ואיפה אתם מאחסנים את האטבים שלכם?

לא יודעת למה, אבל במשך שנים אטבי הכביסה שלי היו מאוחסנים בשני מיכלי בריטה ישנים.
איכשהו, זה מה שהיה.
זה לא היה נח במיוחד אבל זה לא הטריד מספיק כדי שנחשוב על אופציה חלופית.
במקביל,
הקופסה המוזרה הזו מחכה אצלי כבר יותר משנתיים (קיבלתי אותה עם הדום שכבר זכה ממזמן לחידוש), מחכה לאיזו הברקה שתגאל אותה מבדידותה.
הקופסה הזו, שבדיעבד נודע לי שזו כנראה מגרה של מכונת תפירה, נשלפה מערמה שהחלטתי לדלל וזכתה לתואר ותפקיד חדש – קופסת האטבים שלנו. ועל הדרך, שילבתי אותה עם מיני מרכז מיחזור ביתי שהחזיר לנו את הקולב במטבח לטובת מגבות המטבח.
בקטנה אמנם, אבל בהחלט שיפור באיכות החיים.

גם את קופסת האטבים כדאי לתכנן מראש…

כמובן שלא באמת יקרה כלום אם לא תתכננו מראש. מכסימום, תתבאסו אח”כ שיכול היה להיות אחרת, נח יותר, זמין יותר….
או… שתנסו לצפות מראש את הבעיות ותתכננו איך לפתור אותן כדי שיהיה לכם נח ופרקטי יותר בהרכבה ובשימוש.
אז אילו משתנים אני הכנסתי למשוואה הזו?
מיקום הקופסה. צריך להיות קרוב, אבל שלא יפריע….
ניידות שלה (כי אם אקבע אותה לא אוכל להשתמש בה במקום אחר. וגם לנקות אותה יהיה קשה)
שילוב פונקציות אחרות – הוספת ווים ליצירת מרכז מיחזור בבית (אריזות, זכוכיות, בקבוקים…)
שתשתלב. מרפסת השרות שלי אמורה להיות פרקטית לחלוטין. לא זה המקום ליצור מסמר עיצובי עם אמירות פילוסופיות 😉

צריך גם לחשוב איך טכנית הכל יתחבר.
לדוגמה – יהיה קשה מאד לחבר את הקופסה ישירות לקיר בברגים.
רוצים להסתכל על הקופסה ולחשוב למה בעצם יהיה קשה?
זו הקופסה כפי שנשלפה –

גם המחשבה על פתרונות טכניים זה חלק מתכנון.
וכן, צריך וכדאי לחשוב מראש כי זה משפיע על הפתרון שתבחרו.
אז אחרי שהגדרתם לעצמכם מה הצרכים שהקופסה צריכה לתת להם מענה, אחרי שצפיתם והגדרתם לעצמכם מה הבעיות שצריך יהיה להתמודד איתן, אפשר לחשוב על פתרונות טכניים אופציונלים (וכן, גם זה המקום לתת ליצירתיות שלכם להשתולל) ואיך אתם רוצים שהקופסה הזו (או כל דבר אחר שאתם עושים) תראה בסוף.
לדוגמה – פתרונות התליה הטכניים ששקלתי במקרה זה היו:
ווי מתכת כמו של אדנית שהקופסה יושבת בתוכם,
שימוש בחגורות עור
השענת המסילות הצידיות (שהוסרו בסופו של דבר) על שני מוטות.
או הפתרון שיישמתי בסוף – מדף מובנה כחלק מהקופסה שהקופסה תתלבש עליו במדוייק.
המדף יקובע לקיר וווי התליה ימוקמו עליו ולא על הקופסה.
הקופסה תתלבש על המדף (וניתן יהיה להוציאה ממקומה) וסף החלון יהיה נקודת עיגון עליונה שתמנע מהקופסה ליפול.
כך הפתרון נראה בסוף:

המדף עליו קופסת האטבים תישען:

בשלב זה ברור לי עיקר הפתרון יהיה במדפון שיותאם במדוייק לקופסת האטבים. את המדפון הנ”ל אחבר ללוח אנכי שאותו ניתן יהיה לקבע לקיר ושניתן יהיה גם לקבוע בו ווי תליה.
מבחינה קונסטרוקטיבית, המדף האופקי צריך להיות עבה מספיק כדי לשאת את המומנט של הקופסה (עם נקודות העיגון שיספק סף החלון) אבל דק מספיק גם כדי להקטין את המשקל העצמי שלו וגם כדי שהקופסה תוכל להתלבש עליו במלואו – למראה נקי (ראו בתמונה למעלה)

משטח אופקי –

אם אתם זוכרים, בפרוייקט הקודם שלי בו שידכתי מזוודת ציירים לרגלי שולחן הוספתי משטח דיקט לקופסה. אני הולכת לנצל את השאריות של הדיקט ההוא עבור המדף שלי. זהו דיקט עבה מספיק שיצליח להערכתי לשאת את משקל הקופסה ומאידך הוא דק מספיק כך שהקופסה תוכל להתלבש עליו במלואו.
אני מודדת את הגודל הדרוש לי (מתחתית הקופסה) ומנסרת:

משטח אנכי –

המשטח האנכי של המדף צריך להיות מסיבי יותר. המדף, שהוא בעצם החלק האופקי, יתחבר אליו וככל ששטח המגע ביניהם יהיה גדול יותר, המדף יהיה יציב יותר.
עבור המשטח האנכי אני בוחרת בפלטה הקדמית שהסרתי ממגרה שהפכתי למדף תבלינים.
אני מסירה ממנו עם שפכטל את הפורמייקה שכבר החלה להתקלף (כאן המשטח היה קטן מספיק והפורמייקה משוחררת מספיק כדי להשלים את הפעולה עם שפכטל. כשזה לא מספיק, משתמשים בחימום באמצעות מגהץ כדי לרכך את הדבק. השתמשתי בטכניקה הזו במושב כסא הפופאי שלי)

כפי שאתם רואים, בעבודה עם השפכטל הסרתי חלק מציפוי העץ. עקרונית ניתן להדביק אותו חזרה ולמלא עם פילר חסרים. זה פחות חשוב לי כי אני גם הולכת לנסר את חתיכת העץ הזו וגם יש לה צד שני 🙂
אם תשימו לב, בקנט של הלוח, משלושה צדדים, מודבקת פורמייקה שחורה. את הפורמייקה הזו אני בוחרת שלא להסיר. הגוון השחור של הקנט משתלב לי עם המראה שאני מתכננת לתת לכל העמדה הזו.

אני מנסרת את הלוח לגודל הרצוי לי, משייפת, ממלאה חורים, מחליקה באמצעות שיוף נוסף ואחרי מדידה וסימון, מחברת את הלוחות באמצעות אקדח מסמרים.

ואיך קופסת האטבים תראה בסוף?

הפתרון הטכני מכתיב מורפולוגיה מסויימת אמנם, אבל עדיין, יש בחירות שיחסית חופשיות ותלויות כמעט אך ורק בהעדפה אישית.
אחת מהבחירות הללו הוא גוון. הבחירה השניה היא אם ואיך לקשט.

גוון –

הואיל ובמקרה זה אני רוצה שהקופסה תשתלב, הבחירה האולטימטיבית שלי היא לצבוע אותה בלבן (הקיר אמנם לא נקי, אבל הוא לבן).
אם הייתי רוצה לבן לגמרי, הייתי צריכה להעלים לחלוטין את טקסטורת העץ. זה היה מחייב אותי למלא חורים פגמים וסדקים, להחליק היטב את המשטחים ולצבוע מספר שכבות עד שאקבל משטח עם גוון אחיד.
מאחר ואני אמנם רוצה לבן אבל במהות שלי אני רוצה לשמר את תחושת העץ מתחת לגוון, אני מוותרת על חלק מהשלבים (אני לא ממלאה חורים ולא מחליקה את המשטחים ומסתפקת במס’ שכבות צבע יתנו לי מענה לגוון אבל שלא יעלימו לי את טקסטורת העץ).
אני גם משייפת מעט את המשטחים אחרי הצביעה כדי לחשוף חלקית את העץ.

בטכניקה הזו, סוג של דיסטרסינג, אני גם מגוונת את העץ , גם שומרת על הטקסטורה המקורית של העץ וגם משאירה את פרטי החיבור של הקופסה גלויים.
המראה הסופי הוא מראה לא מהוקצע מבחירה. כפרי משהו.

קישוטיות –

למרות היעוד הפרקטי מאד והמיקום של הקופסה במרפסת השרות שלי אני רוצה להוסיף אלמנט קישוטי שבמידה מסויימת ישלים סוג של תקשורת (מכירים את כל אלה שכותבים בגדול HOME? אז כזה, אבל אחרת) וימנע לחלוטין את התהיה מה מהות הקופסה…
החלטתי להשתמש בטכניקה של פוטוטרנספר ולהעתיק לקופסת האטבים שלי תמונה של…אטבים.
טוב, כמובן שהתלבטתי לפני, בדקתי כל מיני אופציות (בפינטרסט…) וכל מיני איורים פוטנציאלים של איורי כביסה למיניהם.

את המקור שממנו הוצאתי ויצרתי את התמונה שרציתי להעביר לקופסה שלי, הורדתי בחינם כחלק ממקבץ של 4 תמונות:
(התמונה עצמה משלבת את ארבע התמונות והיא קישור לאתר. מוזמנים גם אתם להוריד את התמונות משם ולעשות בהן שימוש. ולא, לי אין שום טובות הנאה מזה שגם אתם תהנו מאותו איור)

שימו לב, אם אתם רוצים לעשות פוטו טרנספר, התמונה המתקבלת היא תמונת מראה.
אם הכיוון חשוב לכם, הקפידו להדפיס את התמונה כתמונת מראה על מנת שהתוצאה הסופית תהיה בכיוון הנכון.
זה כמובן חשוב בעיקר כשאתם משתמשים בתמונה שכוללת כיתובים.

הורדתי תמונות, שיחקתי איתן בפוטושופ, שיניתי, התאמתי ובסוף הגעתי לזה:

התמונה אותה הדפסתי על A4.
הואיל וגודל ההדפסה מוגדר מראש, מנסה לנצל את הדף ככל הניתן. במקרה זה הוא נוצל לשני איורים אחד ללוח ואחד לקופסה.

את האיור הזה (ברזולוציה שמתאימה להדפסה כמובן) שלחתי למכון דפוס שידפיסו לי בשחור לבן על דף A4 בהדפסת לייזר (מדפסת דיו ביתית לא תיתן את התוצאה הרצויה)

שימו לב,
העלות של ההדפסות היא זניחה. ממליצה בחום לעשות מראש 2 עותקים מההדפסה.
הנסיון לימד אותי כי סבב ראשון של פוטו טרנספר לא תמיד מצליח. מאד יכול להיות שתעדיפו לעשות נסיון נוסף.

איך עושים פוטו טרנספר –

בשביל פוטו טרנספר תצטרכו חומר שנקרא מדיום ג’ל . זהו חומר שדומה לדבק פלסטי. הוא מסיס במים ולאחר יבוש עמיד במים.
כמו כן תצטרכו הדפסת לייזר על נייר (הסירו שוליים לבנים וחיתכו סמוך ככל הניתן לציור) וכן משטח אליו להעביר את התמונה. במקרה הזה, הלוח האנכי במדפון של קופסת האטבים שלי.

את המדיום ג’ל מרחו בשכבה דקה ואחידה על הציור אותו אתם הולכים להעתיק, הצמידו למשטח והדקו בעדינות באמצעות האצבע כדי להוציא בועות אויר ולוודא מגע מלא.
השאירו ליבוש לכמה שעות ואז עם סמרטוט לח הרטיבו את הנייר ושפשפו בעדינות.
במצב אידאלי, תסירו את הנייר והציור יישאר על המשטח.

