המדף (שהיה פעם ארונית) במטבח בדירה שכורה

כבר כשראיתי את הארונית הזו ברחוב, היה לי ברור שהיא הופכת להיות מדף.
הפרופורציות שלה ממש התחננו לזה.
למען הדיוק, הפרופורציות שלה (והויז'ן שלי כנגזרת של זה…),  גרמו לי לאסוף את הארונית הזו מהרחוב.
את המדף הפוטנציאלי הזה אמקם במטבח של הבן שלי.
עקרונית, אפשר למקם בכל מקום…אפשר לשלב עם תאורה מעל מיטה, אפשר כמדף בחדר ילדים או כיד הדמיון ולפי הצורך המתעורר…

יש מיש - מדף. ארונית ורתיקלית במקור.

כאן בתמונה רואים את הארונית כפי שנגררה הביתה.
הארונית עומדת הפוך כשהסוקל שלה למעלה, אבל אני בטוחה שאתם מצליחים לראות…

מה אתם אומרים?
אתם איתי בקטע?
רוצים לזרום איתי הלאה ולהחליט בהמשך?

המטבח בדירה השכורה של הבן שלי הוא סגור (עם דלת) והוא קוי כך שהארונות, הכיריים והמקרר נמצאים בקו אחד על אחד הקירות הארוכים.
ליד הקיר ממול מוקם שולחן קטן.
במקום השולחן חשבתי לקבע פלטה ארוכה שאף היא נמצאה ברחוב שתשמש כשולחן בר (ולידה כסאות בר שנמצאים בשיפוץ כעת חיה ויקבלו פוסט נפרד!…) ומעליה את המדף הפתוח.
חשוב לציין שמאחר ומדובר בדירה שכורה (שאולי שנה הבאה תתחלף), עיצוב הפריטים לא בהכרח מתחשב במצב הקיים בדירה.
מאותה הסיבה בדיוק אנחנו גם לא משנים את הפריטים הקיימים בדירה.
החדש והקיים יצטרכו כך או אחרת, לגור יחד בכפיפה אחת.
חכו ותראו…

מתחילים עם "לקלקל" (-;

בדרך כלל זה כך…
זה יראה גרוע יותר לפני שזה יראה טוב יותר.
אני הולכת לפרק את הסוקל ואת הדופן שלו (וכמובן את כל הפרזול שיש על הארונית!) כדי ליצור מסגרת שלמה.
את הפלטה של הסוקל עצמו אנצל כדופן מפרידה: 
יש מיש - מדף- הסוקל המוסריש מיש- מדף - פרוק הסוקלוכך זה נראה כשהסוקל מפורק:יש מיש - המדף - שכבת הפורניר נפגמה
  אפשר לראות שבעצם המבנה עשוי מפלטות של סיבית עם ציפוי פורניר, שהוסר כשהסוקל פורק.
(גם) במקום הזה צריך יהיה לטפל בשיוף ומילוי על מנת לקבל מישור חלק.
כמו כן, הפגיעה הזו (יחד עם פגיעות קטנות יותר שחייבו מילוי) שללו את האפשרות להישאר עם מראה העץ שמלכתחילה נראה מבטיח ומחייבים אותי לצבוע את המדף.

ועכשיו מתחילים לבנות ולמלא.

 

לפני שאני מתחילה לשייף אני ממלאה את החורים והשקעים בחומר מילוי לעץ. יהיה עוד שלב או שניים כאלה בהמשך, סוג של השלמות ולפי הצורך, אבל קודם יש לעשות את המילוי הראשוני, העיקרי.
וכמובן יש לתת לחומר להתייבש לפני שממשיכים:
יש מיש - המדף - מילוי חורים
בשלב זה אני עושה שיוף ראשוני,
יש מיש - המדף - פרוק הדופן האחורית וסגירת המסגרת     יש מיש - המדף - הדבקת הדופן והשלמת המסגרת

מפרקת את הגב של המדף העתידי ובאמצעות דבק נגרים ואקדח מסמרים אני מחברת את הדופן החסרה למסגרת.כמובן שאני מקבעת את המבנה עם קליבה. מי שקרא פוסטים אחרי שלי יודע שכאן שוב יש זמן המתנה של כ12 שעות לפחות.
הואיל וכך, אם זה אפשרי (משמע אם יש לי מספיק קליבות), אני מעדיפה להדביק את כל הדרוש הדבקה במקביל על מנת שזמן היבוש יהיה מקבילי ולא טורי.
יש מיש - המדף - שימוש בקליבות לקיבוע הדבקה עד ליבוש סופי   

הדופן האחורית של המדף

עקרונית, הדופן האחורית אינה ממש נחוצה מבחינה פונקציונלית.
ניתן לקבע את המסגרת על הקיר ושהקיר יהווה דופן אחורית למדף.
אבל, דופן אחורית תחזק קונסטרוקטיבית את המבנה, תאפשר לו עצמאות מסויימת (משמע שהוא יעמוד בפני עצמו גם ללא תלות בקיר) וגם תשדרג אותו עיצובית.יש מיש - המדף - כיסוי הגב במפההפעם החלטתי לכסות את גב המדף במפה. של הולנד במקרה. אבל זה היה חסר משמעות. מה שהנחה אותי היה הויזואליות של המפה.
כפי שאתם רואים, המפה לא מספיק ארוכה על מנת לכסות את כל אורך גב המסגרת. המשמעות של זה שתהיה לי נקודת חיבור. חדי העין יוכלו להבחין בנקודת החיבור בצילום:
יש מיש - המדף- נקודת חיבור המפותבדיוק בנקודת החיבור אמקם את הדופן הנוספת, זאת שהיתה פעם סוקל של ארונית.
אגב, מי שמעוניין למקם את הדופן המפרידה בנקודה ספציפית בהתאם לצורך מסוים, יהפוך את התהליך: ימקם את הדופן בהתאם לצרכיו ויגדיר את נקודת חיבור המפות מאחוריה.
אבל לפני שנגיע לזה,
בואו נסיים עם גב המדף.

את המפה אני מדביקה עם דבק פלסטי שאני מורחת ביסודיות על השטח המודבק.
אני מתקדמת בהדרגה ומטפלת בשטח קטן כל פעם.
את המפה אני משטחת היטב על האזור המרוח בדבק ודואגת ליישר ולהוציא את כל בועיות האויר.
יש להזהר בתהליך שלא לקרוע את המפה עצמה. ושוב, זמן יבוש…

יש מיש - המדף - שכבה של דבק

לאחר שהמפה התייבשה, אני מורחת במברשת על כל שטח המפה, שכבה אחידה של דבק.
ושוב זמן ייבוש…
ואז אני מורחת שתי שכבות של לכה שקופה. וכהרגלי, אני משתמשת בלכה על בסיס מים.
במקרה זה בחרתי בלכה מבריקה. אתם מוזמנים לבחור לפי טעמכם ולפי המתאים לכם.

לאחר שגב המדף מוכן, אנחנו עוברים לשלב הצביעה של המבנה כולו ומשלימים אותו לפני שנחבר הכל יחד.

חיבור הדופן האמצעית:

יש מיש - המדף - חיבור הדופן המפרידה

אפשר לנצל את זמן היבוש כדי חבר את דופן הביניים. (שמדדנו את המיקום שלה, בהתאם לנקודת החיבור של המפות, בשלב הקודם…). 
גם חיבור הדופן הזו נעשה עם דבק נגרים ועם אקדח מסמרים. גם כאן ניתן להעזר בקליבות וגם השלב הזה מצריך זמן ייבוש…

אני קצת חסרת סבלנות ונמאס לי קצת מזמני ההמתנה בין שלב לשלב.
אני מנסה לעשות דברים במקביל לזמן היבוש…במקרה זה לעשות השלמות של מילוי במקומות חסרים. אבל, ברור לי שלאחר היבוש אצטרך שוב לעשות זאת (ושוב יהיה זמן יבוש…) כך שאני לא בטוחה ממש ש"חסכתי זמן".כמובן שלאחר מילוי ויבוש יש צורך לשייף את אזור הלילוי על מנת להסיר חומר מיותר ולהחליק את המשטח.

 

 

צביעת מסגרת המדף:

הואיל והפורניר נפגע ונאלצתי למלא לא מעט אזורים פגומים, הפתרון המתבקש היה צביעת המסגרת.
לפני שצובעים צריך לשייף. שיוף הוא שלב הכרחי אולם מאד לא אהוב עלי (האבק של השיוף נכנס לכל חור…).
מכיוון שכך, אני עושה את השיוף המינימלי הדרוש על מנת שהצבע יתפס  ומכניסה שלב של צבע יסוד.
צבע יסוד זה מן "שלב קסם" שמאפשר לצבוע כמעט על כל חומר, כולל מלמין ופורמייקה וחוסך הרבה עבודה בפרוק שלהם (אם ממילא רוצים לצבוע ולא לחשוף את השכבה ממתחת).
הוא גם חוסך שיוף.
יש הטוענים שצבע יסוד חוסך את השיוף לחלוטין. להבדיל, אני מעדיפה לא לוותר על השיוף לחלוטין מאחר והשיוף מחספס את המשטח ומאפשר לצבע להאחז בו טוב יותר.יש מיש - מדף - צבע יסוד
יש מיש - המדף - צבע יסוד נעשה שקוף לאחר יבוש

שימו לב שצבע יסוד (או צבע מקשר) נעשה שקוף לאחר יבוש. 

