המדף (שהיה פעם ארונית) במטבח בדירה שכורה

כבר כשראיתי את הארונית הזו ברחוב, היה לי ברור שהיא הופכת להיות מדף.
הפרופורציות שלה ממש התחננו לזה.
למען הדיוק, הפרופורציות שלה (והויז'ן שלי כנגזרת של זה…),  גרמו לי לאסוף את הארונית הזו מהרחוב.
את המדף הפוטנציאלי הזה אמקם במטבח של הבן שלי.
עקרונית, אפשר למקם בכל מקום…אפשר לשלב עם תאורה מעל מיטה, אפשר כמדף בחדר ילדים או כיד הדמיון ולפי הצורך המתעורר…

יש מיש - מדף. ארונית ורתיקלית במקור.

כאן בתמונה רואים את הארונית כפי שנגררה הביתה.
הארונית עומדת הפוך כשהסוקל שלה למעלה, אבל אני בטוחה שאתם מצליחים לראות…

מה אתם אומרים?
אתם איתי בקטע?
רוצים לזרום איתי הלאה ולהחליט בהמשך?

המטבח בדירה השכורה של הבן שלי הוא סגור (עם דלת) והוא קוי כך שהארונות, הכיריים והמקרר נמצאים בקו אחד על אחד הקירות הארוכים.
ליד הקיר ממול מוקם שולחן קטן.
במקום השולחן חשבתי לקבע פלטה ארוכה שאף היא נמצאה ברחוב שתשמש כשולחן בר (ולידה כסאות בר שנמצאים בשיפוץ כעת חיה ויקבלו פוסט נפרד!…) ומעליה את המדף הפתוח.
חשוב לציין שמאחר ומדובר בדירה שכורה (שאולי שנה הבאה תתחלף), עיצוב הפריטים לא בהכרח מתחשב במצב הקיים בדירה.
מאותה הסיבה בדיוק אנחנו גם לא משנים את הפריטים הקיימים בדירה.
החדש והקיים יצטרכו כך או אחרת, לגור יחד בכפיפה אחת.
חכו ותראו…

מתחילים עם "לקלקל" (-;

בדרך כלל זה כך…
זה יראה גרוע יותר לפני שזה יראה טוב יותר.
אני הולכת לפרק את הסוקל ואת הדופן שלו (וכמובן את כל הפרזול שיש על הארונית!) כדי ליצור מסגרת שלמה.
את הפלטה של הסוקל עצמו אנצל כדופן מפרידה: 
יש מיש - מדף- הסוקל המוסריש מיש- מדף - פרוק הסוקלוכך זה נראה כשהסוקל מפורק:יש מיש - המדף - שכבת הפורניר נפגמה
  אפשר לראות שבעצם המבנה עשוי מפלטות של סיבית עם ציפוי פורניר, שהוסר כשהסוקל פורק.
(גם) במקום הזה צריך יהיה לטפל בשיוף ומילוי על מנת לקבל מישור חלק.
כמו כן, הפגיעה הזו (יחד עם פגיעות קטנות יותר שחייבו מילוי) שללו את האפשרות להישאר עם מראה העץ שמלכתחילה נראה מבטיח ומחייבים אותי לצבוע את המדף.

ועכשיו מתחילים לבנות ולמלא.

 

לפני שאני מתחילה לשייף אני ממלאה את החורים והשקעים בחומר מילוי לעץ. יהיה עוד שלב או שניים כאלה בהמשך, סוג של השלמות ולפי הצורך, אבל קודם יש לעשות את המילוי הראשוני, העיקרי.
וכמובן יש לתת לחומר להתייבש לפני שממשיכים:
יש מיש - המדף - מילוי חורים
בשלב זה אני עושה שיוף ראשוני,
יש מיש - המדף - פרוק הדופן האחורית וסגירת המסגרת     יש מיש - המדף - הדבקת הדופן והשלמת המסגרת

מפרקת את הגב של המדף העתידי ובאמצעות דבק נגרים ואקדח מסמרים אני מחברת את הדופן החסרה למסגרת.כמובן שאני מקבעת את המבנה עם קליבה. מי שקרא פוסטים אחרי שלי יודע שכאן שוב יש זמן המתנה של כ12 שעות לפחות.
הואיל וכך, אם זה אפשרי (משמע אם יש לי מספיק קליבות), אני מעדיפה להדביק את כל הדרוש הדבקה במקביל על מנת שזמן היבוש יהיה מקבילי ולא טורי.
יש מיש - המדף - שימוש בקליבות לקיבוע הדבקה עד ליבוש סופי   

הדופן האחורית של המדף

עקרונית, הדופן האחורית אינה ממש נחוצה מבחינה פונקציונלית.
ניתן לקבע את המסגרת על הקיר ושהקיר יהווה דופן אחורית למדף.
אבל, דופן אחורית תחזק קונסטרוקטיבית את המבנה, תאפשר לו עצמאות מסויימת (משמע שהוא יעמוד בפני עצמו גם ללא תלות בקיר) וגם תשדרג אותו עיצובית.יש מיש - המדף - כיסוי הגב במפההפעם החלטתי לכסות את גב המדף במפה. של הולנד במקרה. אבל זה היה חסר משמעות. מה שהנחה אותי היה הויזואליות של המפה.
כפי שאתם רואים, המפה לא מספיק ארוכה על מנת לכסות את כל אורך גב המסגרת. המשמעות של זה שתהיה לי נקודת חיבור. חדי העין יוכלו להבחין בנקודת החיבור בצילום:
יש מיש - המדף- נקודת חיבור המפותבדיוק בנקודת החיבור אמקם את הדופן הנוספת, זאת שהיתה פעם סוקל של ארונית.
אגב, מי שמעוניין למקם את הדופן המפרידה בנקודה ספציפית בהתאם לצורך מסוים, יהפוך את התהליך: ימקם את הדופן בהתאם לצרכיו ויגדיר את נקודת חיבור המפות מאחוריה.
אבל לפני שנגיע לזה,
בואו נסיים עם גב המדף.

את המפה אני מדביקה עם דבק פלסטי שאני מורחת ביסודיות על השטח המודבק.
אני מתקדמת בהדרגה ומטפלת בשטח קטן כל פעם.
את המפה אני משטחת היטב על האזור המרוח בדבק ודואגת ליישר ולהוציא את כל בועיות האויר.
יש להזהר בתהליך שלא לקרוע את המפה עצמה. ושוב, זמן יבוש…

יש מיש - המדף - שכבה של דבק

לאחר שהמפה התייבשה, אני מורחת במברשת על כל שטח המפה, שכבה אחידה של דבק.
ושוב זמן ייבוש…
ואז אני מורחת שתי שכבות של לכה שקופה. וכהרגלי, אני משתמשת בלכה על בסיס מים.
במקרה זה בחרתי בלכה מבריקה. אתם מוזמנים לבחור לפי טעמכם ולפי המתאים לכם.

לאחר שגב המדף מוכן, אנחנו עוברים לשלב הצביעה של המבנה כולו ומשלימים אותו לפני שנחבר הכל יחד.

חיבור הדופן האמצעית:

יש מיש - המדף - חיבור הדופן המפרידה

אפשר לנצל את זמן היבוש כדי חבר את דופן הביניים. (שמדדנו את המיקום שלה, בהתאם לנקודת החיבור של המפות, בשלב הקודם…). 
גם חיבור הדופן הזו נעשה עם דבק נגרים ועם אקדח מסמרים. גם כאן ניתן להעזר בקליבות וגם השלב הזה מצריך זמן ייבוש…

אני קצת חסרת סבלנות ונמאס לי קצת מזמני ההמתנה בין שלב לשלב.
אני מנסה לעשות דברים במקביל לזמן היבוש…במקרה זה לעשות השלמות של מילוי במקומות חסרים. אבל, ברור לי שלאחר היבוש אצטרך שוב לעשות זאת (ושוב יהיה זמן יבוש…) כך שאני לא בטוחה ממש ש"חסכתי זמן".כמובן שלאחר מילוי ויבוש יש צורך לשייף את אזור הלילוי על מנת להסיר חומר מיותר ולהחליק את המשטח.

 

 

צביעת מסגרת המדף:

הואיל והפורניר נפגע ונאלצתי למלא לא מעט אזורים פגומים, הפתרון המתבקש היה צביעת המסגרת.
לפני שצובעים צריך לשייף. שיוף הוא שלב הכרחי אולם מאד לא אהוב עלי (האבק של השיוף נכנס לכל חור…).
מכיוון שכך, אני עושה את השיוף המינימלי הדרוש על מנת שהצבע יתפס  ומכניסה שלב של צבע יסוד.
צבע יסוד זה מן "שלב קסם" שמאפשר לצבוע כמעט על כל חומר, כולל מלמין ופורמייקה וחוסך הרבה עבודה בפרוק שלהם (אם ממילא רוצים לצבוע ולא לחשוף את השכבה ממתחת).
הוא גם חוסך שיוף.
יש הטוענים שצבע יסוד חוסך את השיוף לחלוטין. להבדיל, אני מעדיפה לא לוותר על השיוף לחלוטין מאחר והשיוף מחספס את המשטח ומאפשר לצבע להאחז בו טוב יותר.יש מיש - מדף - צבע יסוד
יש מיש - המדף - צבע יסוד נעשה שקוף לאחר יבוש

שימו לב שצבע יסוד (או צבע מקשר) נעשה שקוף לאחר יבוש. 