לצערי אצלי חלק ניכר מהציור ירד יחד עם הנייר והתוצאות היו מאד מאד לא משביעות רצון מה שגרם לי לשייף הכל לצבוע שוב ולחזור על התהליך.
מרקם המדיום ג’ל שלי, שכבר חגג שנתיים לפחות כמדומני, הוא גושי משהו, מה שלדעתי בדיעבד, פגם בתוצאות שנתן לי בסבב הראשון.
בסבב השני הוספתי למדיום ג’ל מעט מים ודיללתי את החומר. וידאתי שהמשטח שמרחתי יהיה חלק וללא גושים. לדעתי זה שיפר משמעותית את התוצאה.

גם האיור השני, שהועתק לקופסה עצמה היה פגום חלקית אחרי הסבב הראשון של הפוטוטרנספר.
במקרה זה על חלק מהציור חזרתי על התהליך וחלק מהציור שוחזר עם עט פרמננטי שחור.

שימו לב,
כשאתם עושים פוטוטרנספר על משטח צבוע בצבע גיר (שאבי שיק לענייננו) השפשוף עם הסמרטוט הלח יסיר גם חלק מהצבע. זה בדיוק היתרון של הצבע הזה – שאפשר לעשות דיסטרסינג באמצעות סמרטוט לח (ראו בדיוק את התהליך הזה על רגלי שולחן המזוודה שלי) ובמקרה זה – יכול להיות חסרון משמעותי.
לענייני, הסרת חלק מהצבע לא הייתה בעייתית מאחר שממילא חשפתי את הטקסטורה של העץ ולא רציתי להסתיר את פרטי מבנה הקופסה.

פינישים

לאחר שתהליך ההעברה של התמונה, על תיקוניו השונים, מסתיים ומתייבש, צריך למרוח על הכל 2 שכבות של לכה להגנה.
לפני שאני מורחת לכה, אני מודדת וקודחת חורים בלוח הן לברגים לצורך חיבור הלוח לקיר הן לווים שאני הולכת להבריג ללוח.(למה לדעתכם אני מעדיפה לקדוח את החורים לפני הלכה?)

גודל החורים נקבע לפי הברגים שיעברו בהם.
שימו לב, על מנת שראש הבורג לא יבלוט מהלוח, לאחר שקודחים חור לבורג, צריך להגדיל מעט הפתח. אני עושה זאת עם מברגה עבה יותר.

עקרונית, אחרי הקדיחה אני עוד יכולה לעשות תיקוני צבע (נראה לי מיותר בגלל הבחירה במראה לא מהוקצע מלכתחילה) ואח”כ לכסות הכל בלכה. 2 שכבות עם זמן ייבוש בין אחת לשניה.

לאחר ייבוש הלכה אני ממקמת במדוייק את הקופסה במקום הרצוי, מסמנת (נעזרת בפלס ובחורים שקדחתי קודם) וקודחת את החורים בקיר. מכניסה דיבלים ומקבעת את הקופסה לקיר.

מעבירה אליה את כל האטבים.
ומתחילה להתרגל לא לחפש את מיכל הבריטה כשאני תולה כביסה ;-)….

Related Images:

מדף התבלינים שלי שעשוי ממגרה

כשתכננתי את המטבח שלי, תכננתי מגרה שלמה שמיועדת לתבלינים. המגרה הזו עדיין מתפקדת אבל עם הזמן כמות התבלינים גדלה והתחלתי למקם את התבלינים בקומות…לא אידאלי.
כשגיליתי שלא בא לי לנקות את המגרה בגלל הבלאגן שם היה לי ברור שיש לעשות מעשה…
כמובן שכבר באותו השבוע הזדמנו על דרכי שלוש מגרות כשעל אחת מהן היה כתוב מדף תבלינים…
טוב, נו. לא באמת.
אבל לי היה ברור שהמגרה הזו תהיה מדף התבלינים החדש במטבח שלי.
יכולים לראות כבר את מדף התבלינים שיצא ממנה?

יש מיש מדף התבלינים מגרה

פרוק:

אז כן. השלב הראשוני כמעט תמיד הוא פירוק.
תשאלו – מה כבר יש לפרק במגרה?
אז נכון שזה לא הדום (בדרך ;-)) ולא ספה אבל, אם אני רוצה להשתמש במגרה ולתלות אותה על הקיר, המישור האחורי צריך להיות שטוח.
חזית המגרה בולטת לכל הכיוונים ולכן אפרק אותה תחילה.
לו הייתי רוצה לשמור על מראה המגרה, הייתי מרכיבה אותה שוב בהזזה כמו במגרה הזו:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן

מגרה זו משמשת כמדף מעל פינת אוכל פיצפונת בדיור מוגן.
היא נמצאה ברחוב. במקור עם חלוקה פנימית וללא ידית.
נצבעה, שויפה למראה מיושן, בגב שלה הודבקה מראה (שיטה ליצירת תחושת חלל מרווחת יותר בחללים קטנים) ונוספה לה ידית.
גם כאן חזית המגרה פורקה אולם כאן היא הורכבה מחדש בהזזה כך שתתיישר עם מישור הגב.

במגרה זו, להבדיל מהמגרה ששימשה למדף התבלינים שלי, רציתי לשמור על מראה המגרה ולכן גם החזית הורכבה מחדש וגם הוספתי ידית.


כאן אין לי כוונה ספציפית לשמר את מראה המגרה והחזית הבולטת לא תורמת לי דבר, נהפוך הוא.
אני מסירה את החזית:

יש מיש מדף התבלינים פירוק המגרה

לאחר שהחזית פורקה, אני מפרקת גם את הדיקט בגב המגרה. גם הפעם אני משתמשת במכשיר הכה פשוט אבל כל כך שימושי שחבר הביא לי מארצות הברית של אמריקה ואני מברכת אותו שוב מחדש.
אל דאגה, הסרת הדיקט היא הסרה לצורך החזרה 😉

הכנת העץ :

לאחר שסיימתי לפרק יש להכין את העץ ליישום. הואיל והמגרה היא מגרה של פעם ועשויה מסנדויץ’ ולא מלחות דחוסים למיניהם (סיבית,MDF…), מאחר והנטיה הראשונית שלי היא לא לאטום את העץ בצבע ומאחר והמטבח שלי עשוי מפורניר דובדבן, מראה העץ ישמר.
אני מתחילה עם סתימת חורים

וממשיכה עם שיוף העץ שיסיר את כל הלכה הקודמת ויחליק את כל נקודות המילוי.
הסרת הדיקט בגב המגרה מאפשרת שיוף יסודי יותר הן של הדפנות הפנימיות, הן של הדיקט (אשר גם הוא משוייף להחלקת המישור למרות שהוא לא ישאר גלוי).
שיוף נוסף יעשה למדף המחלק לפני ואחרי שיחובר למגרה.

עיצוב מדף התבלינים:

לפני שאני מתחילה להגדיר צורנית את מדף התבלינים אני צריכה להגדיר מה ואיך אני רוצה שיהיה.
אופי המדף יושפע מהסביבה שלו ומהתפקוד שלו:
1. על מנת לנצל היטב את חלל המגרה כמדף תבלינים יש להוסיף מחיצת ביניים.
2. המדף כאמור ימוקם במטבח שלי שעשוי מפורניר דובדבן כך שאשמור על מראה העץ והגוון שלו וכהות הגוון ישאף לגוון ולכהות הדובדבן.
3. בפינת האוכל שלנו בניתי קופסאות אחסון עם תמונות של אוכל ופקקים של בקבוקי יין. למרות השוני בפרופורציות ובגוון העץ בין המדף והקופסאות, אשמור על מוטיב התמונה.

יש מיש - הקופסאות שלי בפינת האוכל.

4. הואיל ומדובר במדף תבלינים, כדאי (אבל לא הכרחי) למקם מעצור שתבלינים לא יפלו מהמדף.


יש לציין כי אלו היו הפרמטרים שהנחו אותי. סביר להניח שאתן.ם תתנו תיעדוף אחר ובהכרח זה ישפיע אחרת על הבחירות שתעשינה ועל עיצוב המדף. מה שכמובן לגיטימי וטבעי ביותר.

יצירת מחיצה כמדף מחלק לניצול מיטבי של מדף התבלינים:

כשקניתי בזמנו (לפני כ-15 שנים) באיקאה את הקופסאות לפינת האוכל היו להן גם מדפים פנימיים. אותם מדפים נשארו ללא שימוש עד עכשיו. המדף משם ינוסר ויותאם למגרה שלי.

יש מיש - ניסור מדף מחלק

כמובן שצריך למדוד היטב ולדייק מאד בניסור. לצערי ניסרתי אותו קטן במ”מ וחצי (ניסור בצד ה”לא נכון” של הקו יעשה זאת) .
זה לא ימנע ממני להשתמש במדף אבל אשלם על זה בעבודה נוספת ובחומר מילוי…
את המדף אני משייפת תחילה (להסיר ממנו חומרי גימור קודמים על מנת שיקבל היטב את הגימור שאני ארצה לתת לו).
אני מחברת אותו במקום הרצוי (לאו דווקא באמצע…) באמצעות אקדח המסמרים שלי (גם כאן יש לדייק!). לאחר שהמדף מקובע, אני ממלאה את הרווח החסר (זוכרים שהמדף טיפונת קטן יותר?)בשפכטל לעץ.
לאחר ייבוש מלא של השפכטל,אני משייפת ומחליקה את העץ ואת אזור החיבור.
הדיקט האחורי נכנס רק לצורך בדיקה.
הוא כבר יוצא…עכשיו תורו לקבל טיפול.

גב מדף התבלינים:

אוקי. למה צריך בכלל גב למדף?
נוציא מהמשוואה את העובדה שלמגרה יש ממילא את הדיקט בתחתיתה שמהווה גב מושלם,
גם כשלא היה גב למדף, העדפתי להוסיף למדפים גב
אז פונקציונלית זה גם מגן על הקיר שמאחור וגם יוצר הגדרה ברורה יותר של חלל המדף.
מעבר לכך זה כמובן מאפשר עוד תוכן עיצובי.
אצלי, גב מדף התבלינים יקשור אותו עיצובית לקופסאות שבפינת האוכל. אמנם לא תמיד, אך יש זויות מסויימות בהן ניתן לראות אותם יחד. יתרה מזו, זה יוצר שפה וחזרתיות.

כשהכנתי את הקופסאות בפינת האוכל הדפסתי תמונה נוספת שתהיה לי אם אחת מהתמונות תתקלקל. התמונה הזו חיכתה בסבלנות הרבה מאד זמן וסוף סוף הגיע זמנה.
אני מרטיבה את הדיקט עם דבק פלסטי מדולל במים ושוב עם דבק פלסטי עם נגיעה של מים (כדי שימרח טוב יותר ושתיווצר שכבה דקה ואחידה).
אני מדביקה בהדרגה מצד אחד את התמונה ומשטחת בעדינות כדי לשחרר בועיות אויר.
העדינות נחוצה כי כשהנייר רטוב ניתן בקלות רבה לקרוע אותו.
לאחר שהכל מתייבש, אני מסירה את השאריות באמצעות שפשוף של נייר לטש על הפינות.
להבדיל מכל הפעמים הקודמות (בארון האמבטיה לדוגמה) אני לא מורחת שכבות של דבק פלסטי על הנייר.
הסיבה שאני מוותרת על השלב הזה היא שהשלב הזה מוסיף שכבה ועובי. דק ככל שיהיה,אני חוששת שהעובי הזה יהיה בעוכרי כשאצטרך להשחיל חזרה את הדיקט.
במקרה זה, אסתפק בלכה שאמרח כגמר על כל המדף כולו.

