שולחן הקפה משולחן יצירה לילדים.

טוב… זה לא שזה היה שולחן יצירה במקור.
זה היה שולחן קפה. אבל, הוא שימש (ונראה) כמו שולחן יצירה.
בתהליך שעשיתי שולחן הקפה קיבל חזרה את התואר המקורי.
ועל הדרך גם שידרגתי אותו ונתתי לו לוק בוגר.

 

שולחן הקפה  – כאן התחלתי:

יש מיש שולחן קפה סלוני כך הוא הגיע אלי הביתהאת שולחן הקפה הזה, להבדיל מרוב הרהיטים שמתחילים את דרכם אצלי, לא מצאתי ברחוב.
קיבלתי אותו דרך אתר אגורה (למי שלא מכיר, אתר בו ניתן לפרסם לתת ולקבל חפצים).
בעליו הקודמים של השולחן היתה משפחה נחמדה שנפטרה מחפצים לפני מעבר דירה.
השולחן הנ"ל הגיע אליהם אחרי ששימש כשולחן בתנועת נוער ושימש את ילדיהם כשולחן יצירה.
על השולחן היו כתמי צבע וטושים.
פינותיו העגולות והבטוחות לקטנטנים היה יתרונו על פני שולחנות אחרים.

חייבת להודות שהפעם לא היה לי ויז'ן מקדים. ידעתי שהשולחן הזה יתפקד בדירה של הזוג הצעיר שלי וידעתי שאני צריכה לקלוע לטעמה(ם).
הבן שלי כבר למד לחיות ולהוקיר את הקוריוזים העיצוביים של אמא שלו, אבל זוגתו, מפרגנת ככל שתהיה, לא הכל יעבור אצלה… (ראה ערך כסאות הבר שבהחלט היה שילוב פורה של העדפותיה עם העדפותי)
אני צריכה לנסות לקלוע לטעמה ולקבל מדי פעם את האוקי שלה(ם).
מאחר שכך,
התחלתי לעבוד בלי לדעת, אפילו עקרונית, לאן אגיע בסוף.

מתחילה לעבוד:

אז איך מתחילים לעבוד בלי לדעת לאן מתכווננים?
זה בהחלט לא אידאלי (לא פעם זה מתכון לעבודה מיותרת או לניצול פחות מוצלח של משאבים), אבל בתכלס זה לא לחלוטין היה מדוייק.
הויז'ן העיצובי היה אמנם עלום עדיין, אבל ידעתי שפונקציונלית, אני מעדיפה את שולחן הקפה עם אפשרות אכסון מסויים. אני רוצה להוסיף לשולחן מדף ביניים. והתכווננתי לשם.
תכננתי לעשות זאת ממדפי מרישים שמצאתי לפני כשנה וחצי ושמרתי מאז.

אבל,
התחלתי עם השיוף והסרת הלכה.
מאחר והפלטה עשויה MDF, תוצאות השיוף יכולות להתוות גם העדפה עיצובית
(לפעמים אני מעדיפה לכסות את החומר לחלוטין כשאין לו ערך מוסף ויזואלי ראו איך טיפלתי במגרה שהפכה להיות מעמד למחשב נייד).
כך הפלטה נראתה לפני שיוף: (מוזמנים להגדיל את התמונה ולראות את כתמי הטושים והצבע) יש מיש שולחן הקפה הפלטה לפני שיוףבאופן מפתיע, השיוף הוציא החוצה את הטקסטורה של פורניר העץ, דבר שאהבתי ולא רציתי לכסות (זוכרים? אני אוהבת עץ…). בפרט שמדובר על משטח:
יש מיש שולחן הקפה חצי פלטה משוייפת יש מיש שולחן הקפה הפלטה משוייפת כמעט כולה

את השיוף עשיתי באמצעות המשייפת האקסצנטרית החדשה שלי. מסתבר שהיא מכניסה בכיס הקטן את המשייפת הרוטטת שיש לי וכנראה שמעכשיו הלאה היא תקבל את מרבית העבודה.
שייפתי גם את שולי הפלטה אולם מאחר ובצדדים אין ציפוי, הMDF נחשף.
הMDF הוא בעצם תערובת של אבקת עץ עם חומר צמנטי. בתהליך השיוף אותה אבקת עץ נחשפה והזדקרה ויצרה חספוס שפחות אהבתי ושלא הצלחתי להפטר ממנו. 
אולם אלה הם הנתונים.
בהמשך, כשאקבל החלטות עיצוביות, אצטרך לקחת הכל בחשבון.

