אלת הים או נימפת ים? תחפושת של תטיס, טתיס או בכלל ימנז'ה?

תטיס, להבדיל מנכדתה טתיס הנימפה (הידועה בעיקר בשל בנה אכילס), היא אלת הים ועל שמה קרוי ים תטיס הקדום.
בגלל הדמיון בשם (וביננו, גם הדמיון בקונטקסט, כך או אחרת שתיהן קשורות לים…) לא אחת מחליפים ביניהן.
לא באמת ברור לי מי מהשתיים היא טתיס ומי תטיס.

ואם תעדיפו בכלל אלת ים מתרבות אחרת, אפשר לקרא לה גם ימנז'ה. זו אלת הים בבאיה הברזילאית עליה כותב ז'ורז'ה אמאדו. החגיגות לימנז'ה נערכות ממש בחודש זה, חודש פברואר.

מהות התחפושת שלי רלוונטית לכולן – האישה העולה מהים.
אתם מוזמנים לבחור לאיזו מהן התחפושת מתאימה יותר. 

עוברים לתחפושת?

לפני שאני מתחילה לעבוד על תחפושת, יש לי בד"כ דימוי מאד כללי ומאד אמורפי על מה אני רוצה ואני מתחילה לשוטט במרשתת כדי לקבל השראה.
במקרה הזה נתקלתי בכובע תמנון המדהים הזה שהצליח לדוג את תשומת ליבי.


מי שמכיר אותי ואת ביתי יודע שמתחת לבלגן בחדר של הבנות מאז נולדו, הוא עוצב ברוח של ים. גוונים של ים, מוטיבים של ים, מובייל עם דגי זכוכית וקונכיות וציורים של יצורי ים. כמה תמנונים. שניים מהם על הקירות.
(את השולחן והכסאות האלה ציירתי לחדר של בנותי לפני כ14 שנים. לצערי מי שקיבל אותם לאחר שבנותי גדלו, צבע הכל בסגול… לפחות התמונות נשארו)
יש מיש תטיס שולחן יצירה יש מיש תטיס כסא ילדים 1 יש מיש תטיס כסא 2
למי שלא הבין,
אני אוהבת מאד (את המורפולוגיה של ה)תמנונים.
        (וגם של עכבישאים מסתבר…גם הם יצורים עם 8 רגליים)


היה לי ברור שאני משתמשת בתמנון כזה לתחפושת.
ואצלי אני אעזר גם ברגליים. תראו. 
חוץ מהתמנון תהיה כמובן שמלה, תהיה גלימה מאורגנזה שקופה – שתיתן תחושה של מים וכמובן דגים וקונכיות ויצורי ים שישתלבו …

התמנון של אלת הים:

גם אני עשיתי את התמנון מעיסת נייר.
צורת הראש התקבלה מחיבור של שתי צורות שעוצבו על בלונים. הזרועות נעשו עם ספוג שהושחל בו חוט ברזל וכוסו עיסת נייר:
יש מיש אלת הים התמנון בתהליך יצירה יש מיש אלת הים התמנון בתהליך
וגם כן,
כמו רוב רהיטי (להבדיל…),
בחרתי לצבוע (גם) את התמנון בצבע ירקרק.
יש מיש אלת הים התמנון נצבע יש מיש אלת הים. הוכחה שאני קיימת...

שמלת אלת הים:

השימלה נתפרה משאריות בדים בגוונים ירוקים וכחולים בצורת ספירלה שנקשרה סביב הצוואר.
(בזמנו,לא תעדתי את התהליך כך שתצטרכו לדמיין.  בכל מקרה, תוכלו לבחור כל שמלה מוכנה אחרת, שתתאים. )
ביום קר נלבשה ממתחת לשמלה חולצה עם שרוול ארוך וביום חם הזרועות נשארו חשופות.
יש מיש אלת הים עם זרועות חשופות יש מיש אלת הים עם שרוולים.

בעיני רוחי החלק התחתון של השמלה אמור להתקמר כמו גל.
כדי להשיג את האפקט, השחלתי בתוך המכפלת צינורית דקה מפלסטיק חצי גמיש שתיתן נפח לשמלה אבל שלא תהיה נוקשה (מספיק מורכב להסתובב עם כזו קונסטרוקציה על הראש…לפחות שהשמלה לא תקשה להתנייד…).
על השמלה חיברנו דגיגונים מפלסטיק שהוזמנו מבעוד מועד מעלי אקספרס.

אביזרים משלימים נוספים:

  • גלימה שקופה מאורגנזה תכלת שהונחה על הראש מתחת לתמנון.יש מיש אלת הים אורגנזה תכלת שקופה
    קצוותיה נקשרו לחלק מזרועות התמנון ובתור טבעת (עם דג כמובן…) לידיה של אלת הים. 
    יש מיש אלת הים חיבור הגלימה לאצבע    יש מיש אלת הים תליית קצוות הגלימה על רגלי התמנון
    הגלימה, כמו מים, אמורה להתנועע, לזרום לתת תחושה של מים.
  • פאה כחולה.
    לא צריך להסביר נכון?
  • תכשיטים – קונכיות, כוכבי ים, שרשראות פנינים (כאילו, כן?) צבי ים…כל מה שנראה לכם ושיכול להשתלב. אין בעיה להגזים.

ואיך לא, האיפור:

את אפקט הרשת יצרתי באמצעות הנחת רשת על הפנים כתבנית והטפחת האיפור עליה. יש מיש אלת הים הטפחת האיפור על תבנית רשת. יש מיש אלת הים. הוספת בועיות באמצעות איפור

וככה זה נראה הכל ביחד:
    

 

התמונות מתחלפות לבד.
למי שהקצב איטי עבורו, מוזמן להחליף את התמונה ע"י לחיצה על התמונה.