מוטות עצר –

על מנת שתבלינים לא יפלו מהמדף חשבתי להוסיף מוט שיהווה מעין “גדר”.
המוט ינוסר ממוט עגול שיש לי כבר בבית. מוטות כאלה בעוביים שונים ניתן לרכוש בחנויות יצירה כמו אקוורל. את המוט הזה ניתן לחבר עם מסמר אולם אני מעדיפה להשתמש בלחץ, מה שיאפשר לי להסיר את המוט אם אגלה במשך הזמן שהוא רק מפריע. לצורך הענין הוא צריך להיות באיזה חלקיק מילימטר ארוך יותר…
תצטרכו כאן רגישות.
או שתעזרו עם מסמר…


אני ניסרתי את המוטות במסור ידני. (סתם כי התעצלתי להוציא את הג’יטסו…) ואח”כ שייפתי את הקצוות.
שיוף זו דרך מצויינת להקטין ברגישות רבה את אורך המוט שחותכים טיפה ארוך יותר (טיפה זה כמילימטר, כן? )
צבעתי את המוטות בצבע צהוב הידרואמייל (היתרון הגדול שלו הוא יכולת הכיסוי שלו שכבר נבחנה והוכיחה את עצמה בכיסא הונדרטוואסר שלי) למרות שלא רואים אותו בתמונה.
(גם כאן ניסיתי צבע אקרילי רגיל ומהר מאד עברתי להידרואמייל)
הבחירה בצהוב היתה אינטואיטיבית לחלוטין. הבת שלי העדיפה ירוק…
אבל זה המדף שלי 😉

גמר:

אני מתכוונת לגוון את העץ לכהות שתתאים למטבח שלי ואח”כ לצבוע הכל בלכה לאיטום והגנה.
לגיוון העץ אני בוחרת בדוגמית שקניתי לפני זמן מה במקס סטוק. הדוגמית שימשה אותי בשולחן הקפה שעשיתי לבן שלי בסבב הראשון (שלא צלח…). הואיל והמדף אינו גדול הכמות שנשארה שם תספיק לי.

יש מיש גיוון העץ בשכבות עד השגת הכהות הרצויה.


אני מדללת את המגוון עם מים כדי לשלוט על הכהות ומוסיפה שכבות עד שהתוצאה משביעה את רצוני.
רק לאחר שהמדפים גוונו לשביעות רצוני, אני משחילה את הדיקט בגב המדף חזרה.

כשכל היחידה שלמה, אני צובעת אותה בלכה מבריקה על בסיס מים.
2 שכבות. להגנה ולאיטום.

התלבטות באמצע התהליך:

משתפת אתכם כי זה קורה לפעמים.
גם באמצע העבודה, אחרי שכבר קיבלנו החלטות פתאום משהו עולה…ספקות, רעיון אחר.
אפשר לבטל זאת במחי יד, שהרי הדרך כבר הותוותה
ואפשר לתת לזה את המקום והזמן ו…להתלבט.
אני בעד.
מרגישה שהמקום שנותנים להתלבטות שמתעוררת, עוזר לדייק את מה שאנחנו רוצים ומתכוונים.
אז ככה…
פתאום עלה לי רעיון להוסיף ידית ארוכה מנירוסטה בחלק התחתון של המדף, שניתן יהיה לתלות עליה עם מתלי S כלים שאני עושה בהם שימוש תדיר בבישול.

מאידך, ידית מנירוסטה לא מתחברת לי ויזואלית עם המעצורים הצהובים.
וגם, פתאום המוטות הצהובים נראים לי עבים מדי….
חשבתי אולי להעזר בידיות דומות ליצור את המעצור אבל הן טיפה גדולות מדי לפתח הפנימי.
אז לוותר על המעצור בשביל יכולת התליה?
בסופו של דבר, אחרי ששמעתי כמה דעות נוספות פה בבית, החלטתי להשאר עם הפתרון המקורי.
מוטות מעצור וללא ידית לתליה.
למה?
מפני שלמעצור יש חשיבות פונקציונלית.
ומפני שתליה תעמיס מדי את הסביבה של המדף, סביבה שאני משתמשת בה לא מעט.

בקטנה, ממש לפני שאני מסיימת –

קודם, צריך לפתור את התליה על הקיר.
משולשים הפעם לא יהיו לי לעזר מאחר ולמגרה יש שוליים בולטים משלושה צדדים.
אני משתמשת בשאריות שנותרו לאחר ניסור המדף המחלק.
ממקמת את הריבועים על הדיקט (מאחור כמובן) במקום בו אני ארצה לקדוח חור ולחבר את המדף לקיר. ומדביקה.
ואז קודחת בשאריות המודבקות חורים לתוך הדיקט. חורים אלה ישמשו אותי בשלב מאוחר יותר לסימון החור בקיר ולברגים שיחברו את המדף לקיר.
מיקום הריבועים מאחור, לפני הדבקה, מתחשב גם בנגישות להבריג את הבורג בשלב מאוחר יותר.

בשלב זה, לפני שאשכח, אני גם חותמת עם החרפושית שלי…

ו…לא נותר אלא לתלות את המדף על הקיר אצלי במטבח.
לסמן חורים (כשאני נעזרת עם פלס!) , לקדוח בקיר, לתקוע דיבלים ולהבריג את הברגים.
וואלה.

וכמובן,
למלא את המדף עם התבלינים ולהתחיל לבשל.

Related Images:

המעבר לדיור מוגן. התהליך שלנו, עם דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.

מגיע הרגע בו ההכרה כי ההורים שלנו מזדקנים, מכה בנו.
כשזה קרה לי, הרגשתי קטנה וחסרת אונים. החיים התדפקו על חלוני והידיעה כי עכשיו האחריות היא בידי היה בה משהו משתק. 
אמא מזדקנת, היכולות הפיזיות שלה מתמעטות. יש כאן הרבה תסכול ומרמור וזה רק מצטרף למערבולת הרגשות והמטענים שיש בין אמא לבת.
היום, יותר משנה וחצי אחרי המעבר לדיור מוגן, אין לי ספק, שהמהלך הזה היה נחוץ ושיפר את החיים ואת מצבה הפיזי של אמא. ומן הסתם נתן הרבה שקט נפשי גם לי.

בפוסט הזה אשתף אתכם בכל התהליך שאנחנו עברנו.
בגלל אופי הבלוג אתן מן הסתם, דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.
גם כאן תראו איך שילבתי שימוש בדברים שנמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שנוצרו.
מי שנמצא פה רק בגלל השלב הזה, מוזמן לדלג ולעבור ישירות לסעיף “הכנת הדירה המיועדת”.

אבל מה זה בכלל דיור מוגן?

תחילה אולי יש לחדד את ההבנה מה הוא דיור מוגן ובמה הוא שונה מ”בית אבות”.
דיור מוגן הוא בית דירות הכולל שטחים צבוריים ומיועד לאוכלוסיה מבוגרת עצמאית.
כשמו כן הוא. מגורים בדיור מוגן מאפשרים חיים עצמאיים בדירה משלך בסביבה מוגנת.
מוגנת, משמעו מתחם מוגן ומאובטח ומענה אנושי של 24 שעות 7ימים בשבוע.
שרות ועזרה באחזקת הבית.
מרחבים ציבוריים (פנים וחוץ) מטופחים ומוגנים,
שרותים של מכבסה, חדר אוכל, חדר כושר, ברכה, מרפאה, מספרה,מתפרה והכל במתחם הנגיש.
כמו כן, חיי חברה פעילים (חוגים, הרצאות, טיולים, ארועים משותפים, חגים…) ואוכלוסיה הומוגנית שחולקת אורח חיים דומה.
בעת ובעונה אחת, המבוגר עצמו הוא זה שמכתיב איך יראו סדר יומו וחייו, בדיוק כמו כשחי בדירה בעיר.
הבחירה לחלוטין היא שלו. וזה הלכה למעשה השוני מבית אבות. 

ראוי לציין שגם אנשים עצמאיים עלולים במשך השנים, לאבד את עצמאותם.
במקרה כזה, בו קשיש חי בדיור המוגן ואיבד את עצמאותו, הוא ימשיך לחיות באותה המסגרת בדיוק עם כל העזרה שהוא זכאי לה ויזכה לכל השרותים וכל המערך התומך שהדיור המוגן מספק. עד לרגע בו סייענים כבר לא מספיקים ויש צורך במחלקה סיעודית.

בשלב זה אתם בטח שואלים אם הכל כל כך טוב, אז מה רע?
לרוב זה המחיר. שום דבר לא ניתן בחינם.
לדעתי, ובפרט בדיעבד, זה בהחלט שווה את המחיר.
אבל כל אחד עושה את שיקוליו הוא.
עבור אמא שלי, המעבר לדיור מוגן, שיהיה גם נגיש יותר אלי, נראה כמו הפתרון האידאלי.

ההחלטה על עצם המעבר לדיור מוגן, השלב הכי קשה בכל התהליך.

אמא שלי גרה בזמנו במרכז תל אביב, בבית שאני תכננתי עבורה והיא אהבה.
היתה לה שם חברה טובה שהן בילו יחד חלק ניכר מזמנן והיא לא רצתה להתרחק ממנה.
עם הזמן, יכולת ההתניידות של אמא קטנה ורחובות תל אביב החלו לאיים עליה. הבית שלה במרכז תל אביב כבר לא נתן מענה לצרכיה והיא הפכה למבודדת וממורמרת.
ואני…לא סובלת את תל אביב.
אין תחבורה ציבורית נורמלית, כמעט תמיד פקוק בדרך אליה וממנה ואין, אין חניה.
מן הסתם, זה השפיע גם על הזמינות שלי ובפרט על היכולת שלי לתת לה מענה מיידי בעת צרה. 
היה ברור לי כי במוקדם או במאוחר צריך יהיה לעשות שינוי. לראייתי, עדיף לעשות זאת מוקדם, מתוך בחירה ולא מתוך לחץ ואילוצים.

שינויים דורשים מאמץ.
הם מפחידים.
וכשאנשים מתבגרים, הם מאבדים את הבטחון ביכולות הפיזיות (ולפעמים גם הקוגניטיביות) שלהם והחשש והפחד מועצמים פי כמה .
זה בהחלט מסביר את ההתנגדות של אמא למהלך של המעבר לדיור מוגן.
לכל זה כמובן ניתן להוסיף גם את הפחד מהלא נודע, את הצורך להפרד מאנשים וממקומות מוכרים, ואת עזיבת הבית לטובת מקום חדש וזר.

זו הסיבה שעברו מס’ שנים מהרגע שהרעיון של המעבר לדיור מוגן עלה לראשונה ועד הרגע שהוא קיבל תאוצה.
לשמחתי, שיקולים כלכליים, גם אם היו מעורבים, לא היו גורם שיכול היה להפיל את המהלך על הסף.
מה שלדעתי הכריע את הכף עבור אמא שלי, היה שיקול רציונלי וצפי גראפי לאן ואיך דברים עומדים להראות עם הזמן.
לא הייתי עדינה ומתחשבת בתאור של מה שצפיתי וניסיתי להיות ריאלית ככל האפשר.
לא קל לשמוע, אבל אפקטיבי.
המעבר לדיור מוגן התקבל כאופציה אפשרית.

אז יש הסכמה על המעבר לדיור מוגן. מה עושים עכשיו?

עכשיו צריך למצא תכלס, לאן לעבור, באיזה דיור מוגן יהיה לאמא הכי נח, לאן היא מתחברת ואיפה נראה שהיא תתאקלם ותרגיש הכי טוב.

בחירה ראשונית, סיור מקדים:

תחילה יש לבדוק מקומות ולקבל נתונים ומספרים (אני בכוונה לא נכנסת לנושא כאן. הדברים הם דינאמיים ומשתנים ומה שהיה נכון לפני שנתיים לא בהכרח נכון היום. שינוי שכזה מקביל לקניית דירה. מן הראוי לעשות בדיקה יסודית משלכם בהתאם לצרכים והיכולות שלכם) . 
הסנן הראשוני שלי היה מיקום. הקרבה אלי הביתה.
בחרתי 3-4 מקומות והלכנו לעשות סיור מקדים. סיור ראשוני כזה יכול לסנן כבר מקום אחד או שניים.
תוך כדי סיור, איסוף נתונים ומספרים.
אגב, הרבה מהבתים (בתי דיור מוגן לענייננו) מאפשרים היום, בתאום מראש, ארוח של כחמישה ימים מה שמאפשר טעימה מהחיים במקום. הזמן הזה מאפשר להכיר מעט את המקום, להתחכך בפעילות יומיומית עם הדיירים והצוות ולחוות את הדינמיקה החברתית. זה מסיר מעט את הערפל סביב הלא מוכר ומנגיש את המקום.
אמא ניצלה את ההזדמנות הזו ולשמחתי זה גם תמך בהחלטתה הלא קלה על המעבר לדיור מוגן.