שכבה של צבע בסיסי- ירקרק אפרפר (שלרוב תהיה שתי שכבות על מנת לתת כיסוי איכותי) תיתן כיסוי מלא לכל המסגרת שעליו נוכל להתחיל עם מניפולציות של דיסטרסינג.יש מיש - המדף - שכבה ראשונה של צבע

דיסטרסינג:

את הדיסטרסינג הפעם אעשה בטכניקת ה- Dry brush ובאמצעות מכשיר שפכטל (או ספטולה, או מרית…). להבדיל מנייר לטש, הוא יוצר פגיעה נקודתית וממש לא עדינה בצבע. פגיעה מכוונת כמובן… השפכטל ילווה אותי לאחר כל שלב של צבע. יש מיש - המדף - דיסטרסינג ראשוני

וכאן נכנסים שני צבעים נוספים, ירוק פיסטוק וכחול, שאותם איישם על הצבע הראשוני באמצעות טכניקת ה- Dry brush.
גם הטכניקה הזו נותנת מראה ישן ומשופשף לפריט. שיש לו הסטוריה מגוונת והוא השתפשף לכל אורך הדרך:

גם בשלב זה נכנס השפכטל (או המרית או הספטולה) לפעולה נמרצת וחושף נקודתית גם את הפורניר המקורי:יש מיש - המדף - לאחר דיסטרסינג

פינישים:

לאחר שהמסגרת משופשפת דייה והמראה שלה משביע את רצוני אני מחברת את גב המדף למסגרת באמצעות אקדח סיכות (ולא מסמרים הפעם!) וכן מוותרת במודע על דבק בחיבור.

יש מיש- המדף- חיבור הגב למסגרת


מאתגרת אתכם:
למה כאן מתאים אקדח סיכות ולא מסמרים?
ולמה לדעתכם ויתרתי על דבק בשלב זה?
כתבו לי בתגובות…


וכך המדף נראה לפני שנסע לחיפה:  יש מיש - המדף מוכן ומדגמן למצלמה

יש מיש - המדף מוכן

יש מיש - המדף כבר מדגמן

בחיפה חיברנו לו 4 משולשי פלדה מאחור בכל פינה, באמצעותם חיברנו את המדף לקיר מעל הפלטה שתשמש כשולחן :

יש מיש - המדף נתלה על הקיר.       יש מיש - המדף תלוי במטבח.

והנה הוא כבר בשימוש:

יש מיש - המדף בשימוש

יש מיש - המדף בשימוש

לא נותר לי אלא לסיים לשפץ את כסאות הבר, שיהיה לילדים שלי על מה לשבת כשהם שותים את הקפה של הבוקר…

פוסטר השלום – התחרות – הוד השרון. במה לציור הזוכה.

הערה

ביום שלישי, 21 בנובמבר 2017,  זכה הציור הזה במקום הראשון בשלב המקומי בתחרות פוסטר השלום של מועדון הליונס ועבר לשלב הארצי שיתקיים ב30 בנובמבר.

הציור הזה שייך לבת שלי והפעם אני מותחת עבורו את גבולות הבלוג מעט.  
הואיל והרעיון של הציור נהדר בעיני ואף צפיתי בכל שלבי הגיבוש שלו והביצוע שלו (וכן, מודה…אני אמא גאה!), החלטתי לתת לו במה כאן, בבלוג שלי. 
ראוי לציין כי מאחר ומדובר בציור של הבת שלי, איני מתיימרת כלל להיות אובייקטיבית.

מהי תחרות פוסטר השלום?

תחרות פוסטר השלום היא תחרות עולמית המתקיימת כל שנה במהלך 27 השנים האחרונות
(לפי דברי אחד הנואמים בטקס…הקשבתי…אבל שמות ותארים זה משהו שלא נקלט אצלי)
ומשתתפים בה ילדים בגילאי 11-13 שמציירים שלום.
את התחרות מארגן ומוביל מועדון ליונס העולמי.
הזוכים בתחרות המקומית עולים לשלב התחרות הארצית והזוכה בתחרות הארצית עולה לשלב העולמי. הפוסטרים שהגיעו לשלב העולמי מוצגים כתערוכה נדה ברחבי ארצות הברית במהלך 10 חודשים ובאו"ם כחודש.
בשנת 2002 זכה ציור של ילדה בדואית ישראלית בשם ביאן פאיז במקום הראשון בתחרות העולמית ונבחר בשנת 2004 להפוך לבול:
הציור של ביאן פאיז שזכה בתחרות פוסטר השלום והפך לבול

תחרות פוסטר השלום המקומית הוד השרון 2017

 

פוסטר השלום - הזמנה

בתחרות פוסטר השלום שעוסק השנה בעתיד השלום, השתתפו השנה בהוד השרון  64 ציורים שייצגו 9 בתי ספר.
4 ציורים מתוכם קיבלו ציון לשבח ועוד ארבעה ציורים דורגו מהרביעי עד לראשון.

 

 

 

 

 

הציור שזכה במקום רביעי:
יש מיש - פוסטר השלום מקום 4
 
הציור שזכה במקום שלישי:
יש מיש - פוסטר השלום מקום 3
 
הציור שזכה במקום השני:
יש מיש - פוסטר השלום מקום 2
 
והציור של הבת שלי שזכה במקום הראשון ועלה לשלב התחרות הארצי: 
פוסטר השלום הוד השרון 2017 - מקום 1

פוסטר השלום של הבת שלי מצליח לדעתי לבטא בצורה מאד ברורה, מינימליסטית וממוקדת את הרעיון העומד בבסיסו וזה אחד הדברים שעומדים לזכותו.

השלום הוא בידיים שלנו.
צריך רק שתי ידיים שישתפו פעולה יחד, קצת אור בתוך החושך ודמיון ומעוף שיפיחו בצללית חיים.

מעבר לכך, הרעיון הוא אוניברסלי וידבר אל כל אדם וילד על פני כדה"א שהשתעשע אי פעם עם צלליות ידיים.

הלוואי ונדע לשלב ידיים ושיהיו לנו מספיק דמיון ומעוף.
הלוואי שנדע לנצל את מעט האור בתוך החושך על מנת להגדיר רעיון, להפיח בו חיים ולהביא לשלום.

ו…
הרבה בהצלחה לבת שלי ולפוסטר השלום שלה גם בשלב הבא של התחרות, שיתקיים בעוד 5 ימים, ומי יתן שגם בשלבים הבאים לאחר מכן.

שבת שלום.

שבוע מאוחר יותר,
אחרי שהתחרות הארצית התקיימה…
לצערי, גם המקצועיות של השופטים לא עזרה להן לעשות את הבחירה הנכונה… 😉
לזכותן יאמר שהבחירה היתה לא קלה. היו הרבה ציורים יפים.

הציור הזוכה בתחרות הארצית הוא:הציור הזוכה בתחרות הארצית

כולנו מאחלים הרבה בהצלחה לציור הזוכה שממשיך הלאה לארה"ב.

שבת שלום.

המעבר לדיור מוגן. התהליך שלנו, עם דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.

מגיע הרגע בו ההכרה כי ההורים שלנו מזדקנים, מכה בנו.
כשזה קרה לי, הרגשתי קטנה וחסרת אונים. החיים התדפקו על חלוני והידיעה כי עכשיו האחריות היא בידי היה בה משהו משתק. 
אמא מזדקנת, היכולות הפיזיות שלה מתמעטות. יש כאן הרבה תסכול ומרמור וזה רק מצטרף למערבולת הרגשות והמטענים שיש בין אמא לבת.
היום, יותר משנה וחצי אחרי המעבר לדיור מוגן, אין לי ספק, שהמהלך הזה היה נחוץ ושיפר את החיים ואת מצבה הפיזי של אמא. ומן הסתם נתן הרבה שקט נפשי גם לי.

בפוסט הזה אשתף אתכם בכל התהליך שאנחנו עברנו.
בגלל אופי הבלוג אתן מן הסתם, דגש על התאמת הדירה לאמא שלי.
גם כאן תראו איך שילבתי שימוש בדברים שנמצאו ברחוב והותאמו לצרכים שנוצרו.
מי שנמצא פה רק בגלל השלב הזה, מוזמן לדלג ולעבור ישירות לסעיף "הכנת הדירה המיועדת".

אבל מה זה בכלל דיור מוגן?

תחילה אולי יש לחדד את ההבנה מה הוא דיור מוגן ובמה הוא שונה מ"בית אבות".
דיור מוגן הוא בית דירות הכולל שטחים צבוריים ומיועד לאוכלוסיה מבוגרת עצמאית.
כשמו כן הוא. מגורים בדיור מוגן מאפשרים חיים עצמאיים בדירה משלך בסביבה מוגנת.
מוגנת, משמעו מתחם מוגן ומאובטח ומענה אנושי של 24 שעות 7ימים בשבוע.
שרות ועזרה באחזקת הבית.
מרחבים ציבוריים (פנים וחוץ) מטופחים ומוגנים,
שרותים של מכבסה, חדר אוכל, חדר כושר, ברכה, מרפאה, מספרה,מתפרה והכל במתחם הנגיש.
כמו כן, חיי חברה פעילים (חוגים, הרצאות, טיולים, ארועים משותפים, חגים…) ואוכלוסיה הומוגנית שחולקת אורח חיים דומה.
בעת ובעונה אחת, המבוגר עצמו הוא זה שמכתיב איך יראו סדר יומו וחייו, בדיוק כמו כשחי בדירה בעיר.
הבחירה לחלוטין היא שלו. וזה הלכה למעשה השוני מבית אבות. 

ראוי לציין שגם אנשים עצמאיים עלולים במשך השנים, לאבד את עצמאותם.
במקרה כזה, בו קשיש חי בדיור המוגן ואיבד את עצמאותו, הוא ימשיך לחיות באותה המסגרת בדיוק עם כל העזרה שהוא זכאי לה ויזכה לכל השרותים וכל המערך התומך שהדיור המוגן מספק. עד לרגע בו סייענים כבר לא מספיקים ויש צורך במחלקה סיעודית.

בשלב זה אתם בטח שואלים אם הכל כל כך טוב, אז מה רע?
לרוב זה המחיר. שום דבר לא ניתן בחינם.
לדעתי, ובפרט בדיעבד, זה בהחלט שווה את המחיר.
אבל כל אחד עושה את שיקוליו הוא.
עבור אמא שלי, המעבר לדיור מוגן, שיהיה גם נגיש יותר אלי, נראה כמו הפתרון האידאלי.

ההחלטה על עצם המעבר לדיור מוגן, השלב הכי קשה בכל התהליך.

אמא שלי גרה בזמנו במרכז תל אביב, בבית שאני תכננתי עבורה והיא אהבה.
היתה לה שם חברה טובה שהן בילו יחד חלק ניכר מזמנן והיא לא רצתה להתרחק ממנה.
עם הזמן, יכולת ההתניידות של אמא קטנה ורחובות תל אביב החלו לאיים עליה. הבית שלה במרכז תל אביב כבר לא נתן מענה לצרכיה והיא הפכה למבודדת וממורמרת.
ואני…לא סובלת את תל אביב.
אין תחבורה ציבורית נורמלית, כמעט תמיד פקוק בדרך אליה וממנה ואין, אין חניה.
מן הסתם, זה השפיע גם על הזמינות שלי ובפרט על היכולת שלי לתת לה מענה מיידי בעת צרה. 
היה ברור לי כי במוקדם או במאוחר צריך יהיה לעשות שינוי. לראייתי, עדיף לעשות זאת מוקדם, מתוך בחירה ולא מתוך לחץ ואילוצים.

שינויים דורשים מאמץ.
הם מפחידים.
וכשאנשים מתבגרים, הם מאבדים את הבטחון ביכולות הפיזיות (ולפעמים גם הקוגניטיביות) שלהם והחשש והפחד מועצמים פי כמה .
זה בהחלט מסביר את ההתנגדות של אמא למהלך של המעבר לדיור מוגן.
לכל זה כמובן ניתן להוסיף גם את הפחד מהלא נודע, את הצורך להפרד מאנשים וממקומות מוכרים, ואת עזיבת הבית לטובת מקום חדש וזר.

זו הסיבה שעברו מס' שנים מהרגע שהרעיון של המעבר לדיור מוגן עלה לראשונה ועד הרגע שהוא קיבל תאוצה.
לשמחתי, שיקולים כלכליים, גם אם היו מעורבים, לא היו גורם שיכול היה להפיל את המהלך על הסף.
מה שלדעתי הכריע את הכף עבור אמא שלי, היה שיקול רציונלי וצפי גראפי לאן ואיך דברים עומדים להראות עם הזמן.
לא הייתי עדינה ומתחשבת בתאור של מה שצפיתי וניסיתי להיות ריאלית ככל האפשר.
לא קל לשמוע, אבל אפקטיבי.
המעבר לדיור מוגן התקבל כאופציה אפשרית.

אז יש הסכמה על המעבר לדיור מוגן. מה עושים עכשיו?

עכשיו צריך למצא תכלס, לאן לעבור, באיזה דיור מוגן יהיה לאמא הכי נח, לאן היא מתחברת ואיפה נראה שהיא תתאקלם ותרגיש הכי טוב.

בחירה ראשונית, סיור מקדים:

תחילה יש לבדוק מקומות ולקבל נתונים ומספרים (אני בכוונה לא נכנסת לנושא כאן. הדברים הם דינאמיים ומשתנים ומה שהיה נכון לפני שנתיים לא בהכרח נכון היום. שינוי שכזה מקביל לקניית דירה. מן הראוי לעשות בדיקה יסודית משלכם בהתאם לצרכים והיכולות שלכם) . 
הסנן הראשוני שלי היה מיקום. הקרבה אלי הביתה.
בחרתי 3-4 מקומות והלכנו לעשות סיור מקדים. סיור ראשוני כזה יכול לסנן כבר מקום אחד או שניים.
תוך כדי סיור, איסוף נתונים ומספרים.
אגב, הרבה מהבתים (בתי דיור מוגן לענייננו) מאפשרים היום, בתאום מראש, ארוח של כחמישה ימים מה שמאפשר טעימה מהחיים במקום. הזמן הזה מאפשר להכיר מעט את המקום, להתחכך בפעילות יומיומית עם הדיירים והצוות ולחוות את הדינמיקה החברתית. זה מסיר מעט את הערפל סביב הלא מוכר ומנגיש את המקום.
אמא ניצלה את ההזדמנות הזו ולשמחתי זה גם תמך בהחלטתה הלא קלה על המעבר לדיור מוגן.

איסוף נתונים ומספרים:

במהלך התהליך יש לבחור מהמלאי הזמין באותו הזמן בבית הדיור המוגן, את הדירה המתאימה שקלול של צרכים ואילוצים כלכליים. העלויות לרוב הם נגזרת של הדירה שנבחרה.
נתונים מספריים יכולים להיות סנן נוסף (ויכולים גם לבלבל. לא מזיק להגדיר מס' פרמטרים עיקריים ולהצמד להם) אולם ניתן גם לשחק עפ המשתנים ולנסות לכוון את המספרים בהתאם ליכולות הכלכליות.
כמו בשוק החופשי, דירה גדולה יותר שממוקמת במקום מבוקש יותר, משמעה עלות גבוהה יותר הן בפיקדון הן בתשלום החודשי לדיור המוגן. ולהפך.

לשמחתי, היתה דירה שהתאימה לצרכים של אמא וגם לתקציב שלה.
מבחינה קוגנטיבית, אמא שלי מכניסה הרבה מאיתנו בכיס הקטן, כך שאת החישובים הכלכליים היא עשתה בעצמה מול הבנק שלה.

ואיך בוחרים בסוף?

לפעמים הנתונים המספריים משפיעים. אפשר לעשות טבלאות ולהשוות פרמטרים.
תכלס?
מאמינה שכאן האינטואיציה מתערבת.
כל אחד לפי הדברים שמדברים אליו. ומי שדווקא יתעקש על טבלאות, כנראה הוא ינסה לסדר אותן כך שיתמכו בתחושת הבטן שלו.
מודה ומתוודה שהלכה למעשה בשורה התחתונה הבחירה היתה כאן שלי (תוצאה של הקרבה אלי  הביתה, יחסים בין אישיים בין הצוות לדיירים, מקום לביטוי אישי, ואיך לא, יחס תשלום- תמורה). ההעדפה שלי השפיעה בסופו של דבר על אמא שהיתה מבולבלת למדי. 

בחרנו. מה עכשיו?

הפור נפל. בחרנו בבית גיל פז בכפר סבא.
הגענו לפן המעשי. חתימת החוזה, התאמת הדירה וההערכות למעבר.

החוזה:

לרוב הבתים יש חוזה סטנדרטי (דראקוני למדי) והוא מהווה בסיס למו"מ ולשינויים מותאמים אישית לכל אדם.
חלק מהאנשים בוחרים לעבור את התהליך ללא עו"ד. לפעמים משיקולים כלכליים.
לדעתי, אף שיש לשרות הזה עלויות לא נמוכות, עו"ד טוב שמכיר את המדיה, יכול לחסוך ללקוחות שלו כסף ועגמת נפש בעתיד. שלא נדבר על השקט הנפשי שזה נותן.
אני הייתי זקוקה לשקט הנפשי הזה.
אז את הפן המעשי של הדרך לחתימת החוזה, הפקדנו בידיה האמונות  עו"ד רקפת שפיים שמתמחה בדיור מוגן. היא היתה קשובה, יסודית ומקצועית ביותר ודאגה לכל האינטרסים של אמא. בהחלט הוכיחה את נחיצות השרות שנתנה לנו והחזירה לי אישית את האמון בעו"ד. 

מהרגע שהחוזה נחתם קורים 2 דברים במקביל:
הדירה הרלוונטית שנבחרה מהמלאי הקיים בדיור המוגן כבר מסומנת ומתחיל תהליך של התאמה (במקרה שלנו, הייתי מעורבת בתכנון וביקשתי לעשות שינויים בהתאם) וחידוש לקראת כניסת הדייר החדש.
במקביל, המבוגר (המבוגרת לענייננו) שמן הסתם בפאניקה משתקת מהמעבר ומהשינוי שעתיד להתרחש, צריך להתאפס ולהתחיל להערך בהתאם.

הכנת המבוגר למעבר:

המעבר לדיור מוגן אינו תהליך קל והוא כרוך בהרבה טלטלות רגשיות.
בין "ילדים" להוריהם המתבגרים, גם בימי שגרה לא כל שכן בתהליך כזה, יש מטען רגשי עודף.
היה לי ברור שכדי לשמור על שפיותי אני ועל בריאותה של אימי, כדאי מאד שהמעורבות שלי כאן, תהיה מינורית.
כמו כן, חוץ מההסתגלות לרעיון, הפרדה מהבית, הסביבה והחברים, מעבר אל הלא מוכר (והמפחיד) המעבר לדיור מוגן הוא מעבר מדירה גדולה לדירה קטנה יותר. מטבע הדברים צריך להפרד גם מחפצים, דבר שרק מוסיף קושי נוסף לתהליך.

בית גיל פז ערוך לזה.
במסגרת תנאי ההתקשרות, הבית נותן לדייריו החדשים כהטבה מס' שעות של ליווי אישי לקראת המעבר. את השעות הללו ניתן לנצל לקראת המעבר ולאחריו בהתאם לצרכי הדייר ומשפחתו.

אילאיל היא אשת מקצוע שנותנת את הליווי הזה ויתרונה הגדול הוא הנסיון שלה בתהליך, היכולת שלה להשתלב ושאינה מעורבת רגשית.
יחד הגענו להסכמות היכן ובאילו נקודות קריטיות הליווי הזה נדרש.
מאחר ואני טיפלתי בכל נושא הדירה החדשה ובכל הדברים הטכניים הקשורים להזמנת ההובלה, לא היה צורך בעזרה של אילאיל בתחום הזה.
השארתי לאילאיל לטפל בהורדת סף ההיסטריה אצל אמא (ושוב…אלפי תודות!). כמו כן היא עזרה לאמא למיין חפצים יומיומיים שיעברו איתה לדירה החדשה. היא גם היתה איתה בדירה בתל-אביב בזמן האריזה ובזמן ההובלה ועזרה לנו בפריקה ובסידור הראשוני בדירה החדשה. בכל אותן הנקודות קריטיות, שאילאיל ידעה לצפות, היא היתה עבורינו.
בהסתכלות אחורה, נראה שהיה קשה לאין ערוך בלעדיה.
גילוי נאות: עד ההכרות עם אילאיל אפילו לא הייתי מודעת כלל לצורך בשרות הזה. לא הבנתי כלל מה מהות השרות ולמה יש צורך בו. בדיעבד, הוא היה עבורי חגורת הצלה. ותודה רבה לאילאיל.

למי שמעוניין, מס' הטלפון של אילאיל הוא: 052-259-2991

הכנת הדירה המיועדת:

סעיף זה הוא הסיבה שהפוסט הזה בכלל מצא את מקומו כאן בבלוג הזה ואני מאמינה שיש לו חשיבות מאחר והתאמת הדירה יכולה לרכך את הקושי של המעבר לדיור מוגן וההסתגלות לסטטוס ולמקום החדש.

אמא שלי בחרה בדירה של שניים וחצי חדרים מתוך מחשבה שיום אחד אולי תצטרך עזרה של סייעת שתצטרך להתגורר עימה בדירה. נכון להיום היא מתגוררת לבד וויתרנו על מיטה נוספת על מנת לא להעמיס על החלל וליצור מכשולים נוספים בדרכה. 

המעבר לדיור מוגן כרוך בהוצאות. הואיל ולא רצינו להגרר להוצאות גדולות נוספות, החלטנו לוותר על שינויים מבניים.חוץ מזה שסה"כ התכנון הוא טוב ונח ומותאם במידות וברמת הבטיחות והגימור לאוכלוסיה מבוגרת.

שינינו מעט את התכנית הפונקציונלית (הדירה מותאמת ומאפשרת מגורים לזוג, מה שלא רלוונטי עבואר אמא שלי) ובהתאם הוספנו נקודות חשמל ומאור לתכנית החשמל הקיימת.
במהלך התכנון של הדירה עשינו עבודת חשיבה וקיבלנו החלטות אמיצות לגבי אילו רהיטים יעברו עם אמא, על מה נוותר ומה ירכש במיוחד לדירה החדשה.
כך ידענו מראש בדיוק היכן כל רהיט ימוקם בעת במעבר.

זו התכנית של הדירה של אמא:

 לא אלאה אתכם בתכניות החשמל. אלה בעיקר מעניינות את אנשי הביצוע.

הוספת אחסון באמצעות ארון:

המטבח במתכונתו הנוכחית היה קטן לצרכיה של אימי, שמעדיפה לבשל לעצמה.
החלטנו להוסיף ארון בהזמנה אישית על מנת להגדיל את נפח האחסון והמזווה של אמא.
הארון מוקם בכניסה, סמוך למטבחון הקיים.
זו התמונה של המקום בכניסה בו יבנה הארון – עד לקו ההנמכה בתקרה.
נקודות החשמל שנראות בתמונה יועתקו כמו גם הספרינקלר (המתז)  והפעמון.    יש מיש המעבר לדיור מוגן המקום המיועד לארון     

בשלב ראשון תכננתי את הארון. כדי להכניסו לביצוע.
כללתי בו אחסון רב ומקום מואר (עם מראה בגבו) לתליית מעילים תיקים וצעיפים.
את הארון בנה סהר עדני, נגר הבית של בית גיל פז.
בחרנו בו על מנת לחסוך תאומים עם המחלקה הטכנית של גיל פז, כדי להקל על התהליך ולזרזו.
עקרונית, ניתן לקבל הצעות מחיר מנגרים אחרים (שאולי אף יהיו אטרקטיביים יותר במחיר) ולבחור בהתאם להעדפות שלכם.
זו תכנית הארון לנגר:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן -תכנון הארוןוכך נראה הארון בנוי (דופן הארון ממשיכה את ההנמכה ויוצרת רצף):

יש מיש - מעבר לדיור מוגן - הארון בנוי ומתפקד     יש מיש - מעבר לדיור מוגן - הארון בנוי ומתפקד עם תאורה

פינת האוכל:

גם פינת האוכל, כמו המטבח היא קטנה מאד ונותנת מענה נח לשני אנשים מכסימום.
תכלס, בדיור מוגן לא צריך יותר מזה מאחר ואם מעוניינים (ומסוגלים…) לארח, ניתן לעשות זאת בחדר האוכל המשותף או בלוביים המרווחים והבית אף מסייע לדיירים בכך.
חשוב לזכור זאת ולא לנסות לדחוס שולחן גדול שיעמיס על החלל.
כך נראתה פינת האוכל בדירה לפני שאמא קיבלה אותה:
יש מיש - מעבר לדיור מוגן פינת אוכל לפני שינוי

את המדף הסרתי ואת השולחן צבעתי בגוון ירקרק עם טיפול עדין של דיסטרסינג וכמובן לכה מעל.

במקום המדף חיפשתי ארגז שישמש כמדף. ארגז לא מצאתי אבל כן מצאתי 2 מגרות ואחת מהן עם חלוקה פנימית שתהיה אידאלית למטרה זו.

גם את המגרות צבעתי בירקרק עם טיפול קצת יותר מסיבי של דיסטרסינג ובדופן האחורית שלהן התקנתי מראה.
(במקומות קטנים וצרים כדאי למקם מראות על מנת ליצור אשליה של המשכיות וחלל גדול יותר)
המגרה עם החלוקה מוקמה בפינת האוכל ונתנה לאמא הרבה מקום אחסון זמין ליד השולחן.
(המגרה השניה מוקמה ליד דלת הכניסה מבחוץ)

כך נראת המגרה התלויה בפינת האוכל (ריקה ומתפקדת) :

    יש מיש - המעבר לדיור מוגן - המגרה הצבועה ממוקמת בפינת האוכל     יש מיש - המעבר לדיור מוגן

מאחר ולא היתה תאורה ישירה מעל שולחן האוכל, החלטתי להוסיף נקודת מאור מעל השולחן.
לצערי הבית הגביל את האפשרות לחצוב בתקרה כך שהנקודה מוקמה על הקיר.
על מנת להוריד את המנורה מעל השולחן, יצרתי זרוע מעץ של משטחים צבעתי אף אותה בירקרק ווש (לא רציתי לאבד את הטקסטורה הגסה של העץ, רק לגוון. ווש משמע צבע אקרילי מדולל במים כך שהעץ מקבל גוון ירקרק עדין כמו של עץ שעבר תהליך אימפרגנציה, אבל עדיין הטקסטורה של העץ נשמרת) וכך זה נראה עם המנורה:

יש מיש- המעבר לדיור מוגן - המנורה בפינת האוכל

וכך נראת כל פינת האוכל כשהמטבח ברקע:  כמה ימים לפני המעבר והיום, מתפקדת:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן - פינת האוכליש מיש המעבר לדיור מוגן שילוב תמונות כניסהיש מיש המעבר לדיור מוגן פינת אוכל 1                        יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת אוכל 2

הסלון:

גודל החדר יחסית קטן והדבר החשוב לדעתי הוא לאפשר תפקוד מחד אולם לא להעמיס ולסתום את החלל בריהוט סלוני שמיועד לחללים גדולים. סביר להניח שהדיירים המגיעים לדיור מוגן יגיעו מבתים גדולים וחשוב מאד לוותר מראש על ריהוט שאינו מתאים בגודל. אולי לשמור על פריט אחד בשביל תחושת ההמשכיות אולם מעבר לכך רק יפריע לתפקוד.

כשישבתי עם אמא שלי וניתחנו את ההרגלים שלה, הגענו למסקנה כי ספה תהיה מיותרת. היא תוכל להסתפק בכורסת הטלויזיה המפנקת שלה ולצרף לה כורסה קומפקטית שמצאתי ו3 מתוך 6 כסאות עם מסעדי יד שיהיו ניידים ויוכלו לתת מענה בהתאם לצורך.
במקום שולחן סלוני אמא לקחה סט של 3 שולחנות קטנים שנכנסים אחד בשני ושיכולים אף הם להיות גמישים במקומם ובתפקודם.
הבחירות והויתורים הללו אפשרו לאמא למקם את המזנונים שהביאה איתה שהוסיפו עוד מקומות אחסון.

זו הכורסה שמצאתי ברחוב ושרופדה מחדש ע"י אלון הראל לדירה של אמא. גם כאן שולבו גווני ירוק.
לפני ואחרי:

   יש מיש - המעבר לדיור מוגן- הכורסה כפי שנמצאה לפני חידוש     יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכורסה אחרי חידוש

 ואלה הכסאות שרופדו מחדש (לפני ואחרי) גם הם ע"י אלון הראל:

יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכסא לפני חידוש יש מיש - המעבר לדיור מוגן - הכסאות לאחר חידוש

כך הסלון נראה היום. המרחב הפנימי פנוי מרהיטים על מנת לתת תחושה של מרחב וכן, להסיר מכשולים אפשריים:
(שטיח הקיר הוא עבודה של האמנית יעל שפיגלר בת קיבוץ שמיר, השעון מאיקאה, על הוילונות אחראית גלי אברמוביץ, המנורות התלויות נקנו מקדם)

      יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת הישיבה בסלון         יש מיש מעבר לדיור מוגן - למול הטלויזיה כורסה מפנקת עם שולחן קטן נייד לידה וכורסה קלה בסמוך

    יש מיש - המעבר לדיור מוגן-בסלון תליית הטלויזיה על הקיר ומיקום 2 כסאות ושולחן קטן מתחתיה    יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת הטלויזיה עם הצצה לחדר השינה

חדר האמבטיה:

חדר האמבטיה מותאם מאד לאוכלוסיה המבוגרת וכולל את כל אביזרי הבטיחות הנדרשים.
למרות שיש כאן גם לא מעט אחסון, היה חסר לאמא שלי מקום זמין ונגיש למוצרי היגיינה.

גם כאן נעזרתי במגרה עמוקה (ללא החזית) שכוסתה מכל הכיוונים בקרעי עיתונים (ראו פרוט על תהליך דומה בפוסט הזה) והוצמדו לה גלגלים וידיות. נוצרה מן ארונית קטנה ניידת שניתן גם להתיישב עליה במקרה הצורך:

 יש מיש המעבר לדיור מוגן העגלה מוכנה לשימוש    יש מיש המעבר לדיור מוגן - העגלה ממוקמת כך שתכולתה מוסתרת     יש מיש המעבר לדיור מוגן - העגלה בשימוש

    חדר השינה:

מאחר והחדר תוכנן במקור כך שישמש זוג, מוקמה מיטה כפולה במרכז. זו תמונה של איך שזה היה לפני:

יש מיש מעבר לדיור מוגן חדר שינה לפני השינוי

להבדיל, אמא שלי הסתפקה במיטה צרה יותר ומיקמנו אותה בניצב לארון.
החלטנו לוותר על טלויזיה בחדר שינה ולהכניס את פינת עבודה לחדר כנגד המיטה. (ראו בתכנית למעלה) 
אם וכאשר אמא תזדקק לעזרה של סייעת שתתגורר איתה בבית, מיטה צרה תמוקם בחצי החדר או אם יהיה צורך, איתה בחדר השינה, במקום פינת העבודה.

שולחן עבודה:

יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת עבודה מבט מהצדשולחן המחשב עשוי מפלטת עץ על רגלי חמור.
את הפלטה מעץ גולמי במידות 150X60 סמ' קניתי בהום סנטר וצבעתי בווש ירקרק. וכמובן בכמה שכבות של לכה מעל.

 

מגן ראש + מדף:

בתכנון שלי חשבתי למקם מדף, לכל אורך הקיר מתחת לחלון , שישמש מחד את שולחן העבודה ובהמשך יהפוך למגן ראש למיטה ולמקום להנחת ספרים, משקפיים, טישו וכו.

זו היתה סקיצה ידנית שעשיתי לצורך קבלת הצעת מחיר (התכניות טכניות אז אני מוותרת לכם…):

יש מיש המעבר לדיור מוגן סקיצה של מדף+ לוח ראש

ההצעה שקיבלתי גרמה לי להשתנק, אז ויתרתי על שרותי הנגר. מה עוד שאמא שלי, שתהיה בריאה, לא הצליחה להבין מה זה המגן ראש הזה שהופך למדף.
הוא נראה לה מיותר לגמרי.
החלטתי שבמשך הזמן, אשכנע אותה ובלי לחץ, אעשה משהו בעצמי.

ואמנם, כאילו מישהו שם נענה לבקשתי,
מצאתי יום אחד ברחוב ליד הבית מגן ראש מעץ אורן בהיר. הכי פשוט שיש. אפילו לא צבוע בלכה.
גררתי אותו למרפסת שלי, ניסרתי את הרגליים כך שאקבל את הגובה הרצוי וצבעתי אותו כפי שצבעתי את השולחן.

באופן טבעי, כשאנחנו מוצאים משהו ברחוב הוא לא יתאים אחד לאחד לתכנון המקורי שלנו. נצטרך לבצע התאמות. כך גם במקרה הזה. 
למגן ראש הזה הוספתי מדף עץ גולמי שיעטוף אותו. גם הוא נקנה בהום סנטר וקיבל טיפול דומה.
את כל הכבודה הזו הבאתי לאמא שלי ושם לנוכח מחאותיה ניסרתי וקדחתי וחיברתי הכל.
התוצאה אמנם לא זהה לתכנון המקורי, אבל לדעתי לא נופלת ממנו.

יש מיש המעבר לדיור מוגן מגן ראש ומדף    יש מיש המעבר לדיור מוגן המדף מתחת לחלון1 

היום אמא שלי מאושרת עד הגג עם מגן הראש הזה.
ידעתי שבסוף אצליח לשכנע אותה 🙂

שידת לילה:

המדף הנ"ל לא יחליף שידת לילה עם מגרות.
בתל אביב היו לאימי 2 שידות לילה. כל אחת מהן עם 2 מגרות.
הואיל והיא כבר לא זקוקה לשתי שידות, החלטתי לפרק את אחת השידות וליצור שידה אחת עם 3 מגרות ובסיס שעליו הוספתי גלגלים לניוד קל. במגרות היא תשתמש לתרופות ועל השידה היא תניח דברים שתרצה שיהיו בגובה המיטה כמו שעון, או רדיו (טוב נו, אל תשכחו שאמא שלי כבר עברה את ה-80. הרגלים זה הרגלים.)
חוץ מהשינוי הפונקציונלי לא שונה דבר. גם לא הידיות של השידה. מזכירה לכם שיש יתרון לשמור על חלק מהחפצים דומים ככל האפשר למה שהיו כדי לשמור על תחושת השייכות וההמשכיות גם במקום החדש.
וכאן שידת הלילה לפני ואחרי:

                          יש מיש המעבר לדיור מוגן שידת הלילה לפני השינוי יש מיש המעבר לדיור מוגן הארונית אחרי שינוי

לסיום,
מיקמתי מנורת לילה של פעם (נקנתה בוינטג'מאניה) שניתן לכוון בכל כיוון רצוי מעל המיטה
הותקן מאוורר תקרה
ראובן הרכיב למקומו וילון רומי שגם גלי אברמוביץ' הכינה לנו
תמונות הנכדים נתלו מעל שולחן העבודה וגם עיגולי שעם לנעיצת כרטיסים ופתקים.
תמונות מהבית מוקמו ברחבי הדירה.
ולפני מס' חודשים תליתי מראת גוף ששיפצתי (פרוט על איך ומה בפוסט הקודם) על הקיר בהמשך לשולחן.

כך נראה החדר היום : 
יש מיש המעבר לדיור מוגן ליד המיטה  יש מיש המעבר לדיור מוגן חדר שינה מבט מהכניסה
יש מיש המעבר לדיור מוגן פינת עבודה ומראה  יש מיש המעבר לדיור מוגן םינת עבודה בחדר השינה                 

מילים אחרונות –

היום, יותר משנה וחצי לאחר המעבר לדיור מוגן של אמא, אני מאושרת שהתעקשתי והפעלתי את הלחץ לעשות את הצעד המשמעותי הזה למרות כל הקשיים בו הוא כרוך. 
אמא נפלה לפני שבוע וחצי ושתי ידיה חבולות וחבושות.
היא לא לבד שם.
הבית עוזר, יש שכנים ואני גרה ליד.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו היתה לבד בדירתה. 
תהיו חכמים. תחשבו על זה מראש.
אל תדחו את ההחלטה.
ההורים שלנו לא נעשים צעירים יותר ואם יש משהו אחד בטוח, זו העובדה שקל יותר זה לא יהיה בהמשך.        

חשוב לי לציין כי הפוסט הזה נכתב ביוזמתי ואין לי שום טובות הנאה יתרות מבית גיל פז או מכל אדם אחר שהוזכר ברשומה. כל מי שהזכרתי ברשומה תרם את חלקו למעבר של אמא, אני מודה לו ומגיע לו קרדיט על זה. את אנשי הצוות של בית גיל פז לא הזכרתי בשמם אולם כל אחד מהם תרם את חלקו ותבוא עליהם הברכה.

הפוסט הזה ארוך למרות שהרבה מאד פרטים הושמטו על מנת לא להעמיס אפילו יותר.
אם מתעוררות שאלות, אתם בהחלט מוזמנים להעלותן. או בהערות או באופן אישי, לבחירתכם.
אשמח לספר, לענות ולפרט כמיטב יכולתי.

 

המראה שטיילה בעולם. או לפחות כך רציתי שיראה.

לפני כשבוע וחצי חזרנו מטיול של שבועיים באנגליה (וזו גם אחת הסיבות שלא העלתי שום דבר חדש זמן מה!…)
מן הסתם בצורה זו או אחרת, אולי החוויות מהטיול יהיו השראה לאחת או יותר מעבודותי בהמשך, אבל, הבחירה לכתוב על המראה הזו דווקא עכשיו, היתה בגלל עיצוב המסגרת שלה.
הקונטקסט הוא אסוציאטיבי בלבד.
את המראה עשיתי לפני מספר חודשים לאמא שלי שרצתה מראת גוף.
אמא שלי, שתהיה בריאה, עברה את ה-80 וגרה היום בדיור מוגן (יום יבוא ואכתוב על המעבר שלה לשם. הבטחתי ואקיים!). בזמנו היא טיילה הרבה בכל העולם.
החלטתי שעל המסגרת כמוטיב, אכניס בטכניקה שאנסה כאן לראשונה, חותמות דרכון מכל העולם כתזכורת לימים טובים. ואח"כ איישם את אותה הטכניקה על שולחן האיפור שעבדתי עליו במקביל.

יאללה, לעבודה…

זו המראה כפי שנמצאה ברחוב:
יש מיש - המראה כפי שנמצאה ברחוב יש מיש - כך המראה שנמצאה נראת מאחור

 

 

 

 

 

 

הכנת המראה לעבודה:

לפני שאצבע את המסגרת אני מתכוונת להוציא סיכות מיותרות ולהדביק את הדרוש:יש מיש - הוצאת סיכותיש מיש - הדבקת הקרטון

השלב הבא הוא הגנה על המראה מהצבע:

יש מיש - מסקינטייפ להגנה מצבע


בדיעבד, השתמשתי כנראה במסקינטייפ ישן שהותיר בסופו של דבר דבק על המראה…
הסרת צבע קלה הרבה יותר מהסרת הדבק כך שעדיף היה במקרה זה לוותר על ההגנה המיותרת הזו. או להשתמש במסקינטייפ חדש…
אבל זו חכמה של בדיעבד.
תוודאו שהמסקינטייפ שאתם עובדים איתו תקין. אם המסקינטייפ שלכם ישן, תזרקו אותו! תחסכו לעצמכם עבודה.


שלב צביעת המסגרת והכנתה לPhoto transfer:

אחד היתרונות הגדולים של צבע גיר הוא שהוא אטום ושהאחיזה שלו במשטחים מצויינת. זו הסיבה שלרוב אין צורך בהכנה לפני צביעה. וכשאני כותבת הכנה אני מתכוונת לליטוש ו/או לצבע יסוד.
בדרך כלל אני מעדיפה כן ללטש, על מנת לחספס את המשטח דבר שיבטיח לי אחיזה טובה יותר של הצבע. בפרט כשיש לכה על הפריט.
במקרה זה, נראה כי המסגרת מצויירת ללא לכה.
הואיל ואני מתכוונת לעשות גם שלב של דיסטרסינג, הגוון הכהה הקיים אף ישרת את מטרתי.
אז אני ישר צובעת בגוון הירקרק (שאף מתאים לחדר בו המראה תמוקם)

יש מיש - צביעת המסגרת בצבע גירולאחר ייבוש הצבע, שלב של דיסטרסינג באמצעות שיוף בנייר זכוכית יש מיש - דיסטרסינג באמצעות שיוף בנייר זכוכית
זה שלב מאד מלכלך. תקפידו לעבוד במקום פתוח או מאוורר ועם מסכה. (שלא תשאפו את האבק שנוצר) אל תשכחו בסוף לנקות את כל האבק מסביב ולנגב את כל שאריות האבק מהמסגרת.
מן הסתם, לא תרצו שהאבק יצמד לשכבות הבאות ביצירת המסגרת.

 

הכל נקי?
הגענו לשלב החותמות. טכניקת Photo transfer

אחת הסיבות בגללן בחרתי מראה של חותמות דרכונים היא כי חותמות מטבען אינן מושלמות. גם את ה Photo transfer לא יהיה אידאלי (זוכרים? זו לי הפעם הראשונה לנסות את הטכניקה הזו) זה לא יפגע במראה הכולל.
תחילה בחרתי לי באמצעות פינטרסט אתרים חינמיים שיש בהם תמונות של חותמות דרכון.
לדוגמה החותמות הללו שגם השתמשתי בהן על המסגרת שלי:

יש מיש - חותמות דרכון יש מיש - חותמות דרכון בתמונת מראה

באמצעות תכנת עריכה פשוטה העברתי את החותמות לתמונת מראה
(בטכניקה הזו יש להדפיס את הציור הרצוי בתמונת מראה על מנת שתהיה ישרה במצבה המוגמר. יש לזה חשיבות יתרה כשמדובר בכתב!)
את הקובץ בתמונת מראה הדפסתי במדפסת לייזר על נייר רגיל.
בטכניקה הזו אין להשתמש במדפסת הזרקת דיו מאחר והדיו "בורח ומתפשט" במגע עם רטיבות.
אם אין מדפסת לייזר, תשתמשו במכונת צילום.
כאן יש הנחיה אחת מיני רבות לטכניקת העבודה הזו.

בשלב הזה חתכתי והפרדתי את החותמות אחת מהשניה ובאמצעות ג'ל מדיום,

יש מיש - ג'ל מדיום

שמרחתי על החותמות, הצמדתי אותן למסגרת כשההדפסה של החותמת כלפי מטה, למסגרת:יש מיש - הדבקת החותמות

חשוב שכל האזור המודפס יהיה מכוסה בשכבה דקה של ג'ל מדיום ויש להדק היטב ולשחרר את כל בועות האויר אם יש כאלה.
בשלב זה יש לתת למדיום ג'ל להתייבש היטב. תתאפקו. תתרחקו למס' שעות (או ללילה) כי אם לא, תהרסו את העבודה שלכם.

יש מיש - מתחילים לקלף את הנייר

אחרי לילה, מספיגים סמרטוט במים ומלחלחים את הנייר. שלא תהיה שלולית, אבל מספיק כדי שהנייר יתכהה וניתן יהיה להתחיל לפורר אותו. כמו בתמונה.
בסוף זה יראה כך:יש מיש - ה photo transfer הושלםאו כך:יש מיש - ה photo transfer הושלם

בשלב זה יש לאטום את ההדפסה כדי שלא תתקלף עם הזמן
אני החלטתי להתחכם ובשלב הזה גם לשלב את טכניקת הסדקים (crackle paint)…

אטימה (בערך) באמצעות crackle paint:

כשהשתמשתי בטכניקה הזו עד היום, השכבה העליונה היתה בגוון אטום כלשהו אשר נסדק וחשף את הגוון שנמצא מתחתיו. בזכות הקונטרסט בין הגוונים הסדקים נראו לעין.
במקרה הזה איני רוצה לכסות את הצבע ובוודאי לא את החותמות.
אני אצטרך ליצור את האפקט בשקוף ועל מנת להדגיש אותו לעבור עם ווקס מעורבב עם צבע או עם פוליטורה על הכל. זה "יוציא החוצה" את הסדקים ועל הדרך יוסיף למראה הדיסטרסינג.
הואיל וזו הפעם הראשונה שלי שאני מנסה את הסדקים על שקוף קניתי באקוורל סט קטן של שני חומרים יש מיש - סט ליצירת סדקים

שיטת העבודה זהה לשיטת העבודה עם צבע אטום. מורחים את החומר הראשון (אני חושדת שמדובר בדבק פלסטי…אבל אם היו כותבים דבק פלסטי, איך היו יכולים לגבות עליו מחיר גבוה יותר??) בכיוון אחד. לאחר שמתייבש למגע אך לא לחלוטין, מורחים את החומר השני (אני חושדת שמדובר בלכה שקופה…וכנ"ל…) בכיוון ההפוך.

הואיל ורציתי את אפקט הסדקים במספר מקומות בלבד, רק במקומות הללו יישמתי את החומר מתוך מחשבה שממילא אעבור על הכל בפוליטורה שתאטום. אבל…

שלב הפוליטורה:

את הפוליטורה אני מורחת עם פקעת של בד כותנה ישן שממולא בצמר גפן שהוספג בפוליטורה ומסככת במעט שמן זית. בפוסט הזה פרטתי יותר על יישום הפוליטורה.

דעו לכם ותלמדו מנסיוני,
אם לא תמרחו את השלב השני של הcrackle paint (יענו בשלב הקודם את הסבב של הלכה…) על הכל, הספיגה של הפוליטורה לא תהיה אחידה!
זה יכול להיות מאד מאד לא יפה.
במקרה שלי זה רק הוסיף למראה המיושן שניסיתי להשיג.
מזל…יש מיש - לאחר הפוליטורה הסדקים נראים

זהו. לא נותר אלא להסיר את נייר הדבק מהמראה, לנקות אותה ולתלות אותה אצל אמא בחדר.

 

(התמונות מתחלפות… למי שאין סבלנות – לחיצה על התמונה, תחליף תמונה)

ובנושא אחר,
הואיל והבלוג הזה כולו אני, בלי שום מערך טכני מאחורי – לומדת ותוך כדי מיישמת –
לאחרונה אני נתקלת בבעיות טכניות עם הפעלת ואחזקת האתר.
לפעמים מצליחה להתמודד עם בעיה, חוגגת…ומגלה בעיה אחרת, לפעמים סתם עוקפת ולפעמים חיה עם.. ומרגישה עם….
גם בפוסט הזה, בניגוד לקודמיו,
לא הצלחתי לתת פרמטרים לתמונות בעריכת הפוסט כך שזו הסיבה שאין טקסטים צמודים לתמונות ובלחיצה הן לא נפתחות אוטומטית בכרטיסיה נפרדת .
אני מתנצלת שחוסר הנוחות זולגת גם אליכם.
לצערי אני צופה שזה גם ישפיע על קצב העלאת הפוסטים (בין שאר הדברים) בתקופה הקרובה, אז גם על זה אני מתנצלת ומבקשת שתהיו סבלנים.
ותחזיקו לי אצבעות…
😉

הכסא המשרדי – ללמוד בסטייל (או, עוד דרך ל"הדביק" סטודנט לכסא…)

את הכסא המשרדי הזה מצאתי לפני כשבוע בפאתי אחד השדות הבודדים שנותרו כאן בהוד השרון.
ביום אחר אולי לא היה זוכה למבט נוסף מאחר ויש לי משיכה לא מוסברת דווקא לרהיטים מעץ וכסאות משרדיים לא נכנסים לקטגוריה הזו אבל,
צורך הוא מרכיב מרכזי למדי.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי יודע כי הסטודנט שלי נכנס זה מכבר לגור בדירה שכורה ומשמעות הדבר
א. נוצר צורך. להרבה רהיטים/פתרונות
ב. מאחר ומדובר בבן שלי, יש לי את כל מרחב הפעולה.
אז הצורך(ים) הזה עומד לנגד עיני וכשמשהו מזדמן על דרכי הוא בהחלט זוכה למבט נוסף.

נחזור לכסא שלנו…

הכסא המשרדי כפי שנמצא 2      הכסא המשרדי כפי שנמצא

כך הכסא המשרדי נמצא.
המושב שלו קרוע ומפורר ונודף  ממנו ריח קל של שתן (בההה).
משענת הגב  שלמה ומתפקדת. אבל מכוערת לאללה.
והמנגנון, עובד מצוין.
האמת, בזכות תקינות המנגנון אספתי את הכסא המסריח למרות הכל.
עם מילוי וריפוד אתמודד. עם מנגנון פנאומטי דפוק…מממ…לא נראה לי. לפחות לא בשלב זה.
אז יאללה לעבודה.
הכסא שהדר חשבה לקנות לסתיורגע, שניה קודם.
חברתו של הסטודנט שלי החליטה במקביל לקנות לו הכסא המשרדי הזה…(התמונה משמאל)
מזללל שהיא בחורה חכמה והחליטה להתייעץ איתי קודם. (הכל מאהבה, כן?)
זה הכסא שהיא חשבה לקנות לו.
נראה כסא לא רע… (אבל משעמם, לא??)
מה יכולתי להגיד? לרוב יש קדימות למה שבת הזוג אומרת, לא?
(חצי שנה הוא הסתובב עם משקפיים מכוערות בגלל חברה קודמת עם טעם מממ…מצויין בגברים! :-))
אז ההכרעה בין שתי האופציות נפלה על כתפי הסטודנט.
לשמחתי, הוא יודע בדיוק של מי היד שמאכילה אותו (ולו חלקית…בינתיים…)
והוא בחר היטב 😉
קיבלתי OK כפול (משניהם!) להמשיך בעבודה.

אז עכשיו באמת יאללה לעבודה.
להפטר מהפיכסה ולעשות משהו שווה במקום.

פרוק הכסא המשרדי

לפתוח ברגים עם מפתח אלןהעובדה כי הכסא לא עשוי מעץ ממש חוסכת המון עבודה.
עץ הוא חומר עם המון אופי אבל דורש המון טיפול. כאן כל המנגנון הוא פלסטיק ומתכת וצריך רק לפתוח ברגים.
פותחים ארבעה ברגים בכל צד, ועוד ארבעה ברגים למטה שמחברים את המושב למנגנון והכל מפורק לחלקים:הכסא מפורק לחלקים

הפשטת הכסא

בשלב זה מנקים אבק מחלקי הפלסטיק ושמים אותם ואת כל הברגים בצד. השלב הבא שנשתמש בהם הוא כשנרכיב את הכסא המשרדי חזרה.

הכסא הנ"ל עשוי כך שבמושב ובמשענת יש ציפוי טלאים של עור ובצדדים בד דמוי עור.
במשענת המילוי תקין וחשוב לי לשמור עליו מאחר והוא ארגונומטרי ומותאם לגב.
במשענת אחליף רק את הציפוי ולא אגע במילוי (לכל היותר אם אצטרך תוספת, אוסיף על הקיים, משטח אקרילן)
פותחים ריצ'רץ ומורידים את הכיסוי של המשענתהמשענת מופשטת

המושב לעומת זאת יזכה להפשטה טוטאלית. הוא קרוע, מתפורר ועולה ממנו ניחוח מפוקפק.
אין ספק שצריך כאן טיפול יסודי!
כך נראת תחתית המושב אחרי הסרת הבד שכיסה אותה.
תחתית המושבגם כאן יש מעט סיכות שצריך להוציא (טוב נו, הכל יחסי. אחרי הספה אף כמות סיכות שנתקלתי בה עד כה לא נראתה משמעותית)
מרהיט לרהיט חולץ הסיכות נראה פרקטי יותר ויותר…יום יבוא ואזמין לי גם אותו. בינתיים אני משתמשת במברג ובצבת.
שימו לב שגם במושב יש חורים בעץ, דרכם מושחלים חוטים שהיו אף הם מהודקים לעץ באמצעות סיכות. החוטים במקרה זה תפורים לכיסוי בחלקו הפנימי.
זו בדיוק טכניקת הקפיטונאג', ללא כפתורים. היא מהדקת את המושב לבסיס בעוד נקודות.

לאחר הסרת הכיסוי נחשף חתך והרכב הכסא: דיקט עץ עליו כן נשמור ועליו מודבק קלקר מעוצב ארגונומטרית וספוג דק לריכוך. שניהם איבדו את צורתם ללא הכר ויושלכו כלאחר כבוד אל הפח.
פלטת הדיקט תזכה לאוורור באויר הצח ובשמש הקופחת של ספטמבר לפני שתחזור לתפקד כבסיס לכסא.

חתך המושב: דיקט עץ, קלקר, ספוג דק לריכוך וכיסוילאחר הפשטה מלאה נשאר רק הדיקט והפרופילים המקבלים את הברגים

אז מה ואיך עושים במקום?

קודם כל בוחרת צבעים, בדים…

זוכרים את הכסא הקודם? הכסא הצבעוני? אז אם קראתם את הפוסט עליו אתם יודעים שהזמנתי בעלי אקספרס הרבה חלקי בד דמוי עור על מנת שאוכל לבחור מביניהם.
מאחר ולקחתי בסופו של דבר מעט מכל אחד, ומאחר ואני לא ממש רוצה להמתין לבד אחר שיגיע במשלוח, נשאר לי לא מעט בד לבחור ממנו. בהנחה שסוג הבד מתאים לי.
הואיל ומדובר בכסא פעיל מאד ויומיומי מאד הבחירה בבד הזה נראתה לי בחירה פרקטית.
זה בד עמיד שמתנקה עם מגבון או סמרטוט לח.
את העניין ניתן להשיג בשילובים או באקססוריז (פָּיְפִּינג, Double welting, קפיטונאג'…בשלושתם השתמשתי בשיפוץ הספה)
שילובי בד      שילובי בד אפשריים

בחרתי בצבע ירוק פיסטוק כצבע מרכזי, בירוק זית כצבע מקשר ובשארית בד ריפוד בצבע כחול כהה לאחורי הכסא.
נשאר לי גם בד מההדום שיצרתי ממגרה לחדר המעונות של הבן שלי. הבד הזה ישמש אותי לקישוטיות ויתחבר להדום שימצא אף הוא את מקומו בחלל המחיה החדש של הסטודנט שלי בחיפה.

עכשיו מודדים וגוזרים את הבד

בחלק מאתרים שהגעתי אליהם במהלך שיטוטי ולימודי, השתמשו במשפט שאמר
measure twice and cut once. משמעו כמובן למדוד פעמיים ולוודא שזה אכן הגודל הנכון לפני שחותכים. אם לא תמדדו פעמיים, יש סיכוי שתצטרכו לגזור פעמיים….
לא מזיק לקבל לכך תזכורת מדי פעם.

מדידה סימון וגזירה.

אז מודדת…
אני משתמשת בכסוי הישן כשבלונה:
כמו כן מודדת את הצדדים ומחשבת (צריך לקחת בחשבון את התפרים ואת הצורך למתוח את הבד כנגד הדיקט) את הרוחב הדרוש ו…
גוזרת.
ליתר בטחון מסמנת לי את המקום בו החוט שימתח כנגד הדיקט תפור (כמובן, כל הסימונים על הצד הסמוי ולא על הגלוי!)

ו…תפירה

איכשהו בפוסטים האחרונים שלי מכונת התפירה תופסת מקום מרכזי.
זה לא באמת מייצג את תדירות השימוש שלי בה רק את מקריות הסדר של הכתיבה על העבודות שעשיתי.
בכל מקרה, הפעם מכונת התפירה היתה ללא ספק שחקנית ראשית.
תפירת סרט הפָּיְפִּינג התחלתי עם סרט פָּיְפִּינג שהפעם מפאת מחסור בבד לא עשיתי אלכסוני.
ברשומה הזו שלי על הספה הרחבתי טיפה יותר על פָּיְפִּינג ובבלוג הזה יש הסבר מפורט ומצולם איך תופרים את סרט הפָּיְפִּינג.
גם כאן לא מזיק למדוד את האורך הרצוי  😉 (ולהוסיף טיפה אקסטרא)

שימו לב,
כשתופרים פָּיְפִּינג או Double welting,
משתמשים עם רגלית שונה מהרגלית שמשתמשים בה בתפר רגיל. אם תשתמשו ברגלית הרגילה התוצאה תהיה הרבה פחות מוצלחת ויהיה קשה יותר לתפור ישר את הסרט.
פרט חיבור סרטסרט הפָּיְפִּינג נכנס בתפר החיבור בין החזית לצד

חשוב להתחיל עם סרט הפָּיְפִּינג מאחר והוא נכנס לתוך תפר החיבור.
עם זאת עדיף לעשות את החיבור בהדרגה.
תחילה חיברתי את הסרט לאחד משני הצדדים (במקרה זה בחרתי בחזית) ורק אח"כ תפרתי את החלק הצידי שיכיל את עומק הכרית.
באותה צורה בדיוק עשיתי את משענת הגב אולם כאן מיקמתי את הסרט רק במקומות שהסרט חשוף. מיותר להכניס סרט בחלק התחתון של המשענת.
ועכשיו קצת הפסקה עם מכונת התפירה. נחזור אליה מאוחר יותר עם אחורי המשענת.

מילוי כרית המושב.

לרוב אני מעדיפה להצטייד בספוגים וחומרים שונים לריפוד אצל סימה באחים פאטל בפתח תקווה.
אבל, כשאני צריכה ספוג כחול, או יריעת אקרילן, או חבל לפייפינג (חבל מצנחים או חבלי כביסה זה מצוין. יש גם בחנויות של חומרי בניין. קונים לפי מטר) כאן ועכשיו, אני ניגשת לחנות ליד הבית, במרכז כפר סבא.
שם החנות – מעין הבדים (אגב, המוכר בחנות קרא לפָּיְפִּינג – קָדֶר. למדתי משהו. דעו גם אתם)
ותמיד על הדרך מחפשת אצלם גם שאריות בד אטרקטיביות שיש סיכוי שישמשו אותי בעתיד לריפוד. או לתחפושת…
הפעם רציתי לסיים את הכסא במהירות, עד סוף השבוע כדי שהוא כבר יגיע לחיפה בסבב הזה של ההובלות. אז תוך שעה, בדרך שלי כאמא הסעות לחוגים, כבר הצטיידתי בכל הנחוץ לסיים את הכסא:
ספוג כחול (למושב) יריעת אקרילן (לעיטוף הספוג) ועוד חבל לDouble welting.
בשלב זה הדיקט של המושב, שהתאוורר בחוץ כיומיים, חזר לעבודה ובהתאם לגודלו נחתך הספוג הכחול.
יריעת אקרילן עטפה את הספוג מכל הכיוונים (גם את חורי ההברגה שנחשפו נקודתית מאוחר יותר)והודקה לדיקט מצידו התחתון באמצעות אקדח סיכות. הלבשת הכיסוי התפור על המושבלצערי, התמונות של השלב הזה עם הספוג וגם העבודה עם המחט בקפיטונאג' כנראה נמחקו לי בהסח הדעת 🙁
עימכם הסליחה.

זה הזמן להלביש את הכיסוי על המושב. בתמונה משמאל הכיסוי מתלבש על הדיקט המכוסה בספוג (ונשען על כורסה אחרת… העץ שרואים בתמונה שייך לאותה כורסה וממש לא שייך לענייננו).
לשמחתי זה יושב היטב. אם זה היה רופף, הייתי מוסיפה שכבת אקרילן נוספת למילוי.

טיפול זהה מקבלת משענת הכסא שלהזכירכם, להבדיל מהמושב עצמו לא כוסחה ונשארה עם המילוי הארגונומטרי המקורי.

הכיסוי נמתח ומקובע בארבע מקומות (באמצע הפאות) וזה הזמן לעשות את הקפיטונאג' על המושב ובמשענת.

קפיטונאג'

קפיטונאג'הקפיטונאג' מעבר להיותו קישוט, גם מקבע את המילוי והכיסוי למקומם במס' נקודות נוספות.
זה יכול למנוע ממילוי של רהיט לגלוש או לנדוד…
מי מכם שזוכר מרצף הרשומות על הספה, הזמנתי בזמנו הרבה כפתורים לקפיטונאג' בשביל הספה שלא השתמשתי בהם. הכסא הזה זו הזדמנות מצויינת לעשות בהם שימוש. ועל הדרך הזמנתי עוד כפתורים גדולים יותר שיהיה לפעמים הבאות.

השתמשתי באותו הבד ממנו עשיתי את הסרט לעיטוף 8 כפתורים (4 למושב ו4 למשענת).

מחט לקפיטונאגלקפיטונאג' יש צורך במחט מיוחדת, ארוכה מאד (כ20 סמ' אורכה) המחודדת בשני קצותיה ובאחד מהם יש קוף מחט.
בקוף המחט הזו אני משחילה חוט עבה וחזק ואת הצד עם הקוף אני מחדירה עד חציה דרך אחד החורים היעודיים בדיקט, לכל עובי השכבות כולל הכיסוי שהכנתי.
כשהחלק עם הקוף (והחוט) נמצא בצד הכיסוי (הצד ה"יפה") אני משחררת את החוט מהקוף, משחילה עליו את אחד הכפתורים ומחזירה את החוט לתוך הקוף.
כשהחוט מושחל בשנית בקוף, אני מוציאה את המחט בצד של הדיקט. מושכת חזרה את החוט שעליו מושחל הכפתור. עכשיו בעצם שני קצוות החוט נמצאים בצד הדיקט ובצד השני ממוקם לי כפתור.
קפיטונאג'כך אני עושה עם כל ארבעת הכפתורים.
כשכל הארבעת הכפתורים נמצאים במקומם וכל קצוות החוטים מושחלים חזרה דרך החורים, אני נעזרת באקדח הסיכות כדי למתוח את החוטים בחוזקה ולקבע אותם אל הדיקט בתצורה של זיגזג.
זה מה שיוצר את השקע בתוכו ממוקם הכפתור.

החורים בדיקט מגדירים לנו בדיוק היכן המיקום של נעיצת המחט. החורים הללו גם חסכו לנו את עבודת המדידה והחישוב וגם מקלים על המתיחה של החוט.
בצורה זהה ממקמים, מותחים ומקבעים גם את ארבעת הכפתורים במשענת.

זוכרים שלפני שעשינו את הקפיטונאג' מתחנו את הבד וקיבענו בארבע נקודות בלבד?
אז עכשיו צריך להשלים, למתוח ולקבע באמצעות אקדח הסיכות את כל הבד במושב ובמשענת.
לאחר מכן לא לשכוח לחשוף את חורי הברגים בצידי המושב.

אחורי הכסא המשרדי

העבודה העיקרית מאחורינו. לא נותר אלא לסגור את הכסא המשרדי – לכסות את הדיקט החשוף, החורים, החוטים שנמתחו ואת שאריות הבד שהודקו לדיקט עם אקדח סיכות. מעין חצר אחורית…

אחורי המושב והמשענת

לצורך העניין בחרתי בבד בגוון כחול כהה שנגזר אף הוא לפי הכיסוי הישן כשבלונה. את הקצוות שלו (קצוות של בד גזור נפרמים אם לא מקפלים אותם פנימה) תפרתי במכונה והידקתי לגב המשענת באקדח הסיכות.
לו מדובר היה בבד שאינו דמוי עור, ניתן היה לתפור אותו בתך נסתר. מאחר ובבד דמוי עור ניכרים סימני דקירה, העדפתי את הפתרון המוכר של אקדח סיכות וסרט מודבק שיכסה על הסיכות.
הדבקת סרט Double welting לכיסוי הסיכותהסרט במקרה זה הוא סרט Double welting שאני תופרת לבד מאותו בד שמשמש לאלמנטים הקישוטיים בכסא הזה.
על Double welting הרחבתי קצת בפוסט שעסק בפינישים של הספה שלי. כאן יש הסבר מפורט ומצולם של תהליך היצירה של סרט Double welting כזה (בבלוג הזה סרט לא אלכסוני).

הסרט מודבק באמצעות דבק חם בקצוות הבד המכסה את אחורי המשענת. לכיסוי הסיכות.
את החיבור, נסתר ככל שיהיה יש לעשות במקום פחות בולט, משמע, למטה.

תחתית המושב טופלה באופן דומה אולם כאן אין צורך כמובן להסתיר את הסיכות.

זהו.

ארבעה ברגים….חיבור המושב למנגנוןועוד שמונה ברגים…
וגמרנו.
הכסא המשרדי מוכן.
וכך הוא נראה מאחור:

וכך הוא נראה מאחור וכך הוא נראה מאחור

ובימי הקיץ החמים, אם הסטודנט שלי יחרוש יותר מדי, הוא אשכרא ידבק לכסא…
ככה זה עם בד דמוי עור 😉

שתהיה שנה נהדרת לכולנו!

ו…מוסיפה עדכון מאוחר:

גאה מאד לשתף את הפוסט של pappaquail שיצא בעקבות הבלוג שלי בכלל והפוסט הזה בפרט.
יצא לו כסא פסנתר נהדר. ואיכשהו יש לי הרגשה שהוא לא יסתפק בכסא הזה…זה ממכר.
עוד מישהו?
שתפו אותי.