כשתכננתי את המטבח שלי, תכננתי מגרה שלמה שמיועדת לתבלינים. המגרה הזו עדיין מתפקדת אבל עם הזמן כמות התבלינים גדלה והתחלתי למקם את התבלינים בקומות…לא אידאלי.
כשגיליתי שלא בא לי לנקות את המגרה בגלל הבלאגן שם היה לי ברור שיש לעשות מעשה…
כמובן שכבר באותו השבוע הזדמנו על דרכי שלוש מגרות כשעל אחת מהן היה כתוב מדף תבלינים…
טוב, נו. לא באמת.
אבל לי היה ברור שהמגרה הזו תהיה מדף התבלינים החדש במטבח שלי.
יכולים לראות כבר את מדף התבלינים שיצא ממנה?
פרוק:
אז כן. השלב הראשוני כמעט תמיד הוא פירוק.
תשאלו – מה כבר יש לפרק במגרה?
אז נכון שזה לא הדום (בדרך ;-)) ולא ספה אבל, אם אני רוצה להשתמש במגרה ולתלות אותה על הקיר, המישור האחורי צריך להיות שטוח.
חזית המגרה בולטת לכל הכיוונים ולכן אפרק אותה תחילה.
לו הייתי רוצה לשמור על מראה המגרה, הייתי מרכיבה אותה שוב בהזזה כמו במגרה הזו:
מגרה זו משמשת כמדף מעל פינת אוכל פיצפונת בדיור מוגן.
היא נמצאה ברחוב. במקור עם חלוקה פנימית וללא ידית.
נצבעה, שויפה למראה מיושן, בגב שלה הודבקה מראה (שיטה ליצירת תחושת חלל מרווחת יותר בחללים קטנים) ונוספה לה ידית.
גם כאן חזית המגרה פורקה אולם כאן היא הורכבה מחדש בהזזה כך שתתיישר עם מישור הגב.
במגרה זו, להבדיל מהמגרה ששימשה למדף התבלינים שלי, רציתי לשמור על מראה המגרה ולכן גם החזית הורכבה מחדש וגם הוספתי ידית.
כאן אין לי כוונה ספציפית לשמר את מראה המגרה והחזית הבולטת לא תורמת לי דבר, נהפוך הוא.
אני מסירה את החזית:
לאחר שהחזית פורקה, אני מפרקת גם את הדיקט בגב המגרה. גם הפעם אני משתמשת במכשיר הכה פשוט אבל כל כך שימושי שחבר הביא לי מארצות הברית של אמריקה ואני מברכת אותו שוב מחדש.
אל דאגה, הסרת הדיקט היא הסרה לצורך החזרה 😉
הכנת העץ :
לאחר שסיימתי לפרק יש להכין את העץ ליישום. הואיל והמגרה היא מגרה של פעם ועשויה מסנדויץ’ ולא מלחות דחוסים למיניהם (סיבית,MDF…), מאחר והנטיה הראשונית שלי היא לא לאטום את העץ בצבע ומאחר והמטבח שלי עשוי מפורניר דובדבן, מראה העץ ישמר.
אני מתחילה עם סתימת חורים
וממשיכה עם שיוף העץ שיסיר את כל הלכה הקודמת ויחליק את כל נקודות המילוי.
הסרת הדיקט בגב המגרה מאפשרת שיוף יסודי יותר הן של הדפנות הפנימיות, הן של הדיקט (אשר גם הוא משוייף להחלקת המישור למרות שהוא לא ישאר גלוי).
שיוף נוסף יעשה למדף המחלק לפני ואחרי שיחובר למגרה.
עיצוב מדף התבלינים:
לפני שאני מתחילה להגדיר צורנית את מדף התבלינים אני צריכה להגדיר מה ואיך אני רוצה שיהיה.
אופי המדף יושפע מהסביבה שלו ומהתפקוד שלו:
1. על מנת לנצל היטב את חלל המגרה כמדף תבלינים יש להוסיף מחיצת ביניים.
2. המדף כאמור ימוקם במטבח שלי שעשוי מפורניר דובדבן כך שאשמור על מראה העץ והגוון שלו וכהות הגוון ישאף לגוון ולכהות הדובדבן.
3. בפינת האוכל שלנו בניתי קופסאות אחסון עם תמונות של אוכל ופקקים של בקבוקי יין. למרות השוני בפרופורציות ובגוון העץ בין המדף והקופסאות, אשמור על מוטיב התמונה.
4. הואיל ומדובר במדף תבלינים, כדאי (אבל לא הכרחי) למקם מעצור שתבלינים לא יפלו מהמדף.