איסוף נתונים ומספרים:

במהלך התהליך יש לבחור מהמלאי הזמין באותו הזמן בבית הדיור המוגן, את הדירה המתאימה שקלול של צרכים ואילוצים כלכליים. העלויות לרוב הם נגזרת של הדירה שנבחרה.
נתונים מספריים יכולים להיות סנן נוסף (ויכולים גם לבלבל. לא מזיק להגדיר מס’ פרמטרים עיקריים ולהצמד להם) אולם ניתן גם לשחק עפ המשתנים ולנסות לכוון את המספרים בהתאם ליכולות הכלכליות.
כמו בשוק החופשי, דירה גדולה יותר שממוקמת במקום מבוקש יותר, משמעה עלות גבוהה יותר הן בפיקדון הן בתשלום החודשי לדיור המוגן. ולהפך.

לשמחתי, היתה דירה שהתאימה לצרכים של אמא וגם לתקציב שלה.
מבחינה קוגנטיבית, אמא שלי מכניסה הרבה מאיתנו בכיס הקטן, כך שאת החישובים הכלכליים היא עשתה בעצמה מול הבנק שלה.

ואיך בוחרים בסוף?

לפעמים הנתונים המספריים משפיעים. אפשר לעשות טבלאות ולהשוות פרמטרים.
תכלס?
מאמינה שכאן האינטואיציה מתערבת.
כל אחד לפי הדברים שמדברים אליו. ומי שדווקא יתעקש על טבלאות, כנראה הוא ינסה לסדר אותן כך שיתמכו בתחושת הבטן שלו.
מודה ומתוודה שהלכה למעשה בשורה התחתונה הבחירה היתה כאן שלי (תוצאה של הקרבה אלי  הביתה, יחסים בין אישיים בין הצוות לדיירים, מקום לביטוי אישי, ואיך לא, יחס תשלום- תמורה). ההעדפה שלי השפיעה בסופו של דבר על אמא שהיתה מבולבלת למדי. 

בחרנו. מה עכשיו?

הפור נפל. בחרנו בבית גיל פז בכפר סבא.
הגענו לפן המעשי. חתימת החוזה, התאמת הדירה וההערכות למעבר.

החוזה:

לרוב הבתים יש חוזה סטנדרטי (דראקוני למדי) והוא מהווה בסיס למו”מ ולשינויים מותאמים אישית לכל אדם.
חלק מהאנשים בוחרים לעבור את התהליך ללא עו”ד. לפעמים משיקולים כלכליים.
לדעתי, אף שיש לשרות הזה עלויות לא נמוכות, עו”ד טוב שמכיר את המדיה, יכול לחסוך ללקוחות שלו כסף ועגמת נפש בעתיד. שלא נדבר על השקט הנפשי שזה נותן.
אני הייתי זקוקה לשקט הנפשי הזה.
אז את הפן המעשי של הדרך לחתימת החוזה, הפקדנו בידיה האמונות  עו”ד רקפת שפיים שמתמחה בדיור מוגן. היא היתה קשובה, יסודית ומקצועית ביותר ודאגה לכל האינטרסים של אמא. בהחלט הוכיחה את נחיצות השרות שנתנה לנו והחזירה לי אישית את האמון בעו”ד. 

מהרגע שהחוזה נחתם קורים 2 דברים במקביל:
הדירה הרלוונטית שנבחרה מהמלאי הקיים בדיור המוגן כבר מסומנת ומתחיל תהליך של התאמה (במקרה שלנו, הייתי מעורבת בתכנון וביקשתי לעשות שינויים בהתאם) וחידוש לקראת כניסת הדייר החדש.
במקביל, המבוגר (המבוגרת לענייננו) שמן הסתם בפאניקה משתקת מהמעבר ומהשינוי שעתיד להתרחש, צריך להתאפס ולהתחיל להערך בהתאם.

הכנת המבוגר למעבר:

המעבר לדיור מוגן אינו תהליך קל והוא כרוך בהרבה טלטלות רגשיות.
בין “ילדים” להוריהם המתבגרים, גם בימי שגרה לא כל שכן בתהליך כזה, יש מטען רגשי עודף.
היה לי ברור שכדי לשמור על שפיותי אני ועל בריאותה של אימי, כדאי מאד שהמעורבות שלי כאן, תהיה מינורית.
כמו כן, חוץ מההסתגלות לרעיון, הפרדה מהבית, הסביבה והחברים, מעבר אל הלא מוכר (והמפחיד) המעבר לדיור מוגן הוא מעבר מדירה גדולה לדירה קטנה יותר. מטבע הדברים צריך להפרד גם מחפצים, דבר שרק מוסיף קושי נוסף לתהליך.

בית גיל פז ערוך לזה.
במסגרת תנאי ההתקשרות, הבית נותן לדייריו החדשים כהטבה מס’ שעות של ליווי אישי לקראת המעבר. את השעות הללו ניתן לנצל לקראת המעבר ולאחריו בהתאם לצרכי הדייר ומשפחתו.

אילאיל היא אשת מקצוע שנותנת את הליווי הזה ויתרונה הגדול הוא הנסיון שלה בתהליך, היכולת שלה להשתלב ושאינה מעורבת רגשית.
יחד הגענו להסכמות היכן ובאילו נקודות קריטיות הליווי הזה נדרש.
מאחר ואני טיפלתי בכל נושא הדירה החדשה ובכל הדברים הטכניים הקשורים להזמנת ההובלה, לא היה צורך בעזרה של אילאיל בתחום הזה.
השארתי לאילאיל לטפל בהורדת סף ההיסטריה אצל אמא (ושוב…אלפי תודות!). כמו כן היא עזרה לאמא למיין חפצים יומיומיים שיעברו איתה לדירה החדשה. היא גם היתה איתה בדירה בתל-אביב בזמן האריזה ובזמן ההובלה ועזרה לנו בפריקה ובסידור הראשוני בדירה החדשה. בכל אותן הנקודות קריטיות, שאילאיל ידעה לצפות, היא היתה עבורינו.
בהסתכלות אחורה, נראה שהיה קשה לאין ערוך בלעדיה.
גילוי נאות: עד ההכרות עם אילאיל אפילו לא הייתי מודעת כלל לצורך בשרות הזה. לא הבנתי כלל מה מהות השרות ולמה יש צורך בו. בדיעבד, הוא היה עבורי חגורת הצלה. ותודה רבה לאילאיל.

למי שמעוניין, מס’ הטלפון של אילאיל הוא: 052-259-2991

הכנת הדירה המיועדת:

סעיף זה הוא הסיבה שהפוסט הזה בכלל מצא את מקומו כאן בבלוג הזה ואני מאמינה שיש לו חשיבות מאחר והתאמת הדירה יכולה לרכך את הקושי של המעבר לדיור מוגן וההסתגלות לסטטוס ולמקום החדש.

אמא שלי בחרה בדירה של שניים וחצי חדרים מתוך מחשבה שיום אחד אולי תצטרך עזרה של סייעת שתצטרך להתגורר עימה בדירה. נכון להיום היא מתגוררת לבד וויתרנו על מיטה נוספת על מנת לא להעמיס על החלל וליצור מכשולים נוספים בדרכה. 

המעבר לדיור מוגן כרוך בהוצאות. הואיל ולא רצינו להגרר להוצאות גדולות נוספות, החלטנו לוותר על שינויים מבניים.חוץ מזה שסה”כ התכנון הוא טוב ונח ומותאם במידות וברמת הבטיחות והגימור לאוכלוסיה מבוגרת.

שינינו מעט את התכנית הפונקציונלית (הדירה מותאמת ומאפשרת מגורים לזוג, מה שלא רלוונטי עבואר אמא שלי) ובהתאם הוספנו נקודות חשמל ומאור לתכנית החשמל הקיימת.
במהלך התכנון של הדירה עשינו עבודת חשיבה וקיבלנו החלטות אמיצות לגבי אילו רהיטים יעברו עם אמא, על מה נוותר ומה ירכש במיוחד לדירה החדשה.
כך ידענו מראש בדיוק היכן כל רהיט ימוקם בעת במעבר.

זו התכנית של הדירה של אמא:

 לא אלאה אתכם בתכניות החשמל. אלה בעיקר מעניינות את אנשי הביצוע.

הוספת אחסון באמצעות ארון:

המטבח במתכונתו הנוכחית היה קטן לצרכיה של אימי, שמעדיפה לבשל לעצמה.
החלטנו להוסיף ארון בהזמנה אישית על מנת להגדיל את נפח האחסון והמזווה של אמא.
הארון מוקם בכניסה, סמוך למטבחון הקיים.
זו התמונה של המקום בכניסה בו יבנה הארון – עד לקו ההנמכה בתקרה.
נקודות החשמל שנראות בתמונה יועתקו כמו גם הספרינקלר (המתז)  והפעמון.    יש מיש המעבר לדיור מוגן המקום המיועד לארון     

בשלב ראשון תכננתי את הארון. כדי להכניסו לביצוע.
כללתי בו אחסון רב ומקום מואר (עם מראה בגבו) לתליית מעילים תיקים וצעיפים.
את הארון בנה סהר עדני, נגר הבית של בית גיל פז.
בחרנו בו על מנת לחסוך תאומים עם המחלקה הטכנית של גיל פז, כדי להקל על התהליך ולזרזו.
עקרונית, ניתן לקבל הצעות מחיר מנגרים אחרים (שאולי אף יהיו אטרקטיביים יותר במחיר) ולבחור בהתאם להעדפות שלכם.
זו תכנית הארון לנגר:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן -תכנון הארוןוכך נראה הארון בנוי (דופן הארון ממשיכה את ההנמכה ויוצרת רצף):

יש מיש - מעבר לדיור מוגן - הארון בנוי ומתפקד     יש מיש - מעבר לדיור מוגן - הארון בנוי ומתפקד עם תאורה

פינת האוכל:

גם פינת האוכל, כמו המטבח היא קטנה מאד ונותנת מענה נח לשני אנשים מכסימום.
תכלס, בדיור מוגן לא צריך יותר מזה מאחר ואם מעוניינים (ומסוגלים…) לארח, ניתן לעשות זאת בחדר האוכל המשותף או בלוביים המרווחים והבית אף מסייע לדיירים בכך.
חשוב לזכור זאת ולא לנסות לדחוס שולחן גדול שיעמיס על החלל.
כך נראתה פינת האוכל בדירה לפני שאמא קיבלה אותה:
יש מיש - מעבר לדיור מוגן פינת אוכל לפני שינוי

את המדף הסרתי ואת השולחן צבעתי בגוון ירקרק עם טיפול עדין של דיסטרסינג וכמובן לכה מעל.

במקום המדף חיפשתי ארגז שישמש כמדף. ארגז לא מצאתי אבל כן מצאתי 2 מגרות ואחת מהן עם חלוקה פנימית שתהיה אידאלית למטרה זו.