שייפתי גם את הרגליים ואת שאר חלקי הקונסטרוקציה של שולחן הקפה.
במקומות קטנים עשיתי שימוש בכלי בשם "מולטיטול"  (יענו רב כלי) שנותן פתרון גם לשיוף אזורים קטנים שהגישה אליהם קשה.

בשלב זה היה לי ברור שאני רוצה לשמור על הטקסטורה של הפלטה (טקסטורה של עץ) מעבר לזה עוד לא ידעתי דבר.

שולחן הקפה. הוספת מדף ביניים:

לגישתי, חפצים באים לשרת אותנו.
ככל שחפץ כלשהו (כולל "בנין", או "עיר"..) נותן מענה טוב יותר לצרכים שלנו, הוא טוב יותר.
לעניינה של אותה גישה, גם יופי הוא נגזרת גם של אותה פונקציונליות. משהו שהוא יעיל הוא יפה.
לא בכדי אני מדברת על אמנות שימושית…

יש מיש שולחן הקפה מדפי מרישים כחומר גלםמכיוון שכך,
מכיון שאני מוצאת שמדף ביניים בשולחן הקפה הוא מאד יעיל ושימושי
ומכיון שהקונסטרוקציה והשפה העיצובית של השולחן אף תומכים בתוספת הזו (משמע, צורנית זה נראה מתבקש אפילו),
לא נותר אלא למצא את ה"איך".

וה"איך" קיבל מענה אינטואיטיבי באמצעות מספר מדפי מרישים (שגם מצאתי ברחוב לפני כשנה וחצי וחיכו בסבלנות להזדמנות הנכונה) שאצטרך לנסר ולמקם בתוך המסגרת ההיקפית בקונסטרוקציה.

אני מנסרת תחילה מרישי אורך (שאני מצמצמת מרוחב המדף). הם ישמשו מדרגת תמך למדף.
אח"כ מנסרת את המדפים באורך המתאים לרוחב הפנימי של המסגרת (מדדתי, בטח שמדדתי!)
גם בתהליך הניסור כאן, אני עושה שימוש במשור ובמולטיטול (ובחלק הזה באמצעות כלי המשורית שבו שבסיטואציות מסויימות נוחה יותר ממשור)

יש מיש שולחן הקפה ניסור מדפי המרישים  יש מיש שולחן הקפה ניסור מדפים

אני מחברת אותם לצלע הארוכה של המסגרת מבפנים באמצעות אקדח מסמרים. 
 ומניחה אותם בסמיכות אחד לשני. על התמך שיצרתי בתוך המסגרת.

יש מיש שולחן הקפה הנחת מדפי המרישים המנוסרים על התמך

לאחר שהמדפים מוקמו על מדרגת התמך (הונחו בלבד. ללא שימוש בדבק או במיסמור) וכל שטח המסגרת הפנימית של שולחן הקפה כוסה לשביעות רצוני, אני "סוגרת" על המדפים במריש אורכי נוסף שמקבע את המדף למקומו ומונע תזוזה.

חייבת לציין שכאן, לו ידעתי באיזה גימור אבחר לשולחן, יכולתי לייעל את העבודה, לצבוע את המסגרת ואת מדפי המרישים אחרי הניסור ולפני קיבועם למקומם. איכות העבודה היתה גבוהה יותר והיה קל יותר ליישם את הגימור לפני שהכל מוקם וקובע.
אבל…
המציאות בשטח מכתיבה לפעמים תנאים אחרים ולא תמיד הפתרונות הם אידאליים.
כך נראה השולחן שלנו מוכן לצביעה:

יש מיש שולחן הקפה מלמטה. מוכן לצביעה

(בתמונה הזו רואים פשלה שלי, ששמתי לב אליה רק מאוחר מדי בשביל לתקן. מי רואה מה היא?)

אז איך בעצם יראה שולחן הקפה בסופו של דבר?