שכבה של צבע בסיסי- ירקרק אפרפר (שלרוב תהיה שתי שכבות על מנת לתת כיסוי איכותי) תיתן כיסוי מלא לכל המסגרת שעליו נוכל להתחיל עם מניפולציות של דיסטרסינג.יש מיש - המדף - שכבה ראשונה של צבע

דיסטרסינג:

את הדיסטרסינג הפעם אעשה בטכניקת ה- Dry brush ובאמצעות מכשיר שפכטל (או ספטולה, או מרית…). להבדיל מנייר לטש, הוא יוצר פגיעה נקודתית וממש לא עדינה בצבע. פגיעה מכוונת כמובן… השפכטל ילווה אותי לאחר כל שלב של צבע. יש מיש - המדף - דיסטרסינג ראשוני

וכאן נכנסים שני צבעים נוספים, ירוק פיסטוק וכחול, שאותם איישם על הצבע הראשוני באמצעות טכניקת ה- Dry brush.
גם הטכניקה הזו נותנת מראה ישן ומשופשף לפריט. שיש לו הסטוריה מגוונת והוא השתפשף לכל אורך הדרך:

גם בשלב זה נכנס השפכטל (או המרית או הספטולה) לפעולה נמרצת וחושף נקודתית גם את הפורניר המקורי:יש מיש - המדף - לאחר דיסטרסינג

פינישים:

לאחר שהמסגרת משופשפת דייה והמראה שלה משביע את רצוני אני מחברת את גב המדף למסגרת באמצעות אקדח סיכות (ולא מסמרים הפעם!) וכן מוותרת במודע על דבק בחיבור.

יש מיש- המדף- חיבור הגב למסגרת


מאתגרת אתכם:
למה כאן מתאים אקדח סיכות ולא מסמרים?
ולמה לדעתכם ויתרתי על דבק בשלב זה?
כתבו לי בתגובות…


וכך המדף נראה לפני שנסע לחיפה:  יש מיש - המדף מוכן ומדגמן למצלמה

יש מיש - המדף מוכן

יש מיש - המדף כבר מדגמן

בחיפה חיברנו לו 4 משולשי פלדה מאחור בכל פינה, באמצעותם חיברנו את המדף לקיר מעל הפלטה שתשמש כשולחן :

יש מיש - המדף נתלה על הקיר.       יש מיש - המדף תלוי במטבח.

והנה הוא כבר בשימוש:

יש מיש - המדף בשימוש

יש מיש - המדף בשימוש

לא נותר לי אלא לסיים לשפץ את כסאות הבר, שיהיה לילדים שלי על מה לשבת כשהם שותים את הקפה של הבוקר…

המראה שטיילה בעולם. או לפחות כך רציתי שיראה.

לפני כשבוע וחצי חזרנו מטיול של שבועיים באנגליה (וזו גם אחת הסיבות שלא העלתי שום דבר חדש זמן מה!…)
מן הסתם בצורה זו או אחרת, אולי החוויות מהטיול יהיו השראה לאחת או יותר מעבודותי בהמשך, אבל, הבחירה לכתוב על המראה הזו דווקא עכשיו, היתה בגלל עיצוב המסגרת שלה.
הקונטקסט הוא אסוציאטיבי בלבד.
את המראה עשיתי לפני מספר חודשים לאמא שלי שרצתה מראת גוף.
אמא שלי, שתהיה בריאה, עברה את ה-80 וגרה היום בדיור מוגן (יום יבוא ואכתוב על המעבר שלה לשם. הבטחתי ואקיים!). בזמנו היא טיילה הרבה בכל העולם.
החלטתי שעל המסגרת כמוטיב, אכניס בטכניקה שאנסה כאן לראשונה, חותמות דרכון מכל העולם כתזכורת לימים טובים. ואח"כ איישם את אותה הטכניקה על שולחן האיפור שעבדתי עליו במקביל.

יאללה, לעבודה…

זו המראה כפי שנמצאה ברחוב:
יש מיש - המראה כפי שנמצאה ברחוב יש מיש - כך המראה שנמצאה נראת מאחור

 

 

 

 

 

 

הכנת המראה לעבודה:

לפני שאצבע את המסגרת אני מתכוונת להוציא סיכות מיותרות ולהדביק את הדרוש:יש מיש - הוצאת סיכותיש מיש - הדבקת הקרטון

השלב הבא הוא הגנה על המראה מהצבע:

יש מיש - מסקינטייפ להגנה מצבע


בדיעבד, השתמשתי כנראה במסקינטייפ ישן שהותיר בסופו של דבר דבק על המראה…
הסרת צבע קלה הרבה יותר מהסרת הדבק כך שעדיף היה במקרה זה לוותר על ההגנה המיותרת הזו. או להשתמש במסקינטייפ חדש…
אבל זו חכמה של בדיעבד.
תוודאו שהמסקינטייפ שאתם עובדים איתו תקין. אם המסקינטייפ שלכם ישן, תזרקו אותו! תחסכו לעצמכם עבודה.


שלב צביעת המסגרת והכנתה לPhoto transfer:

אחד היתרונות הגדולים של צבע גיר הוא שהוא אטום ושהאחיזה שלו במשטחים מצויינת. זו הסיבה שלרוב אין צורך בהכנה לפני צביעה. וכשאני כותבת הכנה אני מתכוונת לליטוש ו/או לצבע יסוד.
בדרך כלל אני מעדיפה כן ללטש, על מנת לחספס את המשטח דבר שיבטיח לי אחיזה טובה יותר של הצבע. בפרט כשיש לכה על הפריט.
במקרה זה, נראה כי המסגרת מצויירת ללא לכה.
הואיל ואני מתכוונת לעשות גם שלב של דיסטרסינג, הגוון הכהה הקיים אף ישרת את מטרתי.
אז אני ישר צובעת בגוון הירקרק (שאף מתאים לחדר בו המראה תמוקם)

יש מיש - צביעת המסגרת בצבע גירולאחר ייבוש הצבע, שלב של דיסטרסינג באמצעות שיוף בנייר זכוכית יש מיש - דיסטרסינג באמצעות שיוף בנייר זכוכית
זה שלב מאד מלכלך. תקפידו לעבוד במקום פתוח או מאוורר ועם מסכה. (שלא תשאפו את האבק שנוצר) אל תשכחו בסוף לנקות את כל האבק מסביב ולנגב את כל שאריות האבק מהמסגרת.
מן הסתם, לא תרצו שהאבק יצמד לשכבות הבאות ביצירת המסגרת.

 

הכל נקי?
הגענו לשלב החותמות. טכניקת Photo transfer

אחת הסיבות בגללן בחרתי מראה של חותמות דרכונים היא כי חותמות מטבען אינן מושלמות. גם את ה Photo transfer לא יהיה אידאלי (זוכרים? זו לי הפעם הראשונה לנסות את הטכניקה הזו) זה לא יפגע במראה הכולל.
תחילה בחרתי לי באמצעות פינטרסט אתרים חינמיים שיש בהם תמונות של חותמות דרכון.
לדוגמה החותמות הללו שגם השתמשתי בהן על המסגרת שלי:

יש מיש - חותמות דרכון יש מיש - חותמות דרכון בתמונת מראה

באמצעות תכנת עריכה פשוטה העברתי את החותמות לתמונת מראה
(בטכניקה הזו יש להדפיס את הציור הרצוי בתמונת מראה על מנת שתהיה ישרה במצבה המוגמר. יש לזה חשיבות יתרה כשמדובר בכתב!)
את הקובץ בתמונת מראה הדפסתי במדפסת לייזר על נייר רגיל.
בטכניקה הזו אין להשתמש במדפסת הזרקת דיו מאחר והדיו "בורח ומתפשט" במגע עם רטיבות.
אם אין מדפסת לייזר, תשתמשו במכונת צילום.
כאן יש הנחיה אחת מיני רבות לטכניקת העבודה הזו.

בשלב הזה חתכתי והפרדתי את החותמות אחת מהשניה ובאמצעות ג'ל מדיום,

יש מיש - ג'ל מדיום

שמרחתי על החותמות, הצמדתי אותן למסגרת כשההדפסה של החותמת כלפי מטה, למסגרת:יש מיש - הדבקת החותמות

חשוב שכל האזור המודפס יהיה מכוסה בשכבה דקה של ג'ל מדיום ויש להדק היטב ולשחרר את כל בועות האויר אם יש כאלה.
בשלב זה יש לתת למדיום ג'ל להתייבש היטב. תתאפקו. תתרחקו למס' שעות (או ללילה) כי אם לא, תהרסו את העבודה שלכם.