גם את המגרות צבעתי בירקרק עם טיפול קצת יותר מסיבי של דיסטרסינג ובדופן האחורית שלהן התקנתי מראה.
(במקומות קטנים וצרים כדאי למקם מראות על מנת ליצור אשליה של המשכיות וחלל גדול יותר)
המגרה עם החלוקה מוקמה בפינת האוכל ונתנה לאמא הרבה מקום אחסון זמין ליד השולחן.
(המגרה השניה מוקמה ליד דלת הכניסה מבחוץ)

כך נראת המגרה התלויה בפינת האוכל (ריקה ומתפקדת) :

    יש מיש - המעבר לדיור מוגן - המגרה הצבועה ממוקמת בפינת האוכל     יש מיש - המעבר לדיור מוגן

מאחר ולא היתה תאורה ישירה מעל שולחן האוכל, החלטתי להוסיף נקודת מאור מעל השולחן.
לצערי הבית הגביל את האפשרות לחצוב בתקרה כך שהנקודה מוקמה על הקיר.
על מנת להוריד את המנורה מעל השולחן, יצרתי זרוע מעץ של משטחים צבעתי אף אותה בירקרק ווש (לא רציתי לאבד את הטקסטורה הגסה של העץ, רק לגוון. ווש משמע צבע אקרילי מדולל במים כך שהעץ מקבל גוון ירקרק עדין כמו של עץ שעבר תהליך אימפרגנציה, אבל עדיין הטקסטורה של העץ נשמרת) וכך זה נראה עם המנורה:

יש מיש- המעבר לדיור מוגן - המנורה בפינת האוכל

וכך נראת כל פינת האוכל כשהמטבח ברקע:  כמה ימים לפני המעבר והיום, מתפקדת:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן - פינת האוכליש מיש המעבר לדיור מוגן שילוב תמונות כניסהיש מיש המעבר לדיור מוגן פינת אוכל 1                        יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת אוכל 2

הסלון:

גודל החדר יחסית קטן והדבר החשוב לדעתי הוא לאפשר תפקוד מחד אולם לא להעמיס ולסתום את החלל בריהוט סלוני שמיועד לחללים גדולים. סביר להניח שהדיירים המגיעים לדיור מוגן יגיעו מבתים גדולים וחשוב מאד לוותר מראש על ריהוט שאינו מתאים בגודל. אולי לשמור על פריט אחד בשביל תחושת ההמשכיות אולם מעבר לכך רק יפריע לתפקוד.

כשישבתי עם אמא שלי וניתחנו את ההרגלים שלה, הגענו למסקנה כי ספה תהיה מיותרת. היא תוכל להסתפק בכורסת הטלויזיה המפנקת שלה ולצרף לה כורסה קומפקטית שמצאתי ו3 מתוך 6 כסאות עם מסעדי יד שיהיו ניידים ויוכלו לתת מענה בהתאם לצורך.
במקום שולחן סלוני אמא לקחה סט של 3 שולחנות קטנים שנכנסים אחד בשני ושיכולים אף הם להיות גמישים במקומם ובתפקודם.
הבחירות והויתורים הללו אפשרו לאמא למקם את המזנונים שהביאה איתה שהוסיפו עוד מקומות אחסון.

זו הכורסה שמצאתי ברחוב ושרופדה מחדש ע”י אלון הראל לדירה של אמא. גם כאן שולבו גווני ירוק.
לפני ואחרי:

   יש מיש - המעבר לדיור מוגן- הכורסה כפי שנמצאה לפני חידוש     יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכורסה אחרי חידוש

 ואלה הכסאות שרופדו מחדש (לפני ואחרי) גם הם ע”י אלון הראל:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכסא לפני חידוש יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכסאות לאחר חידוש

כך הסלון נראה היום. המרחב הפנימי פנוי מרהיטים על מנת לתת תחושה של מרחב וכן, להסיר מכשולים אפשריים:
(שטיח הקיר הוא עבודה של האמנית יעל שפיגלר בת קיבוץ שמיר, השעון מאיקאה, על הוילונות אחראית גלי אברמוביץ, המנורות התלויות נקנו מקדם)

      יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת הישיבה בסלון         יש מיש מעבר לדיור מוגן - למול הטלויזיה כורסה מפנקת עם שולחן קטן נייד לידה וכורסה קלה בסמוך

    יש מיש - המעבר לדיור מוגן-בסלון תליית הטלויזיה על הקיר ומיקום 2 כסאות ושולחן קטן מתחתיה    יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת הטלויזיה עם הצצה לחדר השינה

חדר האמבטיה:

חדר האמבטיה מותאם מאד לאוכלוסיה המבוגרת וכולל את כל אביזרי הבטיחות הנדרשים.
למרות שיש כאן גם לא מעט אחסון, היה חסר לאמא שלי מקום זמין ונגיש למוצרי היגיינה.

גם כאן נעזרתי במגרה עמוקה (ללא החזית) שכוסתה מכל הכיוונים בקרעי עיתונים (ראו פרוט על תהליך דומה בפוסט הזה) והוצמדו לה גלגלים וידיות. נוצרה מן ארונית קטנה ניידת שניתן גם להתיישב עליה במקרה הצורך:

 יש מיש המעבר לדיור מוגן העגלה מוכנה לשימוש    יש מיש המעבר לדיור מוגן - העגלה ממוקמת כך שתכולתה מוסתרת     יש מיש המעבר לדיור מוגן - העגלה בשימוש

    חדר השינה:

מאחר והחדר תוכנן במקור כך שישמש זוג, מוקמה מיטה כפולה במרכז. זו תמונה של איך שזה היה לפני:

יש מיש מעבר לדיור מוגן חדר שינה לפני השינוי

להבדיל, אמא שלי הסתפקה במיטה צרה יותר ומיקמנו אותה בניצב לארון.
החלטנו לוותר על טלויזיה בחדר שינה ולהכניס את פינת עבודה לחדר כנגד המיטה. (ראו בתכנית למעלה) 
אם וכאשר אמא תזדקק לעזרה של סייעת שתתגורר איתה בבית, מיטה צרה תמוקם בחצי החדר או אם יהיה צורך, איתה בחדר השינה, במקום פינת העבודה.

שולחן עבודה:

יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת עבודה מבט מהצדשולחן המחשב עשוי מפלטת עץ על רגלי חמור.
את הפלטה מעץ גולמי במידות 150X60 סמ’ קניתי בהום סנטר וצבעתי בווש ירקרק. וכמובן בכמה שכבות של לכה מעל.

 

מגן ראש + מדף:

בתכנון שלי חשבתי למקם מדף, לכל אורך הקיר מתחת לחלון , שישמש מחד את שולחן העבודה ובהמשך יהפוך למגן ראש למיטה ולמקום להנחת ספרים, משקפיים, טישו וכו.

זו היתה סקיצה ידנית שעשיתי לצורך קבלת הצעת מחיר (התכניות טכניות אז אני מוותרת לכם…):

יש מיש המעבר לדיור מוגן סקיצה של מדף+ לוח ראש

ההצעה שקיבלתי גרמה לי להשתנק, אז ויתרתי על שרותי הנגר. מה עוד שאמא שלי, שתהיה בריאה, לא הצליחה להבין מה זה המגן ראש הזה שהופך למדף.
הוא נראה לה מיותר לגמרי.
החלטתי שבמשך הזמן, אשכנע אותה ובלי לחץ, אעשה משהו בעצמי.

ואמנם, כאילו מישהו שם נענה לבקשתי,
מצאתי יום אחד ברחוב ליד הבית מגן ראש מעץ אורן בהיר. הכי פשוט שיש. אפילו לא צבוע בלכה.
גררתי אותו למרפסת שלי, ניסרתי את הרגליים כך שאקבל את הגובה הרצוי וצבעתי אותו כפי שצבעתי את השולחן.

באופן טבעי, כשאנחנו מוצאים משהו ברחוב הוא לא יתאים אחד לאחד לתכנון המקורי שלנו. נצטרך לבצע התאמות. כך גם במקרה הזה. 
למגן ראש הזה הוספתי מדף עץ גולמי שיעטוף אותו. גם הוא נקנה בהום סנטר וקיבל טיפול דומה.
את כל הכבודה הזו הבאתי לאמא שלי ושם לנוכח מחאותיה ניסרתי וקדחתי וחיברתי הכל.
התוצאה אמנם לא זהה לתכנון המקורי, אבל לדעתי לא נופלת ממנו.

יש מיש המעבר לדיור מוגן מגן ראש ומדף    יש מיש המעבר לדיור מוגן המדף מתחת לחלון1 

היום אמא שלי מאושרת עד הגג עם מגן הראש הזה.
ידעתי שבסוף אצליח לשכנע אותה 🙂

שידת לילה:

המדף הנ”ל לא יחליף שידת לילה עם מגרות.
בתל אביב היו לאימי 2 שידות לילה. כל אחת מהן עם 2 מגרות.
הואיל והיא כבר לא זקוקה לשתי שידות, החלטתי לפרק את אחת השידות וליצור שידה אחת עם 3 מגרות ובסיס שעליו הוספתי גלגלים לניוד קל. במגרות היא תשתמש לתרופות ועל השידה היא תניח דברים שתרצה שיהיו בגובה המיטה כמו שעון, או רדיו (טוב נו, אל תשכחו שאמא שלי כבר עברה את ה-80. הרגלים זה הרגלים.)
חוץ מהשינוי הפונקציונלי לא שונה דבר. גם לא הידיות של השידה. מזכירה לכם שיש יתרון לשמור על חלק מהחפצים דומים ככל האפשר למה שהיו כדי לשמור על תחושת השייכות וההמשכיות גם במקום החדש.
וכאן שידת הלילה לפני ואחרי:

                          יש מיש המעבר לדיור מוגן שידת הלילה לפני השינוי יש מיש המעבר לדיור מוגן הארונית אחרי שינוי

לסיום,
מיקמתי מנורת לילה של פעם (נקנתה בוינטג’מאניה) שניתן לכוון בכל כיוון רצוי מעל המיטה
הותקן מאוורר תקרה
ראובן הרכיב למקומו וילון רומי שגם גלי אברמוביץ’ הכינה לנו
תמונות הנכדים נתלו מעל שולחן העבודה וגם עיגולי שעם לנעיצת כרטיסים ופתקים.
תמונות מהבית מוקמו ברחבי הדירה.
ולפני מס’ חודשים תליתי מראת גוף ששיפצתי (פרוט על איך ומה בפוסט הקודם) על הקיר בהמשך לשולחן.

כך נראה החדר היום : 
יש מיש המעבר לדיור מוגן ליד המיטה  יש מיש המעבר לדיור מוגן חדר שינה מבט מהכניסה
יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת עבודה ומראה  יש מיש המעבר לדיור מוגן םינת עבודה בחדר השינה                 

מילים אחרונות –

היום, יותר משנה וחצי לאחר המעבר לדיור מוגן של אמא, אני מאושרת שהתעקשתי והפעלתי את הלחץ לעשות את הצעד המשמעותי הזה למרות כל הקשיים בו הוא כרוך. 
אמא נפלה לפני שבוע וחצי ושתי ידיה חבולות וחבושות.
היא לא לבד שם.
הבית עוזר, יש שכנים ואני גרה ליד.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו היתה לבד בדירתה. 
תהיו חכמים. תחשבו על זה מראש.
אל תדחו את ההחלטה.
ההורים שלנו לא נעשים צעירים יותר ואם יש משהו אחד בטוח, זו העובדה שקל יותר זה לא יהיה בהמשך.        

חשוב לי לציין כי הפוסט הזה נכתב ביוזמתי ואין לי שום טובות הנאה יתרות מבית גיל פז או מכל אדם אחר שהוזכר ברשומה. כל מי שהזכרתי ברשומה תרם את חלקו למעבר של אמא, אני מודה לו ומגיע לו קרדיט על זה. את אנשי הצוות של בית גיל פז לא הזכרתי בשמם אולם כל אחד מהם תרם את חלקו ותבוא עליהם הברכה.

הפוסט הזה ארוך למרות שהרבה מאד פרטים הושמטו על מנת לא להעמיס אפילו יותר.
אם מתעוררות שאלות, אתם בהחלט מוזמנים להעלותן. או בהערות או באופן אישי, לבחירתכם.
אשמח לספר, לענות ולפרט כמיטב יכולתי.

 

Related Images:

מעונות סטודנטים שנה א’ או… לגור בקופסה…עם שותף.