אין מה לעשות…
גם שאלות שאנחנו מנסים להמנע מהן, מגיע זמנן ותשובות צריכות להנתן.
זה הרגע שהתחלתי לנג'ס לילדים שלי. הם יגידו שעשיתי זאת עוד הרבה קודם וגם אם אכחיש, לא אעשה זאת בפה מלא.
אבל… בנקודת זמן זו, פחות או יותר, התיישבתי להם על הווריד.
ואני לא בן אדם שאפשר לסנן.
אם סוגרים לי את הדלת, אני אופיע בחלון. או בחלום. תסמכו עלי.
בשלב כלשהו עדיף לענות לי כבר ולהפטר ממני. 
זוגתו אמרה לי בדחילו ורחימו כי היא חשבה על לבן… ולא בכדי.
היא יודעת שכשאומרים לי "לבן" אני רואה שחור מול העיניים…
לבן אצלי הוא כמעט בגדר יהרג ובל יעבור.
אני התפתלתי, היא התפתלה ולבסוף שלחתי לה תמונת השראה מפינטרסט שהאירה את עיניה וגם אני יכולתי לחיות איתה בשלום. בערך.יש מיש שולחן הקפה תמונת השראה(גם התמונה היא קישור לדף הpinterest ממנו נלקחה)

זוכרים שרציתי לשמור על טקסטורת העץ? אז לפחות בזה הצלחתי.
לגבי גוון הרגליים, הודעתי לה שלבן ממש זה לא יהיה.
אבל זה יהיה בהיר ומתקרב…התכווננתי לצהבהב וינטאג'י…
בהמשך תראו איך לפעמים המציאות משחקת עם הרצונות שלנו.

יאללה, שולחן קפה נכנס לצביעה…

מתחילה עם הפלטה.

כך הפלטה נראת לפני צביעה:
 יש מיש שולחן הקפה פלטה לפני צביעה

היתה לי קופסה קטנה, דוגמית של גוון עץ כהה על בסיס מים של חברת MINWAX. היא התאימה לי בדיוק. מזכירה לכם שאני מעוניינת לשמור על טקסטורת העץ ולתת גוון כהה.
וכן, מתעקשת על חומרים מבוססי מים…
כך זה נראה לאחר צביעה:
יש מיש שולחן הקפה. משהו לא בסדר...

הצבע בסדר גמור, אבל… יש כתמים מכוערים…
כנראה בתהליך השיוף פיספסתי בכמה נקודות ולא הסרתי לחלוטין את הלכה.
כך אותן נקודות לא סופגות את החומר כמו שאר הפלטה. 
ניסיתי לשייף נקודתית, אבל נאדה… זה לא פותר את הבעיה. עדיין זה נראה רע מאד.
אין בררה. אאלץ לשייף שוב את כל הפלטה ולצבוע מחדש.

וכך זה נראה אחרי השיוף:
יש מיש שולחן הקפה. לאחר השיוף בפעם השניה 
מאחר ואותה דוגמית של צבע לא תספיק לצביעה נוספת,
קניתי באייס (רק כי זה היה לי בדרך!…) לזור של נירלט בצבע דובדבן כהה (LW511).
ותודה לגדולה שלי שהיתה איתי בדרך ועזרה לי לבחור.
עכשיו כנראה שייפתי היטב כי לא היתה כל בעיה.
כך הפלטה נראתה אחרי שכבה ראשונה:

יש מיש שולחן הקפה. אחרי שכבה ראשונה של לזור

וכך היא נראתה לאחר שהמרישים נצבעו ולאחר שכבה שניה:
יש מיש שולחן הקפה לאחר שכבה שניה של לזור

אל תשכחו שצריך לצבוע את המרישים גם מלמטה…
יש מיש שולחן הקפה. צביעת המרישים גם מלמטה.
הואיל ומראה השולחן פחות או יותר נבחר לפי תמונת ההשראה, זה הכתיב לי גם את הטיפול בדפנות הפלטה (אשר אם אתם זוכרים, לא היו ממש לשביעות רצוני) אולם מאחר ומדובר בלזור כהה, גם אם אני רואה את חוסר האחידות, זה נבלע ונסלח.
הרגליים יעברו תהליך של צביעה ודיסטרסינג.
בתור הכנה אני צובעת, בעיקר מקומות מועדים לשחיקה, בצבע כהה.
שייחשף בהמשך וייתן רובד נוסף בתהליך הדיסטרסינג.