יש מיש - מתחילים לקלף את הנייר

אחרי לילה, מספיגים סמרטוט במים ומלחלחים את הנייר. שלא תהיה שלולית, אבל מספיק כדי שהנייר יתכהה וניתן יהיה להתחיל לפורר אותו. כמו בתמונה.
בסוף זה יראה כך:יש מיש - ה photo transfer הושלםאו כך:יש מיש - ה photo transfer הושלם

בשלב זה יש לאטום את ההדפסה כדי שלא תתקלף עם הזמן
אני החלטתי להתחכם ובשלב הזה גם לשלב את טכניקת הסדקים (crackle paint)…

אטימה (בערך) באמצעות crackle paint:

כשהשתמשתי בטכניקה הזו עד היום, השכבה העליונה היתה בגוון אטום כלשהו אשר נסדק וחשף את הגוון שנמצא מתחתיו. בזכות הקונטרסט בין הגוונים הסדקים נראו לעין.
במקרה הזה איני רוצה לכסות את הצבע ובוודאי לא את החותמות.
אני אצטרך ליצור את האפקט בשקוף ועל מנת להדגיש אותו לעבור עם ווקס מעורבב עם צבע או עם פוליטורה על הכל. זה "יוציא החוצה" את הסדקים ועל הדרך יוסיף למראה הדיסטרסינג.
הואיל וזו הפעם הראשונה שלי שאני מנסה את הסדקים על שקוף קניתי באקוורל סט קטן של שני חומרים יש מיש - סט ליצירת סדקים

שיטת העבודה זהה לשיטת העבודה עם צבע אטום. מורחים את החומר הראשון (אני חושדת שמדובר בדבק פלסטי…אבל אם היו כותבים דבק פלסטי, איך היו יכולים לגבות עליו מחיר גבוה יותר??) בכיוון אחד. לאחר שמתייבש למגע אך לא לחלוטין, מורחים את החומר השני (אני חושדת שמדובר בלכה שקופה…וכנ"ל…) בכיוון ההפוך.

הואיל ורציתי את אפקט הסדקים במספר מקומות בלבד, רק במקומות הללו יישמתי את החומר מתוך מחשבה שממילא אעבור על הכל בפוליטורה שתאטום. אבל…

שלב הפוליטורה:

את הפוליטורה אני מורחת עם פקעת של בד כותנה ישן שממולא בצמר גפן שהוספג בפוליטורה ומסככת במעט שמן זית. בפוסט הזה פרטתי יותר על יישום הפוליטורה.

דעו לכם ותלמדו מנסיוני,
אם לא תמרחו את השלב השני של הcrackle paint (יענו בשלב הקודם את הסבב של הלכה…) על הכל, הספיגה של הפוליטורה לא תהיה אחידה!
זה יכול להיות מאד מאד לא יפה.
במקרה שלי זה רק הוסיף למראה המיושן שניסיתי להשיג.
מזל…יש מיש - לאחר הפוליטורה הסדקים נראים

זהו. לא נותר אלא להסיר את נייר הדבק מהמראה, לנקות אותה ולתלות אותה אצל אמא בחדר.

 

(התמונות מתחלפות… למי שאין סבלנות – לחיצה על התמונה, תחליף תמונה)

ובנושא אחר,
הואיל והבלוג הזה כולו אני, בלי שום מערך טכני מאחורי – לומדת ותוך כדי מיישמת –
לאחרונה אני נתקלת בבעיות טכניות עם הפעלת ואחזקת האתר.
לפעמים מצליחה להתמודד עם בעיה, חוגגת…ומגלה בעיה אחרת, לפעמים סתם עוקפת ולפעמים חיה עם.. ומרגישה עם….
גם בפוסט הזה, בניגוד לקודמיו,
לא הצלחתי לתת פרמטרים לתמונות בעריכת הפוסט כך שזו הסיבה שאין טקסטים צמודים לתמונות ובלחיצה הן לא נפתחות אוטומטית בכרטיסיה נפרדת .
אני מתנצלת שחוסר הנוחות זולגת גם אליכם.
לצערי אני צופה שזה גם ישפיע על קצב העלאת הפוסטים (בין שאר הדברים) בתקופה הקרובה, אז גם על זה אני מתנצלת ומבקשת שתהיו סבלנים.
ותחזיקו לי אצבעות…
😉

הכסא המשרדי – ללמוד בסטייל (או, עוד דרך ל"הדביק" סטודנט לכסא…)

את הכסא המשרדי הזה מצאתי לפני כשבוע בפאתי אחד השדות הבודדים שנותרו כאן בהוד השרון.
ביום אחר אולי לא היה זוכה למבט נוסף מאחר ויש לי משיכה לא מוסברת דווקא לרהיטים מעץ וכסאות משרדיים לא נכנסים לקטגוריה הזו אבל,
צורך הוא מרכיב מרכזי למדי.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי יודע כי הסטודנט שלי נכנס זה מכבר לגור בדירה שכורה ומשמעות הדבר
א. נוצר צורך. להרבה רהיטים/פתרונות
ב. מאחר ומדובר בבן שלי, יש לי את כל מרחב הפעולה.
אז הצורך(ים) הזה עומד לנגד עיני וכשמשהו מזדמן על דרכי הוא בהחלט זוכה למבט נוסף.

נחזור לכסא שלנו…

הכסא המשרדי כפי שנמצא 2      הכסא המשרדי כפי שנמצא

כך הכסא המשרדי נמצא.
המושב שלו קרוע ומפורר ונודף  ממנו ריח קל של שתן (בההה).
משענת הגב  שלמה ומתפקדת. אבל מכוערת לאללה.
והמנגנון, עובד מצוין.
האמת, בזכות תקינות המנגנון אספתי את הכסא המסריח למרות הכל.
עם מילוי וריפוד אתמודד. עם מנגנון פנאומטי דפוק…מממ…לא נראה לי. לפחות לא בשלב זה.
אז יאללה לעבודה.
הכסא שהדר חשבה לקנות לסתיורגע, שניה קודם.
חברתו של הסטודנט שלי החליטה במקביל לקנות לו הכסא המשרדי הזה…(התמונה משמאל)
מזללל שהיא בחורה חכמה והחליטה להתייעץ איתי קודם. (הכל מאהבה, כן?)
זה הכסא שהיא חשבה לקנות לו.
נראה כסא לא רע… (אבל משעמם, לא??)
מה יכולתי להגיד? לרוב יש קדימות למה שבת הזוג אומרת, לא?
(חצי שנה הוא הסתובב עם משקפיים מכוערות בגלל חברה קודמת עם טעם מממ…מצויין בגברים! :-))
אז ההכרעה בין שתי האופציות נפלה על כתפי הסטודנט.
לשמחתי, הוא יודע בדיוק של מי היד שמאכילה אותו (ולו חלקית…בינתיים…)
והוא בחר היטב 😉
קיבלתי OK כפול (משניהם!) להמשיך בעבודה.

אז עכשיו באמת יאללה לעבודה.
להפטר מהפיכסה ולעשות משהו שווה במקום.

פרוק הכסא המשרדי

לפתוח ברגים עם מפתח אלןהעובדה כי הכסא לא עשוי מעץ ממש חוסכת המון עבודה.
עץ הוא חומר עם המון אופי אבל דורש המון טיפול. כאן כל המנגנון הוא פלסטיק ומתכת וצריך רק לפתוח ברגים.
פותחים ארבעה ברגים בכל צד, ועוד ארבעה ברגים למטה שמחברים את המושב למנגנון והכל מפורק לחלקים:הכסא מפורק לחלקים

הפשטת הכסא

בשלב זה מנקים אבק מחלקי הפלסטיק ושמים אותם ואת כל הברגים בצד. השלב הבא שנשתמש בהם הוא כשנרכיב את הכסא המשרדי חזרה.

הכסא הנ"ל עשוי כך שבמושב ובמשענת יש ציפוי טלאים של עור ובצדדים בד דמוי עור.
במשענת המילוי תקין וחשוב לי לשמור עליו מאחר והוא ארגונומטרי ומותאם לגב.
במשענת אחליף רק את הציפוי ולא אגע במילוי (לכל היותר אם אצטרך תוספת, אוסיף על הקיים, משטח אקרילן)
פותחים ריצ'רץ ומורידים את הכיסוי של המשענתהמשענת מופשטת

המושב לעומת זאת יזכה להפשטה טוטאלית. הוא קרוע, מתפורר ועולה ממנו ניחוח מפוקפק.
אין ספק שצריך כאן טיפול יסודי!
כך נראת תחתית המושב אחרי הסרת הבד שכיסה אותה.
תחתית המושבגם כאן יש מעט סיכות שצריך להוציא (טוב נו, הכל יחסי. אחרי הספה אף כמות סיכות שנתקלתי בה עד כה לא נראתה משמעותית)
מרהיט לרהיט חולץ הסיכות נראה פרקטי יותר ויותר…יום יבוא ואזמין לי גם אותו. בינתיים אני משתמשת במברג ובצבת.
שימו לב שגם במושב יש חורים בעץ, דרכם מושחלים חוטים שהיו אף הם מהודקים לעץ באמצעות סיכות. החוטים במקרה זה תפורים לכיסוי בחלקו הפנימי.
זו בדיוק טכניקת הקפיטונאג', ללא כפתורים. היא מהדקת את המושב לבסיס בעוד נקודות.

לאחר הסרת הכיסוי נחשף חתך והרכב הכסא: דיקט עץ עליו כן נשמור ועליו מודבק קלקר מעוצב ארגונומטרית וספוג דק לריכוך. שניהם איבדו את צורתם ללא הכר ויושלכו כלאחר כבוד אל הפח.
פלטת הדיקט תזכה לאוורור באויר הצח ובשמש הקופחת של ספטמבר לפני שתחזור לתפקד כבסיס לכסא.

חתך המושב: דיקט עץ, קלקר, ספוג דק לריכוך וכיסוילאחר הפשטה מלאה נשאר רק הדיקט והפרופילים המקבלים את הברגים

אז מה ואיך עושים במקום?

קודם כל בוחרת צבעים, בדים…

זוכרים את הכסא הקודם? הכסא הצבעוני? אז אם קראתם את הפוסט עליו אתם יודעים שהזמנתי בעלי אקספרס הרבה חלקי בד דמוי עור על מנת שאוכל לבחור מביניהם.
מאחר ולקחתי בסופו של דבר מעט מכל אחד, ומאחר ואני לא ממש רוצה להמתין לבד אחר שיגיע במשלוח, נשאר לי לא מעט בד לבחור ממנו. בהנחה שסוג הבד מתאים לי.
הואיל ומדובר בכסא פעיל מאד ויומיומי מאד הבחירה בבד הזה נראתה לי בחירה פרקטית.
זה בד עמיד שמתנקה עם מגבון או סמרטוט לח.
את העניין ניתן להשיג בשילובים או באקססוריז (פָּיְפִּינג, Double welting, קפיטונאג'…בשלושתם השתמשתי בשיפוץ הספה)
שילובי בד      שילובי בד אפשריים

בחרתי בצבע ירוק פיסטוק כצבע מרכזי, בירוק זית כצבע מקשר ובשארית בד ריפוד בצבע כחול כהה לאחורי הכסא.
נשאר לי גם בד מההדום שיצרתי ממגרה לחדר המעונות של הבן שלי. הבד הזה ישמש אותי לקישוטיות ויתחבר להדום שימצא אף הוא את מקומו בחלל המחיה החדש של הסטודנט שלי בחיפה.

עכשיו מודדים וגוזרים את הבד

בחלק מאתרים שהגעתי אליהם במהלך שיטוטי ולימודי, השתמשו במשפט שאמר
measure twice and cut once. משמעו כמובן למדוד פעמיים ולוודא שזה אכן הגודל הנכון לפני שחותכים. אם לא תמדדו פעמיים, יש סיכוי שתצטרכו לגזור פעמיים….
לא מזיק לקבל לכך תזכורת מדי פעם.

מדידה סימון וגזירה.

אז מודדת…
אני משתמשת בכסוי הישן כשבלונה:
כמו כן מודדת את הצדדים ומחשבת (צריך לקחת בחשבון את התפרים ואת הצורך למתוח את הבד כנגד הדיקט) את הרוחב הדרוש ו…
גוזרת.
ליתר בטחון מסמנת לי את המקום בו החוט שימתח כנגד הדיקט תפור (כמובן, כל הסימונים על הצד הסמוי ולא על הגלוי!)

ו…תפירה

איכשהו בפוסטים האחרונים שלי מכונת התפירה תופסת מקום מרכזי.
זה לא באמת מייצג את תדירות השימוש שלי בה רק את מקריות הסדר של הכתיבה על העבודות שעשיתי.
בכל מקרה, הפעם מכונת התפירה היתה ללא ספק שחקנית ראשית.
תפירת סרט הפָּיְפִּינג התחלתי עם סרט פָּיְפִּינג שהפעם מפאת מחסור בבד לא עשיתי אלכסוני.
ברשומה הזו שלי על הספה הרחבתי טיפה יותר על פָּיְפִּינג ובבלוג הזה יש הסבר מפורט ומצולם איך תופרים את סרט הפָּיְפִּינג.
גם כאן לא מזיק למדוד את האורך הרצוי  😉 (ולהוסיף טיפה אקסטרא)

שימו לב,
כשתופרים פָּיְפִּינג או Double welting,
משתמשים עם רגלית שונה מהרגלית שמשתמשים בה בתפר רגיל. אם תשתמשו ברגלית הרגילה התוצאה תהיה הרבה פחות מוצלחת ויהיה קשה יותר לתפור ישר את הסרט.
פרט חיבור סרטסרט הפָּיְפִּינג נכנס בתפר החיבור בין החזית לצד

חשוב להתחיל עם סרט הפָּיְפִּינג מאחר והוא נכנס לתוך תפר החיבור.
עם זאת עדיף לעשות את החיבור בהדרגה.
תחילה חיברתי את הסרט לאחד משני הצדדים (במקרה זה בחרתי בחזית) ורק אח"כ תפרתי את החלק הצידי שיכיל את עומק הכרית.
באותה צורה בדיוק עשיתי את משענת הגב אולם כאן מיקמתי את הסרט רק במקומות שהסרט חשוף. מיותר להכניס סרט בחלק התחתון של המשענת.
ועכשיו קצת הפסקה עם מכונת התפירה. נחזור אליה מאוחר יותר עם אחורי המשענת.

מילוי כרית המושב.

לרוב אני מעדיפה להצטייד בספוגים וחומרים שונים לריפוד אצל סימה באחים פאטל בפתח תקווה.
אבל, כשאני צריכה ספוג כחול, או יריעת אקרילן, או חבל לפייפינג (חבל מצנחים או חבלי כביסה זה מצוין. יש גם בחנויות של חומרי בניין. קונים לפי מטר) כאן ועכשיו, אני ניגשת לחנות ליד הבית, במרכז כפר סבא.
שם החנות – מעין הבדים (אגב, המוכר בחנות קרא לפָּיְפִּינג – קָדֶר. למדתי משהו. דעו גם אתם)
ותמיד על הדרך מחפשת אצלם גם שאריות בד אטרקטיביות שיש סיכוי שישמשו אותי בעתיד לריפוד. או לתחפושת…
הפעם רציתי לסיים את הכסא במהירות, עד סוף השבוע כדי שהוא כבר יגיע לחיפה בסבב הזה של ההובלות. אז תוך שעה, בדרך שלי כאמא הסעות לחוגים, כבר הצטיידתי בכל הנחוץ לסיים את הכסא:
ספוג כחול (למושב) יריעת אקרילן (לעיטוף הספוג) ועוד חבל לDouble welting.
בשלב זה הדיקט של המושב, שהתאוורר בחוץ כיומיים, חזר לעבודה ובהתאם לגודלו נחתך הספוג הכחול.
יריעת אקרילן עטפה את הספוג מכל הכיוונים (גם את חורי ההברגה שנחשפו נקודתית מאוחר יותר)והודקה לדיקט מצידו התחתון באמצעות אקדח סיכות. הלבשת הכיסוי התפור על המושבלצערי, התמונות של השלב הזה עם הספוג וגם העבודה עם המחט בקפיטונאג' כנראה נמחקו לי בהסח הדעת 🙁
עימכם הסליחה.

זה הזמן להלביש את הכיסוי על המושב. בתמונה משמאל הכיסוי מתלבש על הדיקט המכוסה בספוג (ונשען על כורסה אחרת… העץ שרואים בתמונה שייך לאותה כורסה וממש לא שייך לענייננו).
לשמחתי זה יושב היטב. אם זה היה רופף, הייתי מוסיפה שכבת אקרילן נוספת למילוי.

טיפול זהה מקבלת משענת הכסא שלהזכירכם, להבדיל מהמושב עצמו לא כוסחה ונשארה עם המילוי הארגונומטרי המקורי.

הכיסוי נמתח ומקובע בארבע מקומות (באמצע הפאות) וזה הזמן לעשות את הקפיטונאג' על המושב ובמשענת.

קפיטונאג'

קפיטונאג'הקפיטונאג' מעבר להיותו קישוט, גם מקבע את המילוי והכיסוי למקומם במס' נקודות נוספות.
זה יכול למנוע ממילוי של רהיט לגלוש או לנדוד…
מי מכם שזוכר מרצף הרשומות על הספה, הזמנתי בזמנו הרבה כפתורים לקפיטונאג' בשביל הספה שלא השתמשתי בהם. הכסא הזה זו הזדמנות מצויינת לעשות בהם שימוש. ועל הדרך הזמנתי עוד כפתורים גדולים יותר שיהיה לפעמים הבאות.

השתמשתי באותו הבד ממנו עשיתי את הסרט לעיטוף 8 כפתורים (4 למושב ו4 למשענת).

מחט לקפיטונאגלקפיטונאג' יש צורך במחט מיוחדת, ארוכה מאד (כ20 סמ' אורכה) המחודדת בשני קצותיה ובאחד מהם יש קוף מחט.
בקוף המחט הזו אני משחילה חוט עבה וחזק ואת הצד עם הקוף אני מחדירה עד חציה דרך אחד החורים היעודיים בדיקט, לכל עובי השכבות כולל הכיסוי שהכנתי.
כשהחלק עם הקוף (והחוט) נמצא בצד הכיסוי (הצד ה"יפה") אני משחררת את החוט מהקוף, משחילה עליו את אחד הכפתורים ומחזירה את החוט לתוך הקוף.
כשהחוט מושחל בשנית בקוף, אני מוציאה את המחט בצד של הדיקט. מושכת חזרה את החוט שעליו מושחל הכפתור. עכשיו בעצם שני קצוות החוט נמצאים בצד הדיקט ובצד השני ממוקם לי כפתור.
קפיטונאג'כך אני עושה עם כל ארבעת הכפתורים.
כשכל הארבעת הכפתורים נמצאים במקומם וכל קצוות החוטים מושחלים חזרה דרך החורים, אני נעזרת באקדח הסיכות כדי למתוח את החוטים בחוזקה ולקבע אותם אל הדיקט בתצורה של זיגזג.
זה מה שיוצר את השקע בתוכו ממוקם הכפתור.

החורים בדיקט מגדירים לנו בדיוק היכן המיקום של נעיצת המחט. החורים הללו גם חסכו לנו את עבודת המדידה והחישוב וגם מקלים על המתיחה של החוט.
בצורה זהה ממקמים, מותחים ומקבעים גם את ארבעת הכפתורים במשענת.

זוכרים שלפני שעשינו את הקפיטונאג' מתחנו את הבד וקיבענו בארבע נקודות בלבד?
אז עכשיו צריך להשלים, למתוח ולקבע באמצעות אקדח הסיכות את כל הבד במושב ובמשענת.
לאחר מכן לא לשכוח לחשוף את חורי הברגים בצידי המושב.

אחורי הכסא המשרדי

העבודה העיקרית מאחורינו. לא נותר אלא לסגור את הכסא המשרדי – לכסות את הדיקט החשוף, החורים, החוטים שנמתחו ואת שאריות הבד שהודקו לדיקט עם אקדח סיכות. מעין חצר אחורית…

אחורי המושב והמשענת

לצורך העניין בחרתי בבד בגוון כחול כהה שנגזר אף הוא לפי הכיסוי הישן כשבלונה. את הקצוות שלו (קצוות של בד גזור נפרמים אם לא מקפלים אותם פנימה) תפרתי במכונה והידקתי לגב המשענת באקדח הסיכות.
לו מדובר היה בבד שאינו דמוי עור, ניתן היה לתפור אותו בתך נסתר. מאחר ובבד דמוי עור ניכרים סימני דקירה, העדפתי את הפתרון המוכר של אקדח סיכות וסרט מודבק שיכסה על הסיכות.
הדבקת סרט Double welting לכיסוי הסיכותהסרט במקרה זה הוא סרט Double welting שאני תופרת לבד מאותו בד שמשמש לאלמנטים הקישוטיים בכסא הזה.
על Double welting הרחבתי קצת בפוסט שעסק בפינישים של הספה שלי. כאן יש הסבר מפורט ומצולם של תהליך היצירה של סרט Double welting כזה (בבלוג הזה סרט לא אלכסוני).

הסרט מודבק באמצעות דבק חם בקצוות הבד המכסה את אחורי המשענת. לכיסוי הסיכות.
את החיבור, נסתר ככל שיהיה יש לעשות במקום פחות בולט, משמע, למטה.

תחתית המושב טופלה באופן דומה אולם כאן אין צורך כמובן להסתיר את הסיכות.

זהו.

ארבעה ברגים….חיבור המושב למנגנוןועוד שמונה ברגים…
וגמרנו.
הכסא המשרדי מוכן.
וכך הוא נראה מאחור:

וכך הוא נראה מאחור וכך הוא נראה מאחור

ובימי הקיץ החמים, אם הסטודנט שלי יחרוש יותר מדי, הוא אשכרא ידבק לכסא…
ככה זה עם בד דמוי עור 😉

שתהיה שנה נהדרת לכולנו!

ו…מוסיפה עדכון מאוחר:

גאה מאד לשתף את הפוסט של pappaquail שיצא בעקבות הבלוג שלי בכלל והפוסט הזה בפרט.
יצא לו כסא פסנתר נהדר. ואיכשהו יש לי הרגשה שהוא לא יסתפק בכסא הזה…זה ממכר.
עוד מישהו?
שתפו אותי.

 

 

 

הכסא הצבעוני ל(יד) שולחן החג… או סתם לארוח.

אם התיידדתם כבר עם מכונת התפירה בפוסטים האחרונים שלי, אל תאפסנו אותה עדיין.
היום בעזרתה, ניתן חיים חדשים לכסא נוסף.
את הכסא הצבעוני הזה שיפצתי במקביל לכסא הונדרטוואסר שלי (עוד לפני עידן הבלוג..) לקראת ארוע שארחתי אצלי בבית.
זו הסיבה שיש שלבים לקראת הסוף שנעשו בחופזה ולא צולמו. עימכם הסליחה.
את הידע בשלבים החסרים, נשלים בעתיד עם שיפוץ כסאות בהמשך…
(אתם לא מתארים לעצמכם כמה שלדים של כסאות אספתי ל"יום יבוא…" אז כן… יבוא יום!)

נקודת ההתחלה של הכסא הצבעוני

לצערי זה הצילום היחידי שיש לי.
בדיעבד, יכולתי לבחור זווית שיראו בה טוב יותר את הפרטים שאהבתי ובגינם אספתי את הכסא, (בעיקר חיבורים למיניהם…) אבל את הפרטים הללו תראו בהמשך.
מאידך, רואים כאן מצוין כי הכסא שוכב מאחר והוא שבור ומפורק.
לשמחתי הריפוד החזיק את החלקים יחד וכנראה הוא הסיבה שכל החלקים נמצאו .

הכסא הצבעוני - כך הכסא נמצא ברחובככל שאני אסירת תודה לריפוד הקיים על תפקידו בשלמות הכסא, שום דבר לא יצליח לשכנע אותי להשאיר את הגועל נפש הזה…

פרוק הכסא… שעוד לא צבעוני

אם קראתם פוסטים קודמים שלי, אתם יודעים כי לראייתי, הפרוק הוא אחד השלבים החשובים.
רק בשלב הפרוק ניתן ללמוד ולהבין את הרהיט ואיך הוא נבנה.
חלק מאופי הרהיט נמצא שם וגם אם נרצה לשנותו לחלוטין, זה צריך להעשות עם כבוד למקור, לחומר.

הכסא הצבעוני - פרוק ריפוד המשענת    הכסא הצבעוני - התפר נעשה ביד. מכך אני למדה שהכסא שופץ כבר בעבר

תוך כדי פרוק המושב (כולל הוצאת כל הסיכות, כן? אין הנחות!) הבחנתי כי התפרים נעשו ביד.
הריפוד נעשה מחתיכה אחת, דבר שהקטין את הצורך בתפרים. (למרות זאת אני אנקוט בגישה אחרת בריפוד המשענת)
הכסא הצבעוני - מסתבר שהריפוד על המשענת הוא תוספת מאוחרת!האבחנה הזו לא חסכה ממני את ההפתעה בשלב מאוחר יותר….הכסא אמנם שופץ כבר בעבר ובמקור הגב היה עשוי ללא ריפוד ממסגרת עץ עם מוטות אנכיים. (ראו תמונה)

בשלב זה בעצם יכולתי לבחור,
לחזור למראה האורגינלי או להמשיך לרפד את המשענת גם בגלגול הזה של הכסא הצבעוני שלי.
כאן נכנסה הבת שלי ואמרה את דברה.
הכסא הזה אמור להחליף את הסולם הקטן ששימש לה כסא אוכל עד אז (אילתור לכסא אוכל לילדים שגדלו כבר אבל עדיין לא מגיעים עם הרגליים לרצפה…)
היא מאד אהבה את הרעיון שיהיה לה נעים ורך גם בטוסיק וגם בגב…
והנה…כך החלטות מתקבלות!

ואם כבר שואלים את המשתמשת הראשית להעדפותיה, נתתי לה 2 אופציות לעיצוב הכסא:
השלד נייטרלי והריפוד צבעוני או השלד צבעוני והריפוד נייטרלי.

היא אפילו לא היססה בבחירתה ואני זורמת איתה.

חיבור וחיזוק הקונסטרוקציה של הכסא

הכסא הצבעוני - הדבקת השלד של הכסא

כרגיל מתחילים עם הקונסטרוקציה (או השלד).
שניהם מושגים שמגיעים איתי מהארכיטקטורה ואין לי מושג אפילו אם גם נגרים, רפדים ומשפצי רהיטים למיניהם משתמשים במושגים הללו.

גם כאן, אני מפרקת את כל מה שמתפרק או רופף ומדביקה חזרה עם דבק נגרים.
לתשומת לבכם, לפעמים יש להפעיל מניפולציה וכח גם בפרוק. אם כן יש לעשות זאת בעדינות.
אני נעזרת בדפיקות פטיש קלות אבל נעזרת בתווך של בד או ספוג על מנת לא להשאיר סימנים על העץ.
כנ"ל כשמהדקים את הקליבות על הכסא המודבק לקיבוע. לשים לב שהקליבות לא מותירות סימנים בעץ.
24 שעות עם הקליבות ליבוש הדבק
ועוברת לשלב הבא.
או ליתר דיוק, לשני השלבים הבאים שיעשו במקביל…

השלב המלוכלך, השיוף של העץ.

מי שקרא רשומות קודמות שלי למד כבר להכיר אותי ואת העדפותי. אני אוהבת עץ. אני בכלל אוהבת כשהחומר חשוף ומדבר בשם עצמו, כשזה אפשרי וכמובן כשיש לחומר מספיק אופי על מנת שידבר בשם עצמו.
הכסא הצבעוני לאחר שיוף והסרת הצבע השחוראי לכך ובהתאם להעדפות של הבת שלי, החלטתי לשייף את השלד ולחשוף את העץ.
כאמור, עבודה מלוכלכת ביותר. לעשות אותה במרפסת או בחוץ ולהגן על דרכי הנשימה מהאבק עם מסכה.
את רוב העבודה עשיתי עם משייפת חשמלית.
להבדיל מפרופילים עגולים עם פיתוחים בעץ, שם משייפת חשמלית פחות יעילה, כאן היא ואני עבדנו קשה. וגם על השיוף הידני לא פסחתי מאחר וגם כאן יש חיבורים ופרטים שלא ניתן לעבוד בהם עם משייפת.

לאחר שסיימתי לשייף יישמתי על העץ פוליטורה שהעמיקה את הגוון  והדגישה את הסיבים של העץ שספגו באופן חלקי את הצבע השחור. למי שמעוניין בפרוט של העבודה עם פוליטורה, ניתן להכנס לרשומה הזו, שם הנושא מפורט יותר.
בעיני יצא מדהים… תשפטו בעצמכם:הכסא הצבעוני - העץ לאחר פוליטורה

השלב הנקי, תפירת הריפוד.

כשרק מצאתי את הכסא הצבעוני שלי (כשהוא עוד היה דהוי ושבור…) והבת שלי החליטה לאמץ אותו, היה לי ברור שהבד במקרה זה יהיה בד דמוי עור.
מאחר והכסא יהיה כסא אוכל, בד רגיל תוך יומיים וחצי יזכה לעיצוב מחודש עם מרכיבי מזון כאלה ואחרים.
הכסא הצבעוניבד דמוי עור להבדיל, הוא רחיץ,  דבר שימנע סטרס מיותר בזמן הארוחה גם מהילדה וגם מהאמא שלה…
מאחר ולא ידעתי בדיוק איזה צבע או איזה סגנון יבחר לכסא, הזמנתי בעלי אקספרס מספר חתיכות בד דמוי עור בצבעים שונים והשארתי לעצמי את הבחירה לשלב אוחר יותר.

כשהגיע רגע הבחירה החלטתי לא לבחור. או בעצם, לבחור בכולם!
צבע אחד נראה לי מצ'עמם מדי…

הכסא הצבעוני - תפירת הריפוד

אז בחרתי, סידרתי, מיקמתי, גזרתי ואודרוב…למכונת התפירה.
הכסא הצבעוני הופך כאן לצבעוני.
עקרונית, למי שמיומן בתפירה, ניתן ליצור אין סוף דוגמאות. אני בחרתי דוגמה פשוטה יחסית שהצריכה רמת תפירה פשוטה יחסית.
מאידך ובאותה המידה, ניתן לבחור בד אחד (למי שמצליח למצא בד דמוי עור עם דוגמה במקור, אדרבא ואדרבא) ולחסוך מראש את הצורך במכונת תפירה.

 

ריפוד

מושב הכסא

לחלק הזה לצערי אין תעוד מצולם.
כאן השתמשתי בספוג דק שהונח על הספוג הקיים ומעליו מתחתי יריעת אקרילן וקיבעתי עם אקדח סיכות.


חתיכות ספוג בעוביים שונים (ובגדלים שונים), כמו גם יריעות אקרילן, ניתן למצא בכפר סבא במעין הבדים. יתרונם הגדול הוא הזמינות והקרבה. וניתן למצא אצלם גם שאריות בד למיניהן במחיר מופחת.


כנ"ל לגבי המשענת.
את יריעת הבד התפורה מתחתי על יריעת האקרילן שכבר מוקמה היטב והידקתי לשלד העץ מלמטה (באזור שאסתיר בשלב מאוחר יותר) באמצעות אקדח סיכות
גם כאן, כמו בספה שלי, אני מתחילה בחזית במרכז, ומותחת אחורה במרכז ואז בצדדים במרכז.
מהמרכז מתקדמים בשיטטיות לפינות, שם צריך לתת את תשומת הלב הכי גדולה ולקפל שיראה יפה.
כל כסא הוא קצת אחר, כך שהפיתרון לפינות יהיה שונה. נסו, עד שתגיעו למשהו שתאהבו ואז תקבעו את זה באמצעות אקדח הסיכות.


קצת לגבי ההתנסות האישית.
יש לכולנו פחד לעשות משהו שעוד לא עשינו בעבר. אנחנו חוששים להרוס, מרגישים חוסר בטחון ולא מקצועיים. זה נראה גדול עלינו, נכון?
אז קודם כל, כאן לא יקרה כלום אם נהרוס. לא מדובר בחיים ומוות חס וחלילה. במקרה הכי גרוע נצטרך חתיכת בד חדשה, או שכבת צבע נוספת…
חוץ מזה, אם לא תתנסו, איך תקבלו בטחון? איך תדעו בפעם הבאה איך ומה לעשות?
גם אנשי המקצוע למדו תוך כדי עבודה. ויש לי חדשות בשבילכם. גם אנשי מקצוע מפשלים (ואתם משלמים על זה בכל זאת!)
אז וותרו על הפחד. תתנסו! תנו לעצמכם גם לטעות ותסמכו על עצמכם שתמצאו פתרונות.


משענת הכסא

גב הכסא

כפי שכתבתי כבר בשלב הפרוק, השיטה שלי לריפוד המשענת תהיה שונה מהשיטה בה המשענת רופדה קודם. השוני נובע מדגשים והעדפות שונים, מעיצוב שונה וגם סוג הבד יכול להשפיע.
בבד דמוי עור,להבדיל מבד אחר, יראו חורים כך שתפר במחט יהיה פחות מוצלח (אם כי לא בלתי אפשרי)

אני בחרתי לעטוף את החזית וליצור את המתיחה, עם אקדח הסיכות היעיל והמנוסה שלי, לכיוון גב המשענת.
את הגב עצמו על כל שאריות הבד שהצטברו לכיוונו, לכסות עם בד חלק. (הבת שלי בחרה בצבע הכחול וזרמתי איתה למרות שלי היתה נטייה דווקא לזית).
ולסיום, את הסיכות בהיקף (אלה שמחברות את הבד החלק) לכסות בסרט דָאבְּל פָּיְפִּינג שעשיתי משאריות וחלקים של בד דמוי עור שנותרו לי.
התנסתי בסרט כזה בעיצוב הספה והשילוב שם היה מוצלח ביותר לטעמי.
לצערי, במקרה של הכסא הזה, הפיתרון לא היה מוצלח בעליל והסרט נראה חובבני במקרה הטוב(כנראה לא מכל בד ניתן לעשות זאת…או שהחיבור בין צבעים שונים ברצף אינו מוצלח)
הרגשתי כי הדאבל פייפינג עושה עוול לכסא ואחרי יומיים הסרתי את הסרט הזה לחלוטין.לשמחתי הדבקתי את הסרט בדבק חם שמתקלף מבד דמוי עור מבלי להשאיר סימן.

זמן מה הכסא תפקד כך. ללא סרט לחלוטין. כשהסיכות חשופות… התבשלתי עם זה.
עד שמצאתי בחנות לחומרי יצירה סרט שמצא חן בעיני והתאים בדיוק למטרתי.

      הכסא הצבעוני - הוספת סרט לחיפוי,פרט    הכסא הצבעוני - סרט לחיפוי

גם את הסרט הזה הדבקתי עם דבק חם, אשר לצערי אינו הדבק האידאלי לכך דווקא בשל העובדה כי הוא מתקלף מבלי להשאיר סימן…הוא אינו עמיד ואני צריכה לתת לו חיזוקים מפעם לפעם.
מה שכן, אם תרצו להחליף את הסרט מדי פעם…זה בדיוק הדבק המתאים 😉
הכסא הצבעוני - גב הכסא עם הסרט לחיפוי הסיכות בהיקף

לסיום,
יש לחפות את תחתית הכסא עם שארית בד כלשהי כדי שהקרביים של הכסא מלמטה לא יהיו חשופים וגם כשיהפכו את הכסא על השולחן בספונג'ה, עדיין הוא יראה מקצועי לעילא…

הכסא מוכן הכסא מוכן הכסא מוכן הכסא מוכן

 

הבת שלי מרוצה.
מה אתם אומרים?

 

הספה שלי – קלאסיקה עם פרשנות עכשווית – לברך על המוגמר.

השבוע לפני שנה בדיוק סיימתי לשפץ את הספה שלי.
טיימינג טוב לפוסט הזה…
למי שכבר אין סבלנות, מוזמן לגלגל לסוף הפוסט שם יש גלריה של תמונות של הספה המוגמרת.
למי שיש עוד טיפונת סבלנות (וסקרנות) מוזמן לעבור איתי גם את הישורת האחרונה על הספה שלי ולקרא את הרשומה הזו שתסיים את התהליך.
למי שרוצה להזכר בשלבים הקודמים, מוזמן-

מתחילים?
…או בעצם מתחילים לסיים לשפץ את הספה שלי?

עוד קצת תפירה במכונה וזהו…

ברשומה הקודמת מכונת התפירה היתה שחקנית ראשית. (להזכירכם תפרתי איתה פָּיְפִּינג ומשטחי ג'ינס לריפוד חלקים מהספה)

הספה שלי - תפירת דָאבְּל פָּיְפִּינג

גם ברשומה הזו אשתמש בפָּיְפִּינג וכמובן במשטחי הג'ינס לכיסוי חלקים נוספים של הספה שלי.
לפני שניפרד ממכונת בתפירה (עד הרהיט הבא…)
אני רוצה לעשות דָאבְּל פָּיְפִּינג או Double welting for upholstery שתפקידו להיות סרט דקורטיבי שיסתיר את ה"חיבורים".
אפשר כמובן לקנות סרט דקורטיבי כלשהו. במקרה שלי מלכתחילה שילבתי ג'ינס עם ברוקד כך שלא רציתי להכניס משתנה נוסף. זו החלטה עיצובית. כמעט נטו למי שתופר.
בקישור הזה יש הסבר מפורט ומצולם לעשיית סרט שכזה.  מי שזוכר ועשה את הפָּיְפִּינג מהרשומה הקודמת, דָאבְּל פָּיְפִּינג הוא כמעט זהה, וכל ההדגשים שנתתי ברשומה הקודמת, רלוונטים גם כאן . ההבדל הוא שכאן יש לחתוך סרט קצת יותר עבה ולהוסיף שלב נוסף של חבל מקביל. כמו כן, החיבור במקרה זה הוא בהדבקה ולא בתפירה.
את התוצר המוגמר, דָאבְּל פָּיְפִּינג, נדביק בשלב מאוחר יותר, כשכל הספה תכוסה בריפוד.

ושוב ריפוד הספה עצמה – 

הספה שלי כפי שנמצאה - תכנון המושב

ברשומה הקודמת בסידרה הזו, תפרתי משטחים של מכנסי ג'ינס.
היום אשתמש במשטחים ונתחיל במושב של הספה.
הבחירה להתחיל במושב אינה אקראית.
גב הספה וצידי הספה יושבים וסוגרים על מושב ובהכרח צריכים להתבצע אחרי. הפרוק הוא שלב מהותי בהבנה של מבנה הרהיט אותו מפרקים.
בתמונה משמאל, תזכורת לדרך הארוכה שהספה עברה אצלי, רואים את המושב מתחת לכרית הישיבה.

הספה שלי - פרט חיבור מכוסה בדאבל פיפינג

בספה שלי, האזור של קדמת המושב יהיה ברוקד והאזור האחורי יהיה ג'ינס.
בתמונה של הספה כפי שנמצאה נראה כי קו התפר בין 2 הבדים מקביל לקו השפה.
אין לי מושג איך זה נעשה במקור כך שזה ישב "נקי".
בדיעבד, אולי כל התפר נעשה ידנית על הספה ישירות.
גם אני ניסיתי לעשות את החיבור המקומר בין הבדים באמצעות מכונת תפירה. טכנית הצלחתי אולם כשניסיתי למתוח את הבד על הספה, זה לא ישב טוב.
באזורי הקמר הבד התרומם מעצמו.
היה ברור לי שטעיתי כאן במשהו…
נאלצתי למתוח את בד הברוקד באזורי הקמר הבעייתיים, כנגד הג'ינס ולתפור אותו ידנית באמצעות מחט רפדים עגולה על גבי הספה עצמה.

בסופו של דבר קו המגע בין שני הבדים יצא ישר פחות או יותר. (לטעמי לא מספיק יפה כך שכיסיתי אותו  בסוף עם סרט דָאבְּל פָּיְפִּינג )
תחסכו לעצמכם עבודה ועגמת נפש ותתפרו עם מכונת תפירה תפר ישר מראש. הוא גם יראה נקי יותר.
או שתנסו ישירות לתפור ידנית על הספה עצמה…ותחזרו לשתף איך יצא.

חכו, עוד לא סיימנו עם המושב –

כאן אנחנו פחות או יותר נפרדים ממכונת התפירה ועוברים לאקדח הסיכות. (יותר כי בספה עצמה לא נזדקק למכונת תפירה, פחות כי אם תרצו להוסיף כריות תואמות, כמו בספה שלי, אז תזדקקו לה מאוחר יותר שוב…)

לאחר שקיבענו את נקודת התפר בין הבדים על מושב הספה באמצעות תפר ידני יש למתוח את הבד על המילוי ולהצמיד אותו לשלד.
בשלב הזה תשמחו מאד אם יהיה לעזרכם אקדח חשמלי או פנאומטי.
אקדח ידני יתאים לעבודות קטנות יותר.
תחילה הצמדתי במתיחה את החלק האחורי של הבד (האזור עם הג'ינס) לשלד העץ.
בדיעבד אחרי הנסיון שצברתי עם הספה ועם ריפוד רהיטים נוספים בהמשך, יש להתחיל ולהדק מהמרכז ומשם לצדדים.
כשהג'ינס היה כבר מתוח ומוצמד לשלד היה צורך למתות את הבד בחזית הספה. גם כאן, עדיף מהמרכז ולצדדים.
אבל,
ספה - תוספת מילוי לקדמת המושבכשכבר היתה לי כרית המושב, אעפס, נראה לי כי הפרונט של המושב לא מספיק מלא…
נראה לי כי כרית המושב צפה קצת על המושב.
מה עושים?
ממלאים עוד חומר מילוי! תוספת מילוי לפרונט

שימו לב,
העקרונות שהנחו אותי לראשונה (ראו ברשומה בה מילאתי את הספה) תקפים גם כאן למרות שהשלב הזה מאולתר.
סוג של פתרון לבעיה שהתגלתה תוך כדי עבודה.


ואפרופו…
בכל עבודה ובפרט למי שמתנסה ולומד תוך כדי, כמוני, תמיד בשלב כלשהו משהו לא יסתדר בדיוק כמו שתכננתם מלכתחילה. לא תדעו מה ומתי זה יקרה, אבל זה יקרה.
אתם צריכים להיות ערוכים מנטלית לבלת"מים ולשמור על יצירתיות וראש פתוח.
למצא פיתרון תוך כדי. לפעמים לפרק שלב אחד, או לחלופין, להתפשר. כך לומדים…

הספה שלי -מתיחת בד הברוקד אל שלד העץכשאני מותחת את בד הברוקד אל שלד העץ, לפני שאני מהדקת אותו באקדח הסיכות לשלד, אני מקפלת את הקצה פנימה על מנת למנוע פרימה של הבד.
בפינה יש לקפל את הבד בצורה אסטטית. במקומות שונים באינטרנט ובפינטרסט יש הדרכות שונות וקיפולים שונים. לגישתי, נסו בעצמכם. כך תמצאו את מה שנכון לכם ולרהיט שאתם עובדים עליו וגם תרכשו בטחון.

אחרי שהמושב רופד עוברים לגב הספה שלי, שיראה שונה לחלוטין מגב הספה המקורי. ההחלטה נעשתה תוך כדי תהליך ולימוד למרות הרצון שלי להיות נאמנה למקור.

מדידת הבד על הספה לפני חיבור ותפירה

 

כמו המושב, גם גב הספה יהיה שילוב של ג'ינס וברוקד בסימטריה.
באמצע ברוקד ובצדדים ג'ינס (ובתפר ביניהם אכניס פָּיְפִּינג)

 

קפיטונאג'

גב הספה שלי כפי שנמצאה, בוצע בטכניקה של tufting ונקראת "קפיטונאג'",
משמע גריד של כפתורים מהודקים דרך חומרי המילוי (ראו תמונה בה התייחסתי לתכנון ריפוד המושב).
בקישור הזה יש הסבר מפורט איך מבצעים את הטכניקה הזו (גם התמונה למטה המתארת את תהליך כיסוי הכפתורים שאובה משם ומהווה קישור לאותו מקום)
הואיל ואת הספה הזו ניסיתי לתכנן מס' צעדים קדימה, כבר בהתחלה הזמנתי כפתורים לציפוי בגודל ובכמות שהיתה בספה המקורית.

Covering buttons

גריד של קפיטונאג' הוא אלמנט עיצובי דומיננטי ומרכזי.
הואיל ובחרתי לבסס את העיצוב שלי על שילוב ועל המתח בין שני סגנונות בד שונים, נראה לי לא נכון להכניס כאן אלמנט דומיננטי נוסף.
כמו כן, חייבת להודות שאיך שזה נעשה במקור בספה שלי (שוב, מתוך פרוק הקיים), עבודת התפירה של הבד בגב הספה נראת לי מורכבת מדי עבורי.
כפתורים לספה שלי

כך שהחלטתי לוותר על הגריד בגב הספה אולם לא לוותר על התנסות בטכניקה של הידוק כפתורים דרך חומרי המילוי וניצול הכלי הזה שישרת את המראה שאני מעוניינת בו. לו תכננתי כך במקור, אולי הייתי מזמינה כפתורים גדולים יותר עם נוכחות גדולה יותר.
במקרה זה, אסתפק בגודל הנוכחי.

סימון מיקום הכפתורים בגב הספה

הכפתורים יהודקו רק באזור של בד הברוקד.
הג'ינס מכיל מספיק אלמנטים (תפרים, כיסים, תכים, תויות…) כך שממש אין צורך באלמנטים נוספים.

לפני הנחת הבד אני מסמנת את המקומות בהם אני רוצה למקם את הכפתורים, חופרת ומפנה מעט מקום באותה נקודה, על מנת שהכפתור יוכל להתחפר בקלות במילוי.
לאחר שהבד נמתח בנקודות מסויימות ולאחר שהמקומות המיועדים אותרו, אני נעזרת במחט Tufting (כ20 סמ' אורכה המחודדת משני צידיה אותה הזמנתי עם חוט השעווה בדיוק למטרה זו) כדי לתפור את הכפתורים במקומם המיועד.
אם אתם עושים זאת, אל תהססו להעזר בהגיון הבריא שלכם לצד כל ההדרכות שתקראו.

מיקום הכפתורים בצורה סימטרית על גב הספהבצד השני, יש להדק היטב את החוט של הכפתור על מנת שהכפתור ישאר מהודק ולא ישתחרר. כל פתרון שיתאים לכם להידוק, אפשרי. גם לזה יש הדרכות שונות ופתרונות שונים באינטרנט.
אני נעזרת באקדח הסיכות כנגד שלד העץ לקבע את חוט השעווה שלא יחליק.
שימו לב, כשאתם מהדקים את הכפתורים, הבד צריך להיות מתוח דיו אולם המתיחה הסופית נעשית כנגד שלד העץ עם אקדח סיכות כמו במושב ובחלקים האחרים של הספה.

הידוק הבד על המילוי כנגד שלד העץ

מתיחת הבד על המילוי בגב הספה

לאחר שהכפתורים מהודקים למקומם, יש למתוח ולהדק את הבד על השלד.
אני מתחילה במקומות הגלויים (למעלה) ונותנת קונטרה בצד הנגדי ואז בצדדים.
שימו לב, מאחר ודוגמת הספה שלנו סגורה (אין מרווח בין הגב למושב), החלקים הפנימיים של הריפוד (הן בגב הן במשענות הצד) נמתחים למטה ומהודקים על הבד שמתוח על המושב. לא על קורת האמצע עליה מתחנו את הרצועות.
הבד החיצוני יכסה על כל החיבורים…

כשהגעתי לחלק העליון לא הקפדתי להתחיל מהאמצע, והצטערתי על כך.
מצאתי את עצמי עם שארית לא זניחה של בד במרכז הספה. לא מצאתי פתרון אלא לשלוף את הסיכות ולחזור על התהליך. הפעם מהאמצע לצדדים.
כאן בדיוק למדתי את החשיבות של ההידוק מהמרכז לצדדים.

גם כאן כמו במושב, אני מקפלת את הקצוות פנימה ונועצת את הסיכות.
בשלב זה הסיכות גלויות, אבל בסוף, כל הסיכות יכוסו ע"י הסרט שתפרתי (דָאבְּל פָּיְפִּינג)

 

משענות הצד

תפירת כיסים בחלק הפנימי של משענות היד

משענות הצד ירופדו בצידן הפנימי בג'ינס ובצידן החיצוני בברוקרד.
כאן החלטתי לנצל את כיסי המכנסיים החיצוניים ולמקם במשענות הפנימיות, כיסים.
הבנות שלי התלהבו…הן החלו לדמיין מה ניתן להסתיר בכיסים הללו.
אני להבדיל, חשבתי פרקטי.
שָלָטים…

נכון שאמרתי שאתם יכולים לשים בצד את מכונת התפירה?
אז טעיתי 🙁
כאן תצטרכו את המכונה כדי לתפור את הכיסים (שנפרמו ממקום אחר…) בדיוק במקום שתרצו אותם.

לאחר שהבד נמדד ונגזר והכיסים מוקמו ונתפרו למקומם, משענות יד, חלק פנימיגם כאן מותחים ומהדקים את הבד על המילוי לשלד העץ. מאחר ובמשענות הצד הצורה אינה מלבנית פשוטה, יש צורך לעשות את המתיחה ברגישות על מנת שלא נמצא את עצמנו עם עודף במקומות מסויימים ומחסור באחרים. כאן יש חשיבות יתרה להתחיל במקומות הגלויים ולסיים במתיחה למטה.

גם כאן אני מקפלת את הקצה לפני שאני מהדקת את הבד עם אקדח הסיכות לשלד.
במקומות קמורים נפתחים יהיה צורך לעשות חתכים קטנים בניצב בבד המקופל פנימה על מנת שהבד לא יתעוות.
באותה צורה מטפלים בשני הצדדים.

החלק החיצוני של הספה- גב וצדדים 

גב הספה

אם הגעתם עד כאן, החלק הזה כבר יהיה פשוט יותר.
עם זאת, אם בחרתם בד חלק, תצטרכו להקפיד על עבודה מדוייקת עשרת מונים.
בבד חלק, להבדיל מבד עם דוגמה, כל קיפול הזזה או אי דיוק יבלטו הרבה יותר בפרט על משטח אחיד כמו גב הספה.
למעט זה, אותם העקרונות נשמרים: להתחיל מהמרכז ולהתקדם לצדדים, לקפל את הקצה ולהדק עם אקדח הסיכות.

פרט הידית

אם שמתם לב (וגם אם לא),
במשענות הצד, על ידית העץ, יש כרית קטנה.
גם כאן יש ריפוד (רק צמר גפן) וחתיכת בד אליפטית שאף היא מהודקת לעץ בסיכות.
את הפרט הזה החלטתי לשדרג באדיבות ובהשראת מכנסי ג'ינס או אם לדייק חגורת ג'ינס שנפרמה ממכנסיים.

מיקום כפתורים ללולאת החגורהצמר גפן כמילוי לריפוד הידית          משענות יד, חלק פנימי

 

חגורת גינס שעוטפת את הידית

לולאת החגורה נתפסת על הכפתור

ולסיום…

סרט הדָאבְּל פָּיְפִּינג מודבק בכל נקודות המגע עם העץ החשוףזוכרים שהבטחתי לכם שאת סרט הדָאבְּל פָּיְפִּינג שעשיתי בהתחלה, אדביק בשלב מאוחר יותר?
אז זה הזמן!
את אקדח הסיכות יחליף אקדח הדבק החם ואודרובּ, לעבודה.
את הסרט מדביקים בקצה הבד (ברוקד או ג'ינס ללא יוצא מהכלל), בנקודת המגע עם העץ החשוף, כך שיכסה את הסיכות המהדקות את הבד לשלד.

אם עשיתם את הסרט מחתך אלכסוני של הבד, יהיה קל יותר ונקי יותר בהתעקלויות. כך או כך, בטוחה שתסתדרו.
הספה שלי מרופדת כולה -סרט הדָאבְּל פָּיְפִּינג מודבק בכל נקודות המגע עם העץ החשוף - מבט כלליולגבי נקודת החיבור של סרט הדָאבְּל פָּיְפִּינג-
ככל שהחיבור יהיה מוצלח ונקי, עדיין זה חיבור…חדי העין יבחינו בו אם יהיה במקום מרכזי.
נסו לעשות את החיבורים במקומות מוסתרים (לדוגמה, מתחת לחגורת הג'ינס ) או למטה…רחוק מהעין.

ולסיום סיומת…

כך הספה נראת מלמטה

הכל כבר מרופד חוץ מהתחתית של הספה שלי, שם רואים את כל הקרביים.
(זוכרים? שם התחלנו…רצועות, קפיצים, יוטה…)

אז אין לי כל כוונה להשאיר את זה כך!

כסוי התחתית ביוטה

 

נשארה לי יוטה
ואיתה אכסה את התחתית (כן…שוב עם אקדח סיכות אבל כאן כבר אין צורך בדָאבְּל פָּיְפִּינג…ׂ) כמובן שתוכלו להשתמש בכל שארית בד שיש לכם, שתהיה בגודל מתאים ושלא תבלוט מדי.

ומהבד שנשאר, אם נשאר,
אפשר לתפור ציפוי לכריות. או להתאים כריות שיש לכם, או לקנות כריות או…לא.
איך שמתחשק, מתאים ושתאהבו.

הספה מוכנה הספה מוכנה הספה מוכנה הספה מוכנה

עשו לנו פרסומת….

בשבוע האחרון הבת שלי החליטה שאין לי מספיק חשיפה.
היא יזמה ופתחה לי דף פייסבוק ציבורי לבלוג – יש מיש.
אשמח אם תיכנסו, תאהבו תעקבו ותשתפו את הבלוג שלי…זו הדרך  לקבל חשיפה.