טוב נו…לא ממש קופסה…
מעונות סטודנטים שנה ראשונה בטכניון.
השבוע הסטודנט שלי סיים שנה ראשונה בטכניון.
הוא גם נפרד מהמעונות לטובת דירה שכורה עם בת זוגו (זו שעבורה הכנתי את פינת האיפור ;-)).

לרגל הארוע המכונן הזה,
בדקה ה-90 (יש מצב שאני כבר בדקה ה-91…משמע יחסרו לי תמונות)
החלטתי לשתף אתכם בתהליך בו התאמנו ושדרגנו את החדר במעונות לסטודנט הפרטי שלי.
איך הפכנו אותו במסגרת הנתונים הקיימים לנח יותר, בתקציב אפסי ובעבודה משותפת של סופ”ש.


כששידרגנו את החדר, הבלוג הזה לא היה קיים עדיין. גם לא כרעיון.
הצילומים שנעשו בזמנו היו לתעוד עבור משרד מעונות הסטודנטים כך שהם לא בהכרח יתנו מענה לפוסט הזה.
אני מקווה שנסתדר עם מה שיש.


הפרטנר של הסטודנט שלי לחדר, היה בחירה אקראית לחלוטין של משרד המעונות.
הוא הגיע לחדר ראשון והתמקם בהתאם להעדפותיו הוא. (לאור מצב החדר כשהגענו, אני מבינה את העדפותיו לחלוטין!)
יוצא מכך שהבן שלי (כמו חצי מאוכלוסיית מעונות סטודנטים שנה א’) קיבל את החלק “שנשאר”.
ההתאמות והשיפורים נעשו רק בחלקו של הבן שלי (מאחר והשותף סרב להיות שותף בתהליך) כך שבסופו של דבר, ההבדל בין שני החלקים מאד ניכר.
אני משערת, ברמת וודאות גבוהה למדי, שבפעם הבאה כשייכנסו סטודנטים צעירים לחדר הזה, החלק שהבן שלי השאיר, ייבחר ראשון…

מעונות ריפקין – רקע.

יש בטכניון מס’ מתחמים שמיועדים לסטודנטים שנה א’ שמציעים תנאים דומים. 
כאן אתייחס רק למעונות סטודנים ע”ש ריפקין, שם הסטודנט שלי קיבל חדר.
מעונות ריפקין (באתר של הטכניון הם נקראים משום מה “מעונות תחתון”) על שם התורם שלהם. היום בלשון עם הסטודנטים הם נקראים “מעונות עזה”. נחשו למה….
מעונות סטודנטים אלו תוכננו ונבנו בשנות ה-50 של המאה הקודמת ע”י האדריכל דניאל חבקין (שזכה במכרז עוד בהיותו סטודנט ולימים הפך גם להיות דיקן הפקולטה לארכיטקטורה).

בזמנו, כשהמעונות תוכננו עוד לא היו אפילו בקשות להיתר. קשה להשיג תכניות של המעונות בוודאי לא עותקים דיגיטלים.
את התכנית והחתך קיבלתי מאדריכלית אגף בינוי ותחזוקה של הטכניון שהוציאה וסרקה אותם עבורי. (תודה רבה רבה…)
כפי שאתם רואים הדף ישן ואיכות הצילום נמוכה אולם ניתן לקבל מהם רושם כללי על החדרים.
צד המרפסות פונה לכיוון צפון והחלון פונה לכיוון דרום, לכיוון ההר.

מעונות סטודנטים - חלק מתכנית מעונות ריפקין מעונות סטודנטים - ריפקין - חתך

התנועה בבניין היא לאורך מסדרון (בכיוון מזרח-מערב) במפלס המרכזי, בצד הצפוני של המבנה.
לאורך המסדרון הזה גם ממוקמים המקלחות השרותים והמטבח .
ממפלס זה יורדים או עולים לסרוגין חצי קומה.
מכל כניסה שכזו נכנסים לשני חדרים כשבכל חדר יש 2 מפלסים. ממפלס הכניסה לחדר יורדים או עולים חצי מפלס.

בכל חדר גרים 2 שותפים.
בזמני, החלוקה בין המפלסים היתה פונקציונלית: שינה במפלס הכניסה (הדרומי) ולימודים ואוכל במפלס הצפוני. היום לכל סטודנט יש מפלס כשחולקים בפונקציות המשותפות: אחסון ומקרר.
כאן, תחת הכותרת “מעונות תחתון” יש תמונות (לכאורה מייצגות…זה חדר של בנות בבנין של בנות…) של המסדרון ושל 2 מפלסי החדר.

ל-מעונות סטודנטים בכלל יש ללא ספק יתרונות כשהמהותיים בהם (שאין להם מתחרים!) הם העלות הנמוכה שלהם והקרבה למקום הלימודים.
מעונות ריפקין ספציפית, גם היום ובוודאי בהתחשב בנורמות של פעם, מתוכננים מצויין.
כמו כן, המיקום שלהם מעולה (ממש במרכז וגישה מישורית כמעט לחלוטין למרכז- אולמן, בית הסטודנט, הספריה, הברכה ואולם הספורט…) והעובדה כי הם נמצאים באמצע חורש טבעי (אלא אם יש שרפה בחיפה…) רק מוסיפה קסם.
חסרונם מן הסתם בשיתוף – הן בחדר הן בפונקציות הרטובות, ברמת התחזוקה החסרה ו…הדבר ששבר את גב הגמל – המחסור במיזוג בעונת הבחינות בקיץ הישראלי שעם כל ההתחממות הגלובלית לא נחשב כבר מותרות.

מעונות סטודנטים – ריפקין – נקודת מוצא בשנת 2016

בשל היתרונות של מעונות סטודנטים והביקוש להם (ומכיוון שסטודנטים, ובפרט סטודנטים ממין זכר, ברובם חסרי מודעות בסיסית למושג תחזוקה שוטפת…) לא מאד מקפידים שם, בלשון המעטה, על רמת תחזוקה (סבירה??) בחדרים.
נראה כי מאז זמני (מממ …לפני כ-30 שנה…), החדרים לא השתנו כמעט. גם לא ברמת התחזוקה. הבניינים של הבנים כבר אז היו מוזנחים, שלא נאמר דוחים.
כפי שהחדר נראה כשנכנסנו, דבר לא השתנה עד היום. אולי החדר נצבע מאז פעם או פעמיים אבל לא הייתי מתחייבת על כך.

זו סקיצה פחות או יותר פרופורציונלית שעשיתי מזיכרון של תכנית החדר:

מעונות סטודנטים שנה א' בטכניון - סקיצה של חדר במעונות ריפקין

כפי שכבר כתבתי, השותף התמקם בחלק העליון של החדר (מפלס 2 בסקיצה) והבן שלי במפלס התחתון (מפלס 1 בסקיצה).

החדר כפי שנתקבל:

התמונות בהמשך צולמו ביום שהגענו.
(למי שמעוניין, לחיצה על כל התמונות בהמשך תפתח את התמונה מוגדלת)
בעיקר על מנת להראות למשרד המעונות את מצב החדר כשהוא התקבל (ובזכות זה הבן שלי קיבל כ-2 ליטר צבע לבן לצביעת החדר):

כשנכנסנו לחדר שהבן שלי קיבל, במפלס העליון, השותף שלו שהגיע מוקדם יותר, קבע כבר עובדות בשטח.
על החלון נקבע לוח והזכוכית של הדלת ביציאה למרפסת, נצבעה בשחור (מי צריך וילונות כשאפשר לקבע לוח על החלון או לצבוע את הזכוכית??…) כך שהחדר נראה חשוך וקודר.מעונות סטודנטים - החלון והדלת למרפסת
מעונות הסטודנטים לבנים שנה א' - המרפסת

במפלס התחתון, שם הבן שלי צריך יהיה להתמקם, קיבלו את פנינו קירות (ותקרה) אפורים מלכלוך מחוררים אקראית, עם עיטורים עבודת יד של נוסחאות, כתובות בערבית ואברי מין זכריים.
הדלת המקושטת ביצירתיות מרשימה.
והריהוט הישן, עם ציפוי הפורמייקה דמוי עץ חום, שמקולף בחלקו ומעוטר בכישרון באותם מוטיבים.

 מעונות סטודנטים שנה א' החדר ביום שהגענו - מבט כללי מעונות סטודנטים מצב קייםהחלון במעונות 

הדלת לחדר במעונות כפי שהתקבלה

ראיתי את הבן שלי בולע רוק.
את הניסיון שלו לנחם את עצמו… שבצבא היו תנאים גרועים יותר… 

השנים, המקצוע והניסיון שלי לימדו אותי לראות את הפוטנציאל ולא רק את המצב הקיים.
עם זה הצלחתי אפילו לשלהב את הסטודנט שלי תוך כדי ציון היתרונות של המקום.
לאחר מספר ימים של לימודים בהם וידא כי יוכל להסתדר עם השותף שלו (ולאחר שהגיעו להסכמות לגבי חלוקת אזורי האחסון), הגדרנו סופ”ש בו נעשה את המהפך והתחלנו לתכנן מה נעשה, איך נעשה ורשימת ציוד שיש להביא.

מה אנחנו מתכננים לעשות?

גודל החדר המבנה שלו ומיקומו הם משתנים קבועים שלא ניתן לגעת בהם.
גם מיקום מפסקים וגופי חשמל שבשיפוץ יסודי הם ברי שינוי (לו יכולתי הייתי שוקלת להחליף את מיקום המיטה עם השולחן משיקולי פרטיות…)- כאן זה לא. 
אנחנו הולכים קודם כל לנקות הכל היטב ככל הניתן ולצבוע בלבן!
(הצבע הלבן גם נותן תחושה של גודל וגם יאיר את החדר שנראה חשוך).
חוצמזה, אנחנו נוסיף מקומות אחסון.
אנחנו נגדיל ונייעל את פינת העבודה (שתשמש גם מטבחון קטן וגם שולחן אוכל לעת מצא…)
ו…נוסיף וילון לפרטיות.

על מנת להצדיק את הרשומה הזו בבלוג הזה, כמעט כל מה שנוסיף בחדר נעשה מפריטים שנמצאו ברחוב.
הדברים שכן נקנו, הם כבל לתליית הוילונות (כ11 ש”ח), וילונות  (50 ש”ח) וסלסלות לתליה על דלת הארון מבפנים (כ15 ש”ח כ”א).
הצבע הלבן סופק ע”י משרד מעונות הסטודנטים ונוצל עד תום, כל שאר החומרים הם שאריות מעבודות אחרות.
לוחות העץ, הדלת והמגרות נמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שלנו.
ארונית מגרות לבנה נמצאה אף היא וללא כל שינוי נוצלה כפי שהיא.

הכלים שהבאתי איתי ושעשינו בהם שימוש הם:
מברשות צביעה, כבל מאריך, ג’קסון (+ משקפי מגן וכפפות), מקדחה, אקדח סיכות ומסמרים וכמובן מברגים פלייר פטיש וכל הכלים שחשבתי שאזדקק להם. (אתם מכירים את מרפי, לא? דווקא הכלי שתשאירו בבית, אותו תצטרכו…)
הוקדש לנושא סופ”ש – משישי בצהריים ועד שבת… עד שניפול מהרגליים…

כך נראה החדר טיפה לפני שנעזב בסוף שנת הלימודים הראשונה, לטובת חופשה ודירה שכורה לאחר שרוקן מציוד אישי:מעונות סטודנטים - החדר המשודרג - מבט כללי

  • צביעה:

עבודת הצביעה היתה מאד מרכזית כאן (וגם גזלה את רוב הסופ”ש) ולו אם לא היינו עושים דבר מלבדה, גם אז החדר היה נראה טוב יותר.
על אחת כמה וכמה כל השאר…

אז מה צבענו?

