אם התיידדתם כבר עם מכונת התפירה בפוסטים האחרונים שלי, אל תאפסנו אותה עדיין.
היום בעזרתה, ניתן חיים חדשים לכסא נוסף.
את הכסא הצבעוני הזה שיפצתי במקביל לכסא הונדרטוואסר שלי (עוד לפני עידן הבלוג..) לקראת ארוע שארחתי אצלי בבית.
זו הסיבה שיש שלבים לקראת הסוף שנעשו בחופזה ולא צולמו. עימכם הסליחה.
את הידע בשלבים החסרים, נשלים בעתיד עם שיפוץ כסאות בהמשך…
(אתם לא מתארים לעצמכם כמה שלדים של כסאות אספתי ל”יום יבוא…” אז כן… יבוא יום!)
נקודת ההתחלה של הכסא הצבעוני
לצערי זה הצילום היחידי שיש לי.
בדיעבד, יכולתי לבחור זווית שיראו בה טוב יותר את הפרטים שאהבתי ובגינם אספתי את הכסא, (בעיקר חיבורים למיניהם…) אבל את הפרטים הללו תראו בהמשך.
מאידך, רואים כאן מצוין כי הכסא שוכב מאחר והוא שבור ומפורק.
לשמחתי הריפוד החזיק את החלקים יחד וכנראה הוא הסיבה שכל החלקים נמצאו .
ככל שאני אסירת תודה לריפוד הקיים על תפקידו בשלמות הכסא, שום דבר לא יצליח לשכנע אותי להשאיר את הגועל נפש הזה…
פרוק הכסא… שעוד לא צבעוני
אם קראתם פוסטים קודמים שלי, אתם יודעים כי לראייתי, הפרוק הוא אחד השלבים החשובים.
רק בשלב הפרוק ניתן ללמוד ולהבין את הרהיט ואיך הוא נבנה.
חלק מאופי הרהיט נמצא שם וגם אם נרצה לשנותו לחלוטין, זה צריך להעשות עם כבוד למקור, לחומר.
תוך כדי פרוק המושב (כולל הוצאת כל הסיכות, כן? אין הנחות!) הבחנתי כי התפרים נעשו ביד.
הריפוד נעשה מחתיכה אחת, דבר שהקטין את הצורך בתפרים. (למרות זאת אני אנקוט בגישה אחרת בריפוד המשענת)
האבחנה הזו לא חסכה ממני את ההפתעה בשלב מאוחר יותר….הכסא אמנם שופץ כבר בעבר ובמקור הגב היה עשוי ללא ריפוד ממסגרת עץ עם מוטות אנכיים. (ראו תמונה)
בשלב זה בעצם יכולתי לבחור,
לחזור למראה האורגינלי או להמשיך לרפד את המשענת גם בגלגול הזה של הכסא הצבעוני שלי.
כאן נכנסה הבת שלי ואמרה את דברה.
הכסא הזה אמור להחליף את הסולם הקטן ששימש לה כסא אוכל עד אז (אילתור לכסא אוכל לילדים שגדלו כבר אבל עדיין לא מגיעים עם הרגליים לרצפה…)
היא מאד אהבה את הרעיון שיהיה לה נעים ורך גם בטוסיק וגם בגב…
והנה…כך החלטות מתקבלות!
ואם כבר שואלים את המשתמשת הראשית להעדפותיה, נתתי לה 2 אופציות לעיצוב הכסא:
השלד נייטרלי והריפוד צבעוני או השלד צבעוני והריפוד נייטרלי.
היא אפילו לא היססה בבחירתה ואני זורמת איתה.
חיבור וחיזוק הקונסטרוקציה של הכסא
כרגיל מתחילים עם הקונסטרוקציה (או השלד).
שניהם מושגים שמגיעים איתי מהארכיטקטורה ואין לי מושג אפילו אם גם נגרים, רפדים ומשפצי רהיטים למיניהם משתמשים במושגים הללו.
גם כאן, אני מפרקת את כל מה שמתפרק או רופף ומדביקה חזרה עם דבק נגרים.
לתשומת לבכם, לפעמים יש להפעיל מניפולציה וכח גם בפרוק. אם כן יש לעשות זאת בעדינות.
אני נעזרת בדפיקות פטיש קלות אבל נעזרת בתווך של בד או ספוג על מנת לא להשאיר סימנים על העץ.
כנ”ל כשמהדקים את הכליבות על הכסא המודבק לקיבוע. לשים לב שהכליבות לא מותירות סימנים בעץ.
24 שעות עם הכליבות ליבוש הדבק
ועוברת לשלב הבא.
או ליתר דיוק, לשני השלבים הבאים שיעשו במקביל…
השלב המלוכלך, השיוף של העץ.
מי שקרא רשומות קודמות שלי למד כבר להכיר אותי ואת העדפותי. אני אוהבת עץ. אני בכלל אוהבת כשהחומר חשוף ומדבר בשם עצמו, כשזה אפשרי וכמובן כשיש לחומר מספיק אופי על מנת שידבר בשם עצמו.
אי לכך ובהתאם להעדפות של הבת שלי, החלטתי לשייף את השלד ולחשוף את העץ.
כאמור, עבודה מלוכלכת ביותר. לעשות אותה במרפסת או בחוץ ולהגן על דרכי הנשימה מהאבק עם מסכה.
את רוב העבודה עשיתי עם משייפת חשמלית.
להבדיל מפרופילים עגולים עם פיתוחים בעץ, שם משייפת חשמלית פחות יעילה, כאן היא ואני עבדנו קשה. וגם על השיוף הידני לא פסחתי מאחר וגם כאן יש חיבורים ופרטים שלא ניתן לעבוד בהם עם משייפת.
לאחר שסיימתי לשייף יישמתי על העץ פוליטורה שהעמיקה את הגוון והדגישה את הסיבים של העץ שספגו באופן חלקי את הצבע השחור. למי שמעוניין בפרוט של העבודה עם פוליטורה, ניתן להכנס לרשומה הזו, שם הנושא מפורט יותר.
בעיני יצא מדהים… תשפטו בעצמכם:
השלב הנקי, תפירת הריפוד.
כשרק מצאתי את הכסא הצבעוני שלי (כשהוא עוד היה דהוי ושבור…) והבת שלי החליטה לאמץ אותו, היה לי ברור שהבד במקרה זה יהיה בד דמוי עור.
מאחר והכסא יהיה כסא אוכל, בד רגיל תוך יומיים וחצי יזכה לעיצוב מחודש עם מרכיבי מזון כאלה ואחרים.
בד דמוי עור להבדיל, הוא רחיץ, דבר שימנע סטרס מיותר בזמן הארוחה גם מהילדה וגם מהאמא שלה…
מאחר ולא ידעתי בדיוק איזה צבע או איזה סגנון יבחר לכסא, הזמנתי בעלי אקספרס מספר חתיכות בד דמוי עור בצבעים שונים והשארתי לעצמי את הבחירה לשלב אוחר יותר.
כשהגיע רגע הבחירה החלטתי לא לבחור. או בעצם, לבחור בכולם!
צבע אחד נראה לי מצ’עמם מדי…
אז בחרתי, סידרתי, מיקמתי, גזרתי ואודרוב…למכונת התפירה.
הכסא הצבעוני הופך כאן לצבעוני.
עקרונית, למי שמיומן בתפירה, ניתן ליצור אין סוף דוגמאות. אני בחרתי דוגמה פשוטה יחסית שהצריכה רמת תפירה פשוטה יחסית.
מאידך ובאותה המידה, ניתן לבחור בד אחד (למי שמצליח למצא בד דמוי עור עם דוגמה במקור, אדרבא ואדרבא) ולחסוך מראש את הצורך במכונת תפירה.
ריפוד
מושב הכסא
לחלק הזה לצערי אין תעוד מצולם.
כאן השתמשתי בספוג דק שהונח על הספוג הקיים ומעליו מתחתי יריעת אקרילן וקיבעתי עם אקדח סיכות.
חתיכות ספוג בעוביים שונים (ובגדלים שונים), כמו גם יריעות אקרילן, ניתן למצא בכפר סבא במעין הבדים. יתרונם הגדול הוא הזמינות והקרבה. וניתן למצא אצלם גם שאריות בד למיניהן במחיר מופחת.
כנ”ל לגבי המשענת.
את יריעת הבד התפורה מתחתי על יריעת האקרילן שכבר מוקמה היטב והידקתי לשלד העץ מלמטה (באזור שאסתיר בשלב מאוחר יותר) באמצעות אקדח סיכות
גם כאן, כמו בספה שלי, אני מתחילה בחזית במרכז, ומותחת אחורה במרכז ואז בצדדים במרכז.
מהמרכז מתקדמים בשיטטיות לפינות, שם צריך לתת את תשומת הלב הכי גדולה ולקפל שיראה יפה.
כל כסא הוא קצת אחר, כך שהפיתרון לפינות יהיה שונה. נסו, עד שתגיעו למשהו שתאהבו ואז תקבעו את זה באמצעות אקדח הסיכות.
קצת לגבי ההתנסות האישית.
יש לכולנו פחד לעשות משהו שעוד לא עשינו בעבר. אנחנו חוששים להרוס, מרגישים חוסר בטחון ולא מקצועיים. זה נראה גדול עלינו, נכון?
אז קודם כל, כאן לא יקרה כלום אם נהרוס. לא מדובר בחיים ומוות חס וחלילה. במקרה הכי גרוע נצטרך חתיכת בד חדשה, או שכבת צבע נוספת…
חוץ מזה, אם לא תתנסו, איך תקבלו בטחון? איך תדעו בפעם הבאה איך ומה לעשות?
גם אנשי המקצוע למדו תוך כדי עבודה. ויש לי חדשות בשבילכם. גם אנשי מקצוע מפשלים (ואתם משלמים על זה בכל זאת!)
אז וותרו על הפחד. תתנסו! תנו לעצמכם גם לטעות ותסמכו על עצמכם שתמצאו פתרונות.
משענת הכסא
כפי שכתבתי כבר בשלב הפרוק, השיטה שלי לריפוד המשענת תהיה שונה מהשיטה בה המשענת רופדה קודם. השוני נובע מדגשים והעדפות שונים, מעיצוב שונה וגם סוג הבד יכול להשפיע.
בבד דמוי עור,להבדיל מבד אחר, יראו חורים כך שתפר במחט יהיה פחות מוצלח (אם כי לא בלתי אפשרי)
אני בחרתי לעטוף את החזית וליצור את המתיחה, עם אקדח הסיכות היעיל והמנוסה שלי, לכיוון גב המשענת.
את הגב עצמו על כל שאריות הבד שהצטברו לכיוונו, לכסות עם בד חלק. (הבת שלי בחרה בצבע הכחול וזרמתי איתה למרות שלי היתה נטייה דווקא לזית).
ולסיום, את הסיכות בהיקף (אלה שמחברות את הבד החלק) לכסות בסרט דָאבְּל פָּיְפִּינג שעשיתי משאריות וחלקים של בד דמוי עור שנותרו לי.
התנסתי בסרט כזה בעיצוב הספה והשילוב שם היה מוצלח ביותר לטעמי.
לצערי, במקרה של הכסא הזה, הפיתרון לא היה מוצלח בעליל והסרט נראה חובבני במקרה הטוב(כנראה לא מכל בד ניתן לעשות זאת…או שהחיבור בין צבעים שונים ברצף אינו מוצלח)
הרגשתי כי הדאבל פייפינג עושה עוול לכסא ואחרי יומיים הסרתי את הסרט הזה לחלוטין.לשמחתי הדבקתי את הסרט בדבק חם שמתקלף מבד דמוי עור מבלי להשאיר סימן.
זמן מה הכסא תפקד כך. ללא סרט לחלוטין. כשהסיכות חשופות… התבשלתי עם זה.
עד שמצאתי בחנות לחומרי יצירה סרט שמצא חן בעיני והתאים בדיוק למטרתי.
גם את הסרט הזה הדבקתי עם דבק חם, אשר לצערי אינו הדבק האידאלי לכך דווקא בשל העובדה כי הוא מתקלף מבלי להשאיר סימן…הוא אינו עמיד ואני צריכה לתת לו חיזוקים מפעם לפעם.
מה שכן, אם תרצו להחליף את הסרט מדי פעם…זה בדיוק הדבק המתאים 😉
לסיום,
יש לחפות את תחתית הכסא עם שארית בד כלשהי כדי שהקרביים של הכסא מלמטה לא יהיו חשופים וגם כשיהפכו את הכסא על השולחן בספונג’ה, עדיין הוא יראה מקצועי לעילא…
הבת שלי מרוצה.
מה אתם אומרים?
כך הקפיצים נראים לפני ואחרי :
(שימו לב בתמונה למקל שאיתו נעזרתי להשקיע את הקפיצים בחומץ: האזורים הכהים על המקל באו במגע עם החומר, הבהירים לא)
המיועדת היא מגרה מMDF וכיאה לרמת הגימור הנמוכה והזולה שלה, כל החיבורים שלה נעשו עם אקדח סיכות .
ממגרה שעבדתי עליה בעבר עבור משטח מקלדת.
אני מדביקה בסמיכות אחד לשני עם דבק פלסטי באמצעות מכחול עד לכיסוי מלא של כל המבנה מבחוץ ומבפנים.
הלכה יוצרת שכבה שמגנה על הנייר מפגיעה פיזיות, משריטות מלכלוך ומרטיבות קלה. ככל שהשכבה הזו עבה יותר, ההגנה טובה יותר כך שאל תחסכו בשכבות לכה.
שימו לב שכל סט של מסילות מכיל 4 חלקים: 2 חלקים מורכבים על המגרה ו2 חלקים בהתאמה מורכבים בארון שמכיל את המגרה.
שינסתי מותניים, נעזרתי במקדח חורים לעץ שיוצר חורים בקוטר “1/4 1 (משמע כ3 ס”מ) ואודרוב. בלי רחמים דרך כל השלבים: הלכה, ציפוי הנייר, דופן הMDF ושוב ציפוי הנייר והלכה מהצד השני.
נמצא ברחוב.
לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…
הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
האם המראה משביע את רצוננו?
אבל…
בתחילת התהליך זוכרים אותו?
הבד של המושב…
