הגענו לשלב של מילוי הספה (נשמע לי כמו חלק ממתכון…לא התאפקתי…)
בסוף השלב הזה הספה כבר תראה כמו ספה.
מבטיחה לכם.

להזכירכם את השלב הקודם,
של הרצועות והקפיצים סיימנו כשכל הקפיצים תפורים לרצועות המתוחות וקשורים ביניהם:

למי שמעוניין להיזכר בשלב פרוק הספה והוצאת המילוי הקודם של הספה (השלב שממנו בעצם למדתי איך למלא את הספה בחזרה…) מוזמן לחזור לפוסט “פרוק והפשטה כשלב בסיסי לימודי לשיפוץ”

מרכיבי מילוי הספה:

גליל יריעת יוטה. הגודל של החתיכה תותאם לחלק הרלוונטי.

שערות קוקוס או עשב ים

יריעת כותנה (צמר גפן)

 בד כותנה זול (נקנה פה בארץ)

יריעת אקרילן. (להשלמות במקום צמר גפן)

חוט פשתן. זה החוט שהשתמשתי בו לקשירת הקפיצים. לצורך תפירת המילוי הייתי צריכה חוט דק יותר. השתמשתי בחוט כותנה שפרקתי מהספה וכן בחוט הזה שפרקתי ל3 גלידים והשתמשתי בכל חלק כחוט נפרד.

 חוט שעווה.
מזכיר קצת חוט דנטלי. חוט חזק מאד ועמיד מאד. מיועד לריפוד ולקפיטונאג’.

הכלים בהם עשיתי שימוש בחלק הזה של מילוי הספה היו בעיקר מחטי הרפדים, אקדח הסיכות החשמלי מספריים וסכין חיתוך.

מושב הספה:

• שלב 1 – כיסוי הקפיצים הקשורים ביריעת יוטה

יריעת היוטה נחתכה באורך הרצוי לפי מדידה. כפי שאתם רואים, רוחב היריעה גדול מהנחוץ אולם אשתמש ברוחב הנוסף על מנת לסגור ולהקשיח את המילוי הנוסף על סף הספה.
היריעה מחוברת לשלד באמצעות אקדח הסיכות כאשר את יתרת הבד אני מקפלת פנימה. אם אגזור, השוליים עלולים להיפרם. ממילא לא יראו דבר. הכל הכל יכוסה בשכבות ועוד שכבות…

שימו לב!
האזורים בשלד שאנחנו נועצים בהם סיכות או מסמרים הם רק האזורים ללא הפיתוחים, האזורים שלא נצבעו בפוליטורה. האזורים שנצבעו בפוליטורה הם חשופים ואנחנו לא רוצים לפגוע בהם!

• שלב 2 – עיבוי סף הספה. מילוי בשערות קוקוס

בסף הספה יש לתת יותר תמיכה ויותר מילוי. ממלאים בשערות קוקוס בצפיפות ותופרים ליוטה.

את רוחב יריעת היוטה שנותרה מקפלים על המילוי, סוגרים ומעצבים.

בחירת המחט לעבודה מתוך הסט, תלויה בכם לפי האופי התפירה והנוחות שלכם. אני ניסיתי מס’ מחטים עד שהתבייתתי על מה שנח לי. (מה שיכול להשתנות גם משלב לשלב) במקרה הזה השתמשתי במחט שמיועדת ליוטה. לא בכדי כנראה…

• שלב 3 – כיסוי כל שטח המושב בשערות קוקוס

מימין יש תמונה של חומר המילוי לפני שנתפר והודק ליוטה.
משמאל יש תמונה לאחר התפירה.
חומר המילוי נתפר ומהודק ליוטה בשיטתיות מסוימת לבחירתכם עד שכל השטח מכוסה:

• שלב 4 – הנחת יריעת צמר גפן וסגירה בבד

 על שערות הקוקוס מניחים יריעה של צמר גפן (עדין ונעים יותר. ממתן את ה”גסות” של שערות הקוקוס). מסירים עודפים (במקרה שלי קיבלתי בטעות יריעה קצרה משהזמנתי. הואיל ודמי המשלוח גבוהים ולא היה משתלם להזמין עוד, “התקמצנתי” ככל שיכולתי על יריעת צמר הגפן. ניצלתי אותה עד תום באזורים בהם יש מגע עם הגוף באזורים פחות חשובים נעזרתי ביריעת אקרילן שקניתי כאן בארץ (בחנויות בדים או יצירה. נקנה לפי מטר)

מעל יריעת צמר הגפן הנחתי בד כותנה זול, הצמדתי אותו לשלד העץ באקדח סיכות ותפרתי אותו למילוי. (עם מחט אחרת…)
חייבת להודות שבדיעבד, נראה לי שדילגתי בעוונותיי על שלב…

לפי ההדרכה הזו, נראה שיש להניח יריעת יוטה על שערות הקוקוס ואותה לתפור. רק לאחריה יש לשים שכבת מילוי עדינה יותר (אצלי צמר גפן, שם משהו אחר) ועליה בד…
ניחא…שיהיה לפעם הבאה.
גם בלי השכבה הזו הספה שלי נראית מצוין ומתפקדת (בינתיים??) לא פחות טוב.
על כל פנים, גם בשלב הזה חיזקתי את סף הספה, המשכתי אותו כתפר היקפי ותפרתי עוד  תפר היקפי נוסף במושב.
להבנתי, התפרים הללו כמו תפרים בשמיכה, שומרים את המילוי במקומו ולא מאפשרים לו לנדוד ממקום למקום. לאור זה, אולי אפילו רצוי להוסיף עוד תפרים…

הבד הלבן הוא השלב האחרון לפני בד הריפוד. את המושב סיימתי. אני עוברת למשענת הספה ולמשענות הצד, שהם מורכבים פחות מאשר המושב  (שצריך לשאת משקל).