צביעת קונסטרוקצית השולחן:

להזכירכם, לא אוהבת לבן.
כן, אני יודעת, זה אופנתי ומבוקש ומתקשר לעיצוב נקי וכל הפקה פקה מסביב.
ובכל זאת…
איזה כיף שאני לא צריכה לעבוד עם תכתיבים של טרנד כזה או אחר ואיני צריכה לעמוד בסטנדרטים של אף אחד.
חוץ מהסטנדרטים שלי עצמי. וכן…הרצונות של הלקוחות שלי. 
אז כיאה לעקשנית כמוני, אני לא מוותרת בקלות ונותנת 2 דוגמאות צבע.
אין כמו מראה עיניים:

יש מיש שולחן הקפה דוגמאות צבע

הרגל מימין היתה צריכה להיות, לפי מה שזכרתי שקניתי בחנות, מן צהבהב וינטאג'י…
הופתעתי לגלות שלא ממש…זה נראה כמו…לבן…שמנת רך אמנם אבל בלי כל סממנים של צהבהבות רצויה.
כקונטרה, צבעתי את רגל שמאל בירקרק (אלא מה?) ושלחתי לזוג הצעיר להכרעה.
הזוג הצעיר שיש לו, למרבה הפלא, עיסוקים נוספים, לא התפנה לנושא מספיק מהר.
דווקא כאן הגיעה ההכרעה מכיוון אחר. הקטנה שלי, שחזרה מבית הספר הודיעה לי חד משמעית שהיא מעדיפה את הצבע ה"לבן" (אני באמת צריכה לברר איך הם שיחדו אותה…)
מאחר ואני יכולה לזהות מתי הובסתי, וזו בהחלט ניראת נקודה שכזו (הרוב אמר את דברו…) הקונסטרוקציה של שולחן הקפה נצבעה באותו צהבהב ויטאג'י שהוכיח את עצמו כ…לבן.
והנה,
המציאות הכניסה לי רגל בדלת ונקבעו עובדות בשטח.
כך שולחן הקפה נראה עם קונסטרוקציה צבועה:
יש מיש שולחן הקפה ברגליים צבועות

שלב הדיסטרסינג:

גם בשולחן הקפה הזה אעזר בטכניקות הדיסטרסינג שכבר עשיתי בהן שימוש בעבר:
שיוף אזורים מועדים, Dry brush ושימוש בווקס מעורבב בצבע חום שיחדור לסדקים ויתן אפקט של התיישנות גם לצבע עצמו. 

שלב השיוף:

בשלב ראשון נייר השיוף נכנס לעבודה ומאחר ומזג האויר מאפשר זאת, אני יוצאת שוב למרפסת לעבוד שם. אני עובדת בעדינות. מעוניינת שהרהיט יראה ישן, אבל שמור…
כך זה נראה לאחר שיוף מקומות בולטים (בכוונה השארתי תמונות גדולות כדי שתבחינו בדקויות):
יש מיש שולחן הקפה לאחר שיוף בנייר לטש  יש מיש שולחן הקפה הרגל שנצבעה תחילה בירקרק...

ברגל שנצבעה תחילה ירקרק לצורך השוואה, הצבע התגלה וקיבל נוכחות. מאד אהבתי את זה והחלטתי להמשיך את אותו מוטיב. וכאן הגעתי לשלב השני של הדיסטרסינג –

שלב ה Dry brush:

יש מיש שולחן הקפה שלב הDry brushברור לכולם שאיני יכולה בשלב זה להוסיף שכבה נסתרת אבל אני יכולה להשיג את אותו אפקט עם טכניקת ה Dry brush וזה בדיוק מה שאני עושה. משחקת עם המינון. נעזרת בנייר לטש כדי להתכוונן למינון הנכון.

למי שמעוניין בדיסטרסינג מסיבי יותר למראה "מחוספס" יותר, יכול להעזר בטכניקה הזו ולהוסיף גוון נוסף או גוון כהה שידמה חשיפה של העץ.

שלב ה"ווקס":

שלב הווקס נותן הלכה למעשה מענה כפול. גם נותן טאץ' סופי למראה המיושן, בזכות תוספת הצבע החום שמוסף לווקס וגם הלכה למעשה אוטם את הרהיט.
הווקס הוא גימור מאד טבעי (גם במראה אבל לא רק. תראו מיד…) אבל מאידך, העמידות שלו נמוכה יותר מלכה או מפוליטורה. עקרונית, צריך בשלב כלשהו לחדש אותו, בפרט על המשטח שיהיה ברמת שימוש ושחיקה גבוהה יחסית. (תהליך פשוט מאד!)
במקרה שלנו, ראוי לציין כי צבע הלזור עצמו יכול לתפקד כשכבה אחרונה, כך שהווקס במקרה זה מתפקד כהגנה כפולה. (נחמד לראות לאחר ישום הווקס על שולחן הקפה, איך טיפת מים מתגלגלת על המשטח).