יש לציין כי אלו היו הפרמטרים שהנחו אותי. סביר להניח שאתן.ם תתנו תיעדוף אחר ובהכרח זה ישפיע אחרת על הבחירות שתעשינה ועל עיצוב המדף. מה שכמובן לגיטימי וטבעי ביותר.
יצירת מחיצה כמדף מחלק לניצול מיטבי של מדף התבלינים:
כשקניתי בזמנו (לפני כ-15 שנים) באיקאה את הקופסאות לפינת האוכל היו להן גם מדפים פנימיים. אותם מדפים נשארו ללא שימוש עד עכשיו. המדף משם ינוסר ויותאם למגרה שלי.
כמובן שצריך למדוד היטב ולדייק מאד בניסור. לצערי ניסרתי אותו קטן במ”מ וחצי (ניסור בצד ה”לא נכון” של הקו יעשה זאת) .
זה לא ימנע ממני להשתמש במדף אבל אשלם על זה בעבודה נוספת ובחומר מילוי…
את המדף אני משייפת תחילה (להסיר ממנו חומרי גימור קודמים על מנת שיקבל היטב את הגימור שאני ארצה לתת לו).
אני מחברת אותו במקום הרצוי (לאו דווקא באמצע…) באמצעות אקדח המסמרים שלי (גם כאן יש לדייק!). לאחר שהמדף מקובע, אני ממלאה את הרווח החסר (זוכרים שהמדף טיפונת קטן יותר?)בשפכטל לעץ.
לאחר ייבוש מלא של השפכטל,אני משייפת ומחליקה את העץ ואת אזור החיבור.
הדיקט האחורי נכנס רק לצורך בדיקה.
הוא כבר יוצא…עכשיו תורו לקבל טיפול.
גב מדף התבלינים:
אוקי. למה צריך בכלל גב למדף?
נוציא מהמשוואה את העובדה שלמגרה יש ממילא את הדיקט בתחתיתה שמהווה גב מושלם,
גם כשלא היה גב למדף, העדפתי להוסיף למדפים גב
אז פונקציונלית זה גם מגן על הקיר שמאחור וגם יוצר הגדרה ברורה יותר של חלל המדף.
מעבר לכך זה כמובן מאפשר עוד תוכן עיצובי.
אצלי, גב מדף התבלינים יקשור אותו עיצובית לקופסאות שבפינת האוכל. אמנם לא תמיד, אך יש זויות מסויימות בהן ניתן לראות אותם יחד. יתרה מזו, זה יוצר שפה וחזרתיות.
כשהכנתי את הקופסאות בפינת האוכל הדפסתי תמונה נוספת שתהיה לי אם אחת מהתמונות תתקלקל. התמונה הזו חיכתה בסבלנות הרבה מאד זמן וסוף סוף הגיע זמנה.
אני מרטיבה את הדיקט עם דבק פלסטי מדולל במים ושוב עם דבק פלסטי עם נגיעה של מים (כדי שימרח טוב יותר ושתיווצר שכבה דקה ואחידה).
אני מדביקה בהדרגה מצד אחד את התמונה ומשטחת בעדינות כדי לשחרר בועיות אויר.
העדינות נחוצה כי כשהנייר רטוב ניתן בקלות רבה לקרוע אותו.
לאחר שהכל מתייבש, אני מסירה את השאריות באמצעות שפשוף של נייר לטש על הפינות.
להבדיל מכל הפעמים הקודמות (בארון האמבטיה לדוגמה) אני לא מורחת שכבות של דבק פלסטי על הנייר.
הסיבה שאני מוותרת על השלב הזה היא שהשלב הזה מוסיף שכבה ועובי. דק ככל שיהיה,אני חוששת שהעובי הזה יהיה בעוכרי כשאצטרך להשחיל חזרה את הדיקט.
במקרה זה, אסתפק בלכה שאמרח כגמר על כל המדף כולו.
מוטות עצר –
על מנת שתבלינים לא יפלו מהמדף חשבתי להוסיף מוט שיהווה מעין “גדר”.
המוט ינוסר ממוט עגול שיש לי כבר בבית. מוטות כאלה בעוביים שונים ניתן לרכוש בחנויות יצירה כמו אקוורל. את המוט הזה ניתן לחבר עם מסמר אולם אני מעדיפה להשתמש בלחץ, מה שיאפשר לי להסיר את המוט אם אגלה במשך הזמן שהוא רק מפריע. לצורך הענין הוא צריך להיות באיזה חלקיק מילימטר ארוך יותר…
תצטרכו כאן רגישות.