קירות:

מעונות סטודנטים - קו ההפרדה בצבע

על הקירות בחדר, מלבד הלכלוך וה”גראפיטי”, היו פסים צבעוניים ופסי הגנה מעץ .
פס הגנה בגובה השולחן בצבע חום כהה ופס עץ תכלת בגובה המשקוף העליון (ראו בתמונות של החדר כפי שהתקבל).  
ה-כ-ל נצבע לבן (בתקרה לא נגענו).
הואיל והשותף לא היה מעוניין בשדרוג, רק המפלס התחתון נצבע עד המראה שממוקמת ממול לכניסה לחדר ועד הפסים הצבעוניים על מנת לטשטש ככל הניתן את השינוי (המעבר מקיר נקי לקיר מלוכלך!).

ארון:

הארון במפלס התחתון, היה צבוע מבפנים בצבע חום כהה (כמו המעקה שמופיע משמאל בתמונה). המדפים בארון היו מכוסים טפט ישן דביק ודוחה.

הארון פורק לחלוטין והכל נצבע מחדש. פנים וחוץ.
קירות ודלתות הארון בלבן והקונסטרוקציה והמדפים בגוונים של ירוק פיסטוק, תכלת וכתמתם.
ראו תמונה בפרוט שדרוג הארון בסעיף האחסון.

מדפים:

מעונות סטודנטים - צביעת המדפים אותו טיפול בצבע קיבלו גם המדפים שהיו בחדר וניתן היה לכוונן את גובהם לפי הצורך.

לוח שעם(גם מסגרת של לוח שעם שנתלה לצד השולחן נצבעה באותו ירוק פיסטוק)

 

  • אחסון:

ארון:

מעונות סטודנטים - הארון לאחר שדרוג

לרוב, הארון משמש את שני השותפים. בחלוקת מקומות האחסון בין השותפים הוחלט שכל האכסון במפלס העליון ישמש את השותף (למעט המקרר שמשמש את שניהם).
מאידך, הארון במפלס התחתון, ישמש רק את הבן שלי, לכל צרכיו.

בהתאם לכך, באחד הצדדים של הארון, במקום אזור תליה מיקמנו 2 מדפים נוספים, עמוקים יותר (שנחתכו במקום לפי מדידה מפלטות מארונות שפורקו ונזרקו). ובצד השני על הדלת תלינו 2 סלסלות על מנת לנצל את עומק הארון.
כמו כן, הארון עבר צביעה. ראו פרוט תחת הכותרת המתייחסת לצביעה.

אחסון מתחת למיטה:

על מנת לנצל את החלל מתחת למיטה הורכבו גלגלים על 2 מגרות שנמצאו.
במגרות הללו אוחסנו נעלים ואביזרי ספורט למיניהם. המגרות הללו נאספו ולא נשארו במעונות.

מדפי “תבלינים”:

יש מיש מגרות מדפים לקפה ותבליניםמאחר ובאותו שטח מצומצם יש לתת מענה גם לאחסון (והכנת) מזון, מיקמנו 2 “מדפי תבלינים” בקיר נישה, ממול ללוח השעם. 
מדפי התבלינים נעשו ממגרת MDF שנמצאה אף היא (הפנל הקידמי הוסר והמגרה נוסרה לשניים).
גם המדפים הללו נצבעו בצבעים תכלת וירוק פיסטוק

 

המדפים הנ”ל נשארו כירושה לדייר הבא.

 

שדרוג השולחן:

הנישה בתוכה השולחן מוקם בצורה אקראית “ממש התחננה” לפלטה גדולה שתמלא אותה כולה.
המימדים של הנישה מתאימים מאד לגודל של דלת צרה שנמצאה אף היא ברחוב.
היה צורך כמובן לפרק את הצירים והפרזול וגם לנסר אותה מעט להתאימה במדוייק לנישה.

הפינה השמאלית של השולחן

השולחן בנישה - צד שמאל

פס ההגנה הקיים על הקיר פורק והדלת מוקמה על רגלי השולחן הקיים (שפורק אף הוא) במרחק של כ50 סמ’ מהקיר הימני ועל תומכי מדפים שקובעו על הקיר השמאלי.

 

בחלק השמאלי של הפלטה ניתן למקם מיקרו ו/או קומקום חשמלי (יש תמיכה לפלטה, זוכרים?). שאר הפלטה/שולחן משמשת בעיקר ללימודים. 

מצד ימין, מתחת לדלת/פלטה, מוקמה ארונית מגרות. גם הארונית הנ”ל נמצאה ברחוב במצב טוב והוכנסה לשימוש כפי שהיא. בתוכה אוחסנו דפדפות כלי כתיבה וצרכי לימוד אחרים. הארונית נאספה לשימוש עתידי במקום אחר אבל השולחן נשאר כלאחר כבוד בתקווה שיהיה מי שיהנה ממנו בעתיד.

    ארונית מתחת לשולחן מימין        מעונות סטודנטים - הפיכת דלת לשולחן בנישה

הוספת הדום על גלגלים הכולל נפח אחסון:

הדום על גלגליםמתחת לשולחן מצד שמאל מוקם הדום נייד על גלגלים מתוך מחשבה שיאפשר מקום ישיבה נוסף לארוח. ההדום נייד וקל להסיעו בחדר.
ההדום אף הוא עשוי במיוחד למטרה זו ממגרה שנמצאה אף היא ברחוב ומפלטת עץ מרופדת בספוג המחוברת בצירים למגרה. החלל בתוך המגרה אף הוא ניתן לניצול לצרכי אחסון.

ההדום כמובן חזר הביתה…

הרחבת אדן החלון והשמשתו באמצעות מדף:

מעונות סטודנטים - התקנת מדף על אדן החלוןהמחשבה המקורית היתה ליצור משטח נח ליד המיטה שניתן לשים עליו משקפיים או בקבוק מים. כשהגענו, אדן החלון היה מטוייח בצורה גסה ומאובק. גם כאן למשטח הזה (שלא היה רחב דיו במתכונתו הנוכחית) היה פוטנציאל לניצול וגם כאן מדדנו וניסרנו דלת של ארון עם קנט מעוגל שנמצאה ברחוב. המדף קובע לאדן החלון באמצעות דיבלים וברגים.
בסופו של דבר המדף הנ”ל היה שימושי מעל המתוכנן בשל קרבתו לשקע חשמלי ואני מקווה שגם דייריו העתידיים של החדר יהנו ממנו (ושידעו להעריך גם אותו!…)

  • וטיפה פרטיות?!…

מעונות סטודנטים - וילון לפרטיותמכיוון שהפינה הזו שמיועדת ל..הכל בעצם (לימודים, שינה, אכילה…) נמצאת ישר בכניסה לחדר, החלטנו למתוח כבל פלדה ולתלות עליו וילון שניתן יהיה לסגור אותו ולא להרגיש חשופים.

מכיוון שהוילון היה ארוך מדי, מעונות סטודנטים - קיצור הוילון באמצעות שדכן....הבן שלי החליט לעשות שימוש יצירתי בשדכן…
לא בטוחה שאני הייתי בוחרת בפתרון הזה, אבל ללא ספק הוא היה פתרון זריז ונתן לבן שלי מענה…אז מי אני שאשפוט??

ו…נחמד לא פחות – מסתבר שעל הכבל, יחד עם הוילון ניתן לפרוש גם מגבות רטובות לאחר מקלחת.
רווח נקי!

 

(ובשלב מאוחר הוספנו עמדה למחשב נייד,שכמובן תעבור איתו הלאה …)

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - העמדה פעילה

אז נכון שזה לא נורא לגור בקופסה… ?
סליחה…מעונות סטודנטים שנה א’??

זהו…
הפרוייקט הבא בסגנון הזה, יהיה כנראה דירה שכורה לזוג צעיר ותפרן בנשר.
ובאותה רוח של הרשומה הזו, אולי אכתוב באחת הרשומות בעתיד על תהליך המעבר של אמא שלי לדיור מוגן. נושא חשוב לא פחות ואני בטוחה שיתן כמה כלים לכל מי שמאויים מהתהליך.

ברשומה הבאה אני מסיימת את הספה!
מבטיחה.

תתפסו אותי במילה.

Related Images:

הסבה מקצועית: ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד

הפוסט הזה יעסוק בשינוי יעוד: ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד.
שינוי שהחל מצורך וניצל משאבים זמינים על מנת לתת מענה לאותו צורך.
אידאלי.

הבן הגדול שלי לומד בטכניון (הנה הפולניה זוקפת ראש …)
ולמה אני כותבת את זה דוקא עכשיו (חוץ מההזדמנות של הפולניה להפגין נוכחות…)?
מאחר והוא חולק את זמנו בין הבית למעונות בטכניון כשהמחשב הנייד שלו מלווה אותו לכל אשר ילך (בזמני אלו היו ספרים וקראו לזה “תיק מצפון”).
ולהבדיל ממני בזמנו, הוא לומד גם בטכניון וגם בבית, עם המחשב, שהולך איתו לכל מקום.
ועל מנת שיהיה נח ארגונומטרית לעבוד לאורך זמן, יש צורך למקם את מסך המחשב בגובה העיניים.
משמע, יש צורך להגביה את הלפטופ.
גם במעונות שלו בטכניון וגם בבית.
מעמד אחד למחשב כבר יש לו. בן זוגי השיג לו אחד. אבל צריך אחד נוסף…
כאן אני נכנסת.
אני והמגרה.

יש לציין כי ניתן לרכוש מעמד למחשב וטווח המחירים גדול למדי.
אבל למה לקנות אם אפשר לעשות? ולמחזר על הדרך?
אני גם אשדרג את המעמד ואכניס משטח עם מסילה למקלדת.
מבטיחה לכם שעמדת העבודה שאכין לבן שלי תהיה הכי יפה ונוחה מכל המעמדים שניתן לקנות.
קראו,
ראו את התמונות
ושפטו בעצמכם…

לעבודה: ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד –

לכל עבודה מן הסתם קודמת עבודת תכנון. הבחירה במגרה כחומר גלם, אף כי אם בדיעבד ניראת לי טריוואלית, אינה טריוואלית כלל ויש אין ספור פתרונות אחרים שיכולים לעבוד לא פחות טוב ממגרה. תנו ליצירתיות שבכם לקחת אתכם לשם ותבחנו את הרעיונות, מטורפים ככל שיהיו.

לאחר שבחרתי במגרה כחומר גלם (ואף מצאתי אחת שתתאים במידות) וגיבשתי אסטרטגיית עבודה, הגיע הזמן לעבודת הפרוק.


פעם היו עושים מגרות מעץ. היום יש חומרים שונים (וטכנולוגיות שונות) ואחד החומרים השכיחים לרהיטים ומגרות בכללותם הוא MDF שזה מן קרטון דחוס מאד שעשוי מאבקת עץ מעורבבת בצמנט שרפי ונדחס לתבניות ופלטות. הוא זול ועביד מאד. הוא מתנפח במגע עם מים וסופח לחות לכן מיועד לשימוש פנימי.
בדרך כלל, אם אמצא רהיט שעשוי מMDF ברחוב, אשאיר אותו שם. החומר הנ”ל לרוב, לא מצדיק השקעה בזמן אנרגיה וחומר.
במקרה של מגרות, שינוי יעוד וניצול חלקים כחומר גלם יעודי, אני חורגת לפעמים מכלל זה.


שלב ראשון – פרוק :

המגרה יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - פרוק הפלטה הקדמית של המגרההמיועדת היא מגרה מMDF וכיאה לרמת הגימור הנמוכה והזולה שלה, כל החיבורים שלה נעשו עם אקדח סיכות .
מה שמקל במידה מסויימת על עבודת הפרוק.
תחילה יש להסיר את הפלטה הקידמית ואני נעזרת במברג כטריז ובפטיש ומרחיקה בעדינות את הפלטה מגוף המגרה.

 

 

 

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - פרוק דופן של מגרה

 

לאחר שהפלטה הקדמית של המגרה פורקה, יש לי תיבה עם 5 דפנות.
גם את אחת הדפנות הצרות והארוכות אפרק ואחבר מחדש באמצעות אקדח סיכות חשמלי (או באמצעות מסמרים. אקדח ידני לא יתן מענה מספיק חזק)
את פלטת הדיקט לשלושת הדפנות שנותרו.