ווקס ביתי:

בעבר השתמשתי כווקס לרהיטים באנטיק ווקס של יעקבי שבהחלט עושה את העבודה.
עדיין יש לי אותו וכנראה גם אשתמש בו בעתיד, לפחות עד שאסיים אותו.
החיסרון שלו מבחינתי הוא הריח שלו.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאד רגישה לריחות והפעם החלטתי להשתמש בווקס שאני מכינה בעצמי ומשתמשת בו בעיקר לשימושים קוסמטיים (שמעולה לסובלים מאטופיק דרמטיטיס מאחר והוא טבעי לחלוטין). קרם גוף, קרם פנים ושפתיים, קרם רגליים…רב שימושי.
ואם הוא טוב לגוף, אין סיבה שלא יהיה טוב לעץ.
הוא עשוי מדונג דבורים – החומר ממנו עשויה חלת הדבש בכוורות (מיכל ואודי, חברים שלי, נתנו לי מחלות הדבש בכוורות שלהם), ושמן איכותי כלשהו. ביחס 1:3-4 (יחידה אחת של  דונג על 3-4 יחידות של שמן)
אני משתמשת בעיקר בשמן קוקוס (שטמפ' ההתמצקות שלו גבוהה יחסית) וקצת בשמן זית. לתערובת הזו (שאני ממיסה יחד) אני מוסיפה כמה טיפות של שמנים אתריים כדי להנות מהיתרונות שלהם. במקרה שלנו זה בעיקר ריח…
למי שמעוניין יש לא מעט הדרכות באינטרנט. כאן יש אחת. אקראית.


יש מיש שולחן הקפה. ווקס ביתי מעורבב עם צבע אקרילי חוםאת הווקס הביתי שלי עירבבתי בצבע אקריליק חום (בצלוחית נפרדת, כמובן!) ובאמצעות סמרטוט מרחתי אותו על המשטח הרלוונטי.
הפלטה והקונסטרוקציה.
מורחת את הווקס המעורבב עם הצבע על שטח מוגבל:
יש מיש שולחן הקפה מריחת הווקס עם הצבע באמצעות סמרטוט
מפזרת בצורה אחידה:
יש מיש שולחן הקפה פיזור הווקס עם הצבע באמצעות סמרטוט   יש מיש שולחן הקפה. הבדל הגוונים בין אזור מרוח בווקס לאזור שעוד לא נמרח
וחוזרת על התהליך עד שכל הרהיט כוסה.

אחרי זמן מה כשהווקס טיפה מתייבש (כמו משחת נעליים כשמצחצחים נעליים) מבריקים הכל עם סמרטוט נקי.
וזהו. השולחן מוכן.

לא נותר אלא לחתום על ה"יצירה"…
ליום ההולדת ה-50 שלי שחל לא מזמן, בן זוגי הזמין עבורי חותם חום עם הסמל שלי, סמל החרפושית וזה בשביל לחתום על רהיטי עץ. בדיוק כך:
יש מיש שולחן הקפה. החותם מתחמם... יש מיש שולחן הקפה - החרפושית כחתימה אישית

ותודה רבה רבה לגדי, שעוד בתחילת הדרך, כשכל הבלוג הזה היה עוד רעיון בהתהוות, הגה את הרעיון לחתום על יצירותי השימושיות עם "חרפושית"…

 

 

2 תגובות בנושא “שולחן הקפה משולחן יצירה לילדים.

  1. אני חייב לציין שזה יצא מעולה עם הצבע הלבן. והטעות הקטנה בחיתוך המדף רק מוסיפה לזה אופי.
    כמובן שאם כל השולחן היה לבן זה היה יוצא מכוער ביותר.

    • ידעתי שאם מישהו יבחין (או בכלל יחפש…) זה אתה.
      זה אפילו לא חיתוך המדף, פשוט הנחתי אותו הפוך (וכך רואים שזה לא סימטרי לחלוטין. ואני מסכימה לחלוטין בנושא האופי…)
      ולגבי יופי והעדפות,
      דווקא זכרתי שאתה אוהב פחות תוצרים של דיסטסינג…
      ובכל זאת, מסתבר… שמחה שאהבת.
      אמרו חכמים כבר לפני: על טעם ועל ריח…וגו'…

רוצים להגיב?