אז מה הוחלט?
זו תטיס, טתיס או בכלל יאמנז'ה?

עכביש או עכבישים (עכבישאים!) – לכל מי ש(לא?)סובל מארכונופוביה…

כשהייתי קטנה אהבתי עכבישים.
(מסתבר, לפי ויקיפדיה שקוראים להם עכבישאים…העכבישים הם תת מין של העכבישאים והם אינם מין של טווי קורים)
בכל הזדמנות ובכל מקום ציירתי עכביש תלוי לו על קור בודד…
בשולי המחברות, על חולצות, על קירות.
עכבישים הן חיות מרתקות והמבנים והרשתות שהם בונים עם הקורים שלהם ראויים למחקר רב דיסציפלינרי נפרד.

יש מיש עכביש 1   

אבל לא כאן.
כאן אציג 2 תחפושות של עכביש שעשיתי לאורך השנים.
כאן תראו שהמתוחכם יותר הוא לא בהכרח המוצלח יותר. תלוי כמובן בקריטריונים בהם בוחנים את התחפושת. אין ספק שאני למדתי…

עכביש מס 1 – פורים 2012

משום מה כשאנחנו חשבנו על עכביש חשבנו על יצור גדול, שחור ושעיר עם 8 רגליים.
לתחפושת הראשונה נעזרתי ב2 זוגות גרביים שחורים שמולאו בעיתונים דחוסים. (הידיים והרגליים של הילדה הם הרגליים המשלימות ל-8) הגרביים הממולאות חוברו לקרטון שכוסה בבד שחור ופרוותי ומולא אף הוא בעיתונים דחוסים. (כדי לשמור עליהם זקופים ולא מדולדלים תקעתי בהם שיפודים)
הקרטון הנ"ל חובר לכתפיות ואת כל הקונסטרוקציה הזו שמים על הגב כמו תיק ביה"ס.יש מיש עכביש 1 - כמו תיק ביה"ס  יש מיש עכביש. נלבש כמו תיק ביה"ס 1

את המראה השלמנו עם קשת לשיער אם מעין שתי קרניים שחורות פלפיות שצרפנו לקשת פושטית, חותלות שעירות שחורות, כפפות שחורות, לבוש מלא שחור וכמובן… איפור.
את ההשראה וגם חלק גדול מההנחיות לתחפושת לקחתי מפינטרסט ומהאתר הזה.
גם את הצורה הבסיסית לאיפור לקחתי משם.
שיניתי מעט בהתאם לצרכים שלנו ולבעיות שאני נתקלתי בהן תוך כדי עבודה.
יש מיש עכביש 1 תוך כדי איפור  יש מיש עכביש 1 שלב ביניים   יש מיש עכביש 1 איפור

וכך העכביש נראה בסוף:

יש מיש עכביש 1-1 יש מיש עכביש 1-2

את התחפושת השלמנו עם משלוחי מנות עטופים בצלופן שקוף שעליו הדבקנו עכביש קטן עשוי מפונפון  עם שתי עיניים ומנקי מקטרות שחורים כרגליים וציירנו על הצלופן רשת של עכביש (עם טוש פרמננטי)…

עכביש מס' 2 – פורים 2017

כשהקטנה שלי החליטה שהיא מתחפשת לעכביש, הוצאנו כמובן את התחפושת שיש לנו. לשפץ, לעשות תיקונים ולרענן אותה.
לא יודעת למה, אבל החלטתי שהתחפושת הישנה אינה עומדת בסטנדרטים הנוכחיים שלי (קללת האגו?!) וציק צ'ק, בזמן שיקח לי לעדכן את התחפושת הישנה אארגן תחפושת חדשה שווה יותר.
ראיתי את התמונה הזו ונדלקתי:             יש מיש עכביש 2 השראה.

רגלי העכביש:

יש מיש עכביש 2 גלילי בדיםאבל…
אני חשבתי על קונצפט אחר. לרגליים ובכלל. התמונה היתה רק הטריגר.

החלטתי לעשות אותם מגלילי קרטון של בדים.
את הגלילים קיבלתי מנעמי, מהחנות משי וארגמן בכפר סבא. (היא עזרה לי לא פעם בעצות בנושאי תפירה ובחירת סוגי בדים גם בעבר).
הגלילים הללו הם גלילי קרטון עבה ומסיבי שהיו כרוכים עליו בדים.

החיסרון של הגלילים הללו הוא הכובד שלהם. 
הייתי צריכה למצא דרך להקטין את משקלם או …למצא פתרון אחר.
החלטתי לקלף אותם.
הם הרי עשויים שכבות שכבות של קרטון מודבק והדוק זה לזה. אסיר מהם מספיק שכבות כדי להקטין את משקלם (אולם בלי לפגוע בקשיחות שלהם)
בדיעבד…מממ…מדובר בהרבה עבודה לא קלה. הבנות התגייסו ועזרו לי כמיטב יכולתן והמשימה הושלמה. 
יש מיש עכביש 2 הגלילים נוסרו וחוברו ע"י סרט חבלנים שחור.הגלילים נוסרו (צריך משור! אני השתמשתי בג'קסון שלי, שבעצם השם הנכון הוא ג'יגסו (jigsaw)) בהתאם לגודל חלקי הרגליים וחוברו ב"מפרקים" אחד לשני עם סרט חבלנים שחור.
סרט חבלנים הוא חזק מספיק כדי לא להקרע, הוא נדבק מצויין ויאפשר תנועה כמפרק .
את הגלילים כיסיתי בבד פרוותי שחור.
לא נותר אלא לחשוב על מנגנון שיחבר את כל הרגליים ל"טוסיק" של העכביש והכל יחד, לטוסיק של הילדה….

כך זה יראה עטוף ומחובר: 
יש מיש עכביש 2 הטוסיק עם הרגליים

אז איך חיברתי את הרגליים ליחידה המרכזית??

הרעיון העיקרי היה לא לקבע את הרגלים אלא לאפשר לפרק אותן להתניידות ולהרכיב אותן כשרוצים להשוויץ עם התחפושת…
הואיל והרגליים עשויות מגלילים חלולים ששבתי לנצל את זה ולהשחיל אותן בעת הצורך על מנגנון שיקובע.
את המנגנון עשיתי מצינורות אינסטלציה שקניתי בחנות חומרי בניין מקומית (שיבק. שווה. ולו בזכות שחר שמצוייד במלאי גדול של סבלנות גם ללקוחות נודניקים כמוני!)  ונעזרתי במחברים של צנורות (מחבר L ומחבר Y)  אינסטלציה כדי ליצור את המערך הרצוי לרגליים:
יש מיש עכביש 2 ניצול צינורות ומחברי אינסטלציה יש מיש עכביש 2 ניצול צינורות ומחברי אינסטלציה חיבור Y

הצינורות קובעו לדיקט קשיח (ובתווך, עם אותם חיזוקים, הכנסתי חגורה עבה שתיקשר למותני הילדה וכתפיות לפזר את המשקל ולקבע טוב יותר את כל הקונסטרוקציה).
שקית שחורה מולאה באקרילן שנמכר בתפזורת (אפשר להשתמש במילוי של כריות ישנות) עוצבה והונחה על על המנגנון הנ"ל. ואת הכל עטפתי בבד פרוותי שחור. נעזרת באקדח הסיכות שלי כדי לקבע אותו אל הדיקט. 
יש מיש עכביש 2 החיבור ה"שעיר" עם הרגלייםעכשיו יש לי מנגנון מרכזי עם צינורות אינסטלציה שיוצאים ממנו.
על כל צינור ניתן להשחיל רגל (ולכסות את החיבור עם הבד הפרוותי שבכוונה נשאר ארוך מגליל הקרטון) או להסירה בעת הצורך.

 

פני עכביש:

בתחפושת הקודמת השתמשנו באיפור. כאן חשבתי להעזר במסכה עשויה מעיסת נייר ולוותר על האיפור:

   יש מיש עכביש 2 המסכה בעבודה.     יש מיש עכביש 2 המסכה צבועה

לקדמת המסכה הוספתי 2 גרביים שחורות ושעירות ממולאות באקרילן והדבקתי את הבד השחור והפרוותי בכל האזורים שאינם עיניים. לאחורי המסכה חיברתי גם בד שחור פרוותי שיסתיר את הראש מאחור ויצור רצף שחור עד ל"טוסיק".
את התחפושת משלימים עם בגדים שחורים (עם אותן חותלות שחורות מפעם) כפפות שחורות ומגן צוואר שחור (להסתיר כל חלקת עור בהירה)
וזהו.
גם כאן משלוחי המנות עם העכבישאים הקטנים התקבלו בשמחה רבה…

התמונות מתחלפות. למי שאין סבלנות, מוזמן ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.

בדיעבד,
התחפושת השניה היתה הרבה יותר מדי מסורבלת והיה קשה להתנייד איתה ולהסתדר איתה. צינורות אינסטלציה לא בנויים להיות אקטיביים כך שגם הם, בפורמט הקיים (אולי כדאי להדביק אותם!) לא היו הפיתרון האידאלי.
בתחפושות הבאות שאעשה, אחת מדרישות היסוד יהיו שהן תהינה נוחות. יחסית. שקל יהיה לתפעל ולתפקד איתן.
כי אם לא, אז מה זה שווה??

 

 

 

שולחן הקפה משולחן יצירה לילדים.

טוב… זה לא שזה היה שולחן יצירה במקור.
זה היה שולחן קפה. אבל, הוא שימש (ונראה) כמו שולחן יצירה.
בתהליך שעשיתי שולחן הקפה קיבל חזרה את התואר המקורי.
ועל הדרך גם שידרגתי אותו ונתתי לו לוק בוגר.

 

שולחן הקפה  – כאן התחלתי:

יש מיש שולחן קפה סלוני כך הוא הגיע אלי הביתהאת שולחן הקפה הזה, להבדיל מרוב הרהיטים שמתחילים את דרכם אצלי, לא מצאתי ברחוב.
קיבלתי אותו דרך אתר אגורה (למי שלא מכיר, אתר בו ניתן לפרסם לתת ולקבל חפצים).
בעליו הקודמים של השולחן היתה משפחה נחמדה שנפטרה מחפצים לפני מעבר דירה.
השולחן הנ"ל הגיע אליהם אחרי ששימש כשולחן בתנועת נוער ושימש את ילדיהם כשולחן יצירה.
על השולחן היו כתמי צבע וטושים.
פינותיו העגולות והבטוחות לקטנטנים היה יתרונו על פני שולחנות אחרים.

חייבת להודות שהפעם לא היה לי ויז'ן מקדים. ידעתי שהשולחן הזה יתפקד בדירה של הזוג הצעיר שלי וידעתי שאני צריכה לקלוע לטעמה(ם).
הבן שלי כבר למד לחיות ולהוקיר את הקוריוזים העיצוביים של אמא שלו, אבל זוגתו, מפרגנת ככל שתהיה, לא הכל יעבור אצלה… (ראה ערך כסאות הבר שבהחלט היה שילוב פורה של העדפותיה עם העדפותי)
אני צריכה לנסות לקלוע לטעמה ולקבל מדי פעם את האוקי שלה(ם).
מאחר שכך,
התחלתי לעבוד בלי לדעת, אפילו עקרונית, לאן אגיע בסוף.