גב הספה:

• שלב 1 – מתיחת הרצועות

גם על גב בספה מופעל כוח (תוך כדי השענות) כך שגם כאן יש צורך במערך תומך – מתיחת רצועות.
מתיחת הרצועות נעשית בצורה דומה למתיחת הרצועות על המושב. גם כאן יש שתי וערב, גם כאן הרצועות מוצמדות באמצעות אקדח הסיכות, נמתחות, מהודקות בצד השני ונחתכות. גם כאן עשיתי שימוש ברצועות שפורקו מהספה והיו עדיין טובות (וארוכות מספיק).

שימו לב, כאן הבר התחתון אליו מוצמדות הרצועות, מוסתר כולו בתוך משענת הגב לכן ניתן ללפף את הרצועות סביבו, לחזק את המתיחה ולהגדיל את שטח המגע.

ועל מנת למתן את תחושת העץ בגב (המוט האנכי שעובר במרכז המשענת) אוסיף ספוג בין המוט לרצועות.
מימין לפני מתיחת רצועות הרוחב ומשמאל אחרי.

• מילוי משענת הגב

מילוי משענת הגב תעשה על פי אותו השיכוב שנעשה במושב אלא שכאן זה דו צדדי. את החלק הקדמי אעשה עכשיו והחלק האחורי אף אם יורחב כאן, יעשה בהמשך לאחר הקפיטונאג’, משמע לאחר הוספת בד הריפוד והכפתורים (הפינישים)

החלק הקדמי:

• יריעת יוטה על הרצועות אליה המילוי ייתפר:

• שערות קוקוס שיתפרו בצורה שיטתית ליוטה:

• שכבת יריעת צמר גפן על שכבת שערות הקוקוס (ללא תמונה).
• בד כותנה זול שסוגר על כל שכבות מילוי הספה. מחובר לשלד באמצעות אקדח סיכות ונמתח מטה, מתלפף סביב הבר התחתון ומהודק גם כאן באמצעות אקדח סיכות.

החלק האחורי:

כאמור, החלק הזה מפורט אולם נעשה רק בסוף לאחר ריפוד המושב ומתיחת בד הריפוד על החלק הקדמי של המשענת וכן ביצוע הקפיטונאג’ (הכפתורים השקועים במילוי ומהודקים לרצועות).
כאן כבר אין צורך ביריעת יוטה נוספת כבסיס, שערות הקוקוס יהודקו לרצועות וליוטה הקיימת (שהונחה על הרצועות בצד הקידמי).
על שערות הקוקוס תפורה בגסות (על מנת שתישאר במקומה) יריעת צמר גפן.
וכאן, ללא בד כותנה מתווך, מותחים ישירות את בד הריפוד (פרוט בחלק האחרון של הפינישים)

משענות צד:

מילוי הצדדים, הן בחלק הפנימי והן בחיצוני נעשה באופן זהה למשענת, ללא החלק של הרצועות.       

בצדדים, בחלק החיצוני, השתמשתי ביריעת אקרילן במקום ביריעת צמר גפן (מפאת מחסור בחומר…)

אחרי הכל, כך הספה נראית בסוף השלב הזה:

נכון שצדקתי והיא כבר נראית כמו ספה?
אם תשאלו אותי, בשלב הזה, בסוף מילוי הספה, כבר התחלתי להתרגש.
אבל השלבים הכי כיפיים (אלה שבהם נותנים לספה אופי וטאצ’ אישי) עוד לפנינו…

תישארו איתי,
בשלב הבא אתעסק בעיקר עם ג’ינס, תפירה ומכונת תפירה…

Related Images:

למי מכם שעוד לא קרא ומעוניין לדעת איך הכל התחיל (ואיך נגמר…) ואיזה שלבים נעבור בדרך-
מוזמנים להכנס לפוסט המקדים:
“ספה של פעם עם חומרים ושיטות עבודה קלסיות. מכאן הכל התחיל…”
למי שמעונין להתחיל ישר מהתכלס, מוזמן להתרווח. זה לא יהיה קצר.
הפוסט הזה יעסוק רק בפרוק והפשטת הספה (וגם הוא כשלעצמו ארוך למדי).
שאר התהליך יגיע בפוסטים עתידיים.

אז זו הספה במרפסת שלנו.
לשמחתי אני בפיתחה של העונה היבשה והיא תוכל להשאר במרפסת.
רוב התהליך (המגעיל והמלוכלך לפחות) יתבצע כאן מתחת לכיפת השמים (או מתחת לסוכך הזרועות שלנו) .

השלב הכי קשה זה הרגע לפני שמתחילים. כמו השניה לפני שקופצים למים. בפרט שמעולם עוד לא עשיתם את מה שאתם הולכים לעשות. דרך לא נודעת.
להבדיל (במידה מסויימת) מכל עבודה אחרת,
את הספה הזו עשיתי מבלי שום מושג הקטן שבקטנים לאן אגיע בסוף.
יותר מזה, לא ידעתי כלל מה יזדמן בדרכי בהמשך.
החלטתי פשוט להתחיל. לעבוד צעד צעד ואם צריך בצעדי טיפ טופ ולהתמודד (וללמוד) עם כל שלב תוך כדי.
הסיבה המקורית שצילמתי את כל התהליך היא לא הבלוג הזה שעדיין לא היה קיים אפילו לא כרעיון. הסיבה היתה שאוכל לשחזר מאיך שהספה היתה, איך היא צריכה להיות.
חשוב היה לי להזכר בשלבים, בשכבות ובשכבות כשאבנה הכל מחדש.