בשלב זה יש להוציא את כל הסיכות המיותרות. במקרה זה החומר לא עומד לטובתי. הסיכות חפורות היטב בדופן ואם אנסה להוציאן אצטרך לנבור בחומר ולהגדיל את החור עשרת מונים.
החלטתי שאיני מוצאת פתרון אלגנטי אחר כך שאשלוף אותן החוצה ואח”כ אעשה בקרת נזקים.
ויש נזקים…


תיקונים:

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - הנזק במגרה לאחר שליפת הסיכות

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - הנזק בדופן לאחר שליפת הסיכות

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - הדבקה וקיבוע באמצעות כליבות עד ליבוש

הואיל וממילא אני מתכוונת לצפות את כל המגרה בסופו של דבר, אני לא מתרגשת.

אני מדביקה את החתיכות שנפלו עם דבק נגרים (זה ממש לא אידאלי. אשייף לאחר היבוש על מנת להשיג שטח פנים ישר ככל הניתן) ומהדקת אותן עד ליבוש עם כליבות ועם פלייר פטנט.

(בשלב מאוחר יותר, ולשמחתי לא מאוחר מדי, הבן שלי החליט כי יש למתקן עומק מיותר וכי יש צורך לקצר אותו. התהליך הזה הסיר הלכה למעשה את כל האזור הפגוע והמודבק. כך שתכל’ס, כל תהליך ההדבקה היה בזבוז זמן)

 

 

 

 

 

 


שלב שני – התאמת המבנה לצרכים שלנו:

במקביל אני משתמשת בפלטת MDF יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - ניסור פלטה קדמית ממגרה אחרת - עבור המקלדתממגרה שעבדתי עליה בעבר עבור משטח מקלדת.
אני מחשבת את הרוחב המדוייק הנחוץ למשטח  לאחר הורדת רוחב המסילות, ומנסרת את הפלטה בהתאם.
גם את הפלטה הזו אצפה בערכים מאינציקלופדיית אביב שממוחזרת למטרות דקורציה.

 

לפני שמתחילים עם הציפוי יש לעשות את כל המניפולציות שצריך על המגרה עצמה. זה יחסוך לכם הרבה זמן ועבודה בהמשך.

במקרה זה – חור לחיווט שלא הייתי חכמה מספיק לעשות בשלב זה ועשיתי בסוף התהליך.
זה חייב אותי לחזור על כל השלבים בהמשך, נקודתית, שוב.
כמו כן זה השלב לסתום חורים ולהחליק משטחים כהכנה לשלב הבא – הציפוי.


לרוב, כל דבר שהוא מתוכנן מראש יראה טוב יותר מאילתור.
זה כמובן מחייב שיהיו לכם כל הנתונים מראש. 
לא תמיד אפשר. לפעמים ה”קליינט” מגיע עם בקשות ותובנות תוך כדי עבודה ואז יש צורך לעשות התאמות. במקרה כזה, לא מזיק לפתח פתיחות וגמישות מחשבתית וכן יכולת אילתור.


שלב שלישי – ציפוי :

MDF בעיני הוא חומר חסר אופי ויזואלי ואין שום דבר שהייתי רוצה לשמר במראה שלו.
זה חומר שרק מתבקש לצבוע אותו או לכסות אותו (מי מכם שקרא פוסטים קודמים אולי הבחין שעץ איני ממהרת לכסות. מעדיפה אם אפשרי לשמר לחדש ולרענן את המראה הטבעי שלו)
יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - הדבקת דפים מאנציקלופדיית אביב

הפעם החלטתי לכסות את המגרה בדפים מאינציקלופדיה אביב ישנה, מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת שתמוחזר ותשמש למטרות דקורטיביות.
הואיל וזו עמדת עבודה למחשב נייד, החלטתי ללכת באזור המקלדת על ערכים של טכנולוגיה ועתידנות (יחסית לשנות השמונים של המאה העשרים, כן?) ומסביב לכסות בערכים של אומנות, מוזיקה, מחול וספרות – חלקם מסתבר חסרי גיל – כקונטרה הומנית שתזכיר לסטודנט הפרטי שלי שיש חיים גם לפני אחרי ותוך כדי הלימודים בפקולטה להנדסת חשמל.

 

 


שלב ביניים שהיה צריך להכלל בשלב השני – ניסור המגרה:

לו הייתי יודעת מלכתחילה את המימדים הרצויים למעמד,
השלב הזה היה מתבצע מוקדם יותר והייתי חוסכת זמן ועבודה על הדבקת דפנות המגרה הפגומות.

בנקודה זו בדיוק ביקש הסטודנט לקצר את המעמד
יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - ניסור המגרה יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - ניסור המגרה
ואף התנדב לנסר על מנת שאוכל לצלם אותו בפעולה.
שימו לב לשים משקפי מגן בזמן הניסור על מנת שלא יעופו לכם שבבים לעיניים.
כמו כן, קבעו היטב את החלק המנוסר על מנת שלא יזוז לכם תוך כדי ניסור. מעבר לעובדה שזה מאד מסוכן, תזוזות יהרסו לכם את החלק המנוסר ואולי גם ישברו את המשורית …


את דפי האינציקלופדיה יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - כיסוי מלא מכל הכיווניםאני מדביקה בסמיכות אחד לשני עם דבק פלסטי באמצעות מכחול עד לכיסוי מלא של כל המבנה מבחוץ ומבפנים.
לאחר שהכל מתייבש אני מורחת שכבת דבק על הכל (בשלבים כמובן) ותוך כדי מחזקת ומדביקה פינות רופפות.

אחרי יבוש מלא של הדבק, אני צובעת הכל במס’ שכבות של לכה.
אני עובדת עם לכה על בסיס מים. במקרה זה בחרתי לכה ברמת גימור מט-משי. באותה מידה אתם יכולים לבחור מבריק, בהתאם להעדפה שלכם.

 

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - מריחת לכה שקופה על בסיס מים.הלכה יוצרת שכבה שמגנה על הנייר מפגיעה פיזיות, משריטות מלכלוך ומרטיבות קלה. ככל שהשכבה הזו עבה יותר, ההגנה טובה יותר כך שאל תחסכו בשכבות לכה.

באזורים החשופים והמועדים לבלאי גבוה צבעתי כ-7 שכבות של לכה. באזורים הפנימיים ובאזורים חשופים פחות, ניתן לצמצם את מס’ שכבות הלכה בהתאמה.


טיפ:
יש לצבוע את המתקן מכל הכיוונים ובמספר רב של שכבות. מאחר והמתקן קטן יחסית, כל צביעה אורכת רק מס’ דקות.
מאידך בין צביעה לצביעה יש להמתין ליבוש כשעה בערך. מאחר וזה טרטור כל פעם לשטוף את המברשת, העדפתי לעטוף את המברשת בסמרטוט רטוב ולהכניס למקפיא. אם זה שעה במקפיא, יש להוציא את המברשת מהמקפיא כמה דקות לפני הצביעה. אם זה מתעכב יותר, צריך לקחת בחשבון זמן הפשרה גדול יותר.
בכל מקרה את הפחית יש לסגור בין צביעה אחת לאחרת ובסוף לשטוף היטב את המברשת.


שלב רביעי – התקנת המסילות ומשטח למקלדת:

מסילות למגרות ניתן לקנות בחנויות לחומרי בניין וחנויות פרזול.
אני קניתי מסילות באורך 25 סמ’ (המסילות הקצרות ביותר שיש. יש מסילות באורכים שונים בקפיצה של 5 סמ’) במ.נ.מ. יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - מיקום וקיבוע המסילותשימו לב שכל סט של מסילות מכיל 4 חלקים: 2 חלקים מורכבים על המגרה ו2 חלקים בהתאמה מורכבים בארון שמכיל את המגרה.

מיקמנו את משטח המקלדת באמצעות פלס. לשמחתי גודל המשטח היה מדוייק והמשטח קובע זמנית למקומו באמצעות הלחץ.
את המסילות מחברים באמצעות ברגים.(מאד פשוט מאחר והכל חשוף שלא כמו בארון)
שימו לב לבחור ברגים עם ראש מתאים ולהבריג אותם היטב כי אם הם יבלטו, הם יפריעו לתנועה של המגרה פנימה והחוצה.


שלב ביניים שהיה צריך להכלל בשלב השני – קדיחת חור לחיווט:

אחרי שסיימנו כמעט הכל, גילינו שהיה יכול להיות נחמד לו היה חור לחיווט…
יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - מקדח ליצירת חורים בקוטר של כ-3 ס"משינסתי מותניים, נעזרתי במקדח חורים לעץ שיוצר חורים בקוטר “1/4 1 (משמע כ3 ס”מ) ואודרוב. בלי רחמים דרך כל השלבים: הלכה, ציפוי הנייר, דופן הMDF ושוב ציפוי הנייר והלכה מהצד השני.

מממ…
זה היה אגרסיבי למדי.
הנייר נתלש, קצוות החור גסים…
לו הייתי חושבת על זה בזמן הייתי חוסכת לא מעט עבודה שאצטרך לעשות עכשיו כדי לתקן את הנזקים שנגרמו בגלל העיתוי המאוחר.
אבל הכל יתוקן וזה יראה בובל’ה…
תראו בעצמכם בסוף.
אז ככה זה נראה אחרי הקדיחה וניקוי קל:

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - לאחר קדיחת החור, מבחוץ יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - לאחר קדיחת החור, מבפנים

את כל זה אצטרך לכסות. מאחר ואצטרך לכסות את החיבורים ואין לי דף שישתלב בדיוק, אני מעדיפה לבחור דף שויזואלית שונה מאד (הגישה שלי היא שכשאין משהו שישתלב במדוייק עדיף לקחת משהו שונה מאד ולא משהו דומה. משהו דומה יראה כמו טעות להבדיל ממשהו שונה לחלוטין) וכך זה נראה:

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - החור מבפנים לאחר כיסוי כל החיבורים יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - החור לאחר כיסוי כל החיבורים

(מזכירה לכם שהחלק הפנימי של המגרה מוסתר מעין. לגישתי גם המקומות המוסתרים צריכים להיות מטופלים ואסתטיים, אבל רמת ההשקעה יכולה להיות מותאמת. כמו כן, אפשר ורצוי לנצל את האזור הפחות גלוי לנסיונות…)

כמובן שהאזור הזה צריך לעבור את כל השלבים שכל המתקן עבר- דבק, יבוש, מס’ שכבות לא קטן של לכה בלי לחפף בזמני הייבוש בין שכבה לשכבה (זהו אזור בו החיווט משתפשף בפינות ואנחנו לא רוצים שישחק מהר)

אם יש לכם שאלות לגבי שלב כלשהו בתהליך שאולי לא מפורט מספיק, או בכלל, אתם מוזמנים לפנות אלי אישית. או כתגובה בסוף הפוסט או בדף צרו קשר. אעשה כמיטב יכולתי לתת מענה מספק.


שלב חמישי – הדבקת רגליות מגומי:

על מנת שהמעמד לא יחליק או ישתפשף בנקודות המגע שלו עם השולחן, או אפילו למנוע מגע עם מים במקרה ונשפך על השולחן, הדבקתי בתחתית רגליות מגומי באמצעות דבק מגע:יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - הדבקת רגליות מגומי יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - הדבקת רגליות מגומי

וזהו. המעמד מוכן.

 

כך המעמד נראה בסוף:

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד

וכך זה פעיל… על השולחן במעונות:

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - העמדה פעילה

נו, אז מה אתם אומרים?
נכון שהפולניה צודקת?

הפולניה והסטודנט גם שדרגו את החדר במעונות.
למי מכם שמעוניין לקרא על שדרוג החדר במעונות –
מוזמן לקרא ברשומה: “מעונות סטודנטים שנה א’ או… לגור בקופסה…עם שותף.

Related Images: