עכביש או עכבישים (עכבישאים!) – לכל מי ש(לא?)סובל מארכונופוביה…

כשהייתי קטנה אהבתי עכבישים.
(מסתבר, לפי ויקיפדיה שקוראים להם עכבישאים…העכבישים הם תת מין של העכבישאים והם אינם מין של טווי קורים)
בכל הזדמנות ובכל מקום ציירתי עכביש תלוי לו על קור בודד…
בשולי המחברות, על חולצות, על קירות.
עכבישים הן חיות מרתקות והמבנים והרשתות שהם בונים עם הקורים שלהם ראויים למחקר רב דיסציפלינרי נפרד.

יש מיש עכביש 1   

אבל לא כאן.
כאן אציג 2 תחפושות של עכביש שעשיתי לאורך השנים.
כאן תראו שהמתוחכם יותר הוא לא בהכרח המוצלח יותר. תלוי כמובן בקריטריונים בהם בוחנים את התחפושת. אין ספק שאני למדתי…

עכביש מס 1 – פורים 2012

משום מה כשאנחנו חשבנו על עכביש חשבנו על יצור גדול, שחור ושעיר עם 8 רגליים.
לתחפושת הראשונה נעזרתי ב2 זוגות גרביים שחורים שמולאו בעיתונים דחוסים. (הידיים והרגליים של הילדה הם הרגליים המשלימות ל-8) הגרביים הממולאות חוברו לקרטון שכוסה בבד שחור ופרוותי ומולא אף הוא בעיתונים דחוסים. (כדי לשמור עליהם זקופים ולא מדולדלים תקעתי בהם שיפודים)
הקרטון הנ"ל חובר לכתפיות ואת כל הקונסטרוקציה הזו שמים על הגב כמו תיק ביה"ס.יש מיש עכביש 1 - כמו תיק ביה"ס  יש מיש עכביש. נלבש כמו תיק ביה"ס 1

את המראה השלמנו עם קשת לשיער אם מעין שתי קרניים שחורות פלפיות שצרפנו לקשת פושטית, חותלות שעירות שחורות, כפפות שחורות, לבוש מלא שחור וכמובן… איפור.
את ההשראה וגם חלק גדול מההנחיות לתחפושת לקחתי מפינטרסט ומהאתר הזה.
גם את הצורה הבסיסית לאיפור לקחתי משם.
שיניתי מעט בהתאם לצרכים שלנו ולבעיות שאני נתקלתי בהן תוך כדי עבודה.
יש מיש עכביש 1 תוך כדי איפור  יש מיש עכביש 1 שלב ביניים   יש מיש עכביש 1 איפור

וכך העכביש נראה בסוף:

יש מיש עכביש 1-1 יש מיש עכביש 1-2

את התחפושת השלמנו עם משלוחי מנות עטופים בצלופן שקוף שעליו הדבקנו עכביש קטן עשוי מפונפון  עם שתי עיניים ומנקי מקטרות שחורים כרגליים וציירנו על הצלופן רשת של עכביש (עם טוש פרמננטי)…

עכביש מס' 2 – פורים 2017

כשהקטנה שלי החליטה שהיא מתחפשת לעכביש, הוצאנו כמובן את התחפושת שיש לנו. לשפץ, לעשות תיקונים ולרענן אותה.
לא יודעת למה, אבל החלטתי שהתחפושת הישנה אינה עומדת בסטנדרטים הנוכחיים שלי (קללת האגו?!) וציק צ'ק, בזמן שיקח לי לעדכן את התחפושת הישנה אארגן תחפושת חדשה שווה יותר.
ראיתי את התמונה הזו ונדלקתי:             יש מיש עכביש 2 השראה.

רגלי העכביש:

יש מיש עכביש 2 גלילי בדיםאבל…
אני חשבתי על קונצפט אחר. לרגליים ובכלל. התמונה היתה רק הטריגר.

החלטתי לעשות אותם מגלילי קרטון של בדים.
את הגלילים קיבלתי מנעמי, מהחנות משי וארגמן בכפר סבא. (היא עזרה לי לא פעם בעצות בנושאי תפירה ובחירת סוגי בדים גם בעבר).
הגלילים הללו הם גלילי קרטון עבה ומסיבי שהיו כרוכים עליו בדים.

החיסרון של הגלילים הללו הוא הכובד שלהם. 
הייתי צריכה למצא דרך להקטין את משקלם או …למצא פתרון אחר.
החלטתי לקלף אותם.
הם הרי עשויים שכבות שכבות של קרטון מודבק והדוק זה לזה. אסיר מהם מספיק שכבות כדי להקטין את משקלם (אולם בלי לפגוע בקשיחות שלהם)
בדיעבד…מממ…מדובר בהרבה עבודה לא קלה. הבנות התגייסו ועזרו לי כמיטב יכולתן והמשימה הושלמה. 
יש מיש עכביש 2 הגלילים נוסרו וחוברו ע"י סרט חבלנים שחור.הגלילים נוסרו (צריך משור! אני השתמשתי בג'קסון שלי, שבעצם השם הנכון הוא ג'יגסו (jigsaw)) בהתאם לגודל חלקי הרגליים וחוברו ב"מפרקים" אחד לשני עם סרט חבלנים שחור.
סרט חבלנים הוא חזק מספיק כדי לא להקרע, הוא נדבק מצויין ויאפשר תנועה כמפרק .
את הגלילים כיסיתי בבד פרוותי שחור.
לא נותר אלא לחשוב על מנגנון שיחבר את כל הרגליים ל"טוסיק" של העכביש והכל יחד, לטוסיק של הילדה….

כך זה יראה עטוף ומחובר: 
יש מיש עכביש 2 הטוסיק עם הרגליים

אז איך חיברתי את הרגליים ליחידה המרכזית??

הרעיון העיקרי היה לא לקבע את הרגלים אלא לאפשר לפרק אותן להתניידות ולהרכיב אותן כשרוצים להשוויץ עם התחפושת…
הואיל והרגליים עשויות מגלילים חלולים ששבתי לנצל את זה ולהשחיל אותן בעת הצורך על מנגנון שיקובע.
את המנגנון עשיתי מצינורות אינסטלציה שקניתי בחנות חומרי בניין מקומית (שיבק. שווה. ולו בזכות שחר שמצוייד במלאי גדול של סבלנות גם ללקוחות נודניקים כמוני!)  ונעזרתי במחברים של צנורות (מחבר L ומחבר Y)  אינסטלציה כדי ליצור את המערך הרצוי לרגליים:
יש מיש עכביש 2 ניצול צינורות ומחברי אינסטלציה יש מיש עכביש 2 ניצול צינורות ומחברי אינסטלציה חיבור Y

הצינורות קובעו לדיקט קשיח (ובתווך, עם אותם חיזוקים, הכנסתי חגורה עבה שתיקשר למותני הילדה וכתפיות לפזר את המשקל ולקבע טוב יותר את כל הקונסטרוקציה).
שקית שחורה מולאה באקרילן שנמכר בתפזורת (אפשר להשתמש במילוי של כריות ישנות) עוצבה והונחה על על המנגנון הנ"ל. ואת הכל עטפתי בבד פרוותי שחור. נעזרת באקדח הסיכות שלי כדי לקבע אותו אל הדיקט. 
יש מיש עכביש 2 החיבור ה"שעיר" עם הרגלייםעכשיו יש לי מנגנון מרכזי עם צינורות אינסטלציה שיוצאים ממנו.
על כל צינור ניתן להשחיל רגל (ולכסות את החיבור עם הבד הפרוותי שבכוונה נשאר ארוך מגליל הקרטון) או להסירה בעת הצורך.

 

פני עכביש:

בתחפושת הקודמת השתמשנו באיפור. כאן חשבתי להעזר במסכה עשויה מעיסת נייר ולוותר על האיפור:

   יש מיש עכביש 2 המסכה בעבודה.     יש מיש עכביש 2 המסכה צבועה

לקדמת המסכה הוספתי 2 גרביים שחורות ושעירות ממולאות באקרילן והדבקתי את הבד השחור והפרוותי בכל האזורים שאינם עיניים. לאחורי המסכה חיברתי גם בד שחור פרוותי שיסתיר את הראש מאחור ויצור רצף שחור עד ל"טוסיק".
את התחפושת משלימים עם בגדים שחורים (עם אותן חותלות שחורות מפעם) כפפות שחורות ומגן צוואר שחור (להסתיר כל חלקת עור בהירה)
וזהו.
גם כאן משלוחי המנות עם העכבישאים הקטנים התקבלו בשמחה רבה…

התמונות מתחלפות. למי שאין סבלנות, מוזמן ללחוץ על התמונה והיא תתחלף.

בדיעבד,
התחפושת השניה היתה הרבה יותר מדי מסורבלת והיה קשה להתנייד איתה ולהסתדר איתה. צינורות אינסטלציה לא בנויים להיות אקטיביים כך שגם הם, בפורמט הקיים (אולי כדאי להדביק אותם!) לא היו הפיתרון האידאלי.
בתחפושות הבאות שאעשה, אחת מדרישות היסוד יהיו שהן תהינה נוחות. יחסית. שקל יהיה לתפעל ולתפקד איתן.
כי אם לא, אז מה זה שווה??

 

 

 

שולחן הקפה משולחן יצירה לילדים.

טוב… זה לא שזה היה שולחן יצירה במקור.
זה היה שולחן קפה. אבל, הוא שימש (ונראה) כמו שולחן יצירה.
בתהליך שעשיתי שולחן הקפה קיבל חזרה את התואר המקורי.
ועל הדרך גם שידרגתי אותו ונתתי לו לוק בוגר.