הספה – פרוק. מתחילים בשיפוץ:

לוקחים אויר (במקרה זה היתה לזה חשיבות כפולה מאחר והספה לא היתה ריחנית במיוחד, בלשון המעטה) הופכים את הספה ומתחילים:

1. הוצאת מסמרים וסיכות מתחתית הספה:

החלטתי להתחיל בעבודה פשוטה מאד, עבודה שחורה.
להוציא מסמרים וסיכות מהעץ, לשחרר את רצועות היוטה הקרועות ולשחרר את כל הקשרים והקישורים שחיברו את הקפיצים ומיקמו אותם על הרצועות.
אחת ההחלטות העקרוניות שלי היו שבשלב זה, למרות כל הגועל נפש, איני זורקת דבר.
כולל את המסמרים שאני מחלצת מהעץ והחוט איתו קשרו את הקפיצים.
מהכל אוכל ללמוד בהמשך ואולי בחלק מהדברים ניתן יהיה לעשות שימוש חוזר.

בשלב זה השתמשתי עם כלים שיש לי בבית:  פלייר אף ארוך, מברגים וצבת.
אם יש ברשותכם צבת עם קפיץ, אפילו טוב יותר, זה יקל על העבודה.

עקרונית יש לרפדים מכשיר יעודי להוצאת מסמרים וכן מכשיר להוצאת סיכות  אבל בשלב זה אני מסתדרת עם מה שיש.
יהיו לי מספיק הוצאות בהמשך.
חשוב לי להוציא את כל המסמרים וכל הסיכות והתהליך הנ”ל לוקח לא מעט זמן.
יתרה מכך אני גם מצליחה להשרט ולהפצע ויום למחרת אני הולכת לעשות חיסון טטנוס.
אין לי מושג היכן הספה הזו היתה בעבר ומן הסתם יש סיכוי שעוד אפצע בהמשך ועדיף לא לקחת סיכונים מיותרים.

אל תסתכנו, ניקטו אמצעי בטיחות!

מס’ ימים לאחר תחילת העבודה מתחילות האצבעות לכאוב לי בלילה ובבוקר.
בתחילה חשבתי כי מדובר בהתכווצויות שרירים שלא היו בשימוש. זה לא עובר ואף מחמיר והאצבעות גם מתנפחות ונוקשות על הבוקר. אני מתחילה לדאוג שחליתי בדלקת פרקים או שזו תופעת לוואי של החיסון.
בדיקת דם שוללת זאת ואחרי זמן מה הסימפטומים הללו עוברים בהדרגה. זמן מה לאחר מכן, בסדרת טלוויזיה דבילית אני נתקלת באותם סימפטומים. האבחנה שם היא הרעלת ארסן שמקורו בעץ של רהיטים ישנים מאחר ובעבר עץ טופל בארסן למניעת ריקבון.
תודו שזה נשמע מלחיץ. גם אם זה לא בהכרח מה שהיה לי.
הואיל והסימפטומים בשלב זה עברו כבר לחלוטין, לא עוררתי את הנושא מחדש (ומה זה יעזור?). להבא, בוודאי אם יש ספק, חשוב לעבוד עם כפפות ועם מסכה (בזמן שיוף). גם אם העץ לא טופל בארסן, כפפות ומסכה לא מזיקים.

מהשלב הזה למדתי שאצטרך בהמשך: רצועות יוטה, חוט חזק ועבה, מסמרים קטנים עם ראש גדול יחסית וכן מכשיר למתיחה של רצועות – מכשיר שמשמש רפדים.

 2. הורדת ציפוי הבד :

הבד והמילוי בפנים הם הדברים הכי מגעילים בספה. אבל… גם אותם אשמור על מנת שאוכל להשתמש בחתיכות הקיימות של הבד כבסיס לגזירה ולהערכת כמות של בד שאצטרך לקנות ובמילוי, על מנת שאוכל לחפש חלופות (ודברים שניתן למחזר – למחזר).

ניתן לראות בתמונה:
את הסיכות שחיברו את הבד לעץ (ושאני אחלץ מהעץ אחת אחת עד האחרונה שבהן),
את הסרט הדקורטיבי שהודבק בקצוות על הבד לכיסוי הסיכות,
שכבת כותנה מרככת שבאה לפני הבד.
באזורים אחרים, פנימיים (המקומות הבאים במגע עם הגוף) יש שכבת בד כותנה זול שמפרידה בין השכבות הללו .

כך אני מסירה את שני הצדדים ואת החזית האחורית של הספה. הוצאת הסיכות דורשת זהירות (גם על עצמי וגם על העץ) וגורמת לי להתלבט שוב שוב אם לא עשיתי טעות כשהחלטתי לוותר על המכשיר היעודי… בסופו של דבר סיימתי הכל בלעדיו.
בכנות, לו המכשירים הללו היו לי זמינים כאן בארץ יכול להיות שהייתי קונה מכשיר שכזה למרות העלויות.
(יש חנות בחולון שלפי האינטרנט לכאורה, מוכרת אותם ובכלל ציוד לרפדים. בשיחת טלפון הובהר לי כי לא ניתן יותר לרכוש אצלם ואני נאלצתי לעשות הזמנה מחו”ל. חיסרון של הזמנה מחו”ל הוא הזמן שלוקח עד שמקבלים את הציוד)

מהשלב הזה ברור לי שאזדקק לאקדח סיכות חשמלי ולאלפי סיכות (חבר’ה, בלי להגזים! בהערכה גסה השתמשתי בספה בכ3000+ סיכות) אין מצב שעם כזו כמות של סיכות אקדח ידני יתן מענה.

וכמובן אזדקק לבד עמיד לריפוד (ולרעיון…איך הספה הזו תראה בסופו של דבר) ואזדקק לפס עיטור לכסות את הסיכות.

3. הוצאת המילוי:

הקונסטרוקציה היא עץ. הציפוי היה בד קטיפה והמילוי היה עשב ים או שערות קוקוס שתפורים לבד יוטה צפוף יחסית ועליו יריעת כותנה (צמר גפן ביריעות)
באזור המושב (בחלק התחתון) יש חומר אחר, שחור, שדומה בדחיסות שלו לעשב הים אולם הוא קצת יותר קפיצי למגע. באותו החומר אני נתקלת גם במילוי המושב אולם רק שם. במשענות יש רק עשב ים.

4. פרוק המושב:

במושב, להבדיל מהדפנות, יש הרבה שכבות והוא מורכב מבחינת הסידור שלו.
באופן טבעי אסיר את השכבות באופן הפוך להנחתן.
בסוף אגיע לקפיצים שהונחו ונתפרו על רצועות היוטה שהסרתי.
שימו לב שבחלק הקידמי יש בד קטיפה ובחלק האחורי, בד שחור פשוט. זה מעיד כי היתה כרית ישיבה על כל הספה. כרית שהונחה על המושב אולם לא נמצאה עם הספה. את הכרית הזו אצטרך בשלב מאוחר יותר לאלתר מאחר ואין לי מקור ללמוד ממנו.

שימו לב, בתמונה מימין ניתן לראות מס’ שכבות: העליונה ביותר מורכבת מקטיפה בחזית ובד שחור פשוט בחלק האחורי. שכבה מתחת בד כותנה לבן פשוט ויריעת צמר גפן. שכבה לפני כן יוטה, כשבחלק הקדמי הוכנסה בין היוטה לצמר גפן גם שכבת עשב ים להתפחה (+החומר השחור שאיני יודעת מהו).
ניתן לראות גם את הקפיצים מלמטה. כשהיו הרצועות, הקפיצים נתמכו בהן ודחפו הכל מעלה. הקפיצים הם אלה שנותנים כאן את הקונטרה, הקפיציות ואת הנפח העיקרי של המושב.
בתמונה משמאל ניתן לראות כי ניתן טיפול שונה לחלק הקידמי של המושב והחלק האחורי שלו. בחלק הקידמי יש יותר מילוי ותמיכה. ההפרדה מודגשת בתפר.
כמו כן ניתן לראות את שכבת היוטה מתחת וכי היא תפורה באופן מיוחד והדוק עם מילוי עשב ים (או שערות קוקוס) כך שנוצרת שכבת מילוי ומסגרת קשיחה בשולי המושב, לחיזוק.

מצד ימין ניתן לראות את יריעת היוטה שנמתחה על הקפיצים  וכשהיא הוסרה הקפיצים הקשורים נחשפו גם מלמעלה.

פרוק המושב העמיס עלי הרבה מאד אינפורמציה הן לגבי חומרים הן לגבי טכניקות. מקווה שהתמונות שצילמתי תוך כדי פרוק, ישמשו אותי כשאבנה מחדש.

את הקפיצים אצטרך לנקות מהחלודה ולעשות בהם שימוש חוזר.
במשך הזמן, תוך כדי חיפושים גם באינטרנט גם טלפוניים וגם תוך כדי כיתות רגליים, מסתבר לי שלא ניתן להשיג כאן כמעט אף אחד מהחומרים שנעשה בהם שימוש בספה.
אצטרך או להזמיו מחו”ל, למחזר או למצא תחליפים.

5. פרוק המשענת:

במשענת יש שימוש בטכניקת הקפיטונאג’ (כפתורים השקועים בריפוד בתבנית מוגדרת) שקראתי שהיא דורשת מיומנות דיוק ונסיון. קיוויתי שאוכל ללמוד מתהליך הפרוק וליישם אח”כ .
(ספוילר: הגישה העיצובית שונתה מעט תוך כדי עבודה בהמשך…)כך נראה גב הספה (לאחר שנחשף).
הקשרים תופסים את הכפתורים דרך כל שכבות הריפוד.
תחילה יש להסיר את הכפתורים.
כשמשחררים את הבד ניתן לראות כי הבד עצמו תפור בהתאמה למיקום הכפתורים בקפיטונאג’, דבר המאפשר את השקעים לכפתורים. כך הבד ישאר מתוח ללא קפלים לא מתוכננים.
בכל המקומות שקראתי בהם על קפיטונאג’ לא התייחסו לתפירת בד הריפוד בהתאם.
למרות רצוני להצמד לכל הניתן למקור, כנראה זה שלב שרק רפדים מקצועיים השתמשו בו.
קרוב להניח שלפחות בשלב זה של רמת הנסיון שלי אנסה למצא דרך אחרת …

על בד הכותנה (המכסה על המילוי) מתחת לבד הריפוד התבצעו המדידות וההכנה לכפתורים (חורים במילוי).
גם כאן כמו במקומות אחרים בספה לאחר הסרת המילוי, מגיעים לבד יוטה ש”קיבל” את המילוי. משמע המילוי נתפר אליו. מתחת לבד יש גם במשענת האחורית, כמו במושב, רצועות יוטה שנמתחו שתי וערב.
רצועות היוטה מאפשרות תמיכה וקפיציות.

שימו לב שהן נמתחו קדימה לקורת החיזוק של העץ והוכנס ספוג בין הקורה לרצועות על מנת להכניס שכבת נוחות מרככת שקורת העץ לא תורגש בגב תוך כדי השענות.

לאחר הסרת כל הרצועות וכל המסמרים והסיכות הספה נראת כך:

וזה בדיוק המקום לסגור את הפוסט הזה.
וזה בדיוק המקום ממנו הפוסט הבא שיעסוק בספה: “טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה” יתחיל…

מזכירה לכם שאם יש שאלות שהתעוררו במהלך התאור שלי או אם שלב מסויים לא ברור מספיק אתם מוזמנים לשאול. כאן למטה או בדף “צרו איתי קשר” אשתדל לענות להכל.

Related Images:

באחד הבקרים קצת לפני פסח, בדרך ליוגה, אני מבחינה פתאום ברגל סקסית מציצה מערמת גזם ביציאה מהחניה.
לאחר התלבטות של שניה וחצי החלטתי לבחון את אותה רגל. ואת שאר הגוף שמחובר אליה.
אין צורך להלחץ…הרגל היא רגל מעץ דהוי עם פיתוחים.
אל הרגל היתה מחוברת ספה עם עוד 4 רגליים, סקסיות לא פחות.
הריפוד היה פעם מקטיפה בצבע בורדו יין ,עם קפיטונאג’ (כפתורים שקועים בריפוד) בגב הספה.
מגעיל ברמות אבל עם מ-ל-א פוטנציאל.

ספה כזו אי אפשר להשאיר ברחוב. אין. לא משאירים ברחוב.
כשאני רואה ספה כזו אני שוכחת את פריצת הדיסק שלי ואת שיעור יוגה.
גם העובדה כי אין לי מקום…לא באוטו ולא בבית, הופכת מישנית.
הצלחתי לגרור את הספה לאוטו שלי, להשכיב את המושבים האחוריים ולדחוס את הספה כך שחלקה נשאר בחוץ, מונע מדלת הבגאז’ להסגר.
וכך לאט לאט עם בגאז’ פתוח נסעתי איתה ליוגה. ולאט לאט עם באגאז’ פתוח חזרתי איתה מיוגה הביתה. (ואגב, ערמת הגזם כבר נאספה בשלב זה כך שהספה ניצלה!)
הסטודנט שלי, שאז עוד לא היה סטודנט, עזר לי לחלץ אותה מהרכב ולאפסן אותה זמנית באזור המחסנים.

זו הספה כפי שנמצאה, מצולמת באזור המחסנים
(תאורה גרועה, מצלמה גרועה, תמונות גרועות…אבל זה מה שיש):

ספה. הטריגר להתגשמות חלום

בזמנו, שיפוץ רהיטים היה אצלי עדיין בגדר חלום.
היו אין ספור תרוצים למה לא:
אני לא יודעת איך…
אין לי מקום…
איפה אני אעשה זאת…
אין לי כלים מתאימים…
כבר אז אספתי רהיטים פוטנציאלים שהתמקמו אצלי בגלריה. מדי פעם קיבלו הצעת מחיר ממשפץ רהיטים זה או אחר. המחירים היו כ”כ גבוהים והצורך, אמוציונלי בלבד כך שהם נשארו במצבם הנוכחי. מחכים לצורך ממשי שיתעורר…

את הספה הזו לא תכננתי להכניס במצבה הנוכחי הביתה. כל כך מגעילה היא היתה.
אז ניסיתי לקבל הצעת מחיר…. ונחנקתי.
וכאן בדיוק היתה נקודת ההכרעה.
היו בפני 2 אפשרויות-

1. לזרוק את הספה ולהפקירה למשאיות הגורסות ושוברות ומפנות את הכל לטייבה
2. לשפץ את הספה בעצמי. ללמוד תוך כדי. לקנות כלים וחומרים ולהתייחס לכל הוצאה כזו כאל חלק משכר הלימוד. מה יכול להיות? מכסימום אזרוק את הספה הזו בשלב מאוחר יותר, אחרי שאדפוק לה את הצורה.

בשלב זה לא קשה לנחש באיזו אפשרות בחרתי.
היום, אחרי תהליך ארוך של למידה ועשיה, הספה ניראת כך:

ומאז הכל הסטוריה.

הפוסט הזה הוא בעצם מתאבן או הקדמה…

תהליך שיפוץ הספה הוא ארוך מאד (מצולם. לא איכותית, אבל ניתן לקבל רושם) ויתחלק למס’ פוסטים שיעלו, לא בהכרח ברצף:
(כן, תצטרכו לעקוב…מזכירה לכם שאתם יכולים להרשם למטה ולקבל את כל הפוסטים ברגע שהם מתפרסמים, ישר לאימייל שלכם)

1. פרוק הספה.
2. טיפול בעץ, כולל פרוק הקונסטרוקציה והרכבה.
3. הקרביים של הספה. רצועות וקפיצים
4. הקרביים של הספה. מילוי הספה לפני ריפוד
5. תפירה (מכנסי ג’ינס…)
6. פינישים

כפי שכבר כתבתי, ראיתי בתהליך שיפוץ הספה אתגר לימודי לא פחות מפרוייקט בפני עצמו. מן הסתם קשה להפריד בין השניים.
אנסה לשתף אתכם גם בהתלבטויות שלי ובתהליך ובמה שאני עברתי במקביל לספה.
הואיל והספה נבנתה במקור בשיטות ובחומרים קלסיים (היום כבר עובדים אחרת) קיבלתי החלטה להשאר נאמנה למקור ככל האפשר. זה חייב אותי להזמין חומרים מחו”ל מאחר ופה בארץ לא ניתן להשיגם.
(ראוי לציין כי הפוביה שלי מהכניסה לת”א מנעה ממני את החיפוש אחר רפדים של פעם, אלה שגם שיחת טלפון איתם נחשבת טכנולוגית מדי…אין ספק שההכרות איתם יכולה להיות מרתקת וניתן ללמד מהם הרבה, אבל…זה פרוייקט בפני עצמו וכאמור, אעשה הכל על מנת להמנע מכניסה לת”א!)
ההזמנה של חומרי גלם מחו”ל והזמן שלוקח עד שהם מגיעים, הכתיבה אף היא קצב ושיטת עבודה בה ניסיתי לצפות את הצעדים הבאים שלי ולהערך להם.
כפי שתראו, לא תמיד זה עובד.

אבל…
לא נקדים את המאוחר. כל שלב יגיע זמנו. סבלנות…

השלב הראשון – להתגבר על הפיכס ולהעביר את הספה למרפסת הפתוחה שלנו.
והשאר, בפוסט הבא שיעסוק בפרוק הספה.

Related Images:

אוטוטו פסח, ליל הסדר…
כל מי שמארח צריך לגרד מאיפה שרק אפשר, כסאות….
שיהיה לחמות מקום לשבת …וגם ל”אליהו ענבים”…
(ותודה ליוסי, שהעשיר את הלקסיקון המשפחתי שלנו באחת ההברקות שלו כשהיה ילד).
את הכסא הזה “אליהו ענבים” יאהב (וגם החמות!)…זה יהיה כסא עם טאץ’ אינטלקטואלי…

שיפוץ, חידוש ועיצוב של כסא. עם טאץ’ אינטלקטואלי…

אז אנחנו הולכים לשפץ כסא.
נתחיל בקטן.
לא הכיסא, הכסא הוא רגיל וישא בסופו של דבר גם את חמותי. העבודה יחסית פשוטה.
הכיסא הזה יציב, המחברים לא רופפים ולא יהיה צורך לפרק את הכסא ולחברו מחדש.

כך פחות או יותר הכסא נמצא ברחוב.
כאמור, הוא יציב. אין בעיות קונסטרוקציה למעט תומכה אחורית שבורה. כמו כן, העץ של המשענת שלו מפוצל. מיד תמונות תקריב של הבעיות שנצטרך לפתור.

כאן התומכה השבורה

כאן העץ המתפצל כתוצאה מהתיבשות העץ

 מתחילים לעבוד?

קודם כל, מורידים את המושב.
הופכים את הכיסא. המושב מחובר ב4 ברגים חלודים. מוציאים אותם והמושב נפרד. נשים אותו בצד. נטפל בו בשלב מאוחר יותר.

• ניקוי הרהיט:

  השלב הנוכחי הוא פחות או יותר משותף לכל העבודות על כל הרהיטים – ניקוי יסודי.
  תתפלאו (או לא?!) כמה רהיטים ישנים צוברים עם השנים לכלוך ממגע, מאבק…
  מים, חומר ניקוי עדין, (אני משתמשת לפעמים בחומץ במקום) סמרטוט.
  אל תתבישו לשפשף, להוריד שכבה…ממילא השלב הבא יהיה שיוף יסודי.
  כשהכסא (בלי המושב, כן?) נקי, תנו לו להתייבש.

• הדבקת חלקים שבורים:

  לפני שאנחנו מתחילים לשייף, אני מעדיפה להדביק תחילה את התומכה השבורה. לצורך העניין תצטרכו דבק נגרים, כליבה קטנה ו…סבלנות. על מנת להדביק, יש להפריד מעט את החלקים אותם אנחנו מתכננים להדביק, למרוח את הדבק ולהצמידם חזרה.
  באמצעות הכליבה מהדקים אותם זה לזה. לרוב אני משתמשת בסמרטוט או בספוגית בין הכליבה לעץ וזאת על מנת לא להשאיר סימנים על העץ. במקרה הזה אני מוותרת מאחר שהאזור הזה ממילא יכוסה בשלב מאוחר יותר.
  (אחרי שמדביקים ומקבעים, צריך לתת לכסא לנוח ל-12 שעות לפחות)

• שיוף עיקרי:

  הדבק יבש?
  אפשר להתחיל לשייף במרץ (ורצוי) עם משייפת חשמלית. כמובן תצטרכו גם לשייף ידנית עם נייר שיוף/זכוכית. לדאבונכם, אולי, לא תתחמקו מזה כי המשייפת לא מגיעה לכל המקומות וחשוב מאוד להסיר את כל הלכה או הפוליטורה הנוכחית לפני שניישם את הציפוי שלנו (תאמינו לי, מנסיון!).
  בשלב זה אני משתמשת בנייר זכוכית מס’ 120-110 (ככל שהמספר גבוה יותר, הוא עדין יותר. ככל שהמספר נמוך יותר, הוא גס יותר)
  את השיוף יש לעשות במקום מאוורר (שמן הסתם גם ניתן ללכלך) ועדיף עם מסכה על מנת לא לנשום את תוצרי הלוואי של השיוף.

• מילוי ושיוף עדין:

  יש לנקות את הכסא מאבק. אפשר גם עם סמרטוט לח שיחשוף בקלות רבה יותר אזורים שהציפוי לא ירד מהם לחלוטין.
  כשהכסא נקי מאבק יש לבחון אותו במדוקדק…האם יש סדקים שצריך למלא? עכשיו נמלא את כל הסדקים, אם יש, והמקומות בהם העץ התפצל.

  אני משתמשת בדבק שפכטל לעץ.
  הוא מגיע בגוונים שונים בהתאם לגוון העץ ממנו עשוי הרהיט. יש לי אחד כהה, בגוון אגוז, ואחד נוסף בהיר, בגוון בוק. במקרה זה נשתמש כמובן בשפכטל הבהיר יותר, בצבע בוק.
  אני מיישמת אותו במקומות שיש למלא באמצעות האצבע (אפשר עם כפפות חד פעמיות…).
  לאחר יבוש החומר יש לשייף שוב את האזור ולהחליקו. עקרונית, בשלב זה הייתי משתמשת בנייר לטש עדין יותר. מאחר ובכוונתי לכסות בהמשך את האזור, איני משקיעה בו אנרגיה מיותרת מעבר לרמה בסיסית של החלקה שמספקת אותי.
  אם כל האזורים בכסא משויפים היטב, מנקים את הכסא מהאבק. גמרנו לשייף!
  (אלא אם חיפפתם ואח”כ, כשהפוליטורה לא תיתפס, תשייפו שוב!)

• עיצוב – כיוון:

  העבודה השחורה והמלוכלכת (יחסית!) מאחורינו. עכשיו מתחיל החלק היצירתי.
  את האזורים הפגועים (שתיקנו אמנם אבל יש דברים שלא ניתן להסתיר…) אני מתכוונת לכסות בדפי אנציקלופדיה ישנה (שאף היא הושלכה ונמצאה ברחוב)
  עקרונית, אני אוהבת שהחומר עצמו גלוי וחשוף ומדבר בשם עצמו (אם הדבר אפשרי כמובן). בפרט שמדובר בעץ שהוא חומר חם ובעל אופי.
  מכיוון שכך, רוב הכסא ישאר בגוון המקורי והטבעי של העץ ממנו הכסא עשוי. רק חלק ממנו יכוסה. בנקודת המגע בין העץ לטקסט, החלטתי לצבוע פס דק, שחור (בצבע אקריליק) שידגיש את הטקסטורה של הכתב באזור המכוסה.

• צביעת פס מפריד:

  על מנת לתחום את האזור הצבוע בקו נקי (בשאיפה לפחות לקו נקי…) הדבקתי סלוטייפ שהגדיר פס תחתון. על פס עליון ויתרתי. אותו אצור באמצעות הרצועות החתוכות מהאנציקלופדיה.
  את אותו הטיפול בדיוק החלטתי לתת גם לרגלי הכסא. ראו בתמונה מימין.

• חיתוך והדבקת רצועות:

  מאחר ויש לכסות בעיקר גופים גליליים מתעקלים, הכי יעיל יהיה לעשות זאת עם רצועות נייר. חתכתי רצועות ברוחב של כ-2.5 ס”מ.
  את אורך הרצועות התאמתי להיקף של הגליל אותו הרצועה מכסה.
  
  את הרצועות אני מדביקה לכסא עם דבק פלסטי, רצועה אחר רצועה עם חפיפה קטנה, החל מהפס השחור

  והלאה עד לכיסוי מלא.
  יש לתת תשומת לב מיוחדת
  לחיבורים ולחתוך שאריות נייר מיותרות.
  טיפול דומה ניתן לרגלי הכסא ולתומכה האחורית שהודבקה.

   

• תיקונים…
  

  לצערי, המסקינטייפ שהדבקתי כנראה לא היה מודבק היטב וה”פס השחור הנקי” יצא, אפעס, לא משהו…

  הפתרון הכי מוצלח שיכולתי לחשוב עליו הוא להוסיף סמוך לפס, בצידו השני, פס דק של טקסט מודבק.
  הואיל ואני חותכת אותו עם סכין חיתוך, הפעם זה יהיה ישר.
  שימו לב לא להפוך את כיוון הטקסט (אורך רוחב). זה יכול להראות מוזר….

  כשמסיימים להדביק הכל, יש “לצבוע” על כל הנייר שכבה של דבק פלסטי ולהשאיר ליבוש.

• צביעה – קצת תאוריה :

  בשלב זה יש להחליט באיזו שיטה צובעים ואוטמים את הרהיט על מנת שלא ישרט ולא יספוג לחות ולכלוך. ניתן לעשות זאת עם לכה, על בסיס מים או שמן, או פוליטורה.
  ווקס פחות מתאים לכסאות ולרהיטים שהשימוש בהם מאד אינטנסיבי.
  העמידות שלו נמוכה יותר.
  כל הנושא של איטום רהיט ראוי לדיון בפני עצמו, אולם לא כאן המקום לפתח אותו.

  כשהתחלתי לשפץ את הספה הראשונה שלי היה חשוב לי לשפץ אותה בשיטות קלאסיות שהיו נהוגות בעבר. אז בחרתי לצביעת העץ בשלאק*, או בשמו המוכר יותר פוליטורה. (לדעתי הלא מוסמכת, היום עושים פוליטורה גם בדרכים סינטטיות  ללא שלאק).
  בזמנו רכשתי פוליטורה/תמריק שלאק מוכן בסהר צבעים ביפו ועם הפוליטורה הזו אצבע גם את הכסא .
  

  ---

  *שלאק הוא שרף טבעי המופרש ע”י חיפושיות הנפוצות בהודו על מנת להגן על צביר הביצים שלהן.
  השרף הזה מומס בספירט ונוצר תמריק שאותו מיישמים באמצעות מברשת או פקעת (כדור צמר גפן עטוף בבד כותנה) והוא נספג בעץ . ניתן לישמו במספר שכבות וככל שמס’ השכבות עולה, הציפוי הוא קשה יותר ומקבל ברק. מסככים את התנועה של הפקעת על העץ באמצעות שמן (אני משתמשת בשמן זית).

