הואיל והדלת שלי משתפצת מאד לאיטה ועדיין הידיים שלי מלוכלכות רוב הזמן מדבק
הואיל ופורים מתקרב ועדיין יש עוד תחפושות באמתחתי שעוד לא זכו לחשיפה,
אני משלבת את הנסיבות.
את תחפושת הפצוע אני שולפת מנבכי הזמן…
היא נוצרה (או שמא אולתרה?) כשהבן שלי, שהיום הוא כבר במחצית השניה של שנות העשרים שלו, היה בכיתה ז’או ח’ (מי זוכר? ;-)).
תחפושות מפעם לא זכו לתעוד של “תוך כדי” אבל במקרה זה, זו אחת התחפושות הכי מאולתרות שיש.
סומכת עליכם שתצליחו ללא שום בעיה להשלים את החוסרים הויזואליים של הדרך.
הפצוע… המציאות כנקודת המוצא שלנו.
טוב, תודה לאל, התחפושת ממש לא נאמנה למקור.
אבל במקרה הזה בהחלט המקור היה נקודת המוצא.
קצת רקע כדי שתבינו (ועל הדרך, אני מנצלת את ההזדמנות להתהדר בבכור שלי. זה לא אנושי לפספס הזדמנות כזו…)
הבן שלי הוא סייף. שנה לפני, היה אלוף הארץ לגילו.
בגלל זה ובגלל שהייתי אמא לא מנוסה דיה, נתתי לו לנסוע לתחרות למרות שנראה שהוא מפתח מחלה.
אתם יודעים…הוא לוחץ, המעמד מחייב, ואם זה סתם וירוסון קטנטן?…יש אקמול ש”מעלים” את כל הסימפטומים הבעייתיים ואודרוב… אפשר להשתתף בתחרות…
אבל מסתבר שזה לא בדיוק כך.
כשהגוף לא במיטבו ומנסים לדחוף אותו אל הקצה, הגוף נותן קונטרה.
מהתחרות הזו הבן שלי חזר ישר למיון. מכרע שבדרך כלל היה עובר בקלילות הסתיים הפעם עם מתיחה אקוטית בשריר הטוסיק שניטרלה אותו לחודשיים (ופחות או יותר סגרה את השנה הספורטיבית עבורו) ותודה לאל הצילה אותו מפציעה חמורה יותר.
מהארוע הזה יצאנו חכמים יותר ו…עם קביים (שהושאלו מיד שרה) לחודשיים!
הקביים האלה, שממילא היו כבר אורחים אצלנו, היו נקודת המוצא לתחפושת.
הלכה למעשה…מה צריך?
כאמור, קביים כבר יש לנו.
מה עוד?
בדים לבנים, חיתולי טטרה ישנים, תחבושות, תחבושות אלסטיות (אפשר ועדיף משומשות) רשתות חבישה (יש בגדלים שונים לאיברים שונים) פלסטרים (עדיף לא בצבע לבן, שיבלטו על התחבושת. כאן לנראות יש חשיבות עליונה מן הסתם) וכל מה שיזדמן לידיכם ונראה לכם רלוונטי.
אני השתמשתי גם בגלילי קרטון חתוכים על מנת לייצר תחושה של גבס אבל בדיעבד נראה לי שהתרומה שלהם לא היתה גדולה.
כמובן שאת החלק המאובזר ישלים איפור וצבע אקרילי או גועש או טושים שאפשר לצייר איתם על הגוף.
(אנחנו השתמשנו ועודנו משתמשים בטושים של ARTLINE מסוג MASSIMO שלא נמרחים, מחזיקים זמן רב ומתנקים בקלות עם כל מטלית לחה. יתרונות נוספים של הטושים הללו הם העובדה שהם אטומים, כמות ומגוון הצבעים שניתן להשיג וכן העובדה שיש לכל טוש שני צדדים צר ורחב)
תכלס…
לתחפושת הזו אין ממש הכנות מראש.
“מתלבשים” מתאפרים וזהו.
אפשר כמובן ללמוד קצת לפני, לראות תמונות ולנסות להתאמן ולחקות את המקור.
אני ניסיתי לפזר את הפציעות שיהיה להם ייצוג הולם בכל הגוף. בהחלט אין חובה.
חשוב שיהיה נח לתפקד ומעבר לזה כל מה שנראה לכם נכון.
אצל הבן שלי (חוץ מגוף של ספורטאי שלא היתה לו בעיה לחשוף על מנת להגדיל את שטח הפנים של הפציעות הפוטנציאליות) היה גם חוש דרמטי מפותח שבהחלט שידרג (זה לצערי לא ממש עובר בתמונות)
ואיך מאפרים את הפצוע?
גם כאן, אין כללים כתובים.
בפצעים מדממים נראה הרבה אדום חום וקצת שחור. חלקם על תחבושות (לכאורה נספגו בתחבושת), חלקם ליד תחבושות וחלקם עומדים בזכות עצמם.
למיטיבי לכת בתחום האיפור זו חגיגה שלמה…אפשר לצייר תפרים, פצעים פתוחים… גועל נפש במיטבו. אני לא שם ומסתבר שגם מה שכן עשינו, הספיק.
פנס בעין יהיה אפור וסגול. אפשר להגזים…זה פורים! כנ”ל עם מכות יבשות ושטפי דם.
ולסיום, אין פציעה שווה בלי איזו שן שבורה.
ויש לזה אפקט חזק בנראות.
שן שבורה יוצרים באמצעות צביעת שן בשחור. אם תצבעו את כל השן, זה יראה כאילו היא חסרה לחלוטין אם תצבעו חלק ממנה, היא תראה שבורה.
ככה פשוט. נסו ותראו את האפקט.
יש לציין התחפושת הפצוע הזו עד כדי כך הצליחה, עד שהבן שלי היה צריך להתאפק ולא לנצל פטורים למיניהם שהוצעו לו לנוכח מראהו המחריד….
כמה שנים מאוחר יותר, בביה”ס היסודי של אחיותיו, הונהג בביה”ס שבוע שלם של פורים בו בכל יום מתחפשים למשהו אחר, לפי נושאים. המשמעות של הנוהג הזה היא שתחפושת אחת, מושקעת ככל שתהיה, כבר לא מספיקה…
כל יום, במשך שבוע, צריך לאלתר משהו לפי קונצפט מוכתב מראש.
אני בהחלט יכולה להבין הורים שבשלב זה מגלגלים עיניים…
אצלנו, לעומת זאת, זו חגיגה. הבנות אוהבות להתחפש וכולנו בהחלט אוהבות את האתגר.
אחד הימים הללו הוקדשו לנושא זהירות בדרכים…
נחשו מה היתה התחפושת של הבת שלי באותו היום?
צביעת שיניים… 
היה קר…אז החבישה היא על הבגד 😉 
לפני הפנס בעין, אז היא עדיין מחייכת… 
ניראת מסכנה, לא?
(ולמרות שהיא ממש לא אוהבת להתאפר, עדיין גם המראה שלה, הפחות מתאמץ, היה כנראה מספיק משכנע כי המורה הציעה לה פטור משיעור ספורט וגם שמישהו אחר יכתוב עבורה…מפתה, לא?)
מאחלת לכולכם הרבה הרבה בריאות.
תשמרו על עצמכם ואם כבר להיות פצועים, אז רק בכאילו, בפורים…
Related Images:
