הרגליים ראיתי שיש שם שאריות של מסמרים מרפידות פלסטיק מפעם. מסמרים ברגליים של רהיט זה דבר רע. חורט על הרצפה…
אז כמובן שהמסמרים נשלפו (עם המכשיר שיש לי להוצאת מסמרים, זה פיס אוף קייק …)
שימו לב, באזורים בהם היה דבק (אזורי המחברים) לשייף היטב.
הסרת שאריות הדבק חשובה כדי שההתאמה וההדבקה של החלקים תהיה טובה בהמשך.
ניקוי הקפיצים:
בספה ששיפצתי היו המון קפיצים. אז השרתי אותם בחומץ כדי להקל על הניקוי.
כאן, מאחר ומדובר בארבעה קפיצים בלבד, שייפתי אותם אחד אחד בנייר זכוכית ואח”כ מרחתי אותם בשמן WD40.
זהו.
שימו לב שגם התהליך הקצר הזה מלכלך. העזרו בכפפות ובבגדי עבודה.
חיבור מחדש של השלד:
זוכרים שסימנתם את חלקי העץ כדי שתדעו איזה חלק מתחבר לאן?
אז בשלב הזה, האקט הזה יהיה שימושי.
אני מחברת הכל על יבש כדי לוודא שהכל מתחבר היטב ורק אז עוברת לעבוד עם דבק.
השלב “היבש” הוא גם השלב שבו אתם מעריכים כמה כליבות תצטרכו והיכן אתם מתכוונים להפעיל לחץ בייבוש.
כשהכל מסתדר לשביעות רצוני, אני מפרקת שוב ומורחת דבק נגרים בנדיבות על כל אזורי המגע.
תחילה מחברת כל שני זוגות רגליים בתומכת שלהם ואח”כ מחברת את הרגליים למסגרת.
אני עושה את הכל ביחד, מה שמחייב שיהיו לי מספיק עזרים (כליבות, ראצ’ט) להדק את ההדום בזמן יבוש.
ואם אין מספיק עזרים?
ממליצה לשאול או לקנות. לא לעבוד בשלבים.
כשמדביקים את הכל ביחד, ניתן לאזן את הרהיט ולמקם את הרגליים בהתאמה. כאן חסרונו של דבק הנגרים, הייבוש האיטי שלו, הופך ליתרון ונותן לכם את הזמן הנחוץ לכוונן את מה שדרוש.
כשמדביקים בשלבים אין את הגמישות הזו. החלקים שהתייבשו כבר, הם נוקשים.
שימו לב,
כשמהדקים את החלקים בכליבות (בזהירות. מבלי להשאיר פגיעות בעץ!), דבק עודף יוצא החוצה.
את הדבק הזה כדאי לנגב מאחר ולאחר ייבוש הוא יהיה נוקשה ויהיה קשה להסירו.
כמו כן, כדאי מאד לשייף את כל מריחות הדבק מהעץ (שסביר שלא תראו כי לאחר ייבוש הן נעשות שקופות).
באזורים בו העץ מרוח בדבק, הספיגה של חומרי הגמר תהיה חלקית והמופע יהיה חוסר אחידות בגוון.
הנסיון לימד אותי לגייס את כח המשיכה של כדוה”א לטובתי.
משמע, למקם כך את הרהיט שהדבק (בתוך השקעים) ייזל לתוך החיבור המודבק ולא ממנו והלאה.
כאמור הנסיון הוכיח שהחיבור חזק יותר כך.
לאחר הידוק האזורים המודבקים וקיבוע באמצעות כליבות ו/או ראצ’ט תנו לרהיט לנוח במשך לילה לפחות מבלי לגעת בו.
את הכליבות יש לפרק רק לאחר ייבוש מלא.
גמר פוליטורה טבעית :
פוליטורה טבעית או בשמה “שלאק” היא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.
השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי קשה יותר ומקבל ברק. את התנועה של הפקעת על העץ מסככים באמצעות שמן.
הואיל והפוליטורה נספגת בעץ, חשוב לעבוד בתנועות אחידות ובפיזור אחיד ככל הניתן.
(את הפקעת מחזיקים ביד תוך כדי עבודה כך שעדיף לעבוד עם כפפות חד פעמיות.)
תכלס….
רכשתי תמריק שלאק מוכן בזמנו, לצביעת הספה. מאז, אני שומרת אותו בקרור והוא משמש אותי עדיין.
למי שמעוניין, ניתן לקנות שלאק בסהר צבעים ביפו.
שימו לב, הפוליטורה מיושמת רק על חלקי העץ הגלויים בהדום. זאת אומרת שמסגרת העץ עליה ימתח הריפוד לא תיזכה לטיפול.
עבור הפקעת השתמשתי בשרוול של חולצת טריקו ישנה ובקצת מהכותנה מהמילוי שפורק מההדום (חלק מה”גועל נפש” שנשמר בשקית…אתם רואים, אי אפשר לדעת מה יהיה שמושי בהמשך)
וכשמן, השתמשתי הפעם בשמן קנולה לא מזוכך.(בדיעבד, מנוסים ממני העירו לי שעדיף שמן פשתן או אפילו שמן זית בו השתמשתי בספה, בגלל זמני הייבוש שלהם)
למקומות שלפקעת אין גישה נוחה (חיבורים) השתמשתי במכחול (שנוקה בסוף עם ספירט)
כבר עם מריחת השלאק הראשונה תבחינו היטב אם לא הסרתם את כל מריחות הדבק מאחר והספיגה באזורים הללו תהיה חלקית.
אפשר להוציא שוב את נייר הלטש (סביר להניח שזה יהיה במקומות פחות נגישים למשייפת) ולחזור על התהליך …
או… לוותר לעצמכם. סביר להניח שרק אתם תשימו לב לחוסר האחידות באזורי החיבור…
עקרונית (וגם מעשית!) ניתן היה ליישם את הפוליטורה על חלקי העץ לפני ההדבקה והחיבור. הקדמת יישום הפוליטורה תחסוך לכם את הסיכון של אי אחידות כתוצאה משאריות הדבק שלא הוסרו לחלוטין.
הואיל ולא ניסיתי זאת, אין לי מושג מה הן נקודות התורפה של צביעה מוקדמת.
השיקול שלי היה שצביעה מוקדמת יכולה אולי ליצור מצב של קשיים בחיבור ובהדבקה (חשש שאולי אינו מבוסס לחלוטין….) והעדפתי להתמודד עם חוסר אחידות פוטנציאלית באזורי ההדבקה.
הואיל והפוליטורה מתקשה ומתייבשת כאשר הספירט בתמריק מתנדף, זמן היבוש קצר יחסית וניתן לחזור מהר לעוד שכבה של שלאק.
אין מספר קבוע של שכבות שלאק/פוליטורה.
ניתן לישם את הפוליטורה במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומבריק יותר. לשיקולכם.
לאחר ייבוש סופי ניתן להתחיל למתוח רצועות על המסגרת.
את כל שלבי הריפוד החל ממתיחת הרצועות וכלה בהדום מוגמר אפרט כבר בפוסט הבא.
מאחלת לכולכם פורים שמח
ולבלוג שלי…
יומולדת שנתיים שמח!
רחל, התוצאה מדהימה! מאוהבת בבלוג מאז היכרותי עם הספה המשופצת.
שאלה: למה בחרת בשלאק ולא פוליטורה תעשייתית? האם יש צורך בגימור נוסף (לדוגמא לכה)?
תודה רבה אנה, ממש כיף לקרא.
לגבי הפוליטורה, במקרה זה הסיבה היא פרוזאית. זו הפוליטורה שיש לי ואני מעדיפה לעשות בה שימוש לפני שאקנה חדשה.
כמו כן, הסיבה שבגללה העדפתי אותה כששיפצתי את הספה, במקרה רלוונטית גם לכאן. הנסיון להצמד לטכניקות בהן הרהיטים נעשו בעבר. גם ההדום הזה שייך לתקופות בהן ריפדו בשיטות קלאסיות.
ולשאלתך, אחרי שלאק אין צורך בלכה.
השלאק עצמו מתקשה (ויותר משכבה לשכבה) ומהווה גימור איכותי שמגן על העץ. אין צורך בגימור נוסף.
מ ו ש ל ם
תודה רבה רות ❤️