או שתעזרו עם מסמר…
אני ניסרתי את המוטות במסור ידני. (סתם כי התעצלתי להוציא את הג’יטסו…) ואח”כ שייפתי את הקצוות.
שיוף זו דרך מצויינת להקטין ברגישות רבה את אורך המוט שחותכים טיפה ארוך יותר (טיפה זה כמילימטר, כן? )
צבעתי את המוטות בצבע צהוב הידרואמייל (היתרון הגדול שלו הוא יכולת הכיסוי שלו שכבר נבחנה והוכיחה את עצמה בכיסא הונדרטוואסר שלי) למרות שלא רואים אותו בתמונה.
(גם כאן ניסיתי צבע אקרילי רגיל ומהר מאד עברתי להידרואמייל)
הבחירה בצהוב היתה אינטואיטיבית לחלוטין. הבת שלי העדיפה ירוק…
אבל זה המדף שלי 😉
גמר:
אני מתכוונת לגוון את העץ לכהות שתתאים למטבח שלי ואח”כ לצבוע הכל בלכה לאיטום והגנה.
לגיוון העץ אני בוחרת בדוגמית שקניתי לפני זמן מה במקס סטוק. הדוגמית שימשה אותי בשולחן הקפה שעשיתי לבן שלי בסבב הראשון (שלא צלח…). הואיל והמדף אינו גדול הכמות שנשארה שם תספיק לי.
אני מדללת את המגוון עם מים כדי לשלוט על הכהות ומוסיפה שכבות עד שהתוצאה משביעה את רצוני.
רק לאחר שהמדפים גוונו לשביעות רצוני, אני משחילה את הדיקט בגב המדף חזרה.
כשכל היחידה שלמה, אני צובעת אותה בלכה מבריקה על בסיס מים.
2 שכבות. להגנה ולאיטום.
התלבטות באמצע התהליך:
משתפת אתכם כי זה קורה לפעמים.
גם באמצע העבודה, אחרי שכבר קיבלנו החלטות פתאום משהו עולה…ספקות, רעיון אחר.
אפשר לבטל זאת במחי יד, שהרי הדרך כבר הותוותה
ואפשר לתת לזה את המקום והזמן ו…להתלבט.
אני בעד.
מרגישה שהמקום שנותנים להתלבטות שמתעוררת, עוזר לדייק את מה שאנחנו רוצים ומתכוונים.
אז ככה…
פתאום עלה לי רעיון להוסיף ידית ארוכה מנירוסטה בחלק התחתון של המדף, שניתן יהיה לתלות עליה עם מתלי S כלים שאני עושה בהם שימוש תדיר בבישול.
מאידך, ידית מנירוסטה לא מתחברת לי ויזואלית עם המעצורים הצהובים.
וגם, פתאום המוטות הצהובים נראים לי עבים מדי….
חשבתי אולי להעזר בידיות דומות ליצור את המעצור אבל הן טיפה גדולות מדי לפתח הפנימי.
אז לוותר על המעצור בשביל יכולת התליה?
בסופו של דבר, אחרי ששמעתי כמה דעות נוספות פה בבית, החלטתי להשאר עם הפתרון המקורי.
מוטות מעצור וללא ידית לתליה.
למה?
מפני שלמעצור יש חשיבות פונקציונלית.
ומפני שתליה תעמיס מדי את הסביבה של המדף, סביבה שאני משתמשת בה לא מעט.
בקטנה, ממש לפני שאני מסיימת –
קודם, צריך לפתור את התליה על הקיר.
משולשים הפעם לא יהיו לי לעזר מאחר ולמגרה יש שוליים בולטים משלושה צדדים.
אני משתמשת בשאריות שנותרו לאחר ניסור המדף המחלק.
ממקמת את הריבועים על הדיקט (מאחור כמובן) במקום בו אני ארצה לקדוח חור ולחבר את המדף לקיר. ומדביקה.
ואז קודחת בשאריות המודבקות חורים לתוך הדיקט. חורים אלה ישמשו אותי בשלב מאוחר יותר לסימון החור בקיר ולברגים שיחברו את המדף לקיר.
מיקום הריבועים מאחור, לפני הדבקה, מתחשב גם בנגישות להבריג את הבורג בשלב מאוחר יותר.
בשלב זה, לפני שאשכח, אני גם חותמת עם החרפושית שלי…
ו…לא נותר אלא לתלות את המדף על הקיר אצלי במטבח.
לסמן חורים (כשאני נעזרת עם פלס!) , לקדוח בקיר, לתקוע דיבלים ולהבריג את הברגים.
וואלה.
וכמובן,
למלא את המדף עם התבלינים ולהתחיל לבשל.