מתחילה לעבוד:

אז איך מתחילים לעבוד בלי לדעת לאן מתכווננים?
זה בהחלט לא אידאלי (לא פעם זה מתכון לעבודה מיותרת או לניצול פחות מוצלח של משאבים), אבל בתכלס זה לא לחלוטין היה מדוייק.
הויז'ן העיצובי היה אמנם עלום עדיין, אבל ידעתי שפונקציונלית, אני מעדיפה את שולחן הקפה עם אפשרות אכסון מסויים. אני רוצה להוסיף לשולחן מדף ביניים. והתכווננתי לשם.
תכננתי לעשות זאת ממדפי מרישים שמצאתי לפני כשנה וחצי ושמרתי מאז.

אבל,
התחלתי עם השיוף והסרת הלכה.
מאחר והפלטה עשויה MDF, תוצאות השיוף יכולות להתוות גם העדפה עיצובית
(לפעמים אני מעדיפה לכסות את החומר לחלוטין כשאין לו ערך מוסף ויזואלי ראו איך טיפלתי במגרה שהפכה להיות מעמד למחשב נייד).
כך הפלטה נראתה לפני שיוף: (מוזמנים להגדיל את התמונה ולראות את כתמי הטושים והצבע) יש מיש שולחן הקפה הפלטה לפני שיוףבאופן מפתיע, השיוף הוציא החוצה את הטקסטורה של פורניר העץ, דבר שאהבתי ולא רציתי לכסות (זוכרים? אני אוהבת עץ…). בפרט שמדובר על משטח:
יש מיש שולחן הקפה חצי פלטה משוייפת יש מיש שולחן הקפה הפלטה משוייפת כמעט כולה

את השיוף עשיתי באמצעות המשייפת האקסצנטרית החדשה שלי. מסתבר שהיא מכניסה בכיס הקטן את המשייפת הרוטטת שיש לי וכנראה שמעכשיו הלאה היא תקבל את מרבית העבודה.
שייפתי גם את שולי הפלטה אולם מאחר ובצדדים אין ציפוי, הMDF נחשף.
הMDF הוא בעצם תערובת של אבקת עץ עם חומר צמנטי. בתהליך השיוף אותה אבקת עץ נחשפה והזדקרה ויצרה חספוס שפחות אהבתי ושלא הצלחתי להפטר ממנו. 
אולם אלה הם הנתונים.
בהמשך, כשאקבל החלטות עיצוביות, אצטרך לקחת הכל בחשבון.

שייפתי גם את הרגליים ואת שאר חלקי הקונסטרוקציה של שולחן הקפה.
במקומות קטנים עשיתי שימוש בכלי בשם "מולטיטול"  (יענו רב כלי) שנותן פתרון גם לשיוף אזורים קטנים שהגישה אליהם קשה.

בשלב זה היה לי ברור שאני רוצה לשמור על הטקסטורה של הפלטה (טקסטורה של עץ) מעבר לזה עוד לא ידעתי דבר.

שולחן הקפה. הוספת מדף ביניים:

לגישתי, חפצים באים לשרת אותנו.
ככל שחפץ כלשהו (כולל "בנין", או "עיר"..) נותן מענה טוב יותר לצרכים שלנו, הוא טוב יותר.
לעניינה של אותה גישה, גם יופי הוא נגזרת גם של אותה פונקציונליות. משהו שהוא יעיל הוא יפה.
לא בכדי אני מדברת על אמנות שימושית…

יש מיש שולחן הקפה מדפי מרישים כחומר גלםמכיוון שכך,
מכיון שאני מוצאת שמדף ביניים בשולחן הקפה הוא מאד יעיל ושימושי
ומכיון שהקונסטרוקציה והשפה העיצובית של השולחן אף תומכים בתוספת הזו (משמע, צורנית זה נראה מתבקש אפילו),
לא נותר אלא למצא את ה"איך".

וה"איך" קיבל מענה אינטואיטיבי באמצעות מספר מדפי מרישים (שגם מצאתי ברחוב לפני כשנה וחצי וחיכו בסבלנות להזדמנות הנכונה) שאצטרך לנסר ולמקם בתוך המסגרת ההיקפית בקונסטרוקציה.

אני מנסרת תחילה מרישי אורך (שאני מצמצמת מרוחב המדף). הם ישמשו מדרגת תמך למדף.
אח"כ מנסרת את המדפים באורך המתאים לרוחב הפנימי של המסגרת (מדדתי, בטח שמדדתי!)
גם בתהליך הניסור כאן, אני עושה שימוש במשור ובמולטיטול (ובחלק הזה באמצעות כלי המשורית שבו שבסיטואציות מסויימות נוחה יותר ממשור)

יש מיש שולחן הקפה ניסור מדפי המרישים  יש מיש שולחן הקפה ניסור מדפים

אני מחברת אותם לצלע הארוכה של המסגרת מבפנים באמצעות אקדח מסמרים. 
 ומניחה אותם בסמיכות אחד לשני. על התמך שיצרתי בתוך המסגרת.

יש מיש שולחן הקפה הנחת מדפי המרישים המנוסרים על התמך

לאחר שהמדפים מוקמו על מדרגת התמך (הונחו בלבד. ללא שימוש בדבק או במיסמור) וכל שטח המסגרת הפנימית של שולחן הקפה כוסה לשביעות רצוני, אני "סוגרת" על המדפים במריש אורכי נוסף שמקבע את המדף למקומו ומונע תזוזה.

חייבת לציין שכאן, לו ידעתי באיזה גימור אבחר לשולחן, יכולתי לייעל את העבודה, לצבוע את המסגרת ואת מדפי המרישים אחרי הניסור ולפני קיבועם למקומם. איכות העבודה היתה גבוהה יותר והיה קל יותר ליישם את הגימור לפני שהכל מוקם וקובע.
אבל…
המציאות בשטח מכתיבה לפעמים תנאים אחרים ולא תמיד הפתרונות הם אידאליים.
כך נראה השולחן שלנו מוכן לצביעה:

יש מיש שולחן הקפה מלמטה. מוכן לצביעה

(בתמונה הזו רואים פשלה שלי, ששמתי לב אליה רק מאוחר מדי בשביל לתקן. מי רואה מה היא?)

אז איך בעצם יראה שולחן הקפה בסופו של דבר?

אין מה לעשות…
גם שאלות שאנחנו מנסים להמנע מהן, מגיע זמנן ותשובות צריכות להנתן.
זה הרגע שהתחלתי לנג'ס לילדים שלי. הם יגידו שעשיתי זאת עוד הרבה קודם וגם אם אכחיש, לא אעשה זאת בפה מלא.
אבל… בנקודת זמן זו, פחות או יותר, התיישבתי להם על הווריד.
ואני לא בן אדם שאפשר לסנן.
אם סוגרים לי את הדלת, אני אופיע בחלון. או בחלום. תסמכו עלי.
בשלב כלשהו עדיף לענות לי כבר ולהפטר ממני. 
זוגתו אמרה לי בדחילו ורחימו כי היא חשבה על לבן… ולא בכדי.
היא יודעת שכשאומרים לי "לבן" אני רואה שחור מול העיניים…
לבן אצלי הוא כמעט בגדר יהרג ובל יעבור.
אני התפתלתי, היא התפתלה ולבסוף שלחתי לה תמונת השראה מפינטרסט שהאירה את עיניה וגם אני יכולתי לחיות איתה בשלום. בערך.יש מיש שולחן הקפה תמונת השראה(גם התמונה היא קישור לדף הpinterest ממנו נלקחה)

זוכרים שרציתי לשמור על טקסטורת העץ? אז לפחות בזה הצלחתי.
לגבי גוון הרגליים, הודעתי לה שלבן ממש זה לא יהיה.
אבל זה יהיה בהיר ומתקרב…התכווננתי לצהבהב וינטאג'י…
בהמשך תראו איך לפעמים המציאות משחקת עם הרצונות שלנו.

יאללה, שולחן קפה נכנס לצביעה…

מתחילה עם הפלטה.

כך הפלטה נראת לפני צביעה:
 יש מיש שולחן הקפה פלטה לפני צביעה

היתה לי קופסה קטנה, דוגמית של גוון עץ כהה על בסיס מים של חברת MINWAX. היא התאימה לי בדיוק. מזכירה לכם שאני מעוניינת לשמור על טקסטורת העץ ולתת גוון כהה.
וכן, מתעקשת על חומרים מבוססי מים…
כך זה נראה לאחר צביעה:
יש מיש שולחן הקפה. משהו לא בסדר...

הצבע בסדר גמור, אבל… יש כתמים מכוערים…
כנראה בתהליך השיוף פיספסתי בכמה נקודות ולא הסרתי לחלוטין את הלכה.
כך אותן נקודות לא סופגות את החומר כמו שאר הפלטה. 
ניסיתי לשייף נקודתית, אבל נאדה… זה לא פותר את הבעיה. עדיין זה נראה רע מאד.
אין בררה. אאלץ לשייף שוב את כל הפלטה ולצבוע מחדש.

וכך זה נראה אחרי השיוף:
יש מיש שולחן הקפה. לאחר השיוף בפעם השניה 
מאחר ואותה דוגמית של צבע לא תספיק לצביעה נוספת,
קניתי באייס (רק כי זה היה לי בדרך!…) לזור של נירלט בצבע דובדבן כהה (LW511).
ותודה לגדולה שלי שהיתה איתי בדרך ועזרה לי לבחור.
עכשיו כנראה שייפתי היטב כי לא היתה כל בעיה.
כך הפלטה נראתה אחרי שכבה ראשונה:

יש מיש שולחן הקפה. אחרי שכבה ראשונה של לזור

וכך היא נראתה לאחר שהמרישים נצבעו ולאחר שכבה שניה:
יש מיש שולחן הקפה לאחר שכבה שניה של לזור

אל תשכחו שצריך לצבוע את המרישים גם מלמטה…
יש מיש שולחן הקפה. צביעת המרישים גם מלמטה.
הואיל ומראה השולחן פחות או יותר נבחר לפי תמונת ההשראה, זה הכתיב לי גם את הטיפול בדפנות הפלטה (אשר אם אתם זוכרים, לא היו ממש לשביעות רצוני) אולם מאחר ומדובר בלזור כהה, גם אם אני רואה את חוסר האחידות, זה נבלע ונסלח.
הרגליים יעברו תהליך של צביעה ודיסטרסינג.
בתור הכנה אני צובעת, בעיקר מקומות מועדים לשחיקה, בצבע כהה.
שייחשף בהמשך וייתן רובד נוסף בתהליך הדיסטרסינג.

צביעת קונסטרוקצית השולחן:

להזכירכם, לא אוהבת לבן.
כן, אני יודעת, זה אופנתי ומבוקש ומתקשר לעיצוב נקי וכל הפקה פקה מסביב.
ובכל זאת…
איזה כיף שאני לא צריכה לעבוד עם תכתיבים של טרנד כזה או אחר ואיני צריכה לעמוד בסטנדרטים של אף אחד.
חוץ מהסטנדרטים שלי עצמי. וכן…הרצונות של הלקוחות שלי. 
אז כיאה לעקשנית כמוני, אני לא מוותרת בקלות ונותנת 2 דוגמאות צבע.
אין כמו מראה עיניים:

יש מיש שולחן הקפה דוגמאות צבע

הרגל מימין היתה צריכה להיות, לפי מה שזכרתי שקניתי בחנות, מן צהבהב וינטאג'י…
הופתעתי לגלות שלא ממש…זה נראה כמו…לבן…שמנת רך אמנם אבל בלי כל סממנים של צהבהבות רצויה.
כקונטרה, צבעתי את רגל שמאל בירקרק (אלא מה?) ושלחתי לזוג הצעיר להכרעה.
הזוג הצעיר שיש לו, למרבה הפלא, עיסוקים נוספים, לא התפנה לנושא מספיק מהר.
דווקא כאן הגיעה ההכרעה מכיוון אחר. הקטנה שלי, שחזרה מבית הספר הודיעה לי חד משמעית שהיא מעדיפה את הצבע ה"לבן" (אני באמת צריכה לברר איך הם שיחדו אותה…)
מאחר ואני יכולה לזהות מתי הובסתי, וזו בהחלט ניראת נקודה שכזו (הרוב אמר את דברו…) הקונסטרוקציה של שולחן הקפה נצבעה באותו צהבהב ויטאג'י שהוכיח את עצמו כ…לבן.
והנה,
המציאות הכניסה לי רגל בדלת ונקבעו עובדות בשטח.
כך שולחן הקפה נראה עם קונסטרוקציה צבועה:
יש מיש שולחן הקפה ברגליים צבועות

שלב הדיסטרסינג:

גם בשולחן הקפה הזה אעזר בטכניקות הדיסטרסינג שכבר עשיתי בהן שימוש בעבר:
שיוף אזורים מועדים, Dry brush ושימוש בווקס מעורבב בצבע חום שיחדור לסדקים ויתן אפקט של התיישנות גם לצבע עצמו. 

שלב השיוף:

בשלב ראשון נייר השיוף נכנס לעבודה ומאחר ומזג האויר מאפשר זאת, אני יוצאת שוב למרפסת לעבוד שם. אני עובדת בעדינות. מעוניינת שהרהיט יראה ישן, אבל שמור…
כך זה נראה לאחר שיוף מקומות בולטים (בכוונה השארתי תמונות גדולות כדי שתבחינו בדקויות):
יש מיש שולחן הקפה לאחר שיוף בנייר לטש  יש מיש שולחן הקפה הרגל שנצבעה תחילה בירקרק...

ברגל שנצבעה תחילה ירקרק לצורך השוואה, הצבע התגלה וקיבל נוכחות. מאד אהבתי את זה והחלטתי להמשיך את אותו מוטיב. וכאן הגעתי לשלב השני של הדיסטרסינג –

שלב ה Dry brush:

יש מיש שולחן הקפה שלב הDry brushברור לכולם שאיני יכולה בשלב זה להוסיף שכבה נסתרת אבל אני יכולה להשיג את אותו אפקט עם טכניקת ה Dry brush וזה בדיוק מה שאני עושה. משחקת עם המינון. נעזרת בנייר לטש כדי להתכוונן למינון הנכון.

למי שמעוניין בדיסטרסינג מסיבי יותר למראה "מחוספס" יותר, יכול להעזר בטכניקה הזו ולהוסיף גוון נוסף או גוון כהה שידמה חשיפה של העץ.

שלב ה"ווקס":

שלב הווקס נותן הלכה למעשה מענה כפול. גם נותן טאץ' סופי למראה המיושן, בזכות תוספת הצבע החום שמוסף לווקס וגם הלכה למעשה אוטם את הרהיט.
הווקס הוא גימור מאד טבעי (גם במראה אבל לא רק. תראו מיד…) אבל מאידך, העמידות שלו נמוכה יותר מלכה או מפוליטורה. עקרונית, צריך בשלב כלשהו לחדש אותו, בפרט על המשטח שיהיה ברמת שימוש ושחיקה גבוהה יחסית. (תהליך פשוט מאד!)
במקרה שלנו, ראוי לציין כי צבע הלזור עצמו יכול לתפקד כשכבה אחרונה, כך שהווקס במקרה זה מתפקד כהגנה כפולה. (נחמד לראות לאחר ישום הווקס על שולחן הקפה, איך טיפת מים מתגלגלת על המשטח).


ווקס ביתי:

בעבר השתמשתי כווקס לרהיטים באנטיק ווקס של יעקבי שבהחלט עושה את העבודה.
עדיין יש לי אותו וכנראה גם אשתמש בו בעתיד, לפחות עד שאסיים אותו.
החיסרון שלו מבחינתי הוא הריח שלו.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאד רגישה לריחות והפעם החלטתי להשתמש בווקס שאני מכינה בעצמי ומשתמשת בו בעיקר לשימושים קוסמטיים (שמעולה לסובלים מאטופיק דרמטיטיס מאחר והוא טבעי לחלוטין). קרם גוף, קרם פנים ושפתיים, קרם רגליים…רב שימושי.
ואם הוא טוב לגוף, אין סיבה שלא יהיה טוב לעץ.
הוא עשוי מדונג דבורים – החומר ממנו עשויה חלת הדבש בכוורות (מיכל ואודי, חברים שלי, נתנו לי מחלות הדבש בכוורות שלהם), ושמן איכותי כלשהו. ביחס 1:3-4 (יחידה אחת של  דונג על 3-4 יחידות של שמן)
אני משתמשת בעיקר בשמן קוקוס (שטמפ' ההתמצקות שלו גבוהה יחסית) וקצת בשמן זית. לתערובת הזו (שאני ממיסה יחד) אני מוסיפה כמה טיפות של שמנים אתריים כדי להנות מהיתרונות שלהם. במקרה שלנו זה בעיקר ריח…
למי שמעוניין יש לא מעט הדרכות באינטרנט. כאן יש אחת. אקראית.


יש מיש שולחן הקפה. ווקס ביתי מעורבב עם צבע אקרילי חוםאת הווקס הביתי שלי עירבבתי בצבע אקריליק חום (בצלוחית נפרדת, כמובן!) ובאמצעות סמרטוט מרחתי אותו על המשטח הרלוונטי.
הפלטה והקונסטרוקציה.
מורחת את הווקס המעורבב עם הצבע על שטח מוגבל:
יש מיש שולחן הקפה מריחת הווקס עם הצבע באמצעות סמרטוט
מפזרת בצורה אחידה:
יש מיש שולחן הקפה פיזור הווקס עם הצבע באמצעות סמרטוט   יש מיש שולחן הקפה. הבדל הגוונים בין אזור מרוח בווקס לאזור שעוד לא נמרח
וחוזרת על התהליך עד שכל הרהיט כוסה.

אחרי זמן מה כשהווקס טיפה מתייבש (כמו משחת נעליים כשמצחצחים נעליים) מבריקים הכל עם סמרטוט נקי.
וזהו. השולחן מוכן.

לא נותר אלא לחתום על ה"יצירה"…
ליום ההולדת ה-50 שלי שחל לא מזמן, בן זוגי הזמין עבורי חותם חום עם הסמל שלי, סמל החרפושית וזה בשביל לחתום על רהיטי עץ. בדיוק כך:
יש מיש שולחן הקפה. החותם מתחמם... יש מיש שולחן הקפה - החרפושית כחתימה אישית

ותודה רבה רבה לגדי, שעוד בתחילת הדרך, כשכל הבלוג הזה היה עוד רעיון בהתהוות, הגה את הרעיון לחתום על יצירותי השימושיות עם "חרפושית"…

 

 

ארה יקינטון או מקאו כחול – תחפושת.

ארה יקינטון (או מקאו כחול. היינו הך) זה סוג של תוכי בגוון כחול רויאל עם נגיעות של צהוב.
כזה (התמונות של התוכים נמצאו בעזרתו האדיבה של גוגל וכמחווה ליוצרים שלהן הן קישור לאתר ממנו נלקחו):

ארה יקינטון

וזו תמונת הכותרת:
יש מיש ארה יקינטון

 יש לי חבר, מתקופת התיכון, שמצלם ציפורים וכותב על כך בבלוג
כמובן שהוא מעלה תמונות ונותן אינפורמציה על הציפורים שהוא מציג.
הרשומה הזו ממש לא מתיימרת לתת אינפורמציה מלאה על ארה יקינטון. בשביל זה שלחתי אתכם לויקיפדיה. הדבר היחידי שרלוונטי כאן זה המראה של הארה היקינטון.
ומכאן אנחנו יוצאים.

ולמה בכלל תוכי?

פשוט. מפני שאנחנו אוהבים תוכיים.
בררנים ככל שיהיו.
בזמנו, כשעשיתי את התחפושת הזו, היתה לנו קוקטיילית פנינה עם לחיים כתומות וציצה זקופה.
קראנו לה מישמיש. לצערנו היא מתה ועכשיו יש לנו ג'רדין זכר בשם קיווי שנתון למצבי רוח משתנים.
יש לי הרגשה שהוא חושב שהוא הצליח לאלף אותנו…
אבל נחזור לענייננו.
ארה יקינטון.
הבת שלי רצתה תחפושת של תוכי.
בגלל שבמקביל עשיתי לבת השניה תחפושת של טווס, החלטנו על הגוון הכחול ועל ארה יקינטון.
ככה פשוט.

הכנת התחפושת.

על התחפושת הזו החלטנו כבר בקיץ (כן, אתם קוראים נכון…) מה שאיפשר לנו לתכנן כראוי ולהזמין בנחת את כל הדרוש דרך איביי.
נוצות, רצועות טול, קרושה בסיס לחצאית ולנוצות החזה.
את המקור עשיתי באמצעות עיסת נייר שהדבקתי כתוספת למסכת קרטון והכל נצבע באקריליק.

יש מיש ארה יקינטון מקור מעיסת נייר
הנוצות הודבקו עם דבק חם לבד בצבע כחול רויאל שנקנה כשארית והותאם כגלימת נוצות עם כובע עם מעט מאד תפירה.
יש מיש ארה יקינטון גלימת נוצות חזית   ש מיש ארה יקינטון גלימת נוצות חזית אחורית

ציצת הנוצה שחוברה לכובע אינה תואמת לאורגינל, אבל היא רפרנס לתוכית שלנו, מישמיש.

יש מיש ארה יקינטונית תוספת

לקרושה בצבע כחול חובר צעיף נוצות בצבע כחול (רק בחזית) ולחלק התחתון שלו חוברו רצועות טול ליצירת חצאית.

יש מיש ארה יקינטון "חולצת נוצות" עם חצאית טול
בחלק האחורי של החצאית חוברו רצועות טול ארוכות כזנב.
ואי אפשר בלי קצת איפור:

יש מיש ארה יקינטון איפור 3 יש מיש ארה יקינטון איפור 2 יש מיש ארה יקינטון איפור 1

וזו ארה יקינטון הפרטית שלי על כל חלקיה יחדיו:

 

 

התמונות מתחלפות אוטומטית. למי שאין סבלנות יכול ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.

מלכת שבא – תחפושת

מלכת שבא שלי היא מלכה צנועה.
איזה מזל שאני עושה את התחפושות בעצמי…
לפי הלך הרוחות בשנים האחרונות,
אם הייתי רוצה לקנות תחפושת שכזו,
מן הסתם זו היתה תחפושת עם חצאית מיני, גרבי רשת וחולצת בטן…. ואני בטוחה שזה "רק" מסיבות של חיסכון בחומר…
(לא באמת)

הפוסט הזה על התחפושת של מלכת שבא, כמו שאר התחפושות שאין לי ממש תעוד רצוף מצולם שלו, יהיה בעיקר פוסט של תמונות.
(אבל איך שאני מכירה את עצמי, אצליח גם כאן להכביר מילים, אז חכו רגע עם אנחת ההקלה…)

מי שהיתה לי השראה לבחירת נושא התחפושת (ובכלל לעשות תחפושות…) היא צלמת בריטית מדהימה שמביימת ויוצרת ובוראת עולם רק בשביל סט צילומים.
שמה Kirsty Mitchell וזה האתר שלה: 
https://www.kirstymitchellphotography.com/

והתמונה שגרמה לי לחשוב על מלכת שבא (שנראת בסוף אחרת לגמרי, ובכל זאת…) היא התמונה על גאיה:
https://www.kirstymitchellphotography.com/2013/11/18/wonderland-the-final-chapter-gaiathe-birth-of-an-end/

איסוף אביזרים:

לפני כל עבודה, מקדים שלב תכנון.
היה לי ברור שמלכת שבא תהיה מאד צנועה ומאד מקושטת. ושאזדקק להרבה מאד תכשיטים.
חלקם הביא הסטודנט מטיול באתיופיה 
חלקם הוזמנו באינטרנט (הואיל והזמנה באינטרנט מצמצמת מאד את העלויות, אולם היא כרוכה בזמן משלוח ארוך, ולפעמים אף ארוך מהצפוי, יש לעשות זאת חודשים מראש!)
ואת החלק הארי קיבלנו מברוריה (אמא של זוגתו של הסטודנט שלי) שהיה לה עסק של מסיבות חינה והיא ממש נפלה עלינו כמו מתנה משמיים. התכשיטים שלה ללא ספק שידרגו את התחפושת בכמה רמות.

השראה- פדמה אמידלהעשיית תחפושת מלכת שבא על מרכיביה:

חוץ מתכשיטים הזמנתי סרטי קישוט ואבני קישוט וקניתי שאריות בדים ליצירת התחפושת עצמה.
הכתר היה בהשראת כובע הקוקושניק של פדמה אמידלה ממלחמת הכוכבים ונעשה מעיסת נייר ופסי דבק חם וקושט בחרוזי פנינה.
אליו חיברתי בד שקוף שישמש כרעלה, או לא…

 

 יש מיש - מלכת שבא -הכתר עם הרעלה       יש מיש - מלכת שבא - הכתר עם הרעלה במצב רפוי

יש מיש -מלכת שבא- שרביט הליכה
שרביט ההליכה נעשה מגליל קרטון של בדים. עליו הודבק טישו מקומט, מה שיצר את הטקסטורה..המבנה למעלה נוצר מעיסת נייר על ספוג שהושחל בתוכו חוט ברזל סביב כדור קלקר צבוע ומשחק ילדים שמאיר תוך כדי תנועה..

 

השמלה הורכבה מחולצה לבנה ובד לבן שנתפר אליה כחצאית. החיבור חופה בסרט קישוט, מעין חגורה.
מעל השמלה הלבנה השתמשתי בבד קטיפה מוזהב (הכל נקנה כשאריות בדים!)כמין גלימה כרוכה כטוגה וקשורה בצדף.
על כל זה כמובן כל התכשיטים כיאה למלכה…

שלב ההלבשה והאיפור:

קודם שמלה ואז תסרוקת…
ומאחר והמלכה שלי היא צנועה וחכמה וכנראה שחורה, התסרוקת שראיתי בעיני רוחי היא תסרוקת צמות מהודקת לראש. 
איפור…
הואיל ומלכת שבא אמורה להיות כהת עור, ה"מאפרת" שלנו (חברתו של הסטודנט והבת של ברוריה)הביאה מייקאפ כהה לצביעת העור (מה ששדרג אמנם את התחפושת אך התגלה בדיעבד כלא נח בעליל מאחר וצבע הכל…) 
יש מיש מלכת שבא - יד אחת אחרי צביעה, השניה לפנייש מיש מלכת שבא - צובעים כל חלקת עור גלויה...

כמובן שתוך כדי איפור אנחנו מגנים על הבגד מצביעה.
אבל…זה לא יעזור לנו בשלב מאוחר יותר.

ועכשיו תכשיטים:

יש מיש מלכת שבא. תכשיטים.   יש מיש מלכת שבא עגילים

וגלימה. ועוד תכשיטים.
יש מיש מלכת שבא חיבור הגלימה בסגנון טוגה     יש מיש מלכת שבא. גלימה ועוד תכשיטים

והכתר עם הרעלה:

יש מיש מלכת שבא הכתר עם הרעלה   יש מיש מלכת שבא כתר הקוקושניק עם הרעלה

וזו מלכת שבא הפרטית שלי:

 

התמונות מתחלפות באופן אוטומטי. למי שאין סבלנות, יכול ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.