 

שולחן הקפה  – כאן התחלתי:

יש מיש שולחן קפה סלוני כך הוא הגיע אלי הביתהאת שולחן הקפה הזה, להבדיל מרוב הרהיטים שמתחילים את דרכם אצלי, לא מצאתי ברחוב.
קיבלתי אותו דרך אתר אגורה (למי שלא מכיר, אתר בו ניתן לפרסם לתת ולקבל חפצים).
בעליו הקודמים של השולחן היתה משפחה נחמדה שנפטרה מחפצים לפני מעבר דירה.
השולחן הנ"ל הגיע אליהם אחרי ששימש כשולחן בתנועת נוער ושימש את ילדיהם כשולחן יצירה.
על השולחן היו כתמי צבע וטושים.
פינותיו העגולות והבטוחות לקטנטנים היה יתרונו על פני שולחנות אחרים.

חייבת להודות שהפעם לא היה לי ויז'ן מקדים. ידעתי שהשולחן הזה יתפקד בדירה של הזוג הצעיר שלי וידעתי שאני צריכה לקלוע לטעמה(ם).
הבן שלי כבר למד לחיות ולהוקיר את הקוריוזים העיצוביים של אמא שלו, אבל זוגתו, מפרגנת ככל שתהיה, לא הכל יעבור אצלה… (ראה ערך כסאות הבר שבהחלט היה שילוב פורה של העדפותיה עם העדפותי)
אני צריכה לנסות לקלוע לטעמה ולקבל מדי פעם את האוקי שלה(ם).
מאחר שכך,
התחלתי לעבוד בלי לדעת, אפילו עקרונית, לאן אגיע בסוף.

מתחילה לעבוד:

אז איך מתחילים לעבוד בלי לדעת לאן מתכווננים?
זה בהחלט לא אידאלי (לא פעם זה מתכון לעבודה מיותרת או לניצול פחות מוצלח של משאבים), אבל בתכלס זה לא לחלוטין היה מדוייק.
הויז'ן העיצובי היה אמנם עלום עדיין, אבל ידעתי שפונקציונלית, אני מעדיפה את שולחן הקפה עם אפשרות אכסון מסויים. אני רוצה להוסיף לשולחן מדף ביניים. והתכווננתי לשם.
תכננתי לעשות זאת ממדפי מרישים שמצאתי לפני כשנה וחצי ושמרתי מאז.

אבל,
התחלתי עם השיוף והסרת הלכה.
מאחר והפלטה עשויה MDF, תוצאות השיוף יכולות להתוות גם העדפה עיצובית
(לפעמים אני מעדיפה לכסות את החומר לחלוטין כשאין לו ערך מוסף ויזואלי ראו איך טיפלתי במגרה שהפכה להיות מעמד למחשב נייד).
כך הפלטה נראתה לפני שיוף: (מוזמנים להגדיל את התמונה ולראות את כתמי הטושים והצבע) יש מיש שולחן הקפה הפלטה לפני שיוףבאופן מפתיע, השיוף הוציא החוצה את הטקסטורה של פורניר העץ, דבר שאהבתי ולא רציתי לכסות (זוכרים? אני אוהבת עץ…). בפרט שמדובר על משטח:
יש מיש שולחן הקפה חצי פלטה משוייפת יש מיש שולחן הקפה הפלטה משוייפת כמעט כולה

את השיוף עשיתי באמצעות המשייפת האקסצנטרית החדשה שלי. מסתבר שהיא מכניסה בכיס הקטן את המשייפת הרוטטת שיש לי וכנראה שמעכשיו הלאה היא תקבל את מרבית העבודה.
שייפתי גם את שולי הפלטה אולם מאחר ובצדדים אין ציפוי, הMDF נחשף.
הMDF הוא בעצם תערובת של אבקת עץ עם חומר צמנטי. בתהליך השיוף אותה אבקת עץ נחשפה והזדקרה ויצרה חספוס שפחות אהבתי ושלא הצלחתי להפטר ממנו. 
אולם אלה הם הנתונים.
בהמשך, כשאקבל החלטות עיצוביות, אצטרך לקחת הכל בחשבון.

שייפתי גם את הרגליים ואת שאר חלקי הקונסטרוקציה של שולחן הקפה.
במקומות קטנים עשיתי שימוש בכלי בשם "מולטיטול"  (יענו רב כלי) שנותן פתרון גם לשיוף אזורים קטנים שהגישה אליהם קשה.

בשלב זה היה לי ברור שאני רוצה לשמור על הטקסטורה של הפלטה (טקסטורה של עץ) מעבר לזה עוד לא ידעתי דבר.

שולחן הקפה. הוספת מדף ביניים:

לגישתי, חפצים באים לשרת אותנו.
ככל שחפץ כלשהו (כולל "בנין", או "עיר"..) נותן מענה טוב יותר לצרכים שלנו, הוא טוב יותר.
לעניינה של אותה גישה, גם יופי הוא נגזרת גם של אותה פונקציונליות. משהו שהוא יעיל הוא יפה.
לא בכדי אני מדברת על אמנות שימושית…

יש מיש שולחן הקפה מדפי מרישים כחומר גלםמכיוון שכך,
מכיון שאני מוצאת שמדף ביניים בשולחן הקפה הוא מאד יעיל ושימושי
ומכיון שהקונסטרוקציה והשפה העיצובית של השולחן אף תומכים בתוספת הזו (משמע, צורנית זה נראה מתבקש אפילו),
לא נותר אלא למצא את ה"איך".

וה"איך" קיבל מענה אינטואיטיבי באמצעות מספר מדפי מרישים (שגם מצאתי ברחוב לפני כשנה וחצי וחיכו בסבלנות להזדמנות הנכונה) שאצטרך לנסר ולמקם בתוך המסגרת ההיקפית בקונסטרוקציה.

אני מנסרת תחילה מרישי אורך (שאני מצמצמת מרוחב המדף). הם ישמשו מדרגת תמך למדף.
אח"כ מנסרת את המדפים באורך המתאים לרוחב הפנימי של המסגרת (מדדתי, בטח שמדדתי!)
גם בתהליך הניסור כאן, אני עושה שימוש במשור ובמולטיטול (ובחלק הזה באמצעות כלי המשורית שבו שבסיטואציות מסויימות נוחה יותר ממשור)

יש מיש שולחן הקפה ניסור מדפי המרישים  יש מיש שולחן הקפה ניסור מדפים

אני מחברת אותם לצלע הארוכה של המסגרת מבפנים באמצעות אקדח מסמרים. 
 ומניחה אותם בסמיכות אחד לשני. על התמך שיצרתי בתוך המסגרת.

יש מיש שולחן הקפה הנחת מדפי המרישים המנוסרים על התמך

לאחר שהמדפים מוקמו על מדרגת התמך (הונחו בלבד. ללא שימוש בדבק או במיסמור) וכל שטח המסגרת הפנימית של שולחן הקפה כוסה לשביעות רצוני, אני "סוגרת" על המדפים במריש אורכי נוסף שמקבע את המדף למקומו ומונע תזוזה.

חייבת לציין שכאן, לו ידעתי באיזה גימור אבחר לשולחן, יכולתי לייעל את העבודה, לצבוע את המסגרת ואת מדפי המרישים אחרי הניסור ולפני קיבועם למקומם. איכות העבודה היתה גבוהה יותר והיה קל יותר ליישם את הגימור לפני שהכל מוקם וקובע.
אבל…
המציאות בשטח מכתיבה לפעמים תנאים אחרים ולא תמיד הפתרונות הם אידאליים.
כך נראה השולחן שלנו מוכן לצביעה:

יש מיש שולחן הקפה מלמטה. מוכן לצביעה

(בתמונה הזו רואים פשלה שלי, ששמתי לב אליה רק מאוחר מדי בשביל לתקן. מי רואה מה היא?)

אז איך בעצם יראה שולחן הקפה בסופו של דבר?

אין מה לעשות…
גם שאלות שאנחנו מנסים להמנע מהן, מגיע זמנן ותשובות צריכות להנתן.
זה הרגע שהתחלתי לנג'ס לילדים שלי. הם יגידו שעשיתי זאת עוד הרבה קודם וגם אם אכחיש, לא אעשה זאת בפה מלא.
אבל… בנקודת זמן זו, פחות או יותר, התיישבתי להם על הווריד.
ואני לא בן אדם שאפשר לסנן.
אם סוגרים לי את הדלת, אני אופיע בחלון. או בחלום. תסמכו עלי.
בשלב כלשהו עדיף לענות לי כבר ולהפטר ממני. 
זוגתו אמרה לי בדחילו ורחימו כי היא חשבה על לבן… ולא בכדי.
היא יודעת שכשאומרים לי "לבן" אני רואה שחור מול העיניים…
לבן אצלי הוא כמעט בגדר יהרג ובל יעבור.
אני התפתלתי, היא התפתלה ולבסוף שלחתי לה תמונת השראה מפינטרסט שהאירה את עיניה וגם אני יכולתי לחיות איתה בשלום. בערך.יש מיש שולחן הקפה תמונת השראה(גם התמונה היא קישור לדף הpinterest ממנו נלקחה)

זוכרים שרציתי לשמור על טקסטורת העץ? אז לפחות בזה הצלחתי.
לגבי גוון הרגליים, הודעתי לה שלבן ממש זה לא יהיה.
אבל זה יהיה בהיר ומתקרב…התכווננתי לצהבהב וינטאג'י…
בהמשך תראו איך לפעמים המציאות משחקת עם הרצונות שלנו.

יאללה, שולחן קפה נכנס לצביעה…

מתחילה עם הפלטה.

כך הפלטה נראת לפני צביעה:
 יש מיש שולחן הקפה פלטה לפני צביעה

היתה לי קופסה קטנה, דוגמית של גוון עץ כהה על בסיס מים של חברת MINWAX. היא התאימה לי בדיוק. מזכירה לכם שאני מעוניינת לשמור על טקסטורת העץ ולתת גוון כהה.
וכן, מתעקשת על חומרים מבוססי מים…
כך זה נראה לאחר צביעה:
יש מיש שולחן הקפה. משהו לא בסדר...

הצבע בסדר גמור, אבל… יש כתמים מכוערים…
כנראה בתהליך השיוף פיספסתי בכמה נקודות ולא הסרתי לחלוטין את הלכה.
כך אותן נקודות לא סופגות את החומר כמו שאר הפלטה. 
ניסיתי לשייף נקודתית, אבל נאדה… זה לא פותר את הבעיה. עדיין זה נראה רע מאד.
אין בררה. אאלץ לשייף שוב את כל הפלטה ולצבוע מחדש.

וכך זה נראה אחרי השיוף:
יש מיש שולחן הקפה. לאחר השיוף בפעם השניה 
מאחר ואותה דוגמית של צבע לא תספיק לצביעה נוספת,
קניתי באייס (רק כי זה היה לי בדרך!…) לזור של נירלט בצבע דובדבן כהה (LW511).
ותודה לגדולה שלי שהיתה איתי בדרך ועזרה לי לבחור.
עכשיו כנראה שייפתי היטב כי לא היתה כל בעיה.
כך הפלטה נראתה אחרי שכבה ראשונה:

יש מיש שולחן הקפה. אחרי שכבה ראשונה של לזור

וכך היא נראתה לאחר שהמרישים נצבעו ולאחר שכבה שניה:
יש מיש שולחן הקפה לאחר שכבה שניה של לזור

אל תשכחו שצריך לצבוע את המרישים גם מלמטה…
יש מיש שולחן הקפה. צביעת המרישים גם מלמטה.
הואיל ומראה השולחן פחות או יותר נבחר לפי תמונת ההשראה, זה הכתיב לי גם את הטיפול בדפנות הפלטה (אשר אם אתם זוכרים, לא היו ממש לשביעות רצוני) אולם מאחר ומדובר בלזור כהה, גם אם אני רואה את חוסר האחידות, זה נבלע ונסלח.
הרגליים יעברו תהליך של צביעה ודיסטרסינג.
בתור הכנה אני צובעת, בעיקר מקומות מועדים לשחיקה, בצבע כהה.
שייחשף בהמשך וייתן רובד נוסף בתהליך הדיסטרסינג.

צביעת קונסטרוקצית השולחן:

להזכירכם, לא אוהבת לבן.
כן, אני יודעת, זה אופנתי ומבוקש ומתקשר לעיצוב נקי וכל הפקה פקה מסביב.
ובכל זאת…
איזה כיף שאני לא צריכה לעבוד עם תכתיבים של טרנד כזה או אחר ואיני צריכה לעמוד בסטנדרטים של אף אחד.
חוץ מהסטנדרטים שלי עצמי. וכן…הרצונות של הלקוחות שלי. 
אז כיאה לעקשנית כמוני, אני לא מוותרת בקלות ונותנת 2 דוגמאות צבע.
אין כמו מראה עיניים:

יש מיש שולחן הקפה דוגמאות צבע

הרגל מימין היתה צריכה להיות, לפי מה שזכרתי שקניתי בחנות, מן צהבהב וינטאג'י…
הופתעתי לגלות שלא ממש…זה נראה כמו…לבן…שמנת רך אמנם אבל בלי כל סממנים של צהבהבות רצויה.
כקונטרה, צבעתי את רגל שמאל בירקרק (אלא מה?) ושלחתי לזוג הצעיר להכרעה.
הזוג הצעיר שיש לו, למרבה הפלא, עיסוקים נוספים, לא התפנה לנושא מספיק מהר.
דווקא כאן הגיעה ההכרעה מכיוון אחר. הקטנה שלי, שחזרה מבית הספר הודיעה לי חד משמעית שהיא מעדיפה את הצבע ה"לבן" (אני באמת צריכה לברר איך הם שיחדו אותה…)
מאחר ואני יכולה לזהות מתי הובסתי, וזו בהחלט ניראת נקודה שכזו (הרוב אמר את דברו…) הקונסטרוקציה של שולחן הקפה נצבעה באותו צהבהב ויטאג'י שהוכיח את עצמו כ…לבן.
והנה,
המציאות הכניסה לי רגל בדלת ונקבעו עובדות בשטח.
כך שולחן הקפה נראה עם קונסטרוקציה צבועה:
יש מיש שולחן הקפה ברגליים צבועות

שלב הדיסטרסינג:

גם בשולחן הקפה הזה אעזר בטכניקות הדיסטרסינג שכבר עשיתי בהן שימוש בעבר:
שיוף אזורים מועדים, Dry brush ושימוש בווקס מעורבב בצבע חום שיחדור לסדקים ויתן אפקט של התיישנות גם לצבע עצמו. 

שלב השיוף:

בשלב ראשון נייר השיוף נכנס לעבודה ומאחר ומזג האויר מאפשר זאת, אני יוצאת שוב למרפסת לעבוד שם. אני עובדת בעדינות. מעוניינת שהרהיט יראה ישן, אבל שמור…
כך זה נראה לאחר שיוף מקומות בולטים (בכוונה השארתי תמונות גדולות כדי שתבחינו בדקויות):
יש מיש שולחן הקפה לאחר שיוף בנייר לטש  יש מיש שולחן הקפה הרגל שנצבעה תחילה בירקרק...

ברגל שנצבעה תחילה ירקרק לצורך השוואה, הצבע התגלה וקיבל נוכחות. מאד אהבתי את זה והחלטתי להמשיך את אותו מוטיב. וכאן הגעתי לשלב השני של הדיסטרסינג –

שלב ה Dry brush:

יש מיש שולחן הקפה שלב הDry brushברור לכולם שאיני יכולה בשלב זה להוסיף שכבה נסתרת אבל אני יכולה להשיג את אותו אפקט עם טכניקת ה Dry brush וזה בדיוק מה שאני עושה. משחקת עם המינון. נעזרת בנייר לטש כדי להתכוונן למינון הנכון.

למי שמעוניין בדיסטרסינג מסיבי יותר למראה "מחוספס" יותר, יכול להעזר בטכניקה הזו ולהוסיף גוון נוסף או גוון כהה שידמה חשיפה של העץ.

שלב ה"ווקס":

שלב הווקס נותן הלכה למעשה מענה כפול. גם נותן טאץ' סופי למראה המיושן, בזכות תוספת הצבע החום שמוסף לווקס וגם הלכה למעשה אוטם את הרהיט.
הווקס הוא גימור מאד טבעי (גם במראה אבל לא רק. תראו מיד…) אבל מאידך, העמידות שלו נמוכה יותר מלכה או מפוליטורה. עקרונית, צריך בשלב כלשהו לחדש אותו, בפרט על המשטח שיהיה ברמת שימוש ושחיקה גבוהה יחסית. (תהליך פשוט מאד!)
במקרה שלנו, ראוי לציין כי צבע הלזור עצמו יכול לתפקד כשכבה אחרונה, כך שהווקס במקרה זה מתפקד כהגנה כפולה. (נחמד לראות לאחר ישום הווקס על שולחן הקפה, איך טיפת מים מתגלגלת על המשטח).


ווקס ביתי:

בעבר השתמשתי כווקס לרהיטים באנטיק ווקס של יעקבי שבהחלט עושה את העבודה.
עדיין יש לי אותו וכנראה גם אשתמש בו בעתיד, לפחות עד שאסיים אותו.
החיסרון שלו מבחינתי הוא הריח שלו.
מי שמכיר אותי יודע שאני מאד רגישה לריחות והפעם החלטתי להשתמש בווקס שאני מכינה בעצמי ומשתמשת בו בעיקר לשימושים קוסמטיים (שמעולה לסובלים מאטופיק דרמטיטיס מאחר והוא טבעי לחלוטין). קרם גוף, קרם פנים ושפתיים, קרם רגליים…רב שימושי.
ואם הוא טוב לגוף, אין סיבה שלא יהיה טוב לעץ.
הוא עשוי מדונג דבורים – החומר ממנו עשויה חלת הדבש בכוורות (מיכל ואודי, חברים שלי, נתנו לי מחלות הדבש בכוורות שלהם), ושמן איכותי כלשהו. ביחס 1:3-4 (יחידה אחת של  דונג על 3-4 יחידות של שמן)
אני משתמשת בעיקר בשמן קוקוס (שטמפ' ההתמצקות שלו גבוהה יחסית) וקצת בשמן זית. לתערובת הזו (שאני ממיסה יחד) אני מוסיפה כמה טיפות של שמנים אתריים כדי להנות מהיתרונות שלהם. במקרה שלנו זה בעיקר ריח…
למי שמעוניין יש לא מעט הדרכות באינטרנט. כאן יש אחת. אקראית.


יש מיש שולחן הקפה. ווקס ביתי מעורבב עם צבע אקרילי חוםאת הווקס הביתי שלי עירבבתי בצבע אקריליק חום (בצלוחית נפרדת, כמובן!) ובאמצעות סמרטוט מרחתי אותו על המשטח הרלוונטי.
הפלטה והקונסטרוקציה.
מורחת את הווקס המעורבב עם הצבע על שטח מוגבל:
יש מיש שולחן הקפה מריחת הווקס עם הצבע באמצעות סמרטוט
מפזרת בצורה אחידה:
יש מיש שולחן הקפה פיזור הווקס עם הצבע באמצעות סמרטוט   יש מיש שולחן הקפה. הבדל הגוונים בין אזור מרוח בווקס לאזור שעוד לא נמרח
וחוזרת על התהליך עד שכל הרהיט כוסה.

אחרי זמן מה כשהווקס טיפה מתייבש (כמו משחת נעליים כשמצחצחים נעליים) מבריקים הכל עם סמרטוט נקי.
וזהו. השולחן מוכן.

לא נותר אלא לחתום על ה"יצירה"…
ליום ההולדת ה-50 שלי שחל לא מזמן, בן זוגי הזמין עבורי חותם חום עם הסמל שלי, סמל החרפושית וזה בשביל לחתום על רהיטי עץ. בדיוק כך:
יש מיש שולחן הקפה. החותם מתחמם... יש מיש שולחן הקפה - החרפושית כחתימה אישית

ותודה רבה רבה לגדי, שעוד בתחילת הדרך, כשכל הבלוג הזה היה עוד רעיון בהתהוות, הגה את הרעיון לחתום על יצירותי השימושיות עם "חרפושית"…

 

 

כסאות הבר לקפה של בוקר ולגעגועים למקומות אחרים…

אחרי הפוסט הקודם, בו ארונית צרה הפכה למדף 
ופלטה, שנמצאה אף היא ברחוב, קובעה כדלפק, לא נותר אלא לשפץ את כסאות הבר (ולהביא אותם לחיפה…).
איתם, המטבח כבר יתפקד במלואו!

כסאות הבר האלה, נמצאו בחדר פחי הזבל:יש מיש -כסאות הבר כפי שנמצאו

הם ישופצו לעילא וסוף סוף ניתן יהיה לשתות את הקפה של הבוקר בישיבה…

הכסאות הללו סבלו מרטיבות וכמובן יהיה צורך להחליף את כל הריפוד וחומרי המילוי, אולם הם יציבים ולמעט תיקונים קטנים לא יהיה צורך לחזקם.
כמו כן,
אני סולדת לרוב מהצבע השחור…וגם בזה נטפל!

פרוק כסאות הבר:

בפרוייקט הזה החלק של הפרוק הוא קצר יחסית.
אני מפרקת את המושב מגוף הכסא:

יש מיש - כסאות הבר פרוק המושב מגוף הכסא

מסירה את הריפוד ואת כל שכבות המילוי. (איכס…כרגיל)
הפעם, נעזרת במכשיר להוצאת סיכות שקיבלתי מתנה מאורי שבא לביקור מולדת מארה"ב.
אין ספק שזה הגיע בזמן ומליון תודות לו.
לצערי, המושב היה חשוף מאד לרטיבות והסיכות היו חלודות לגמרי מה שהפך את העבודה לקשה ומתסכלת פי כמה וכמה.
מודה ומתוודה שחלק מרגלי הסיכות נשארו בפנים…

יש מיש - כסאות הבר - הסרת הריפוד ושכבות המילוי

כך הלוח נראה ערום:
יש מיש - כסאות הבר-לוח המושב הערום  יש מיש כסאות הבר הסרת שכבות רופפות
ניכרים בו סימני המים וחלק מהשכבות נפרדות.
מגעיל, נכון?
את החלקים הרופפים הסרתי מעט עם שפכטל (לא יותר מדי, בסוף הוא צריך לשאת עכוזים…) והתנחמתי בעובדה כי לא יראו ממנו דבר. בסוף הוא יכוסה היטב מכל הכיוונים.

זהו. החלק של הפרוק נגמר. נכון שקצר יחסית?

בשלב זה ניתן לחלק את העבודה לשניים: העבודה על גוף הכסאות והעבודה על המושב שלהם.
מה שמכתיב לי את הסדר הוא מזג האויר. יש דברים שאין מצב שאעשה בבית…

שיוף:

בכנות, אני חושבת שזה החלק הכי מאוס בעיני. האבק והטינופת של השיוף נכנסים לכל חור…
אבל אין בררה.
כדי שעבודת הצביעה תצלח, חייבים לשייף. 
…..בדיעבד (תראו בסוף!) אולי היה עדיף לשייף פחות…
אבל זו חכמה של לאחר מעשה.
וגם זה, רק אולי…הקלות הבלתי נסבלת.
אז שייפתי.
והפעם עם משייפת אקסצנטרית חדשה שהתחדשתי בה לרגל 17 שנות נישואין (אל תעשו לי פרצופים! כל אחד עם האהבות שלו…לי תכשיטים או בגדים לא עושים את זה…)
יש מיש כסאות הבר שיוף - רק במרפסת ועם מסכה!   יש מיש כסאות הבר הכסא לאחר שיוף
הואיל ואין בכוונתי לחשוף את העץ ומכיוון שהמשענת תקבל טיפול שהשיוף לא תורם לו מלבד חיספוס העץ (ובהתחשב כמובן בעובדה שזה לא החלק האהוב עלי בתהליך…) אני משייפת קצת יותר מהמינימום הנחוץ, להערכתי,ולא יותר.
מדוע בכל זאת לשייף?
מאחר ובתהליך השיוף, המשטח מתחספס והצבע נתפס עליו טוב יותר.

תיקונים:

יש מיש כסאות הבר - אזור שנפתח ויש להדביק חזרה

השלב הזה היה יכול להעשות גם לפני שלב השיוף.

בכל מקרה, אחרי התיקונים יהיה צורך בשיוף קל.
כפי שכתבתי בתחילה, אין צורך בהרבה תיקונים אולם יש נקודות במשענת שבגלל הרטיבות, נפתחו מעט. את הנקודות הללו אני מורחת בדבק נגרים ומהדקת בקליבה (או בפלייר פטנט…) עד ליבוש הדבק – כ-12 עד 24 שעות.

יש מיש כסאות הבר הדבקת נקודות שהשתחררו    יש מיש כסאות הבר הדבקת אזורים שנפתחו מהרטיבות 

ולאחר היבוש ושיוף קל, יש למלא "דפיקות", חורים וסדקים בעץ, באמצעות חומר מילוי לעץ. 
בפרוייקט הזה, לא היה צורך בכך.

צביעה:

מי שראה כבר פרוייקטים שלי יודע שיש לי חולשה לצבע הירוק.
חוץ מזה, יש לי צבע ירוק… דבר שאיכשהו נותן עדיפות לצבע ירוק.
וגם הצלחתי להדביק את ה"לקוחה המיועדת" בהעדפה הזו שלי
(שמסתבר שלא תמיד היא נדבקת בהעדפות שלי…לדאבוני (-; )
אז צבעתי את הכסאות בירוק.
ירוק אקרילי, שמיועד לצביעת קירות ושהיה אטום להפליא ונצמד נפלא למשטחים (דבר שנבחן גם בהמשך…)
כפי שניכר בתמונות, עשיתי את הצביעה אל מול הנוף, במזג אויר נפלא שלא אופייני לדצמבר.

יש מיש כסאות הבר צביעת גוף הכסאות ללא המשענת

שימו לב שאת המשענת אני לא צובעת באופן מלא.
הכסאות מאד דומים אבל לא זהים. אופן הרכבת המשענת שונה בין שניהם והחלטתי שלא אטשטש את השוני אלא אדגיש אותו באמצעות טיפול שונה, שיתן לכסאות הבר את אופיים הייחודי.

כמו כן, אחד מהכסאות, היה צבוע באדום מתחת לשחור.
כנראה שזו הסיבה שהם נצבעו בשחור.
הצבע האדום הזה האכיל אותי מרורים.
איכשהו, בצורה דיפוזית, הוא הצליח לצאת ולצוץ כל פעם מחדש. את הכסא הזה, צבעתי בערך פי שתיים יותר שכבות מהכסא השני, עד שנראה לי שזה כבר בסדר.

משענות כסאות הבר מקבלות טיפול אחר לגמרי:

חשבתי בתחילה להשתמש בדפי ספר לכסוי משענות כסאות הבר. שיתנו גוון וטקסטורה עדינים מאד ולתת דגש ואמירה צבעונית בבד של הריפוד.

 יש מיש כסאות הבר שילובים אפשריים   יש מיש כסאות הבר שילובים אפשריים
לצערי, ה"לקוחה המיועדת שלי" לא ראתה עין בעין איתי את החזון שלי לריפוד ובחרה בבד פרקטי אבל מאד שמרני.
לדעתי כמובן.
וכל נסיונותי לשנות את דעתה עלו בתוהו.
מכיוון שכך,
אלה הם הנתונים ואיתם אני אעבוד…

מי שקרא על שיפוץ המדף יודע שהשתמשתי במפה של הולנד כאלמנט עיצובי. 
מאחר וכסאות הבר ישמשו במטבח, ומאחר והריפוד כבר לא יהווה מוקד עיצובי, החלטתי להעביר את המוקד הדומיננטי למשענות ולכסות אותן גם במפות (דרום אמריקה ואסיה!) במקום בטקסטורה של כתב. 
כאן, כמו במדף ובשונה מטקסטורה של כתב, אני מתכוונת להדביק חתיכה אחת רציפה כך שהתמונה תשמר. זה מחייב חיתוך מדוייק, התאמות ועבודה מוקפדת וזהירה.
אני מתחילה עם החלק הצר שיחופה במפה:

יש מיש כסאות הבר - מתחילה עם החלק התחתון יש מיש כסאות הבר הדבקת מפה על הפאות הצרות

מדביקה את המישור. את השוליים חותכת לרצועות מקפלת פנימה לשני הצדדים ומדביקה. האזור הזה יכוסה כולו גם ע"י מפה.
החזית הקדמית והאחורית מטופלות שונה בשני הכסאות בגלל השוני ביניהם.
בכסא 1 אני מדביקה את המפה ישירות על המשענת:
יש מיש כסאות בר משענת כסא 1
באמצעות סכין יפנית (אחרי יבוש הדבק!) מסירה שוליים מיותרים,
יש מיש כסאות הבר הסרת השוליים לאחר ההדבקה 
ומשייפת שאריות עם נייר לטש:
יש מיש כסאות הבר שיוף שאריות עם נייר לטש

בכסא 2 זה קצת יותר מורכב כי אי אפשר למדוד בערך ולעשות תיקונים אח"כ.
אני יוצרת שבלונות באמצעות נייר זול (או עיתון) וגוזרת אח"כ את המפה בהתאם.
זוכרים את המשפט שעדיף למדוד פעמיים משלגזור פעמיים? הוא בהחלט תופס כאן.
במיוחד אם אין לכם מפה נוספת לרזרבה.
יש מיש כסאות הבר - גזירת המפה לפי שבלונה

מיותר לציין שאת ההדבקה יש לעשות בהדרגה ובצורה יסודית וזהירה.
למרוח על רצועת השטח שכבה דקה ואחידה של דבק באמצעות מכחול או מברשת. להצמיד את מפת הנייר ישר ככל הניתן ולשחרר בועיות אויר בעדינות מבלי לעשות קרעים בנייר. ולעבור הלאה לרצועת השטח הבאה…

אחרי שהכל מתייבש אני מורחת שכבת דבק על כל האזורים שמכוסים במפת נייר ומשאירה לייבוש מלאיש מיש כסאות הבר כסא 2 לאחר מריחת שכבה של דבק על המפה יש מיש כסאות הבר משענת כסא 1

אחרי יבוש מלא של שכבת הדבק, אני משייפת בעדינות את כל השטח,כולל החיבורים, עם נייר לטש עדין. השלב הזה גם מחליק את השטח וגם יוצר מראה "משומש" ומשופשף למפה, דבר שתורם ל"לוק" שאני מעוניינת ליצור.
בשלב זה עדיף לחזור על התהליך של שכבת הדבק, אולם ניתן לוותר עליו ולעבור ללכה.

איטום כסאות הבר באמצעות לכה:

שלב ארוך, משעמם והכרחי ביותר.
כל הכסא (למעט במושב שירופד) – האזורים הצבועים והמודבקים כאחד צריכים להצבע על מנת להגן עליהם מלכלוך, פגיעה ולחות.

לכאורה, שלב טכני, שעושים ומסיימים.
לדאבוני, הצבע האדום, הזכור לרע משלב הצביעה, התעורר שוב לחיים.
הלכה, על בסיס המים, גרמה לו שוב להגיח החוצה…
יש מיש כסאות הבר הצבע האדום יוצא...
מה אני עושה??? יאוש…

קודם כל, נתתי ללכה להתייבש ולהיסטריה לשכוך.

נראה כי הצבע האדום הזה עקשן ביותר וכשהוא נרטב, הוא צץ שוב ושוב.
חשיבה רציונלית אומרת כי צריך תחילה לאטום את הכסא על מנת לנטרל את החשיפה של הצבע האדום ללחות שמעוררת אותו. ורק אח"כ לצבוע.
זה בדיוק מה שלכה עושה. אוטמת את הכסא…
ועל הלכה צבעתי שוב בירוק. 
בד"כ לא עושים זאת. משייפים את הלכה כדי שהצבע יתפס על העץ. אבל לא היה לי מה להפסיד. האלטרנטיבה היא לשייף שוב הכל עד להסרת כל הצבע האדום, אם זה בכלל אפשרי בלי להרוס את הכסא… ואין מצב שאעשה זאת.
לא צבעתי את כל הכסא. רק במקומות בהם הצבע האדום הציץ. והצבע הירוק האקרילי, שמיועד לקירות, נתפס מצויין גם על הלכה (אמרתי לכם שהנושא יבחן בהמשך…כאן זה ההמשך…)
היה טיפה הבדל בגוון:
יש מיש כסאות הבר צביעה שוב, הפעם על הלכה.

אבל ההבדלים הללו נעלמו לאחר שכבה נוספת של לכה על הצבע שעל הלכה (הצלחתי לבלבל אתכם?)

יש מיש כסאות הבר תיקונים בירוק על הלכה. ועל זה שוב לכה...

אתם מבינים עכשיו למה הצטערתי כי בכלל שייפתי את הכסא?
כמובן שכל זה נכון רק לכסא אחד מהשניים. וזה מסוג הדברים שיודעים רק אחרי שקרו.

ריפוד מושב כסאות הבר:

בשלב הזה אני כבר ספונה בבית, ביום של גשם. וממילא, אני צריכה לעבוד עם מכונת התפירה.

גוזרים את החומרים:

ספוג כחול 4 ס"מ: 

יש מיש כסאות הבר חיתוך הספוג

משטח אקרילן שיעטוף את הספוג והלוח:
יש מיש כסאות הבר חיתוך מזרון אקרילן
והבד לריפוד. בד דמוי עור (קל לניקוי ופרקטי מאד. בפרט במטבח) בצבע קרם.
(זוכרים?לחשב אם צריך ולמדוד פעמיים…). גזרתי את מידת המושב (+ 1 סמ' לתפרים) ואגזור רצועות ברוחב 7 סמ' בשביל גובה הספוג.
קחו בחשבון בחישוב רוחב הפס שלכם את התפר+גובה הספוג+גובה הלוח+ מעט בד שיאפשר מתיחה והידוק באקדח סיכות ללוח מלמטה.
יש מיש כסאות הבר חיתוך בד הריפוד.
באופן טבעי לרוב לא ניתן לגזור רצועה אחת ארוכה שתקיף את כל היקף המושב ותצטרכו מן הסתם ליצור חיבורים. נסו לתכנן את המיקום החיבורים הללו.

תפירה:

רגע לפני שהתחלתי לתפור, ניסיתי שוב להפעיל את קסמיי, מניפולציותי וכל דבר אחר שנגמר אף הוא ב"אי" על הלקוחה שלי…
אולי היא תסכים בכל זאת להמיר את צבע כסוי המושב … כתום היא לא רצתה. אבל אולי בורדו??

יש מיש כסאות הבר אולי בורדו במקום קרם?
ו
…נאדה.
אנחנו נשארים עם ה"קרם"… עד הסוף. ויהי מה.
אז אני תופרת את הרצועה של המושב בהקף מסביב:
יש מיש כסאות הבר תפירת כסוי המושב
מאחר ויש לי שני כסאות, החלטתי לנסות שתי גישות שונות בתפירת הרצועה:
גישה ראשונה – לחבר את הרצועות זו לזו בצורה המשכית ולחברן למשטח המושב כך שנקודות החיבור תהיינה אקראיות.
גישה שניה – לחבר כל אחת מפאות משטח המושב לרצועה ורק אח"כ לחבר את הרצועות זו לזו בנקודת העיקול/החיבור הטבעי.
יש מיש כסאות הבר הכסוי מוכן
באופן מפתיע (אותי לפחות…) הגישה הראשונה היתה נוחה לי יותר לעבודה וגם התוצאה היתה מוצלחת יותר לטעמי.
ואולי אני צריכה להתאמן יותר על הגישה השניה…

מרכיבים ומרבדים את המושב:

לא נותר אלא להרכיב את המושב על שכבותיו (ובסוף לחבר אותו לגוף).


על מה בעצם אנחנו יושבים?

זה המקום להרחיב טיפה על המילוי השכיח בכסאות (ללא קפיצים):
לוח עץ: ראיתם אותו בתמונות.
ספוג: אני משתמשת בספוג כחול. ספוג כחול נחשב ספוג קשיח איכותי ועמיד יותר לאורך זמן מהספוג הלבן. כאן תקבלו סקירה קצרה על סוגי הספוגים השונים והיעוד שלהם.
ניתן להשיגו בעוביים שונים בהתאם לייעוד שלו. במקרה זה (ובכלל בכסאות) עובי של כ- 4 סמ' הוא העובי שהיה לפני הפרוק וזה עובי נח לישיבה.
משטח אקרילן: האקרילן הוא גם החומר שממלאים איתו כריות נוי. ניתן לקנותו בחנויות בדים או חנויות יצירה במשקל למילוי (כריות…) או כמשטח לפי מטר. במשטחי האקרילן משתמשים כשכבה עליונה ומרככת בריפוד כמו גם במגיני ראש, בכסויים למיטה וכן הלאה.
הבד: בהתאם לבחירתכם וליעוד של הרהיט.


את הספוג אני מניחה על לוח העץ (המחמירים ידביקו אותו. אני לא רואה בזה צורך) ועוטפת אותו (ואת הלוח) במשטח אקרילן שאני מקבעת ללוח מצידו השני במס' מקומות באמצעות אקדח סיכות.
יש מיש כסאות הבר שכבות ריפוד המושב 

את הכיסוי שתפרתי, אני מלבישה על הספוג ומהדקת אותו לצד השני של הלוח.
 יש מיש כסאות הבר הלבשת הכיסוי התפור על המושב המרובד  
אני מתחילה ממרכז הפאות
יש מיש כסאות הבר מתחילים להדק ממרכז הפאות
ומתקדמת לפינות בהן אני מטפלת ומהדקת בסוף.
תוך כדי התקדמות אני חותכת אקרילן עודף. כך זה נראה כשאני מסיימת:
יש מיש כסאות הבר הכסוי מהודק ללוח

ברשומה הזו על כסא אחר ששיפצתי, יש גם ריפוד של מושב כסא, אחר קצת.
ניתן לקרא שם על בחירת סוג אקדח סיכות, על בחירת סוג הבד ועל הגימור.

טיפול באחוריים של הכסא:

עד עכשיו טיפלנו (בנקודת המפגש של הכסא) באחוריים שלנו. 
עכשיו נטפל באחוריים של כסאות הבר.
מי שהספיק כבר להכיר אותי מרשומות קודמות, חשוב לי שהכסאות יראו טוב גם מלמטה. זה מקבל חשיבות יתר כשהלוח ישן ומגעיל ונשארו עליו סימני רטיבות.

יש מיש כסאות הבר מלמטה.
אני בוחרת שאריות בד כלשהן (ממש לא משנה איזה , רק שיהיו בגודל מתאים) ואני מכסה את הצד התחתון, הגלוי של הלוח. את הקצוות אני מקפלת פנימה ומהדקת ללוח באמצעות אקדח סיכות.
יש מיש כסאות הבר כיסוי החלק התחתון בשארית בד

כשהלוח מכוסה מכל הכיוונים, לא נותר אלא לחבר את המושב המוגמר לגוף הכסא באמצעות ברגים, בדיוק במקום ממנו הוצאנו אותם כשהכסא פורק.

זהו. כסאות הבר מוכנים לשימוש.

התמונות עוברות לבד. למי שהקצב איטי מדי, לחיצה על התמונה, תחליף אותה.

אני מזמינה אמריקנו גדול. בלי סוכר ובלי חלב.
מחכה ב"דרום אמריקה" בבקשה..
שבת שלום.

 

המדף (שהיה פעם ארונית) במטבח בדירה שכורה

כבר כשראיתי את הארונית הזו ברחוב, היה לי ברור שהיא הופכת להיות מדף.
הפרופורציות שלה ממש התחננו לזה.
למען הדיוק, הפרופורציות שלה (והויז'ן שלי כנגזרת של זה…),  גרמו לי לאסוף את הארונית הזו מהרחוב.
את המדף הפוטנציאלי הזה אמקם במטבח של הבן שלי.
עקרונית, אפשר למקם בכל מקום…אפשר לשלב עם תאורה מעל מיטה, אפשר כמדף בחדר ילדים או כיד הדמיון ולפי הצורך המתעורר…

יש מיש - מדף. ארונית ורתיקלית במקור.

כאן בתמונה רואים את הארונית כפי שנגררה הביתה.
הארונית עומדת הפוך כשהסוקל שלה למעלה, אבל אני בטוחה שאתם מצליחים לראות…

מה אתם אומרים?
אתם איתי בקטע?
רוצים לזרום איתי הלאה ולהחליט בהמשך?

המטבח בדירה השכורה של הבן שלי הוא סגור (עם דלת) והוא קוי כך שהארונות, הכיריים והמקרר נמצאים בקו אחד על אחד הקירות הארוכים.
ליד הקיר ממול מוקם שולחן קטן.
במקום השולחן חשבתי לקבע פלטה ארוכה שאף היא נמצאה ברחוב שתשמש כדלפק (ולידה כסאות בר שנמצאים בשיפוץ כעת חיה ויקבלו פוסט נפרד!…) ומעליה את המדף הפתוח.
חשוב לציין שמאחר ומדובר בדירה שכורה (שאולי שנה הבאה תתחלף), עיצוב הפריטים לא בהכרח מתחשב במצב הקיים בדירה.
מאותה הסיבה בדיוק אנחנו גם לא משנים את הפריטים הקיימים בדירה.
החדש והקיים יצטרכו כך או אחרת, לגור יחד בכפיפה אחת.
חכו ותראו…

מתחילים עם "לקלקל" (-;

בדרך כלל זה כך…
זה יראה גרוע יותר לפני שזה יראה טוב יותר.
אני הולכת לפרק את הסוקל ואת הדופן שלו (וכמובן את כל הפרזול שיש על הארונית!) כדי ליצור מסגרת שלמה.
את הפלטה של הסוקל עצמו אנצל כדופן מפרידה: 
יש מיש - מדף- הסוקל המוסריש מיש- מדף - פרוק הסוקלוכך זה נראה כשהסוקל מפורק:יש מיש - המדף - שכבת הפורניר נפגמה
  אפשר לראות שבעצם המבנה עשוי מפלטות של סיבית עם ציפוי פורניר, שהוסר כשהסוקל פורק.
(גם) במקום הזה צריך יהיה לטפל בשיוף ומילוי על מנת לקבל מישור חלק.
כמו כן, הפגיעה הזו (יחד עם פגיעות קטנות יותר שחייבו מילוי) שללו את האפשרות להישאר עם מראה העץ שמלכתחילה נראה מבטיח ומחייבים אותי לצבוע את המדף.

ועכשיו מתחילים לבנות ולמלא.

 

לפני שאני מתחילה לשייף אני ממלאה את החורים והשקעים בחומר מילוי לעץ. יהיה עוד שלב או שניים כאלה בהמשך, סוג של השלמות ולפי הצורך, אבל קודם יש לעשות את המילוי הראשוני, העיקרי.
וכמובן יש לתת לחומר להתייבש לפני שממשיכים:
יש מיש - המדף - מילוי חורים
בשלב זה אני עושה שיוף ראשוני,
יש מיש - המדף - פרוק הדופן האחורית וסגירת המסגרת     יש מיש - המדף - הדבקת הדופן והשלמת המסגרת

מפרקת את הגב של המדף העתידי ובאמצעות דבק נגרים ואקדח מסמרים אני מחברת את הדופן החסרה למסגרת.כמובן שאני מקבעת את המבנה עם קליבה. מי שקרא פוסטים אחרי שלי יודע שכאן שוב יש זמן המתנה של כ12 שעות לפחות.
הואיל וכך, אם זה אפשרי (משמע אם יש לי מספיק קליבות), אני מעדיפה להדביק את כל הדרוש הדבקה במקביל על מנת שזמן היבוש יהיה מקבילי ולא טורי.
יש מיש - המדף - שימוש בקליבות לקיבוע הדבקה עד ליבוש סופי   

הדופן האחורית של המדף

עקרונית, הדופן האחורית אינה ממש נחוצה מבחינה פונקציונלית.
ניתן לקבע את המסגרת על הקיר ושהקיר יהווה דופן אחורית למדף.
אבל, דופן אחורית תחזק קונסטרוקטיבית את המבנה, תאפשר לו עצמאות מסויימת (משמע שהוא יעמוד בפני עצמו גם ללא תלות בקיר) וגם תשדרג אותו עיצובית.יש מיש - המדף - כיסוי הגב במפההפעם החלטתי לכסות את גב המדף במפה. של הולנד במקרה. אבל זה היה חסר משמעות. מה שהנחה אותי היה הויזואליות של המפה.
כפי שאתם רואים, המפה לא מספיק ארוכה על מנת לכסות את כל אורך גב המסגרת. המשמעות של זה שתהיה לי נקודת חיבור. חדי העין יוכלו להבחין בנקודת החיבור בצילום:
יש מיש - המדף- נקודת חיבור המפותבדיוק בנקודת החיבור אמקם את הדופן הנוספת, זאת שהיתה פעם סוקל של ארונית.
אגב, מי שמעוניין למקם את הדופן המפרידה בנקודה ספציפית בהתאם לצורך מסוים, יהפוך את התהליך: ימקם את הדופן בהתאם לצרכיו ויגדיר את נקודת חיבור המפות מאחוריה.
אבל לפני שנגיע לזה,
בואו נסיים עם גב המדף.

את המפה אני מדביקה עם דבק פלסטי שאני מורחת ביסודיות על השטח המודבק.
אני מתקדמת בהדרגה ומטפלת בשטח קטן כל פעם.
את המפה אני משטחת היטב על האזור המרוח בדבק ודואגת ליישר ולהוציא את כל בועיות האויר.
יש להזהר בתהליך שלא לקרוע את המפה עצמה. ושוב, זמן יבוש…

יש מיש - המדף - שכבה של דבק

לאחר שהמפה התייבשה, אני מורחת במברשת על כל שטח המפה, שכבה אחידה של דבק.
ושוב זמן ייבוש…
ואז אני מורחת שתי שכבות של לכה שקופה. וכהרגלי, אני משתמשת בלכה על בסיס מים.
במקרה זה בחרתי בלכה מבריקה. אתם מוזמנים לבחור לפי טעמכם ולפי המתאים לכם.

לאחר שגב המדף מוכן, אנחנו עוברים לשלב הצביעה של המבנה כולו ומשלימים אותו לפני שנחבר הכל יחד.

חיבור הדופן האמצעית:

יש מיש - המדף - חיבור הדופן המפרידה

אפשר לנצל את זמן היבוש כדי חבר את דופן הביניים. (שמדדנו את המיקום שלה, בהתאם לנקודת החיבור של המפות, בשלב הקודם…). 
גם חיבור הדופן הזו נעשה עם דבק נגרים ועם אקדח מסמרים. גם כאן ניתן להעזר בקליבות וגם השלב הזה מצריך זמן ייבוש…

אני קצת חסרת סבלנות ונמאס לי קצת מזמני ההמתנה בין שלב לשלב.
אני מנסה לעשות דברים במקביל לזמן היבוש…במקרה זה לעשות השלמות של מילוי במקומות חסרים. אבל, ברור לי שלאחר היבוש אצטרך שוב לעשות זאת (ושוב יהיה זמן יבוש…) כך שאני לא בטוחה ממש ש"חסכתי זמן".כמובן שלאחר מילוי ויבוש יש צורך לשייף את אזור הלילוי על מנת להסיר חומר מיותר ולהחליק את המשטח.

 

 

צביעת מסגרת המדף:

הואיל והפורניר נפגע ונאלצתי למלא לא מעט אזורים פגומים, הפתרון המתבקש היה צביעת המסגרת.
לפני שצובעים צריך לשייף. שיוף הוא שלב הכרחי אולם מאד לא אהוב עלי (האבק של השיוף נכנס לכל חור…).
מכיוון שכך, אני עושה את השיוף המינימלי הדרוש על מנת שהצבע יתפס  ומכניסה שלב של צבע יסוד.
צבע יסוד זה מן "שלב קסם" שמאפשר לצבוע כמעט על כל חומר, כולל מלמין ופורמייקה וחוסך הרבה עבודה בפרוק שלהם (אם ממילא רוצים לצבוע ולא לחשוף את השכבה ממתחת).
הוא גם חוסך שיוף.
יש הטוענים שצבע יסוד חוסך את השיוף לחלוטין. להבדיל, אני מעדיפה לא לוותר על השיוף לחלוטין מאחר והשיוף מחספס את המשטח ומאפשר לצבע להאחז בו טוב יותר.יש מיש - מדף - צבע יסוד
יש מיש - המדף - צבע יסוד נעשה שקוף לאחר יבוש

שימו לב שצבע יסוד (או צבע מקשר) נעשה שקוף לאחר יבוש. 

שכבה של צבע בסיסי- ירקרק אפרפר (שלרוב תהיה שתי שכבות על מנת לתת כיסוי איכותי) תיתן כיסוי מלא לכל המסגרת שעליו נוכל להתחיל עם מניפולציות של דיסטרסינג.יש מיש - המדף - שכבה ראשונה של צבע

דיסטרסינג:

את הדיסטרסינג הפעם אעשה בטכניקת ה- Dry brush ובאמצעות מכשיר שפכטל (או ספטולה, או מרית…). להבדיל מנייר לטש, הוא יוצר פגיעה נקודתית וממש לא עדינה בצבע. פגיעה מכוונת כמובן… השפכטל ילווה אותי לאחר כל שלב של צבע. יש מיש - המדף - דיסטרסינג ראשוני

וכאן נכנסים שני צבעים נוספים, ירוק פיסטוק וכחול, שאותם איישם על הצבע הראשוני באמצעות טכניקת ה- Dry brush.
גם הטכניקה הזו נותנת מראה ישן ומשופשף לפריט. שיש לו הסטוריה מגוונת והוא השתפשף לכל אורך הדרך:

גם בשלב זה נכנס השפכטל (או המרית או הספטולה) לפעולה נמרצת וחושף נקודתית גם את הפורניר המקורי:יש מיש - המדף - לאחר דיסטרסינג

פינישים:

לאחר שהמסגרת משופשפת דייה והמראה שלה משביע את רצוני אני מחברת את גב המדף למסגרת באמצעות אקדח סיכות (ולא מסמרים הפעם!) וכן מוותרת במודע על דבק בחיבור.

יש מיש- המדף- חיבור הגב למסגרת


מאתגרת אתכם:
למה כאן מתאים אקדח סיכות ולא מסמרים?
ולמה לדעתכם ויתרתי על דבק בשלב זה?
כתבו לי בתגובות…


וכך המדף נראה לפני שנסע לחיפה:  יש מיש - המדף מוכן ומדגמן למצלמה

יש מיש - המדף מוכן

יש מיש - המדף כבר מדגמן

בחיפה חיברנו לו 4 משולשי פלדה מאחור בכל פינה, באמצעותם חיברנו את המדף לקיר מעל הפלטה שתשמש כשולחן :

יש מיש - המדף נתלה על הקיר.       יש מיש - המדף תלוי במטבח.

והנה הוא כבר בשימוש:

יש מיש - המדף בשימוש

יש מיש - המדף בשימוש

לא נותר לי אלא לסיים לשפץ את כסאות הבר, שיהיה לילדים שלי על מה לשבת כשהם שותים את הקפה של הבוקר…

הכסא המשרדי – ללמוד בסטייל (או, עוד דרך ל"הדביק" סטודנט לכסא…)

את הכסא המשרדי הזה מצאתי לפני כשבוע בפאתי אחד השדות הבודדים שנותרו כאן בהוד השרון.
ביום אחר אולי לא היה זוכה למבט נוסף מאחר ויש לי משיכה לא מוסברת דווקא לרהיטים מעץ וכסאות משרדיים לא נכנסים לקטגוריה הזו אבל,
צורך הוא מרכיב מרכזי למדי.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי יודע כי הסטודנט שלי נכנס זה מכבר לגור בדירה שכורה ומשמעות הדבר
א. נוצר צורך. להרבה רהיטים/פתרונות
ב. מאחר ומדובר בבן שלי, יש לי את כל מרחב הפעולה.
אז הצורך(ים) הזה עומד לנגד עיני וכשמשהו מזדמן על דרכי הוא בהחלט זוכה למבט נוסף.

נחזור לכסא שלנו…

הכסא המשרדי כפי שנמצא 2      הכסא המשרדי כפי שנמצא

כך הכסא המשרדי נמצא.
המושב שלו קרוע ומפורר ונודף  ממנו ריח קל של שתן (בההה).
משענת הגב  שלמה ומתפקדת. אבל מכוערת לאללה.
והמנגנון, עובד מצוין.
האמת, בזכות תקינות המנגנון אספתי את הכסא המסריח למרות הכל.
עם מילוי וריפוד אתמודד. עם מנגנון פנאומטי דפוק…מממ…לא נראה לי. לפחות לא בשלב זה.
אז יאללה לעבודה.
הכסא שהדר חשבה לקנות לסתיורגע, שניה קודם.
חברתו של הסטודנט שלי החליטה במקביל לקנות לו הכסא המשרדי הזה…(התמונה משמאל)
מזללל שהיא בחורה חכמה והחליטה להתייעץ איתי קודם. (הכל מאהבה, כן?)
זה הכסא שהיא חשבה לקנות לו.
נראה כסא לא רע… (אבל משעמם, לא??)
מה יכולתי להגיד? לרוב יש קדימות למה שבת הזוג אומרת, לא?
(חצי שנה הוא הסתובב עם משקפיים מכוערות בגלל חברה קודמת עם טעם מממ…מצויין בגברים! :-))
אז ההכרעה בין שתי האופציות נפלה על כתפי הסטודנט.
לשמחתי, הוא יודע בדיוק של מי היד שמאכילה אותו (ולו חלקית…בינתיים…)
והוא בחר היטב 😉
קיבלתי OK כפול (משניהם!) להמשיך בעבודה.

אז עכשיו באמת יאללה לעבודה.
להפטר מהפיכסה ולעשות משהו שווה במקום.

פרוק הכסא המשרדי

לפתוח ברגים עם מפתח אלןהעובדה כי הכסא לא עשוי מעץ ממש חוסכת המון עבודה.
עץ הוא חומר עם המון אופי אבל דורש המון טיפול. כאן כל המנגנון הוא פלסטיק ומתכת וצריך רק לפתוח ברגים.
פותחים ארבעה ברגים בכל צד, ועוד ארבעה ברגים למטה שמחברים את המושב למנגנון והכל מפורק לחלקים:הכסא מפורק לחלקים

הפשטת הכסא

בשלב זה מנקים אבק מחלקי הפלסטיק ושמים אותם ואת כל הברגים בצד. השלב הבא שנשתמש בהם הוא כשנרכיב את הכסא המשרדי חזרה.

הכסא הנ"ל עשוי כך שבמושב ובמשענת יש ציפוי טלאים של עור ובצדדים בד דמוי עור.
במשענת המילוי תקין וחשוב לי לשמור עליו מאחר והוא ארגונומטרי ומותאם לגב.
במשענת אחליף רק את הציפוי ולא אגע במילוי (לכל היותר אם אצטרך תוספת, אוסיף על הקיים, משטח אקרילן)
פותחים ריצ'רץ ומורידים את הכיסוי של המשענתהמשענת מופשטת

המושב לעומת זאת יזכה להפשטה טוטאלית. הוא קרוע, מתפורר ועולה ממנו ניחוח מפוקפק.
אין ספק שצריך כאן טיפול יסודי!
כך נראת תחתית המושב אחרי הסרת הבד שכיסה אותה.
תחתית המושבגם כאן יש מעט סיכות שצריך להוציא (טוב נו, הכל יחסי. אחרי הספה אף כמות סיכות שנתקלתי בה עד כה לא נראתה משמעותית)
מרהיט לרהיט חולץ הסיכות נראה פרקטי יותר ויותר…יום יבוא ואזמין לי גם אותו. בינתיים אני משתמשת במברג ובצבת.
שימו לב שגם במושב יש חורים בעץ, דרכם מושחלים חוטים שהיו אף הם מהודקים לעץ באמצעות סיכות. החוטים במקרה זה תפורים לכיסוי בחלקו הפנימי.
זו בדיוק טכניקת הקפיטונאג', ללא כפתורים. היא מהדקת את המושב לבסיס בעוד נקודות.

לאחר הסרת הכיסוי נחשף חתך והרכב הכסא: דיקט עץ עליו כן נשמור ועליו מודבק קלקר מעוצב ארגונומטרית וספוג דק לריכוך. שניהם איבדו את צורתם ללא הכר ויושלכו כלאחר כבוד אל הפח.
פלטת הדיקט תזכה לאוורור באויר הצח ובשמש הקופחת של ספטמבר לפני שתחזור לתפקד כבסיס לכסא.

חתך המושב: דיקט עץ, קלקר, ספוג דק לריכוך וכיסוילאחר הפשטה מלאה נשאר רק הדיקט והפרופילים המקבלים את הברגים

אז מה ואיך עושים במקום?

קודם כל בוחרת צבעים, בדים…

זוכרים את הכסא הקודם? הכסא הצבעוני? אז אם קראתם את הפוסט עליו אתם יודעים שהזמנתי בעלי אקספרס הרבה חלקי בד דמוי עור על מנת שאוכל לבחור מביניהם.
מאחר ולקחתי בסופו של דבר מעט מכל אחד, ומאחר ואני לא ממש רוצה להמתין לבד אחר שיגיע במשלוח, נשאר לי לא מעט בד לבחור ממנו. בהנחה שסוג הבד מתאים לי.
הואיל ומדובר בכסא פעיל מאד ויומיומי מאד הבחירה בבד הזה נראתה לי בחירה פרקטית.
זה בד עמיד שמתנקה עם מגבון או סמרטוט לח.
את העניין ניתן להשיג בשילובים או באקססוריז (פָּיְפִּינג, Double welting, קפיטונאג'…בשלושתם השתמשתי בשיפוץ הספה)
שילובי בד      שילובי בד אפשריים

בחרתי בצבע ירוק פיסטוק כצבע מרכזי, בירוק זית כצבע מקשר ובשארית בד ריפוד בצבע כחול כהה לאחורי הכסא.
נשאר לי גם בד מההדום שיצרתי ממגרה לחדר המעונות של הבן שלי. הבד הזה ישמש אותי לקישוטיות ויתחבר להדום שימצא אף הוא את מקומו בחלל המחיה החדש של הסטודנט שלי בחיפה.

עכשיו מודדים וגוזרים את הבד

בחלק מאתרים שהגעתי אליהם במהלך שיטוטי ולימודי, השתמשו במשפט שאמר
measure twice and cut once. משמעו כמובן למדוד פעמיים ולוודא שזה אכן הגודל הנכון לפני שחותכים. אם לא תמדדו פעמיים, יש סיכוי שתצטרכו לגזור פעמיים….
לא מזיק לקבל לכך תזכורת מדי פעם.

מדידה סימון וגזירה.

אז מודדת…
אני משתמשת בכסוי הישן כשבלונה:
כמו כן מודדת את הצדדים ומחשבת (צריך לקחת בחשבון את התפרים ואת הצורך למתוח את הבד כנגד הדיקט) את הרוחב הדרוש ו…
גוזרת.
ליתר בטחון מסמנת לי את המקום בו החוט שימתח כנגד הדיקט תפור (כמובן, כל הסימונים על הצד הסמוי ולא על הגלוי!)

ו…תפירה

איכשהו בפוסטים האחרונים שלי מכונת התפירה תופסת מקום מרכזי.
זה לא באמת מייצג את תדירות השימוש שלי בה רק את מקריות הסדר של הכתיבה על העבודות שעשיתי.
בכל מקרה, הפעם מכונת התפירה היתה ללא ספק שחקנית ראשית.
תפירת סרט הפָּיְפִּינג התחלתי עם סרט פָּיְפִּינג שהפעם מפאת מחסור בבד לא עשיתי אלכסוני.
ברשומה הזו שלי על הספה הרחבתי טיפה יותר על פָּיְפִּינג ובבלוג הזה יש הסבר מפורט ומצולם איך תופרים את סרט הפָּיְפִּינג.
גם כאן לא מזיק למדוד את האורך הרצוי  😉 (ולהוסיף טיפה אקסטרא)

שימו לב,
כשתופרים פָּיְפִּינג או Double welting,
משתמשים עם רגלית שונה מהרגלית שמשתמשים בה בתפר רגיל. אם תשתמשו ברגלית הרגילה התוצאה תהיה הרבה פחות מוצלחת ויהיה קשה יותר לתפור ישר את הסרט.
פרט חיבור סרטסרט הפָּיְפִּינג נכנס בתפר החיבור בין החזית לצד

חשוב להתחיל עם סרט הפָּיְפִּינג מאחר והוא נכנס לתוך תפר החיבור.
עם זאת עדיף לעשות את החיבור בהדרגה.
תחילה חיברתי את הסרט לאחד משני הצדדים (במקרה זה בחרתי בחזית) ורק אח"כ תפרתי את החלק הצידי שיכיל את עומק הכרית.
באותה צורה בדיוק עשיתי את משענת הגב אולם כאן מיקמתי את הסרט רק במקומות שהסרט חשוף. מיותר להכניס סרט בחלק התחתון של המשענת.
ועכשיו קצת הפסקה עם מכונת התפירה. נחזור אליה מאוחר יותר עם אחורי המשענת.

מילוי כרית המושב.

לרוב אני מעדיפה להצטייד בספוגים וחומרים שונים לריפוד אצל סימה באחים פאטל בפתח תקווה.
אבל, כשאני צריכה ספוג כחול, או יריעת אקרילן, או חבל לפייפינג (חבל מצנחים או חבלי כביסה זה מצוין. יש גם בחנויות של חומרי בניין. קונים לפי מטר) כאן ועכשיו, אני ניגשת לחנות ליד הבית, במרכז כפר סבא.
שם החנות – מעין הבדים (אגב, המוכר בחנות קרא לפָּיְפִּינג – קָדֶר. למדתי משהו. דעו גם אתם)
ותמיד על הדרך מחפשת אצלם גם שאריות בד אטרקטיביות שיש סיכוי שישמשו אותי בעתיד לריפוד. או לתחפושת…
הפעם רציתי לסיים את הכסא במהירות, עד סוף השבוע כדי שהוא כבר יגיע לחיפה בסבב הזה של ההובלות. אז תוך שעה, בדרך שלי כאמא הסעות לחוגים, כבר הצטיידתי בכל הנחוץ לסיים את הכסא:
ספוג כחול (למושב) יריעת אקרילן (לעיטוף הספוג) ועוד חבל לDouble welting.
בשלב זה הדיקט של המושב, שהתאוורר בחוץ כיומיים, חזר לעבודה ובהתאם לגודלו נחתך הספוג הכחול.
יריעת אקרילן עטפה את הספוג מכל הכיוונים (גם את חורי ההברגה שנחשפו נקודתית מאוחר יותר)והודקה לדיקט מצידו התחתון באמצעות אקדח סיכות. הלבשת הכיסוי התפור על המושבלצערי, התמונות של השלב הזה עם הספוג וגם העבודה עם המחט בקפיטונאג' כנראה נמחקו לי בהסח הדעת 🙁
עימכם הסליחה.

זה הזמן להלביש את הכיסוי על המושב. בתמונה משמאל הכיסוי מתלבש על הדיקט המכוסה בספוג (ונשען על כורסה אחרת… העץ שרואים בתמונה שייך לאותה כורסה וממש לא שייך לענייננו).
לשמחתי זה יושב היטב. אם זה היה רופף, הייתי מוסיפה שכבת אקרילן נוספת למילוי.

טיפול זהה מקבלת משענת הכסא שלהזכירכם, להבדיל מהמושב עצמו לא כוסחה ונשארה עם המילוי הארגונומטרי המקורי.

הכיסוי נמתח ומקובע בארבע מקומות (באמצע הפאות) וזה הזמן לעשות את הקפיטונאג' על המושב ובמשענת.

קפיטונאג'

קפיטונאג'הקפיטונאג' מעבר להיותו קישוט, גם מקבע את המילוי והכיסוי למקומם במס' נקודות נוספות.
זה יכול למנוע ממילוי של רהיט לגלוש או לנדוד…
מי מכם שזוכר מרצף הרשומות על הספה, הזמנתי בזמנו הרבה כפתורים לקפיטונאג' בשביל הספה שלא השתמשתי בהם. הכסא הזה זו הזדמנות מצויינת לעשות בהם שימוש. ועל הדרך הזמנתי עוד כפתורים גדולים יותר שיהיה לפעמים הבאות.

השתמשתי באותו הבד ממנו עשיתי את הסרט לעיטוף 8 כפתורים (4 למושב ו4 למשענת).

מחט לקפיטונאגלקפיטונאג' יש צורך במחט מיוחדת, ארוכה מאד (כ20 סמ' אורכה) המחודדת בשני קצותיה ובאחד מהם יש קוף מחט.
בקוף המחט הזו אני משחילה חוט עבה וחזק ואת הצד עם הקוף אני מחדירה עד חציה דרך אחד החורים היעודיים בדיקט, לכל עובי השכבות כולל הכיסוי שהכנתי.
כשהחלק עם הקוף (והחוט) נמצא בצד הכיסוי (הצד ה"יפה") אני משחררת את החוט מהקוף, משחילה עליו את אחד הכפתורים ומחזירה את החוט לתוך הקוף.
כשהחוט מושחל בשנית בקוף, אני מוציאה את המחט בצד של הדיקט. מושכת חזרה את החוט שעליו מושחל הכפתור. עכשיו בעצם שני קצוות החוט נמצאים בצד הדיקט ובצד השני ממוקם לי כפתור.
קפיטונאג'כך אני עושה עם כל ארבעת הכפתורים.
כשכל הארבעת הכפתורים נמצאים במקומם וכל קצוות החוטים מושחלים חזרה דרך החורים, אני נעזרת באקדח הסיכות כדי למתוח את החוטים בחוזקה ולקבע אותם אל הדיקט בתצורה של זיגזג.
זה מה שיוצר את השקע בתוכו ממוקם הכפתור.

החורים בדיקט מגדירים לנו בדיוק היכן המיקום של נעיצת המחט. החורים הללו גם חסכו לנו את עבודת המדידה והחישוב וגם מקלים על המתיחה של החוט.
בצורה זהה ממקמים, מותחים ומקבעים גם את ארבעת הכפתורים במשענת.

זוכרים שלפני שעשינו את הקפיטונאג' מתחנו את הבד וקיבענו בארבע נקודות בלבד?
אז עכשיו צריך להשלים, למתוח ולקבע באמצעות אקדח הסיכות את כל הבד במושב ובמשענת.
לאחר מכן לא לשכוח לחשוף את חורי הברגים בצידי המושב.

אחורי הכסא המשרדי

העבודה העיקרית מאחורינו. לא נותר אלא לסגור את הכסא המשרדי – לכסות את הדיקט החשוף, החורים, החוטים שנמתחו ואת שאריות הבד שהודקו לדיקט עם אקדח סיכות. מעין חצר אחורית…

אחורי המושב והמשענת

לצורך העניין בחרתי בבד בגוון כחול כהה שנגזר אף הוא לפי הכיסוי הישן כשבלונה. את הקצוות שלו (קצוות של בד גזור נפרמים אם לא מקפלים אותם פנימה) תפרתי במכונה והידקתי לגב המשענת באקדח הסיכות.
לו מדובר היה בבד שאינו דמוי עור, ניתן היה לתפור אותו בתך נסתר. מאחר ובבד דמוי עור ניכרים סימני דקירה, העדפתי את הפתרון המוכר של אקדח סיכות וסרט מודבק שיכסה על הסיכות.
הדבקת סרט Double welting לכיסוי הסיכותהסרט במקרה זה הוא סרט Double welting שאני תופרת לבד מאותו בד שמשמש לאלמנטים הקישוטיים בכסא הזה.
על Double welting הרחבתי קצת בפוסט שעסק בפינישים של הספה שלי. כאן יש הסבר מפורט ומצולם של תהליך היצירה של סרט Double welting כזה (בבלוג הזה סרט לא אלכסוני).

הסרט מודבק באמצעות דבק חם בקצוות הבד המכסה את אחורי המשענת. לכיסוי הסיכות.
את החיבור, נסתר ככל שיהיה יש לעשות במקום פחות בולט, משמע, למטה.

תחתית המושב טופלה באופן דומה אולם כאן אין צורך כמובן להסתיר את הסיכות.

זהו.

ארבעה ברגים….חיבור המושב למנגנוןועוד שמונה ברגים…
וגמרנו.
הכסא המשרדי מוכן.
וכך הוא נראה מאחור:

וכך הוא נראה מאחור וכך הוא נראה מאחור

ובימי הקיץ החמים, אם הסטודנט שלי יחרוש יותר מדי, הוא אשכרא ידבק לכסא…
ככה זה עם בד דמוי עור 😉

שתהיה שנה נהדרת לכולנו!

ו…מוסיפה עדכון מאוחר:

גאה מאד לשתף את הפוסט של pappaquail שיצא בעקבות הבלוג שלי בכלל והפוסט הזה בפרט.
יצא לו כסא פסנתר נהדר. ואיכשהו יש לי הרגשה שהוא לא יסתפק בכסא הזה…זה ממכר.
עוד מישהו?
שתפו אותי.