  ---

   

• וצביעה – הלכה למעשה:

  תחילה יש לעשות את הבדיקות הדרושות, מריחת פוליטורה על הנייר ועל העץ, במקום מוסתר. האם המראה משביע את רצוננו?
  אם לא, אולי לכה שקופה תיתן מענה. אם כן, יאללה לעבודה!כאמור, בחרתי לצבוע את הכסא בפוליטורה, אשר תעמיק לטעמי גם את הגוון של העץ ותיתן לנייר מראה של נייר שהתיישן.
  זה בהחלט מתאים לי.
  לפני שמתחילים, אל תשכחו להגן על המשטח שאתם עובדים עליו (אני משתמשת בשעוונית) וכן, להגן על הידיים. את הפקעת מחזיקים ביד תוך כדי עבודה כך שעדיף לעבוד עם כפפות חד פעמיות.
  הואיל והפוליטורה נספגת בעץ,
  חשוב לעבוד בתנועות אחידות ובפיזור אחיד. כאן גם תבחינו היטב אם לא הסרתם את כל הציפוי הישן, מאחר והספיגה באזורים הללו תהיה חלקית. אפשר להוציא שוב את המשייפת ולחזור על התהליך …ואפשר לא…אבל…
  אל תתנו לזה לרפות את ידיכם.
  לטעמי, דווקא הפגמים הקטנים האלה (שאגב, סביר להניח שרק אתם תראו…) הם החן של הרהיט שנעשה בעבודת יד.חוצמזה, אם לא תתנסו, איך תתמקצעו? לא כך? פעם הבאה יהיה טוב יותר בוודאי.צבעו הכל בכמה שכבות (זמן היבוש קצר מאד מנסיוני) עד שתהיו שבעי רצון.

• פרוק והפשטת המושב:

  חזרנו למושב שהסרנו בתחילת התהליך זוכרים אותו?
  תחילה יש להפשיט את המושב מהבד הדהוי והמוכתם שנמצא עליו.
  אם תהפכו אותו תראו בד שמחובר למושב בסיכות. אתם יכולים לקרוע את הבד הזה אבל אצלי לא יהיו לכם הנחות.

  תצטרכו גם להוציא את כל הסיכות. ויש הרבה. (רפדים שעושים את העבודה לפרנסתם, לא טורחים להוציא את הסיכות. אחד מהם אמר לי שהוא פשוט משייף אותן…)

  לפעמים רפדים אפילו לא טורחים להסיר את הבד הישן. מרפדים מעליו.
  וכך הגעתי לציפוי המקורי של מושב הכסא (שמי שריפד לפני לא טרח להסיר):

  
  כשניסיתי להסירו, גיליתי כי המושב עצמו עשוי מסיבית, לא מאד דחוסה ומועדת להתפוררות. לאור זאת עשיתי אחורה פנה והחלטתי להשאיר גם אני את הציפוי המקורי ולרפד מעליו.

• ריפוד מחדש:

תחילה אני רוצה להוסיף שכבת נוחות.
משמע, לשכבת הרכות שקיימת כבר בכסא (מתחת לציפוי המקורי) אני מתכוונת להוסיף ספוג דק ועליו משטח אקרילן שיקיף את המושב ויהודק לתחתית.

כאן נכנס לתמונה אקדח סיכות.

למי שמעוניין להתעסק בריפוד, אקדח סיכות יהיה הכרחי למדי. אקדח ידני מתאים לעבודה בסדר גודל של הכסא הזה (והוא גם זול יותר) ו/או אקדח חשמלי (שהוא גם יקר יחסית) שמתאים לעבודות גדולות יותר. אקדח סיכות העובד על לחץ אויר (שהוא זול במעט מהאקדח החשמלי), מחייב גם קומפרסור. אקדח לחץ אויר מתאים למי שיש קומפרסור, מן הסתם, ושכנראה יש לו סדנת עבודה יעודית וכלי עבודה רבים נוספים. אני כאמור, עובדת בבית. בהתלבטות בין קומפרסור למכונת כביסה העדפתי בסוף את מכונת הכביסה… )

לגבי הבד של המושב…
מסיבות עיצוביות בחרתי בצבע השחור.

מסיבות פרקטיות בחרתי בבד דמוי עור שמתנקה בקלות.

את הבד, כל בד שתבחרו, יש למתוח מעל שכבת הנוחות שכבר מקובעת למושב. אני מתחילה באמצע הצד הקדמי ונותנת קונטרה עם הצד הנגדי, האחורי. וכך גם בצדדים כשיש לתת תשומת לב מיוחדת לפינות.

• גימור:

מאחר והכיסא צריך להראות יפה גם מלמטה,
אנו נכסה את כל הקיווצ’וצ’ים של הבד המתוח בגב הכסא בבד נוסף. שארית של בד כלשהי, לא משנה הצבע, תתאים לצורך העניין.
(רפדים משקולי חסכון משתמשים באל-בד. זה ללא ספק זול! גם במראה…)
שוב, למטווח אקדחי הסיכות …בזמנכם החופשי, אש!

שיפוץ, חידוש, ועיצוב של כסא נוסף כמעט הושלם.
לא נותר אלא לחבר חזרה את המושב לכסא, (עכשיו בברגים לא חלודים) ,להשוויץ בפני החמות ולחכות שאליהו “ענבים” יגיע וישתה מכוסו…

Related Images: