פוסטר השלום – התחרות – הוד השרון. במה לציור הזוכה.

הערה

ביום שלישי, 21 בנובמבר 2017,  זכה הציור הזה במקום הראשון בשלב המקומי בתחרות פוסטר השלום של מועדון הליונס ועבר לשלב הארצי שיתקיים ב30 בנובמבר.

הציור הזה שייך לבת שלי והפעם אני מותחת עבורו את גבולות הבלוג מעט.  
הואיל והרעיון של הציור נהדר בעיני ואף צפיתי בכל שלבי הגיבוש שלו והביצוע שלו (וכן, מודה…אני אמא גאה!), החלטתי לתת לו במה כאן, בבלוג שלי. 
ראוי לציין כי מאחר ומדובר בציור של הבת שלי, איני מתיימרת כלל להיות אובייקטיבית.

מהי תחרות פוסטר השלום?

תחרות פוסטר השלום היא תחרות עולמית המתקיימת כל שנה במהלך 27 השנים האחרונות
(לפי דברי אחד הנואמים בטקס…הקשבתי…אבל שמות ותארים זה משהו שלא נקלט אצלי)
ומשתתפים בה ילדים בגילאי 11-13 שמציירים שלום.
את התחרות מארגן ומוביל מועדון ליונס העולמי.
הזוכים בתחרות המקומית עולים לשלב התחרות הארצית והזוכה בתחרות הארצית עולה לשלב העולמי. הפוסטרים שהגיעו לשלב העולמי מוצגים כתערוכה נדה ברחבי ארצות הברית במהלך 10 חודשים ובאו"ם כחודש.
בשנת 2002 זכה ציור של ילדה בדואית ישראלית בשם ביאן פאיז במקום הראשון בתחרות העולמית ונבחר בשנת 2004 להפוך לבול:
הציור של ביאן פאיז שזכה בתחרות פוסטר השלום והפך לבול

תחרות פוסטר השלום המקומית הוד השרון 2017

 

פוסטר השלום - הזמנה

בתחרות פוסטר השלום שעוסק השנה בעתיד השלום, השתתפו השנה בהוד השרון  64 ציורים שייצגו 9 בתי ספר.
4 ציורים מתוכם קיבלו ציון לשבח ועוד ארבעה ציורים דורגו מהרביעי עד לראשון.

 

 

 

 

 

הציור שזכה במקום רביעי:
יש מיש - פוסטר השלום מקום 4
 
הציור שזכה במקום שלישי:
יש מיש - פוסטר השלום מקום 3
 
הציור שזכה במקום השני:
יש מיש - פוסטר השלום מקום 2
 
והציור של הבת שלי שזכה במקום הראשון ועלה לשלב התחרות הארצי: 
פוסטר השלום הוד השרון 2017 - מקום 1

פוסטר השלום של הבת שלי מצליח לדעתי לבטא בצורה מאד ברורה, מינימליסטית וממוקדת את הרעיון העומד בבסיסו וזה אחד הדברים שעומדים לזכותו.

השלום הוא בידיים שלנו.
צריך רק שתי ידיים שישתפו פעולה יחד, קצת אור בתוך החושך ודמיון ומעוף שיפיחו בצללית חיים.

מעבר לכך, הרעיון הוא אוניברסלי וידבר אל כל אדם וילד על פני כדה"א שהשתעשע אי פעם עם צלליות ידיים.

הלוואי ונדע לשלב ידיים ושיהיו לנו מספיק דמיון ומעוף.
הלוואי שנדע לנצל את מעט האור בתוך החושך על מנת להגדיר רעיון, להפיח בו חיים ולהביא לשלום.

ו…
הרבה בהצלחה לבת שלי ולפוסטר השלום שלה גם בשלב הבא של התחרות, שיתקיים בעוד 5 ימים, ומי יתן שגם בשלבים הבאים לאחר מכן.

שבת שלום.

שבוע מאוחר יותר,
אחרי שהתחרות הארצית התקיימה…
לצערי, גם המקצועיות של השופטים לא עזרה להן לעשות את הבחירה הנכונה… 😉
לזכותן יאמר שהבחירה היתה לא קלה. היו הרבה ציורים יפים.

הציור הזוכה בתחרות הארצית הוא:הציור הזוכה בתחרות הארצית

כולנו מאחלים הרבה בהצלחה לציור הזוכה שממשיך הלאה לארה"ב.

שבת שלום.

המעבר לדיור מוגן. התהליך שלנו, עם דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.

מגיע הרגע בו ההכרה כי ההורים שלנו מזדקנים, מכה בנו.
כשזה קרה לי, הרגשתי קטנה וחסרת אונים. החיים התדפקו על חלוני והידיעה כי עכשיו האחריות היא בידי היה בה משהו משתק. 
אמא מזדקנת, היכולות הפיזיות שלה מתמעטות. יש כאן הרבה תסכול ומרמור וזה רק מצטרף למערבולת הרגשות והמטענים שיש בין אמא לבת.
היום, יותר משנה וחצי אחרי המעבר לדיור מוגן, אין לי ספק, שהמהלך הזה היה נחוץ ושיפר את החיים ואת מצבה הפיזי של אמא. ומן הסתם נתן הרבה שקט נפשי גם לי.

בפוסט הזה אשתף אתכם בכל התהליך שאנחנו עברנו.
בגלל אופי הבלוג אתן מן הסתם, דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.
גם כאן תראו איך שילבתי שימוש בדברים שנמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שנוצרו.
מי שנמצא פה רק בגלל השלב הזה, מוזמן לדלג ולעבור ישירות לסעיף "הכנת הדירה המיועדת".

אבל מה זה בכלל דיור מוגן?

תחילה אולי יש לחדד את ההבנה מה הוא דיור מוגן ובמה הוא שונה מ"בית אבות".
דיור מוגן הוא בית דירות הכולל שטחים צבוריים ומיועד לאוכלוסיה מבוגרת עצמאית.
כשמו כן הוא. מגורים בדיור מוגן מאפשרים חיים עצמאיים בדירה משלך בסביבה מוגנת.
מוגנת, משמעו מתחם מוגן ומאובטח ומענה אנושי של 24 שעות 7ימים בשבוע.
שרות ועזרה באחזקת הבית.
מרחבים ציבוריים (פנים וחוץ) מטופחים ומוגנים,
שרותים של מכבסה, חדר אוכל, חדר כושר, ברכה, מרפאה, מספרה,מתפרה והכל במתחם הנגיש.
כמו כן, חיי חברה פעילים (חוגים, הרצאות, טיולים, ארועים משותפים, חגים…) ואוכלוסיה הומוגנית שחולקת אורח חיים דומה.
בעת ובעונה אחת, המבוגר עצמו הוא זה שמכתיב איך יראו סדר יומו וחייו, בדיוק כמו כשחי בדירה בעיר.
הבחירה לחלוטין היא שלו. וזה הלכה למעשה השוני מבית אבות. 

ראוי לציין שגם אנשים עצמאיים עלולים במשך השנים, לאבד את עצמאותם.
במקרה כזה, בו קשיש חי בדיור המוגן ואיבד את עצמאותו, הוא ימשיך לחיות באותה המסגרת בדיוק עם כל העזרה שהוא זכאי לה ויזכה לכל השרותים וכל המערך התומך שהדיור המוגן מספק. עד לרגע בו סייענים כבר לא מספיקים ויש צורך במחלקה סיעודית.

בשלב זה אתם בטח שואלים אם הכל כל כך טוב, אז מה רע?
לרוב זה המחיר. שום דבר לא ניתן בחינם.
לדעתי, ובפרט בדיעבד, זה בהחלט שווה את המחיר.
אבל כל אחד עושה את שיקוליו הוא.
עבור אמא שלי, המעבר לדיור מוגן, שיהיה גם נגיש יותר אלי, נראה כמו הפתרון האידאלי.

ההחלטה על עצם המעבר לדיור מוגן, השלב הכי קשה בכל התהליך.

אמא שלי גרה בזמנו במרכז תל אביב, בבית שאני תכננתי עבורה והיא אהבה.
היתה לה שם חברה טובה שהן בילו יחד חלק ניכר מזמנן והיא לא רצתה להתרחק ממנה.
עם הזמן, יכולת ההתניידות של אמא קטנה ורחובות תל אביב החלו לאיים עליה. הבית שלה במרכז תל אביב כבר לא נתן מענה לצרכיה והיא הפכה למבודדת וממורמרת.
ואני…לא סובלת את תל אביב.
אין תחבורה ציבורית נורמלית, כמעט תמיד פקוק בדרך אליה וממנה ואין, אין חניה.
מן הסתם, זה השפיע גם על הזמינות שלי ובפרט על היכולת שלי לתת לה מענה מיידי בעת צרה. 
היה ברור לי כי במוקדם או במאוחר צריך יהיה לעשות שינוי. לראייתי, עדיף לעשות זאת מוקדם, מתוך בחירה ולא מתוך לחץ ואילוצים.

שינויים דורשים מאמץ.
הם מפחידים.
וכשאנשים מתבגרים, הם מאבדים את הבטחון ביכולות הפיזיות (ולפעמים גם הקוגניטיביות) שלהם והחשש והפחד מועצמים פי כמה .
זה בהחלט מסביר את ההתנגדות של אמא למהלך של המעבר לדיור מוגן.
לכל זה כמובן ניתן להוסיף גם את הפחד מהלא נודע, את הצורך להפרד מאנשים וממקומות מוכרים, ואת עזיבת הבית לטובת מקום חדש וזר.

זו הסיבה שעברו מס' שנים מהרגע שהרעיון של המעבר לדיור מוגן עלה לראשונה ועד הרגע שהוא קיבל תאוצה.
לשמחתי, שיקולים כלכליים, גם אם היו מעורבים, לא היו גורם שיכול היה להפיל את המהלך על הסף.
מה שלדעתי הכריע את הכף עבור אמא שלי, היה שיקול רציונלי וצפי גראפי לאן ואיך דברים עומדים להראות עם הזמן.
לא הייתי עדינה ומתחשבת בתאור של מה שצפיתי וניסיתי להיות ריאלית ככל האפשר.
לא קל לשמוע, אבל אפקטיבי.
המעבר לדיור מוגן התקבל כאופציה אפשרית.

אז יש הסכמה על המעבר לדיור מוגן. מה עושים עכשיו?

עכשיו צריך למצא תכלס, לאן לעבור, באיזה דיור מוגן יהיה לאמא הכי נח, לאן היא מתחברת ואיפה נראה שהיא תתאקלם ותרגיש הכי טוב.

בחירה ראשונית, סיור מקדים:

תחילה יש לבדוק מקומות ולקבל נתונים ומספרים (אני בכוונה לא נכנסת לנושא כאן. הדברים הם דינאמיים ומשתנים ומה שהיה נכון לפני שנתיים לא בהכרח נכון היום. שינוי שכזה מקביל לקניית דירה. מן הראוי לעשות בדיקה יסודית משלכם בהתאם לצרכים והיכולות שלכם) . 
הסנן הראשוני שלי היה מיקום. הקרבה אלי הביתה.
בחרתי 3-4 מקומות והלכנו לעשות סיור מקדים. סיור ראשוני כזה יכול לסנן כבר מקום אחד או שניים.
תוך כדי סיור, איסוף נתונים ומספרים.
אגב, הרבה מהבתים (בתי דיור מוגן לענייננו) מאפשרים היום, בתאום מראש, ארוח של כחמישה ימים מה שמאפשר טעימה מהחיים במקום. הזמן הזה מאפשר להכיר מעט את המקום, להתחכך בפעילות יומיומית עם הדיירים והצוות ולחוות את הדינמיקה החברתית. זה מסיר מעט את הערפל סביב הלא מוכר ומנגיש את המקום.
אמא ניצלה את ההזדמנות הזו ולשמחתי זה גם תמך בהחלטתה הלא קלה על המעבר לדיור מוגן.

איסוף נתונים ומספרים:

במהלך התהליך יש לבחור מהמלאי הזמין באותו הזמן בבית הדיור המוגן, את הדירה המתאימה שקלול של צרכים ואילוצים כלכליים. העלויות לרוב הם נגזרת של הדירה שנבחרה.
נתונים מספריים יכולים להיות סנן נוסף (ויכולים גם לבלבל. לא מזיק להגדיר מס' פרמטרים עיקריים ולהצמד להם) אולם ניתן גם לשחק עפ המשתנים ולנסות לכוון את המספרים בהתאם ליכולות הכלכליות.
כמו בשוק החופשי, דירה גדולה יותר שממוקמת במקום מבוקש יותר, משמעה עלות גבוהה יותר הן בפיקדון הן בתשלום החודשי לדיור המוגן. ולהפך.

לשמחתי, היתה דירה שהתאימה לצרכים של אמא וגם לתקציב שלה.
מבחינה קוגנטיבית, אמא שלי מכניסה הרבה מאיתנו בכיס הקטן, כך שאת החישובים הכלכליים היא עשתה בעצמה מול הבנק שלה.

ואיך בוחרים בסוף?

לפעמים הנתונים המספריים משפיעים. אפשר לעשות טבלאות ולהשוות פרמטרים.
תכלס?
מאמינה שכאן האינטואיציה מתערבת.
כל אחד לפי הדברים שמדברים אליו. ומי שדווקא יתעקש על טבלאות, כנראה הוא ינסה לסדר אותן כך שיתמכו בתחושת הבטן שלו.
מודה ומתוודה שהלכה למעשה בשורה התחתונה הבחירה היתה כאן שלי (תוצאה של הקרבה אלי  הביתה, יחסים בין אישיים בין הצוות לדיירים, מקום לביטוי אישי, ואיך לא, יחס תשלום- תמורה). ההעדפה שלי השפיעה בסופו של דבר על אמא שהיתה מבולבלת למדי. 

בחרנו. מה עכשיו?

הפור נפל. בחרנו בבית גיל פז בכפר סבא.
הגענו לפן המעשי. חתימת החוזה, התאמת הדירה וההערכות למעבר.

החוזה:

לרוב הבתים יש חוזה סטנדרטי (דראקוני למדי) והוא מהווה בסיס למו"מ ולשינויים מותאמים אישית לכל אדם.
חלק מהאנשים בוחרים לעבור את התהליך ללא עו"ד. לפעמים משיקולים כלכליים.
לדעתי, אף שיש לשרות הזה עלויות לא נמוכות, עו"ד טוב שמכיר את המדיה, יכול לחסוך ללקוחות שלו כסף ועגמת נפש בעתיד. שלא נדבר על השקט הנפשי שזה נותן.
אני הייתי זקוקה לשקט הנפשי הזה.
אז את הפן המעשי של הדרך לחתימת החוזה, הפקדנו בידיה האמונות  עו"ד רקפת שפיים שמתמחה בדיור מוגן. היא היתה קשובה, יסודית ומקצועית ביותר ודאגה לכל האינטרסים של אמא. בהחלט הוכיחה את נחיצות השרות שנתנה לנו והחזירה לי אישית את האמון בעו"ד. 

מהרגע שהחוזה נחתם קורים 2 דברים במקביל:
הדירה הרלוונטית שנבחרה מהמלאי הקיים בדיור המוגן כבר מסומנת ומתחיל תהליך של התאמה (במקרה שלנו, הייתי מעורבת בתכנון וביקשתי לעשות שינויים בהתאם) וחידוש לקראת כניסת הדייר החדש.
במקביל, המבוגר (המבוגרת לענייננו) שמן הסתם בפאניקה משתקת מהמעבר ומהשינוי שעתיד להתרחש, צריך להתאפס ולהתחיל להערך בהתאם.

הכנת המבוגר למעבר:

המעבר לדיור מוגן אינו תהליך קל והוא כרוך בהרבה טלטלות רגשיות.
בין "ילדים" להוריהם המתבגרים, גם בימי שגרה לא כל שכן בתהליך כזה, יש מטען רגשי עודף.
היה לי ברור שכדי לשמור על שפיותי אני ועל בריאותה של אימי, כדאי מאד שהמעורבות שלי כאן, תהיה מינורית.
כמו כן, חוץ מההסתגלות לרעיון, הפרדה מהבית, הסביבה והחברים, מעבר אל הלא מוכר (והמפחיד) המעבר לדיור מוגן הוא מעבר מדירה גדולה לדירה קטנה יותר. מטבע הדברים צריך להפרד גם מחפצים, דבר שרק מוסיף קושי נוסף לתהליך.

בית גיל פז ערוך לזה.
במסגרת תנאי ההתקשרות, הבית נותן לדייריו החדשים כהטבה מס' שעות של ליווי אישי לקראת המעבר. את השעות הללו ניתן לנצל לקראת המעבר ולאחריו בהתאם לצרכי הדייר ומשפחתו.

אילאיל היא אשת מקצוע שנותנת את הליווי הזה ויתרונה הגדול הוא הנסיון שלה בתהליך, היכולת שלה להשתלב ושאינה מעורבת רגשית.
יחד הגענו להסכמות היכן ובאילו נקודות קריטיות הליווי הזה נדרש.
מאחר ואני טיפלתי בכל נושא הדירה החדשה ובכל הדברים הטכניים הקשורים להזמנת ההובלה, לא היה צורך בעזרה של אילאיל בתחום הזה.
השארתי לאילאיל לטפל בהורדת סף ההיסטריה אצל אמא (ושוב…אלפי תודות!). כמו כן היא עזרה לאמא למיין חפצים יומיומיים שיעברו איתה לדירה החדשה. היא גם היתה איתה בדירה בתל-אביב בזמן האריזה ובזמן ההובלה ועזרה לנו בפריקה ובסידור הראשוני בדירה החדשה. בכל אותן הנקודות קריטיות, שאילאיל ידעה לצפות, היא היתה עבורינו.
בהסתכלות אחורה, נראה שהיה קשה לאין ערוך בלעדיה.
גילוי נאות: עד ההכרות עם אילאיל אפילו לא הייתי מודעת כלל לצורך בשרות הזה. לא הבנתי כלל מה מהות השרות ולמה יש צורך בו. בדיעבד, הוא היה עבורי חגורת הצלה. ותודה רבה לאילאיל.

למי שמעוניין, מס' הטלפון של אילאיל הוא: 052-259-2991

הכנת הדירה המיועדת:

סעיף זה הוא הסיבה שהפוסט הזה בכלל מצא את מקומו כאן בבלוג הזה ואני מאמינה שיש לו חשיבות מאחר והתאמת הדירה יכולה לרכך את הקושי של המעבר לדיור מוגן וההסתגלות לסטטוס ולמקום החדש.

אמא שלי בחרה בדירה של שניים וחצי חדרים מתוך מחשבה שיום אחד אולי תצטרך עזרה של סייעת שתצטרך להתגורר עימה בדירה. נכון להיום היא מתגוררת לבד וויתרנו על מיטה נוספת על מנת לא להעמיס על החלל וליצור מכשולים נוספים בדרכה. 

המעבר לדיור מוגן כרוך בהוצאות. הואיל ולא רצינו להגרר להוצאות גדולות נוספות, החלטנו לוותר על שינויים מבניים.חוץ מזה שסה"כ התכנון הוא טוב ונח ומותאם במידות וברמת הבטיחות והגימור לאוכלוסיה מבוגרת.

שינינו מעט את התכנית הפונקציונלית (הדירה מותאמת ומאפשרת מגורים לזוג, מה שלא רלוונטי עבואר אמא שלי) ובהתאם הוספנו נקודות חשמל ומאור לתכנית החשמל הקיימת.
במהלך התכנון של הדירה עשינו עבודת חשיבה וקיבלנו החלטות אמיצות לגבי אילו רהיטים יעברו עם אמא, על מה נוותר ומה ירכש במיוחד לדירה החדשה.
כך ידענו מראש בדיוק היכן כל רהיט ימוקם בעת במעבר.

זו התכנית של הדירה של אמא:

 לא אלאה אתכם בתכניות החשמל. אלה בעיקר מעניינות את אנשי הביצוע.

הוספת אחסון באמצעות ארון:

המטבח במתכונתו הנוכחית היה קטן לצרכיה של אימי, שמעדיפה לבשל לעצמה.
החלטנו להוסיף ארון בהזמנה אישית על מנת להגדיל את נפח האחסון והמזווה של אמא.
הארון מוקם בכניסה, סמוך למטבחון הקיים.
זו התמונה של המקום בכניסה בו יבנה הארון – עד לקו ההנמכה בתקרה.
נקודות החשמל שנראות בתמונה יועתקו כמו גם הספרינקלר (המתז)  והפעמון.    יש מיש המעבר לדיור מוגן המקום המיועד לארון     

בשלב ראשון תכננתי את הארון. כדי להכניסו לביצוע.
כללתי בו אחסון רב ומקום מואר (עם מראה בגבו) לתליית מעילים תיקים וצעיפים.
את הארון בנה סהר עדני, נגר הבית של בית גיל פז.
בחרנו בו על מנת לחסוך תאומים עם המחלקה הטכנית של גיל פז, כדי להקל על התהליך ולזרזו.
עקרונית, ניתן לקבל הצעות מחיר מנגרים אחרים (שאולי אף יהיו אטרקטיביים יותר במחיר) ולבחור בהתאם להעדפות שלכם.
זו תכנית הארון לנגר:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן -תכנון הארוןוכך נראה הארון בנוי (דופן הארון ממשיכה את ההנמכה ויוצרת רצף):

יש מיש - מעבר לדיור מוגן - הארון בנוי ומתפקד     יש מיש - מעבר לדיור מוגן - הארון בנוי ומתפקד עם תאורה

פינת האוכל:

גם פינת האוכל, כמו המטבח היא קטנה מאד ונותנת מענה נח לשני אנשים מכסימום.
תכלס, בדיור מוגן לא צריך יותר מזה מאחר ואם מעוניינים (ומסוגלים…) לארח, ניתן לעשות זאת בחדר האוכל המשותף או בלוביים המרווחים והבית אף מסייע לדיירים בכך.
חשוב לזכור זאת ולא לנסות לדחוס שולחן גדול שיעמיס על החלל.
כך נראתה פינת האוכל בדירה לפני שאמא קיבלה אותה:
יש מיש - מעבר לדיור מוגן פינת אוכל לפני שינוי

את המדף הסרתי ואת השולחן צבעתי בגוון ירקרק עם טיפול עדין של דיסטרסינג וכמובן לכה מעל.

במקום המדף חיפשתי ארגז שישמש כמדף. ארגז לא מצאתי אבל כן מצאתי 2 מגרות ואחת מהן עם חלוקה פנימית שתהיה אידאלית למטרה זו.

גם את המגרות צבעתי בירקרק עם טיפול קצת יותר מסיבי של דיסטרסינג ובדופן האחורית שלהן התקנתי מראה.
(במקומות קטנים וצרים כדאי למקם מראות על מנת ליצור אשליה של המשכיות וחלל גדול יותר)
המגרה עם החלוקה מוקמה בפינת האוכל ונתנה לאמא הרבה מקום אחסון זמין ליד השולחן.
(המגרה השניה מוקמה ליד דלת הכניסה מבחוץ)

כך נראת המגרה התלויה בפינת האוכל (ריקה ומתפקדת) :

    יש מיש - המעבר לדיור מוגן - המגרה הצבועה ממוקמת בפינת האוכל     יש מיש - המעבר לדיור מוגן

מאחר ולא היתה תאורה ישירה מעל שולחן האוכל, החלטתי להוסיף נקודת מאור מעל השולחן.
לצערי הבית הגביל את האפשרות לחצוב בתקרה כך שהנקודה מוקמה על הקיר.
על מנת להוריד את המנורה מעל השולחן, יצרתי זרוע מעץ של משטחים צבעתי אף אותה בירקרק ווש (לא רציתי לאבד את הטקסטורה הגסה של העץ, רק לגוון. ווש משמע צבע אקרילי מדולל במים כך שהעץ מקבל גוון ירקרק עדין כמו של עץ שעבר תהליך אימפרגנציה, אבל עדיין הטקסטורה של העץ נשמרת) וכך זה נראה עם המנורה:

יש מיש- המעבר לדיור מוגן - המנורה בפינת האוכל

וכך נראת כל פינת האוכל כשהמטבח ברקע:  כמה ימים לפני המעבר והיום, מתפקדת:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן - פינת האוכליש מיש המעבר לדיור מוגן שילוב תמונות כניסהיש מיש המעבר לדיור מוגן פינת אוכל 1                        יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת אוכל 2

הסלון:

גודל החדר יחסית קטן והדבר החשוב לדעתי הוא לאפשר תפקוד מחד אולם לא להעמיס ולסתום את החלל בריהוט סלוני שמיועד לחללים גדולים. סביר להניח שהדיירים המגיעים לדיור מוגן יגיעו מבתים גדולים וחשוב מאד לוותר מראש על ריהוט שאינו מתאים בגודל. אולי לשמור על פריט אחד בשביל תחושת ההמשכיות אולם מעבר לכך רק יפריע לתפקוד.

כשישבתי עם אמא שלי וניתחנו את ההרגלים שלה, הגענו למסקנה כי ספה תהיה מיותרת. היא תוכל להסתפק בכורסת הטלויזיה המפנקת שלה ולצרף לה כורסה קומפקטית שמצאתי ו3 מתוך 6 כסאות עם מסעדי יד שיהיו ניידים ויוכלו לתת מענה בהתאם לצורך.
במקום שולחן סלוני אמא לקחה סט של 3 שולחנות קטנים שנכנסים אחד בשני ושיכולים אף הם להיות גמישים במקומם ובתפקודם.
הבחירות והויתורים הללו אפשרו לאמא למקם את המזנונים שהביאה איתה שהוסיפו עוד מקומות אחסון.

זו הכורסה שמצאתי ברחוב ושרופדה מחדש ע"י אלון הראל לדירה של אמא. גם כאן שולבו גווני ירוק.
לפני ואחרי:

   יש מיש - המעבר לדיור מוגן- הכורסה כפי שנמצאה לפני חידוש     יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכורסה אחרי חידוש

 ואלה הכסאות שרופדו מחדש (לפני ואחרי) גם הם ע"י אלון הראל:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכסא לפני חידוש יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכסאות לאחר חידוש

כך הסלון נראה היום. המרחב הפנימי פנוי מרהיטים על מנת לתת תחושה של מרחב וכן, להסיר מכשולים אפשריים:
(שטיח הקיר הוא עבודה של האמנית יעל שפיגלר בת קיבוץ שמיר, השעון מאיקאה, על הוילונות אחראית גלי אברמוביץ, המנורות התלויות נקנו מקדם)

      יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת הישיבה בסלון         יש מיש מעבר לדיור מוגן - למול הטלויזיה כורסה מפנקת עם שולחן קטן נייד לידה וכורסה קלה בסמוך

    יש מיש - המעבר לדיור מוגן-בסלון תליית הטלויזיה על הקיר ומיקום 2 כסאות ושולחן קטן מתחתיה    יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת הטלויזיה עם הצצה לחדר השינה

חדר האמבטיה:

חדר האמבטיה מותאם מאד לאוכלוסיה המבוגרת וכולל את כל אביזרי הבטיחות הנדרשים.
למרות שיש כאן גם לא מעט אחסון, היה חסר לאמא שלי מקום זמין ונגיש למוצרי היגיינה.

גם כאן נעזרתי במגרה עמוקה (ללא החזית) שכוסתה מכל הכיוונים בקרעי עיתונים (ראו פרוט על תהליך דומה בפוסט הזה) והוצמדו לה גלגלים וידיות. נוצרה מן ארונית קטנה ניידת שניתן גם להתיישב עליה במקרה הצורך:

 יש מיש המעבר לדיור מוגן העגלה מוכנה לשימוש    יש מיש המעבר לדיור מוגן - העגלה ממוקמת כך שתכולתה מוסתרת     יש מיש המעבר לדיור מוגן - העגלה בשימוש

    חדר השינה:

מאחר והחדר תוכנן במקור כך שישמש זוג, מוקמה מיטה כפולה במרכז. זו תמונה של איך שזה היה לפני:

יש מיש מעבר לדיור מוגן חדר שינה לפני השינוי

להבדיל, אמא שלי הסתפקה במיטה צרה יותר ומיקמנו אותה בניצב לארון.
החלטנו לוותר על טלויזיה בחדר שינה ולהכניס את פינת עבודה לחדר כנגד המיטה. (ראו בתכנית למעלה) 
אם וכאשר אמא תזדקק לעזרה של סייעת שתתגורר איתה בבית, מיטה צרה תמוקם בחצי החדר או אם יהיה צורך, איתה בחדר השינה, במקום פינת העבודה.

שולחן עבודה:

יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת עבודה מבט מהצדשולחן המחשב עשוי מפלטת עץ על רגלי חמור.
את הפלטה מעץ גולמי במידות 150X60 סמ' קניתי בהום סנטר וצבעתי בווש ירקרק. וכמובן בכמה שכבות של לכה מעל.

 

מגן ראש + מדף:

בתכנון שלי חשבתי למקם מדף, לכל אורך הקיר מתחת לחלון , שישמש מחד את שולחן העבודה ובהמשך יהפוך למגן ראש למיטה ולמקום להנחת ספרים, משקפיים, טישו וכו.

זו היתה סקיצה ידנית שעשיתי לצורך קבלת הצעת מחיר (התכניות טכניות אז אני מוותרת לכם…):

יש מיש המעבר לדיור מוגן סקיצה של מדף+ לוח ראש

ההצעה שקיבלתי גרמה לי להשתנק, אז ויתרתי על שרותי הנגר. מה עוד שאמא שלי, שתהיה בריאה, לא הצליחה להבין מה זה המגן ראש הזה שהופך למדף.
הוא נראה לה מיותר לגמרי.
החלטתי שבמשך הזמן, אשכנע אותה ובלי לחץ, אעשה משהו בעצמי.

ואמנם, כאילו מישהו שם נענה לבקשתי,
מצאתי יום אחד ברחוב ליד הבית מגן ראש מעץ אורן בהיר. הכי פשוט שיש. אפילו לא צבוע בלכה.
גררתי אותו למרפסת שלי, ניסרתי את הרגליים כך שאקבל את הגובה הרצוי וצבעתי אותו כפי שצבעתי את השולחן.

באופן טבעי, כשאנחנו מוצאים משהו ברחוב הוא לא יתאים אחד לאחד לתכנון המקורי שלנו. נצטרך לבצע התאמות. כך גם במקרה הזה. 
למגן ראש הזה הוספתי מדף עץ גולמי שיעטוף אותו. גם הוא נקנה בהום סנטר וקיבל טיפול דומה.
את כל הכבודה הזו הבאתי לאמא שלי ושם לנוכח מחאותיה ניסרתי וקדחתי וחיברתי הכל.
התוצאה אמנם לא זהה לתכנון המקורי, אבל לדעתי לא נופלת ממנו.

יש מיש המעבר לדיור מוגן מגן ראש ומדף    יש מיש המעבר לדיור מוגן המדף מתחת לחלון1 

היום אמא שלי מאושרת עד הגג עם מגן הראש הזה.
ידעתי שבסוף אצליח לשכנע אותה 🙂

שידת לילה:

המדף הנ"ל לא יחליף שידת לילה עם מגרות.
בתל אביב היו לאימי 2 שידות לילה. כל אחת מהן עם 2 מגרות.
הואיל והיא כבר לא זקוקה לשתי שידות, החלטתי לפרק את אחת השידות וליצור שידה אחת עם 3 מגרות ובסיס שעליו הוספתי גלגלים לניוד קל. במגרות היא תשתמש לתרופות ועל השידה היא תניח דברים שתרצה שיהיו בגובה המיטה כמו שעון, או רדיו (טוב נו, אל תשכחו שאמא שלי כבר עברה את ה-80. הרגלים זה הרגלים.)
חוץ מהשינוי הפונקציונלי לא שונה דבר. גם לא הידיות של השידה. מזכירה לכם שיש יתרון לשמור על חלק מהחפצים דומים ככל האפשר למה שהיו כדי לשמור על תחושת השייכות וההמשכיות גם במקום החדש.
וכאן שידת הלילה לפני ואחרי:

                          יש מיש המעבר לדיור מוגן שידת הלילה לפני השינוי יש מיש המעבר לדיור מוגן הארונית אחרי שינוי

לסיום,
מיקמתי מנורת לילה של פעם (נקנתה בוינטג'מאניה) שניתן לכוון בכל כיוון רצוי מעל המיטה
הותקן מאוורר תקרה
ראובן הרכיב למקומו וילון רומי שגם גלי אברמוביץ' הכינה לנו
תמונות הנכדים נתלו מעל שולחן העבודה וגם עיגולי שעם לנעיצת כרטיסים ופתקים.
תמונות מהבית מוקמו ברחבי הדירה.
ולפני מס' חודשים תליתי מראת גוף ששיפצתי (פרוט על איך ומה בפוסט הקודם) על הקיר בהמשך לשולחן.

כך נראה החדר היום : 
יש מיש המעבר לדיור מוגן ליד המיטה  יש מיש המעבר לדיור מוגן חדר שינה מבט מהכניסה
יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת עבודה ומראה  יש מיש המעבר לדיור מוגן םינת עבודה בחדר השינה                 

מילים אחרונות –

היום, יותר משנה וחצי לאחר המעבר לדיור מוגן של אמא, אני מאושרת שהתעקשתי והפעלתי את הלחץ לעשות את הצעד המשמעותי הזה למרות כל הקשיים בו הוא כרוך. 
אמא נפלה לפני שבוע וחצי ושתי ידיה חבולות וחבושות.
היא לא לבד שם.
הבית עוזר, יש שכנים ואני גרה ליד.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו היתה לבד בדירתה. 
תהיו חכמים. תחשבו על זה מראש.
אל תדחו את ההחלטה.
ההורים שלנו לא נעשים צעירים יותר ואם יש משהו אחד בטוח, זו העובדה שקל יותר זה לא יהיה בהמשך.        

חשוב לי לציין כי הפוסט הזה נכתב ביוזמתי ואין לי שום טובות הנאה יתרות מבית גיל פז או מכל אדם אחר שהוזכר ברשומה. כל מי שהזכרתי ברשומה תרם את חלקו למעבר של אמא, אני מודה לו ומגיע לו קרדיט על זה. את אנשי הצוות של בית גיל פז לא הזכרתי בשמם אולם כל אחד מהם תרם את חלקו ותבוא עליהם הברכה.

הפוסט הזה ארוך למרות שהרבה מאד פרטים הושמטו על מנת לא להעמיס אפילו יותר.
אם מתעוררות שאלות, אתם בהחלט מוזמנים להעלותן. או בהערות או באופן אישי, לבחירתכם.
אשמח לספר, לענות ולפרט כמיטב יכולתי.

 

מעונות סטודנטים שנה א' או… לגור בקופסה…עם שותף.

טוב נו…
לא ממש קופסה… מעונות סטודנטים שנה ראשונה בטכניון.
השבוע הסטודנט שלי סיים שנה ראשונה בטכניון.
הוא גם נפרד מהמעונות לטובת דירה שכורה עם בת זוגו (זו שעבורה הכנתי את פינת האיפור ;-)).

לרגל הארוע המכונן הזה,
בדקה ה-90 (יש מצב שאני כבר בדקה ה-91…משמע יחסרו לי תמונות)
החלטתי לשתף אתכם בתהליך בו התאמנו ושדרגנו את החדר במעונות לסטודנט הפרטי שלי.
איך הפכנו אותו במסגרת הנתונים הקיימים לנח יותר, בתקציב אפסי ובעבודה משותפת של סופ"ש.


כששידרגנו את החדר, הבלוג הזה לא היה קיים עדיין. גם לא כרעיון.
הצילומים שנעשו בזמנו היו לתעוד עבור משרד מעונות הסטודנטים כך שהם לא בהכרח יתנו מענה לפוסט הזה.
אני מקווה שנסתדר עם מה שיש.


הפרטנר של הסטודנט שלי לחדר, היה בחירה אקראית לחלוטין של משרד המעונות.
הוא הגיע לחדר ראשון והתמקם בהתאם להעדפותיו הוא. (לאור מצב החדר כשהגענו, אני מבינה את העדפותיו לחלוטין!)
יוצא מכך שהבן שלי (כמו חצי מאוכלוסיית מעונות סטודנטים שנה א') קיבל את החלק "שנשאר".
ההתאמות והשיפורים נעשו רק בחלקו של הבן שלי (מאחר והשותף סרב להיות שותף בתהליך) כך שבסופו של דבר, ההבדל בין שני החלקים מאד ניכר.
אני משערת, ברמת וודאות גבוהה למדי, שבפעם הבאה כשייכנסו סטודנטים צעירים לחדר הזה, החלק שהבן שלי השאיר, ייבחר ראשון…

מעונות ריפקין – רקע.

יש בטכניון מס' מתחמים שמיועדים לסטודנטים שנה א' שמציעים תנאים דומים. 
כאן אתייחס רק למעונות סטודנים ע"ש ריפקין, שם הסטודנט שלי קיבל חדר.
מעונות ריפקין (באתר של הטכניון הם נקראים משום מה "מעונות תחתון") על שם התורם שלהם. היום בלשון עם הסטודנטים הם נקראים "מעונות עזה". נחשו למה….
מעונות סטודנטים אלו תוכננו ונבנו בשנות ה-50 של המאה הקודמת ע"י האדריכל דניאל חבקין (שזכה במכרז עוד בהיותו סטודנט ולימים הפך גם להיות דיקן הפקולטה לארכיטקטורה).

בזמנו, כשהמעונות תוכננו עוד לא היו אפילו בקשות להיתר. קשה להשיג תכניות של המעונות בוודאי לא עותקים דיגיטלים.
את התכנית והחתך קיבלתי מאדריכלית אגף בינוי ותחזוקה של הטכניון שהוציאה וסרקה אותם עבורי. (תודה רבה רבה…)
כפי שאתם רואים הדף ישן ואיכות הצילום נמוכה אולם ניתן לקבל מהם רושם כללי על החדרים.
צד המרפסות פונה לכיוון צפון והחלון פונה לכיוון דרום, לכיוון ההר.

מעונות סטודנטים - חלק מתכנית מעונות ריפקין מעונות סטודנטים - ריפקין - חתך

התנועה בבניין היא לאורך מסדרון (בכיוון מזרח-מערב) במפלס המרכזי, בצד הצפוני של המבנה.
לאורך המסדרון הזה גם ממוקמים המקלחות השרותים והמטבח .
ממפלס זה יורדים או עולים לסרוגין חצי קומה.
מכל כניסה שכזו נכנסים לשני חדרים כשבכל חדר יש 2 מפלסים. ממפלס הכניסה לחדר יורדים או עולים חצי מפלס.

בכל חדר גרים 2 שותפים.
בזמני, החלוקה בין המפלסים היתה פונקציונלית: שינה במפלס הכניסה (הדרומי) ולימודים ואוכל במפלס הצפוני. היום לכל סטודנט יש מפלס כשחולקים בפונקציות המשותפות: אחסון ומקרר.
כאן, תחת הכותרת "מעונות תחתון" יש תמונות (לכאורה מייצגות…זה חדר של בנות בבנין של בנות…) של המסדרון ושל 2 מפלסי החדר.

ל-מעונות סטודנטים בכלל יש ללא ספק יתרונות כשהמהותיים בהם (שאין להם מתחרים!) הם העלות הנמוכה שלהם והקרבה למקום הלימודים.
מעונות ריפקין ספציפית, גם היום ובוודאי בהתחשב בנורמות של פעם, מתוכננים מצויין.
כמו כן, המיקום שלהם מעולה (ממש במרכז וגישה מישורית כמעט לחלוטין למרכז- אולמן, בית הסטודנט, הספריה, הברכה ואולם הספורט…) והעובדה כי הם נמצאים באמצע חורש טבעי (אלא אם יש שרפה בחיפה…) רק מוסיפה קסם.
חסרונם מן הסתם בשיתוף – הן בחדר הן בפונקציות הרטובות, ברמת התחזוקה החסרה ו…הדבר ששבר את גב הגמל – המחסור במיזוג בעונת הבחינות בקיץ הישראלי שעם כל ההתחממות הגלובלית לא נחשב כבר מותרות.

מעונות סטודנטים – ריפקין – נקודת מוצא בשנת 2016

בשל היתרונות של מעונות סטודנטים והביקוש להם (ומכיוון שסטודנטים, ובפרט סטודנטים ממין זכר, ברובם חסרי מודעות בסיסית למושג תחזוקה שוטפת…) לא מאד מקפידים שם, בלשון המעטה, על רמת תחזוקה (סבירה??) בחדרים.
נראה כי מאז זמני (מממ …לפני כ-30 שנה…), החדרים לא השתנו כמעט. גם לא ברמת התחזוקה. הבניינים של הבנים כבר אז היו מוזנחים, שלא נאמר דוחים.
כפי שהחדר נראה כשנכנסנו, דבר לא השתנה עד היום. אולי החדר נצבע מאז פעם או פעמיים אבל לא הייתי מתחייבת על כך.

זו סקיצה פחות או יותר פרופורציונלית שעשיתי מזיכרון של תכנית החדר:

מעונות סטודנטים שנה א' בטכניון - סקיצה של חדר במעונות ריפקין

כפי שכבר כתבתי, השותף התמקם בחלק העליון של החדר (מפלס 2 בסקיצה) והבן שלי במפלס התחתון (מפלס 1 בסקיצה).

החדר כפי שנתקבל:

התמונות בהמשך צולמו ביום שהגענו.
(למי שמעוניין, לחיצה על כל התמונות בהמשך תפתח את התמונה מוגדלת)
בעיקר על מנת להראות למשרד המעונות את מצב החדר כשהוא התקבל (ובזכות זה הבן שלי קיבל כ-2 ליטר צבע לבן לצביעת החדר):

כשנכנסנו לחדר שהבן שלי קיבל, במפלס העליון, השותף שלו שהגיע מוקדם יותר, קבע כבר עובדות בשטח.
על החלון נקבע לוח והזכוכית של הדלת ביציאה למרפסת, נצבעה בשחור (מי צריך וילונות כשאפשר לקבע לוח על החלון או לצבוע את הזכוכית??…) כך שהחדר נראה חשוך וקודר.מעונות סטודנטים - החלון והדלת למרפסת
מעונות הסטודנטים לבנים שנה א' - המרפסת

במפלס התחתון, שם הבן שלי צריך יהיה להתמקם, קיבלו את פנינו קירות (ותקרה) אפורים מלכלוך מחוררים אקראית, עם עיטורים עבודת יד של נוסחאות, כתובות בערבית ואברי מין זכריים.
הדלת המקושטת ביצירתיות מרשימה.
והריהוט הישן, עם ציפוי הפורמייקה דמוי עץ חום, שמקולף בחלקו ומעוטר בכישרון באותם מוטיבים.

 מעונות סטודנטים שנה א' החדר ביום שהגענו - מבט כללי מעונות סטודנטים מצב קייםהחלון במעונות 

הדלת לחדר במעונות כפי שהתקבלה

ראיתי את הבן שלי בולע רוק.
את הניסיון שלו לנחם את עצמו… שבצבא היו תנאים גרועים יותר… 

השנים, המקצוע והניסיון שלי לימדו אותי לראות את הפוטנציאל ולא רק את המצב הקיים.
עם זה הצלחתי אפילו לשלהב את הסטודנט שלי תוך כדי ציון היתרונות של המקום.
לאחר מספר ימים של לימודים בהם וידא כי יוכל להסתדר עם השותף שלו (ולאחר שהגיעו להסכמות לגבי חלוקת אזורי האחסון), הגדרנו סופ"ש בו נעשה את המהפך והתחלנו לתכנן מה נעשה, איך נעשה ורשימת ציוד שיש להביא.

מה אנחנו מתכננים לעשות?

גודל החדר המבנה שלו ומיקומו הם משתנים קבועים שלא ניתן לגעת בהם.
גם מיקום מפסקים וגופי חשמל שבשיפוץ יסודי הם ברי שינוי (לו יכולתי הייתי שוקלת להחליף את מיקום המיטה עם השולחן משיקולי פרטיות…)- כאן זה לא. 
אנחנו הולכים קודם כל לנקות הכל היטב ככל הניתן ולצבוע בלבן!
(הצבע הלבן גם נותן תחושה של גודל וגם יאיר את החדר שנראה חשוך).
חוצמזה, אנחנו נוסיף מקומות אחסון.
אנחנו נגדיל ונייעל את פינת העבודה (שתשמש גם מטבחון קטן וגם שולחן אוכל לעת מצא…)
ו…נוסיף וילון לפרטיות.

על מנת להצדיק את הרשומה הזו בבלוג הזה, כמעט כל מה שנוסיף בחדר נעשה מפריטים שנמצאו ברחוב.
הדברים שכן נקנו, הם כבל לתליית הוילונות (כ11 ש"ח), וילונות  (50 ש"ח) וסלסלות לתליה על דלת הארון מבפנים (כ15 ש"ח כ"א).
הצבע הלבן סופק ע"י משרד מעונות הסטודנטים ונוצל עד תום, כל שאר החומרים הם שאריות מעבודות אחרות.
לוחות העץ, הדלת והמגרות נמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שלנו.
ארונית מגרות לבנה נמצאה אף היא וללא כל שינוי נוצלה כפי שהיא.

הכלים שהבאתי איתי ושעשינו בהם שימוש הם:
מברשות צביעה, כבל מאריך, ג'קסון (+ משקפי מגן וכפפות), מקדחה, אקדח סיכות ומסמרים וכמובן מברגים פלייר פטיש וכל הכלים שחשבתי שאזדקק להם. (אתם מכירים את מרפי, לא? דווקא הכלי שתשאירו בבית, אותו תצטרכו…)
הוקדש לנושא סופ"ש – משישי בצהריים ועד שבת… עד שניפול מהרגליים…

כך נראה החדר טיפה לפני שנעזב בסוף שנת הלימודים הראשונה, לטובת חופשה ודירה שכורה לאחר שרוקן מציוד אישי:מעונות סטודנטים - החדר המשודרג - מבט כללי

  • צביעה:

עבודת הצביעה היתה מאד מרכזית כאן (וגם גזלה את רוב הסופ"ש) ולו אם לא היינו עושים דבר מלבדה, גם אז החדר היה נראה טוב יותר.
על אחת כמה וכמה כל השאר…

אז מה צבענו?

קירות:

מעונות סטודנטים - קו ההפרדה בצבע

על הקירות בחדר, מלבד הלכלוך וה"גראפיטי", היו פסים צבעוניים ופסי הגנה מעץ .
פס הגנה בגובה השולחן בצבע חום כהה ופס עץ תכלת בגובה המשקוף העליון (ראו בתמונות של החדר כפי שהתקבל).  
ה-כ-ל נצבע לבן (בתקרה לא נגענו).
הואיל והשותף לא היה מעוניין בשדרוג, רק המפלס התחתון נצבע עד המראה שממוקמת ממול לכניסה לחדר ועד הפסים הצבעוניים על מנת לטשטש ככל הניתן את השינוי (המעבר מקיר נקי לקיר מלוכלך!).

ארון:

הארון במפלס התחתון, היה צבוע מבפנים בצבע חום כהה (כמו המעקה שמופיע משמאל בתמונה). המדפים בארון היו מכוסים טפט ישן דביק ודוחה.

הארון פורק לחלוטין והכל נצבע מחדש. פנים וחוץ.
קירות ודלתות הארון בלבן והקונסטרוקציה והמדפים בגוונים של ירוק פיסטוק, תכלת וכתמתם.
ראו תמונה בפרוט שדרוג הארון בסעיף האחסון.

מדפים:

מעונות סטודנטים - צביעת המדפים אותו טיפול בצבע קיבלו גם המדפים שהיו בחדר וניתן היה לכוונן את גובהם לפי הצורך.

לוח שעם(גם מסגרת של לוח שעם שנתלה לצד השולחן נצבעה באותו ירוק פיסטוק)

 

  • אחסון:

ארון:

מעונות סטודנטים - הארון לאחר שדרוג

לרוב, הארון משמש את שני השותפים. בחלוקת מקומות האחסון בין השותפים הוחלט שכל האכסון במפלס העליון ישמש את השותף (למעט המקרר שמשמש את שניהם).
מאידך, הארון במפלס התחתון, ישמש רק את הבן שלי, לכל צרכיו.

בהתאם לכך, באחד הצדדים של הארון, במקום אזור תליה מיקמנו 2 מדפים נוספים, עמוקים יותר (שנחתכו במקום לפי מדידה מפלטות מארונות שפורקו ונזרקו). ובצד השני על הדלת תלינו 2 סלסלות על מנת לנצל את עומק הארון.
כמו כן, הארון עבר צביעה. ראו פרוט תחת הכותרת המתייחסת לצביעה.

אחסון מתחת למיטה:

על מנת לנצל את החלל מתחת למיטה הורכבו גלגלים על 2 מגרות שנמצאו.
במגרות הללו אוחסנו נעלים ואביזרי ספורט למיניהם. המגרות הללו נאספו ולא נשארו במעונות.

מדפי "תבלינים":

יש מיש מגרות מדפים לקפה ותבליניםמאחר ובאותו שטח מצומצם יש לתת מענה גם לאחסון (והכנת) מזון, מיקמנו 2 "מדפי תבלינים" בקיר נישה, ממול ללוח השעם. 
מדפי התבלינים נעשו ממגרת MDF שנמצאה אף היא (הפנל הקידמי הוסר והמגרה נוסרה לשניים).
גם המדפים הללו נצבעו בצבעים תכלת וירוק פיסטוק

 

המדפים הנ"ל נשארו כירושה לדייר הבא.

 

שדרוג השולחן:

הנישה בתוכה השולחן מוקם בצורה אקראית "ממש התחננה" לפלטה גדולה שתמלא אותה כולה.
המימדים של הנישה מתאימים מאד לגודל של דלת צרה שנמצאה אף היא ברחוב.
היה צורך כמובן לפרק את הצירים והפרזול וגם לנסר אותה מעט להתאימה במדוייק לנישה.

הפינה השמאלית של השולחן

השולחן בנישה - צד שמאל

פס ההגנה הקיים על הקיר פורק והדלת מוקמה על רגלי השולחן הקיים (שפורק אף הוא) במרחק של כ50 סמ' מהקיר הימני ועל תומכי מדפים שקובעו על הקיר השמאלי.

 

בחלק השמאלי של הפלטה ניתן למקם מיקרו ו/או קומקום חשמלי (יש תמיכה לפלטה, זוכרים?). שאר הפלטה/שולחן משמשת בעיקר ללימודים. 

מצד ימין, מתחת לדלת/פלטה, מוקמה ארונית מגרות. גם הארונית הנ"ל נמצאה ברחוב במצב טוב והוכנסה לשימוש כפי שהיא. בתוכה אוחסנו דפדפות כלי כתיבה וצרכי לימוד אחרים. הארונית נאספה לשימוש עתידי במקום אחר אבל השולחן נשאר כלאחר כבוד בתקווה שיהיה מי שיהנה ממנו בעתיד.

    ארונית מתחת לשולחן מימין        מעונות סטודנטים - הפיכת דלת לשולחן בנישה

הוספת הדום על גלגלים הכולל נפח אחסון:

הדום על גלגליםמתחת לשולחן מצד שמאל מוקם הדום נייד על גלגלים מתוך מחשבה שיאפשר מקום ישיבה נוסף לארוח. ההדום נייד וקל להסיעו בחדר.
ההדום אף הוא עשוי במיוחד למטרה זו ממגרה שנמצאה אף היא ברחוב ומפלטת עץ מרופדת בספוג המחוברת בצירים למגרה. החלל בתוך המגרה אף הוא ניתן לניצול לצרכי אחסון.

ההדום כמובן חזר הביתה…

הרחבת אדן החלון והשמשתו באמצעות מדף:

מעונות סטודנטים - התקנת מדף על אדן החלוןהמחשבה המקורית היתה ליצור משטח נח ליד המיטה שניתן לשים עליו משקפיים או בקבוק מים. כשהגענו, אדן החלון היה מטוייח בצורה גסה ומאובק. גם כאן למשטח הזה (שלא היה רחב דיו במתכונתו הנוכחית) היה פוטנציאל לניצול וגם כאן מדדנו וניסרנו דלת של ארון עם קנט מעוגל שנמצאה ברחוב. המדף קובע לאדן החלון באמצעות דיבלים וברגים.
בסופו של דבר המדף הנ"ל היה שימושי מעל המתוכנן בשל קרבתו לשקע חשמלי ואני מקווה שגם דייריו העתידיים של החדר יהנו ממנו (ושידעו להעריך גם אותו!…)

  • וטיפה פרטיות?!…

מעונות סטודנטים - וילון לפרטיותמכיוון שהפינה הזו שמיועדת ל..הכל בעצם (לימודים, שינה, אכילה…) נמצאת ישר בכניסה לחדר, החלטנו למתוח כבל פלדה ולתלות עליו וילון שניתן יהיה לסגור אותו ולא להרגיש חשופים.

מכיוון שהוילון היה ארוך מדי, מעונות סטודנטים - קיצור הוילון באמצעות שדכן....הבן שלי החליט לעשות שימוש יצירתי בשדכן…
לא בטוחה שאני הייתי בוחרת בפתרון הזה, אבל ללא ספק הוא היה פתרון זריז ונתן לבן שלי מענה…אז מי אני שאשפוט??

ו…נחמד לא פחות – מסתבר שעל הכבל, יחד עם הוילון ניתן לפרוש גם מגבות רטובות לאחר מקלחת.
רווח נקי!

 

(ובשלב מאוחר הוספנו עמדה למחשב נייד,שכמובן תעבור איתו הלאה …)

יש מיש - ממגרה לעמדת עבודה למחשב נייד - העמדה פעילה

אז נכון שזה לא נורא לגור בקופסה… ?
סליחה…מעונות סטודנטים שנה א'??

זהו…
הפרוייקט הבא בסגנון הזה, יהיה כנראה דירה שכורה לזוג צעיר ותפרן בנשר.
ובאותה רוח של הרשומה הזו, אולי אכתוב באחת הרשומות בעתיד על תהליך המעבר של אמא שלי לדיור מוגן. נושא חשוב לא פחות ואני בטוחה שיתן כמה כלים לכל מי שמאויים מהתהליך.

ברשומה הבא אני מסיימת את הספה!
מבטיחה.

תתפסו אותי במילה.

מתלה כובעים, שלב אחר שלב. או "שלוש פינות לכובע שלי???"

אף פעם לא הבנתי את שיר הילדים "לכובע שלי שלוש פינות"…
לאיזה כובע בכלל יש שלוש פינות? (אלא אם אתם קפטן הוק וגם אז זה מאולץ קצת, לא?)
ומאיפה בא הרעיון לחבר בין פינות… לכובעים?
אבל…
זה מעולם לא הפריע לי לאהוב כובעים.
וגם הבת שלי נדבקה בחיידק.
מפה לשם, היא הצליחה להעלות את האהבה הזו לרמת אוסף ראוי לשמו.

יום אחד גיליתי שבכל מקום בבית זרוקים כובעים…
אנחנו צריכים מתלה כובעים!

מתלה כובעים:  צורך כנקודת מוצא…

בתחום הזה, בדרך שאני עובדת, המקריות מכתיבה את הבחירות שלי.
איני יכולה לבחור את מה שאני מוצאת ברחוב.
אני יכולה לבחור רק את האפשרות לאסוף פריטים או להשאירם למשאית הזבל (או לאחרים כמוני שמפשפשים בזבל של אחרים). כמובן, מה לשמור, מה לזרוק ועל מה לעבוד בנקודת זמן כזו או אחרת.
לרוב (או לפחות במקרה הרציונלי) מה שמניע את התהליך הוא צורך שמתעורר.
תהליך היצירה (או הרכישה במקרה של רוב האנשים שם בחוץ) הוא מתן מענה לצורך הנ"ל.
בצורה אידאלית (ולא סבירה בעליל, אם כי גם זה קרה) מוצאים משהו בדיוק בזמן שמתעורר צורך, או במקרה אידאלי קצת פחות, כשהצורך מתעורר, מוצאים מענה בג'אנקיה שהצטברה בבית.
או,
שמוצאים מענה אחר, רעיון אחר….

זה מה שקרה במקרה הזה.
היינו צריכים דחוף (טוב נו, זה לא באמת היה עניין של חיים ומוות) מתלה כובעים או מתקן כלשהו… שלא יתפוס מקום (כי אחרת איך יהיה מקום לכל הג'אנקיה שאני אוספת ברחובות?), שיאפסן את כל הכובעים מחד אבל מאידך שיאפשר תצוגה…ושניתן יהיה לעמוד מולו ולבחור כל בוקר את הכובע בר המזל של היום.

מה נצטרך בעצם כדי לעשות מתלה כובעים שיענה לצרכינו?

הרעיון שלי היה כמעט הכי פשוט בעולם וקל ביותר להכנה.
צריך רק:

  • חלקת קיר פנויה  –

    לשמחתי מצאתי קיר פנוי ברוחב של כ-80 סמ' בערך, במקום נייטרלי, בתוך מרחב הפעילות של המשתמשות הפוטנציאליות וקרוב מספיק למראה שתספק משוב לגבי הטוטל לוק האישי לפני הריצה להסעות של הבוקר.

  • רשת ברזל זיון של בטון –

    (רשתות ברזל זיון הן רשתות שעשויות מברזל אותן מכניסים ליציקת פלטות בטון באזורים מסוימים ביציקה כדי לחזק את הבטון בתנאי מתיחה…עזבו. פרטים של מי שמתעסק בבניה)
    אחרי כמה שיחות טלפון עם מפעלים ויצרנים של רשתות זיון (שנפנפו אותי כמו זבוב) הגעתי למסקנה שהמקום הכי סביר שאמצא (וגם אקבל) רשת זיון לבטון זה באתר בניה. ועדיף לא אתר גדול במיוחד.
    לא רחוק ממני שיפצו בניין במסגרת תמ"א 38 . ובאמת, מצאתי שם פועל ערבי נחמד נחמד, שלא דיבר מילה עברית ובתיווכו של חבר, שרפרטואר המילים שלו בעברית היה טיפונת גדול יותר, חתך לי משארית של רשת זיון (בלי מדידות, עם קאטר ענק, חתך אקראי איפה שיוצא) חתיכה שהתאימה בדיוק לקיר שלי.
    וואי, איך שהוא שימח אותי. יחי השמחות הקטנות בחיים…
    והם אפילו לא הסכימו לקבל תשלום עבור הרשת ועבור זמנם….

  • לכה –

    תראו, הלכה האידאלית למתכת היא לא בדיוק הלכה האידאלית לתנאי העבודה שלי. בגלל שאני עובדת בבית, מאלתרת על שולחן האוכל או איפה שרק פנוי, אני עובדת עם החומרים הכי אקולוגים ובטוחים לשימוש לנו ולסביבתנו.
    לרוב מדובר על צבעים, לכות וחומרים שונים שהם על בסיס מים.
    לשמחתי זה גם הכי נח לתפעול ולניקוי – גם של מברשות, מכחולים וכלי קיבול, וגם את הסביבה (רצפה, שולחן…) כשהיא מתלכלכת .וככל שאנסה להגן ולכסות, אני מצליחה עדיין ללכלך.
    אז גם כאן בחרתי להשתמש בלכה על בסיס מים. במקרה זה לכה מט משי.
    מה יכול להיות? מכסימום יחזיק פחות זמן מעמד ואצטרך או לצבוע שוב או להשיג עוד רשת.

  • 2 ווים שמוברגים לדיבלים בקיר –

    (כן, צריך תחילה לקדוח 2 חורים בקיר)
    בשביל שישאו את הרשת.

  • דבק חם –

    כדי לרכך את הקצוות החדים של המתכת במקומות שנחתכה.

  • והרבה אטבי כביסה –

    אחד לכל כובע + כמה מיותרים. אני מעדיפה אותם מעץ, סתם כי אני אוהבת עץ יותר מפלסטיק.
    עם אטבי הכביסה נחבר את הכובעים לרשת הזיון.


טוב, אז לפני שאנחנו ממשיכים…
כשעשיתי את מתלה הכובעים לא חשבתי בכלל על בלוג ומאחר ובמקרה זה אין סיבה אחרת לצלם את התהליך…התהליך לא צולם. הואיל ואין פשוט ממנו, ננסה להעזר בתמונות של המוצר המוגמר על מנת לתאר את התהליך. למי מכם שיש שאלות, מוזמנת ומוזמן להעלות אותן בתגובות בסוף או במסר אישי ואנסה לתת מענה להכל.


 לעבודה?

שלב ראשון – צביעת הרשת בלכה:

זו רשת הזיון.
אפשר לראות שהיא לא שטוחה. יש מיש - מתלה כובעים. רשת זיוןחדי האבחנה יוכלו לראות שיש בה אזורים שטיפה התעוותו ושנקודות החיתוך הן אקראיות לחלוטין. גם זה וגם זה לא מפריעים לי ולא ליעוד המתהווה של הרשת.
כמו כן, אתם ודאי מבחינים כי הרשת היא בגוון חום חלודה. זה מפני שהיא אכן כזו.
אני אוהבת את זה (זוכרים? כשזה אפשרי, אני אוהבת את החומר במצבו המקורי ככל שניתן) אבל חלודה מלכלכת ומאחר ואני רוצה לשמור על הכובעים שלנו החלטתי לכסות את הרשת בלכה שקופה (במקרה זה על בסיס מים!) שתשמר את הצבע והמראה הנוכחי אבל גם תשמור על הרשת מבלאי נוסף ועל הכובעים מכתמי חלודה.
שתי שכבות של לכה, שיכסו את כל הרשת כולה מכל הכיוונים, מספקות אותי.
אתם יכולים גם לצבוע את הרשת בכל צבע שיתאים לכם ושיכסה את צבע הברזל וצבע החלודה.

 

שלב שני – יצירת מעטפת מגן מדבק חם סביב הקצוות החדים של המתכת:

יש מיש - מתלה כובעים. השריטות על הקיר מקצה הרשתקצוות הרשת, אלה שנחתכו עם קאטר, חדים ושורטים.
במקור, כשאני הכנתי את מתלה הכובעים, לא הייתי חכמה מספיק ולא הגנתי על הקצוות בשלב זה.
ושרטתי את הקיר. (אפשר לראות בתמונה את הקיר השרוט). וגם את עצמי. ואז החלטתי לטפל בקצוות….

חשוב במיוחד לעשות זאת אם המתלה ממוקם במעבר. במקרה כזה זה רק ענין של זמן עד שמישהו יפצע. (או שכובע יקרע)

יש מיש - מתלה כובעים. טיפול בקצוות עם דבק חם.הדרך הכי פשוטה ויעילה שחשבתי עליה היא שימוש בדבק חם שיצור מעטפת סיליקון שקוף סביב הקצוות ויהפוך אותם לידידותיים יותר לסביבתם. מאידך, גם מבחינת המראה זה לא משתלט, נייטרלי ומינורי כך שזה גם מתאים לקונצפט הויזואלי שלי.

אם מתאים לכם, אתם יכולים לטפל בקצוות בדרכים אחרות כמו פימו צבעוני שפותח את העיצוב של המתלה לכיוונים אחרים לגמרי. כיד הדמיון הטובה עליכם.

 

 

שלב שלישי – למקם את הרשת על הקיר:

כפי שאתם רואים, הרשת אינה שטוחה אלא קמורה. יש מיש - מתלה כובעים. רשת קמורה
במצב אידאלי, לכאורה, כפי שדימיינתי את זה במקור, היא היתה אמורה להיות מישורית.
תכננתי לתפוס אותה בארבע נקודות לקיר ושתהווה מישור מקביל לקיר.
כשראיתי שהיא קמורה, התחלתי לחשוב איך לישר אותה, איך למתוח אותה ואיך ל"אלץ" אותה להשאר מישורית (חייבים להפעיל כאן כוחות נגדיים וכוחות חזקים למדי …)
עד שהתעשתתי.
למה בעצם לישר?
כך זה הכי פשוט שיש. אפילו טוב יותר ממה שחשבתי במקור.
ניתן לתלות את הרשת על 2 נקודות עליונות בלבד (החלק התחתון ממילא נשען על הקיר ואין סיבה להרחיקו ממנו) והקימור מאפשר באופן טבעי את המרחק מהקיר שרציתי ליצור (שהוא נחוץ לתפעול שוטף של מתלה כובעים).

למדוד מיקום רצוי של הרשת יש מיש - מתלה כובעים. הרשת תלויה על וו.בהתאם לגובה המשתמשות (או המשתמשים)
הפוטנציאליות. לוודא כמובן שגובה הנקודות זהה על מנת שהרשת תמוקם ישר (שקווי הרשת יהיו אופקיים ואנכיים בהתאמה), לקדוח 2 חורים בקיר, להכניס בתוכם דיבלים ולהבריג את הווים לתוכם.

 

 

עכשיו תולים את הרשת על שני הווים.

 

יש מיש - מתלה כובעים - חלקי

זהו. מתלה כובעים מוכן לשימוש.
ולא נותר אלא לתלות כובעים על מתלה הכובעים.
באמצעות אטבי הכביסה מעץ, כמובן …

ספריה


ומה שהלאה לא ממש קשור למתלה כובעים. זה סיפור ילדים שכתבתי לפני כ-10 שנים. כבר אז הבת שלי אהבה לשחק עם הכובעים שלי. מן הסתם משם יצאתי. מוזמנים לקרא, או לא.


כובעים

כְּשֶׁאַבָּא כּוֹעֵס וְהַדֶּלֶת נִטְרֶקֶת,
כְּשֶׁלְּאִמָּא נֶעֱלַם הַחִיּוּךְ וְהִיא בּוֹכָה וְשׁוֹתֶקֶת
אֲנִי מוֹצֵאת לִי פִּנָּה מְרֻחֶקֶת
וְעִם הַכּוֹבָעִים שֶׁל אִמָּא אֲנִי מְשַׂחֶקֶת

בְּכוֹבַע רָחָב מְעֻטָּר בִּפְרָחִים וּפֵרוֹת
מְדַמְיֶנֶת אֶת עַצְמִי בֵּין גְּבָרוֹת מְגֻנְדָּרוֹת,
מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים וּתְקוּפוֹת אֲחֵרוֹת.
אֲנִי שׁוֹתָה תֵּה עִם זֶרֶת מוּנֶפֶת,
לִזְרוֹעוֹתַי כְּפָפוֹת תַּחֲרָה וּמְנִיפָתִי מִתְנַפְנֶפֶת.
בְּשִׂמְלָה שֶׁל נְסִיכָה, עִם מַלְמָלוֹת וּסְרָטִים,
תִּסְרָקְתִּי גְּבוֹהָה וְתַלְתַּלַּי מְעֻצָּבִים.
עוּגִיּוֹת מְקֻשָּׁטוֹת מֻנָּחוֹת על צַלַּחַת
וְשִׂיחַת חֻלִּין סְתָם כָּךְ קוֹלַחַת…

וּכְשֶׁדַּי לִי וּמְשַׁעֲמֵם לִי
וַאֲנִי שְׂבֵעָה מִתֵּה וְעוּגִיּוֹת,
"מוֹכֵר עִתּוֹנִים" אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת.
עַל רֹאשִׁי כּוֹבַע מִצְחִיָּה מְשֻׁבָּץ,
הַמִּצְחִיָּה לְאָחוֹר, פָּנַי אֲדֻמִּים מִמַּאֲמָץ.
לְבוּשָׁה בִּמְעִיל עִם טְלָאִים בְּמַרְפֵּקַי,
גַּרְבַּיִם מְשׁוּכוֹת עַד בִּרְכַּי
וְכָךְ אֲנִי מְדַוֶושֶת עַל אוֹפַנַּי,
כְּשֶׁעֲרֵמַת עִתּוֹנִים בַּסַּל לְפָנַי.
בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת אֲנִי מַכְרִיזָה עַל כּוֹתָרוֹת
"מִפְגָּשׁ פִּסְגָּה", "פִּחוּתִים" וַ"חֲבָרוֹת".
אֲנָשִׁים מִסָּבִיב בַּעֲנִיבוֹת וַחֲלִיפוֹת
בָּאִים עִתּוֹן לִקְנוֹת.

וּכְשֶׁדַּי לִי וּמְשַׁעֲמֵם לִי
וּמָכַרְתִּי אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים כִּמְעַט,
אֲנִי שׁוּב בָּרְחוֹב, הוֹלֶכֶת לִי לְאַט.
עַל רָאשִׁי כּוֹבַע קַשׁ רְחַב שׁוּלַיִם,
כַּפְכַּפִים צִבְעוֹנִיִּים בִּמְקוֹם נַעֲלַיִם
מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ, תִּיק כָּתֹם גָּדוֹל,
וְהִנֵּה אֲנִי בְּדִיּוּק
כְּמוֹ הַגְּבֶרֶת מאֶתְמוֹל.
וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל אֲנָשִׁים
הַחוֹלְפִים בְּלִי לַעֲצֹר
וּמְיַחֲלִים שֶׁהַזְּמַן כְּבַר יַעֲבֹר.

וּכְשֶׁדַּי לִי וּמְשַׁעֲמֵם לִי
לִפְסֹעַ בָּרְחוֹב,
אֲנִי מוֹצֵאת לִי כּוֹבַע קָטָן. צָהֹב.
וְצָעִיף דַּקִּיק, רֵיחָנִי וְשָׁקוּף
עוֹטֵף כִּגְלִימָה, כְּמוֹ נוֹזֵל עַל הַגּוּף.
וּבֶגֶד מַבְרִיק וְרִשְׁרוּשׁ בַּחֲצָאִית.
וַאֲנִי מִסְתַּחְרֶרֶת וְרוֹקֶדֶת,
וְהַצְּלִילִים בְּרֹאשִׁי כְּמוֹ מַיִם.
אֲנִי צָפָה וְצוֹלֶלֶת וְעָפָה בַּשָּׁמַיִם
ולקול מְּחִיאוֹת הכַּפַּיִם ,
אֲנִי רַקְדָנִית הַקַּדָּה קִדָּה,
שכֻלָּם רוצים לנשק אֶת יָדָהּ.

וּכְשֶׁדַּי לִי וּמְשַׁעֲמֵם לִי
וְרֹאשִׁי סְחַרְחַר מֵרִקּוּדִים,
אֲנִי אַבִּיר אַמִּיץ הַיּוֹצֵא לִנְדוּדִים.
כּוֹבַע בַּד מֵצֵל עַל פָּנַי,
חֶרֶב סַיָּפִים חֲגוּרָה לְמָתְנַי,
צְרוֹר עִם מַיִם לֶחֶם וְתַפּוּחַ
וּגְלִימָתִי מִתְנַפְנֶפֶת לָהּ בָּרוּחַ.
אֲנִי רוֹכֶבֶת לִי עַל סוּס אַבִּיר,
כְּשֶׁעַל שְׂפָתַי שִׁיר.

וְכָל כּוֹבַע הוֹפֵךְ אוֹתִי לְשׁוֹנָה וְאַחֶרֶת
וְכָל כּוֹבַע הוּא אִישׁ, נַעַר אוֹ גְּבֶרֶת
וַעֲדַיִן עוֹדִי מְחַפֶּשֶׂת, אוּלַי מִכָּל הַכּוֹבָעִים,
מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת, הָאֲנָשִׁים, הַזְּמַנִּים
דַּוְקָא אֲנִי זוֹ שֶׁאֶמְצָא אֶת כּוֹבַע הַקְּסָמִים?
אוֹתוֹ אֶחָד הַמְקֻשָּׁט בְּנוֹצָה
שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹצָה…

 

וּכְשֶׁזֶּה יִקְרֶה אֶעֱצֹם עֵינַיִם וַאֲבַקֵּשׁ מַהֵר,
שֶׁאַבָּא לֹא יִכְעַס יוֹתֵר,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָסוּק וְלֹא יִשְׁכַּח.
שֶׁאִמָּא יוֹתֵר לֹא תִּבְכֶּה,
שֶׁהָאוֹר לְעוֹלָם לֹא יִכְבֶּה,
וְשֶׁחוּט קָטָן שֶׁל צְחוֹק,
יִשָּׁאֵר גַּם כְּשֶׁתִּשְׁתֹּק
וְלֹא תֹּאמַר דָּבָר.
וּבְלִי צְעָקוֹת מַחְרִישׁוֹת אָזְנַיִם,
וּבְלִי השֶׁקֶט שֶׁסָּבוּךְ פֹּה בֵּינְתַיִם
בִּפְקַעַת שֶׁל רְגָשׁוֹת.

הַלְוַאי,
הַלְוַאי שֶׁנֵּלֵךְ שׁוּב בְּיַחַד כֻּלָּם
לֶאֱכֹל גְּלִידָה
אֵצֶל מוֹשִיק בַּדּוּכָן
וְאַבָּא שׁוּב יִבְחַר פִיסְטוּק וְשׁוֹקוֹלָד
וְאִמָּא מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב תַּחְזִיק לוֹ אֶת הַיָּד
וּכְמוֹ בַּקַּיִץ לִפְנֵי שָׁנָה
אֶחְבֹּשׁ אֶת הַכּוֹבַע שֶׁאַבָּא לִי קָנָה
זֶה הַכּוֹבַע הַפִּרְחוֹנִי
הַכּוֹבַע שֶׁמִּכֻּלָּם
בּוֹ אֲנִי זוֹ אֲנִי.

וְהַלְוַאי שֶׁאֶמְצָא אֶת כּוֹבַע הַקְסָמִים וּמַהֵר
כִּי הַכּוֹבַע הַפִּרְחוֹנִי –
עוֹד מְעַט יִהְיֶה קָטָן
וְלֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשִׁי יוֹתֵר.

יש מיש – שיפוץ, שיקום, שידרוג ושינוי רהיטים…יוצאים לדרך?

יש מיש – שיפוץ, שיקום, שידרוג ושינוי רהיטים…
עולה לאויר, מקבל נפח ותופס מקומו ברשת.

גוזרת את הסרט,
משיקה את הבלוג, 
שהתחבט בתוכי כבר זמן מה, באמצעות בקבוק שמפניה וירטואלי.

או לחילופין, משתפת אתכם קצת בכוונת "יש מיש",
מה "הוא רוצה" להיות כשיהיה גדול או איך הוא רוצה להגיע לשם.

הבלוג הזה ישלב כמה מאהבותי וחלומותי השזורים בפילוסופית החיים שלי שגיבשתי וצברתי עם השנים. חלומות שבשלו מספיק, או שאני בשלתי מספיק, לחשיפה מעין זו. בעיקר ליווי  טקסטואלי מוסבר ומצולם (מקווה שעם הזמן גם איכות התמונות תשתפר) של התגשמות חלומות ואולי על הדרך אמצא את המקום ואת הדרך לבטא רחשי לב והתחבטויות פילוסופיות כאלה ואחרות.

ומה בעצם הם אותם חלומותיי שמתגשמים להם, שאני מדברת עליהם עד כה?

  1.         קודם כל, שיפוץ, שיקום שדרוג ושינוי.
           בעיקר של רהיטים. בעיקר שאני מוצאת ברחוב.
    (מיחזור הוא גם חלק  מפילוסופיית החיים שלי שדי טחונה בתקופה האחרונה. לזכותי יאמר שחונכתי ונחשפתי לתחום המיחזור עוד בזמן למודי התיכון שלי בביה"ס לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר, הרבה מאוד לפני שהתחום אימץ את הצבע הירוק ולפני שקיבל כזו רוח גבית… עוד שנים לאחר מכן, עדיין חברותי לעבודה הסתכלו עלי ברחמנות מהולה בבוז וקראו למחזור קמצנות/מסכנות)
  2.      דברים אחרים שמזדמנים בדרכי: תחפושות, עיצוב פנים, (בשם הזה המפונפן, או בכל שם            אחר שיעלה על דעתכם), אולי אפילו מתכון… העיקר שיבוא מאותו מקום.
  3.      כתיבה…כלי שמאז ומתמיד הרגשתי בנח אתו ובעזרתו אצוק תוכן וקווי מתאר למקום הזה.

ואולי, אם וכשיתאים, אשתף גם בהתלבטויות, במחיר, הלא בהכרח הכספי, שהייתי צריכה לשלם (שהרי להכל יש מחיר…), בטעויות שבדרך ובתובנות שהסתפחו לתהליך.

ולמה בלוג?

כשהחלטתי שאני הולכת לשפץ בעצמי ויהי מה, (ללא כל ידע קודם, חמושה בחוש טכני והגיון בריא בלבד) החלטתי שאלמד בעצמי מתוך חיפוש הדרכות באינטרנט. הואיל והיכולות שלי באנגלית רחוקות מאד מהיכולות שלי בעברית, חיפשתי מן הסתם הדרכות בעברית. לדאבוני לא מצאתי כאלה ונאלצתי לחרוק שיניים ולהסתמך על האנגלית שלי. מזל שהחוש הטכני וההגיון שלי עמדו לצידי והשלימו את הפערים שלי בשפה.
אני מקווה שיום יבוא והבלוג הזה שלי יוכל לתת מענה, ולו חלקי, לשכמותי בתחילת דרכי.

מכיוון שהכתיבה שלי כאן מותנת בעובדה שאני גם עובדת על רהיטים ואחרים, קצב העלאת הפוסטים המתוכננת תהיה אחת לחודש. (אולי בהתחלה אעלה מס' פוסטים בתדירות גבוהה יותר, על רהיטים שכבר שופצו …אם אצליח לשלב עם העבודה המעשית)
אתם מוזמנים להרשם לדיוור (בסוף הדף) ותקבלו עדכון מיד לכשיפורסם פוסט.

אגב, זה הזמן (לקראת פסח אנשים נפטרים מדברים) לצאת לרחובות ולמצא רהיטים שווים…. כמובן שאי אפשר להזמין את זה. תפקחו עיניים. מה שבא, ברוך הבא…

אז תכלס… על מה אני מדברת…
רוצים קצת תמונות לעורר את התאבון?
בבקשה…

יש מיש - שיפוץ, שיקום, שידרוג ושינוי רהיטים: שיפוץ כסא בהשראת עבודותיו של הונדרטוואסר

יש מיש - שיפוץ, שיקום, שידרוג ושינוי רהיטים: ספה שנמצאה על ערמת גזם ושופצה

  • הדום על גלגלים שמשמש גם לאכסון. נבנה ממגרה ישנה לחדר במעונות הסטודנטים:

יש מיש - שיפוץ, שיקום, שידרוג ושינוי רהיטים: הדום על גלגלים,המשמש גם לאחסון, נבנה ממגרה ישנה שנמצאה ברחוב

  • פינת איפור שהורכבה מממדף עם מגרות, כסא מפורק
    וממסגרת של מראה שנמצאו ברחוב ושופצו:

יש מיש - שיפוץ, שיקום, שידרוג ושינוי רהיטים: פינת איפור. כל הפריטים נאספו ברחוב ושופצו.

ויש עוד…
מזל שרק פתחתי את הבלוג ושאפשר יהיה לפרט בפוסטים הבאים 😉
(כאשר הפוסטים הרלוונטיים יפתחו, אחזור ואעדכן את התמונות כקישורים לאותם הפוסטים )

הואיל ו"שיווק" עצמי שלי ושל עבודותי מעולם לא היה הצד החזק שלי ומעולם לא נכלל ברשימת הדברים שאני אוהבת לעשות, חלק מהדברים שעשיתי שמורים אצלי (חלק ניתנו כמתנה לאנשים יקרים, אז לא הכל).

אם באחד הפוסטים תיתקלו בפריט בו חשקה נפשכם מאוד , לכו על זה. צרו איתי קשר.
אמנם לא קל להפרד לפעמים, אבל אשמח למכור לאנשים שבאמת רוצים ומעריכים.

ולסיום סיומת…

אני אתעד כאן בבלוג את התהליך שאני עשיתי עושה ואעשה.
עם זאת, איני מתיימרת להיות "איש מקצוע".

את כל מה שאני עשיתי ועושה, למדתי ואני ממשיכה ללמוד באופן עצמאי מתוך חיפושי הדרכות באינטרנט, מתוך הגיון בריא ומתוך נסיון ותעיה, טעיה ותהיה.
בעבר חשבתי שאני לא יכולה כי אין לי את ההכשרה והניסיון.
היום זה לא מכשול בפני.
אין לי שום בעיה לנסות ולהתמודד עם לא מעט תחומים, טכניים בעיקרם (ובמקרה זה, לכל היותר להרוס פריט כלשהו, שאם לא הייתי גואלת אותו בזמן מערמת הזבל, הוא מזמן כבר היה גרוס באיזו ערמת זבל ליד טייבה) . 

זה שאני כזו, בהחלט לא מחייב אף אחד אחר.

חשוב לי להגיד שאני אחראית (ושילמתי מחיר) על הטעויות שלי, שאני עשיתי.
אבל, אני בהחלט לא לוקחת אחריות על הטעויות שאתם תעשו אם תנסו ללכת בדרכי.
אם אתם מקבלים השראה מהדברים שאני מציגה פה בבלוג, אתם יותר ממוזמנים, אבל האחריות היא כולה שלכם.